בית האוצר חלק א ד

כלל א) אבות. אדבר בעזה"י בענין אם האבות יצאו מכלל ב"נ וקיום תורה שקיימו האבות עד שלא ניתנה

א) הנה נא בענין אם האבות יצאו מכלל ב"נ כבר האריכו בו הראשונים ז"ל וע"ע ש"ס ב"ב (דף ט"ו ע"ב) דמייתי ברייתא דס"ל לכמה תנאי דאיוב היה אחרי מ"ת וי"א בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא כתיב הכא כדבר אחת הנבלות תדברי וכתיב התם כי נבלה עשה בישראל וקאמר בגמ' עלה דכלהו (דאמרי דהיה אחר מ"ת) ס"ל דאיוב מישראל הוי לבר מי"א (דאמרי דבימי יעקב הוי) ובח"א למהרש"א שם כתב אהא דאמר לבר מי"א וז"ל הגם דאיכא למימר דמבני בניו של יעקב היה ונשא דינה בת יעקב מ"מ קודם מ"ת לאו ישראל מיקרי אלא ב"נ מעכו"ם הוא. ועי"ל דאין סברא דאחד מיוצאי חלציו דיעקב ישא בתו וק"ל עכ"ל. הנה דלתי' הא' של המהרש"א ז"ל לא יצאו מכלל ב"נ להקרא ישראל רק אחרי מ"ת ולתי' הב' יתכן לומר שפיר דכבר גם האבות יצאו להקרא ישראל [וע' נדרים (דף ל"ב ע"א) ויוצא אותו החוצה אמר לפניו רבש"ע נסתכלתי במזל שלי כו' אמר לו צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל ומוכח קצת משטחיות הלשון דכבר גם האבות היו קרוין ישראל] וע"ע בח"א למהרש"א סנהדרין (דף י"ט ע"ב) ד"ה מלוה מש"ש ביישוב הקושיא איך נשא יעקב ב' אחיות והבאתי דבריו בלקח טוב כלל י"ג אות ו' עש"ה דלפי דבריו מוכרחין לומר דלא יצאו האבות מכלל ב"נ להקל ואולם מדבריו בח"א בסנהדרין (ד' נ"ו ע"ב) אהא דב"נ נהרג על העוברין. מוכח דיצאו ישראל מכלל ב"נ עוד מקודם מ"ת גם להקל עש"ה וע"ע סנהדרין (דף פ"ב ע"א) רש"י ד"ה בת יתרו מי התירה לך וז"ל משה קודם מתן תורה נשא וכשניתנה התורה כולן ב"נ היו ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם וגרים רבים של ערב רב עכ"ל מוכח מלשונו ז"ל דלא יצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת

עוד מצאתי בפי' הראב"ד על הסיפרא תזריע פ' נגעים דאהא דאמר שם בסיפרא בהרות שהיו בהם מראות נגעים שהיו בעובד כוכבים ונתגייר בקטן ונולד כו' טהורים כ' ז"ל וז"ל וקשיא לי דמ"ט לא חשיב נגע שנולד בו קודם הדיבור ועמד בו לאחר הדיבור דהוא טהור ג"כ כדאיתא בסמוך (בסיפרא שם) ואיכא למימר דהוי בכלל עובד כוכבים עד שלא נתגייר ואח"כ נתגייר שהרי ישראל קודם מ"ת ב"נ היו ובשעת מ"ת נתגיירו ונכנסו תחת כנפי השכינה בטבילה ובהזאה כו' עכ"ל ז"ל. הנה לפי תירוצו ז"ל מוכח להדיא דלא יצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת ואולם בנגעים פ"ז מ"א חשיב באמת לתרווייהו בהרת שהי' בו קודם מ"ת ועמד בו לאחר מ"ת ושהי' בו בהיותו עובד כוכבים ואח"כ נתגייר עש"ה וא"כ לפי דרכו של הראב"ד ז"ל ע"כ דהמשנה סוברת להיפוך דעוד מקודם מ"ת יצאו מכלל ב"נ דאל"כ ל"ל למיתני תרתי הא הך דקודם מ"ת מעובד כוכבים ונתגייר נפיק וכדברי הראב"ד ולפי"ז לפי מאי דאמרינן בסנהדרין (דף פ"ו ע"א) דסתם מתני' ר"מ וסתם סיפרא ר' יהודה א"כ ד"ז פלוגתא דר"מ ור' יהודה אם יצאו מכלל ב"נ עוד קודם מ"ת דלר"מ יצאו ולר"י לא יצאו ואולם לפי דברי הר"ש בנגעים שם יש להשוות המשנה עם הסיפרא עש"ה ובאתי רק להעיר ג

והנה בענין הקושיא העתיקה דאי נימא דהאבות לא יצאו מכלל ב"נ א"כ מה עשו בשבת דא"ל דעשו מלאכה דהא קיימו כה"ת עד שלא ניתנה ממדת חסידות מיהת וכמבואר ביומא וא"ל גם כן דלא עשו מלאכה דהא מדינא היה להם דין ב"נ דהשביתה אסורה לו י"ל בפשיטות עפ"י דברי המהרש"א בח"א סנהדרין (דף נ"ח ע"ב) דכ' אהא דאמרי' שם עובד כוכבים ששבת חייב מיתה כו' עובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה כו' וז"ל יש לעיין בזה מה טעם ענין זה דוקא באלו הב' מצות כו' ונראה שהתורה נקראת ארוסה לפי שרוב ההמון אין עוסקין בה והוי התורה לגביה כארוסה בבית אביה שהניחה להיות תורת ה' אבל העוסק בה ודאי דה"ל נשואה ונקראת תורתו כמבואר פ"ק דע"ז והוא שאמרו בפסחים דכל האומר תורה בפני ע"ה כאילו בועל ארוסתו בפניו כו' וכן מצות שבת נקראת בהרבה מקומות כלה כמ"ש בואי כלה בואי כלה דכארוסה ודאי דלא הוי' דכל ישראל קיבלו עליהם שמירת שבת וכנשואה נמי לא הויא לפי שאין שומרים אותה כראוי כדאיתא פ' כל כתבי אלמלי שמרו ישראל ב' שבתות כו' ומש"ה הוי שבת לגבייהו ככלה שנכנסה לחופה ולא נבעלה ולזה כו' ה"ל עסק התורה לגבייהו כאילו בועל ארוסת ישראל (כדאמר התם בגמרא דעובד כוכבים העוסק בתורה הוי כבועל נערה מאורסה דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא מאורסה כו') ואם הוא שומר שבת ה"ל כאילו בא על כלת ישראל שנכנסה לחופה ולא נבעלה כו' ועל כוונה זו אמרו בש"ר פ' בשלח ונתן לכם ולא לעובדי כוכבים מכאן אמרו אם יבואו העובדי כוכבים לשמור שבת אין מקבלין שכר שנאמר יום ולילה לא ישבותו וכה"א ביני ובין בני ישראל כו' משל למלך יושב ומטרונה יושבת כנגדו העובר ביניהם חייב ע"כ עכ"ל המהרש"א ז"ל. וא"כ לפי דבריו ז"ל י"ל דכ"ז שלא קיבלו ישראל את השבת במ"ת עדיין אין השבת כלת ישראל וגם ב"נ מותר לשבות ואולם מהא דיליף בש"ס סנהדרין שם איסור שביתת ב"נ מקרא דיום ולילה לא ישבותו מוכח דמאז שנאמר המקרא הזה הוזהרו מלשבות ואולם לפי הילפותא הנ"ל הרי אין החיוב דוקא על יום השבת וכמבואר בגמ' שם ואילו טעם המהרש"א הרי שייך רק בשבת לבד וא"כ על כרחך דטעם המהרש"א איננו לפי הילפותא הנ"ל רק לפי דברי המדרש דהוי כעובר בין המלך והמטרונא כו' דזה שייך רק בשבת ממש וא"כ עכ"פ לפי טעמו של המהרש"א ז"ל קושיא מעיקרא ליתא וכנ"ל. וי"ל עוד עפ"י דברי המהרש"א הנ"ל בענין שמירת שבת דאבות וזה דכיון דהאבות שמרו שבת והאבות הרי היו אז כלל ישראל שהרי לא היו אז ישראל חוץ מהם וע"כ הי' אז השבת בחי' נבעלת ושוב ב"נ גם כן מותר לשבות דרק כשהשבת הוא בבחי' חופה לבד ולא בבחי' דיבוק הגמור שייך שהב"נ עובר כו' במה ששומר גם הוא ודו"ק היטב ומשא"כ כשיש דיבוק הגמור ע"י הקיום אזי לא שייך עבירת זר בנתיים ואין לב"נ בו שייכות עוד וע"כ אין מזיק כלל שביתת הב"נ וע"כ האבות ששמרו שבת כראוי ודאי מצד ישראליות שלהם ע"כ גם צד ב"נ שלהם היה מותר בשביתה ודו"ק היטב

ובגוף קושית המהרש"א הנ"ל מדוע דווקא שבת ותורה כו' י"ל דשבת הוא נחלה בלי מצרים כמבואר בשבת (ד' קי"ח ע"א) ותורה ג"כ הוא בלתי בעלת גבול וכמ"ש לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד והיינו דאין לה קץ וגבול כלל וע"כ בדברים שהם למעלה מענין הגבול אין לעובדי כוכבים בם מבוא כי עניינם חומריי וענין החומר הוא הגבול כי גדר החומר הוא היותו מוגבל ולו ג' מרחקים אורך ורוחב וגובה וכנודע וע"כ דבר אשר הוא למעלה מגבול הנה עניינו רוחניי כי הרוחניי הוא בלתי מוגבל וע"כ אין לעובדי כוכבים שעניינם חומריי מבוא בדבר כזה ובזה הבנתי גמ' נדרים (ד' כ"ח ע"א) נודרין להרגין לחרמין ולמוכסין כו' במוכס שאין לו קצבה ע"ש בר"ן שנתקשה בהבנת התי' דמוכס שאין לו קצבה ולהנ"ל ניחא דנהי דניתן להם כח וממשלה עכ"ז הוא רק בגבול משא"כ מוכס שאין לו קצבה ויוצא מן הגבול ע"כ דבר כזה לא שייך לעובדי כוכבים ודו"ק היטב. והבנתי עוד בזה גמ' ר"ה (ד' ג' ע"ב) דאמר אהא דהכתוב מונה לכורש פעם כלישראל ופעם כלעכו"ם ואמר כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ כו' מנלן דאחמיץ מהכא עד כסף ככרין מאה (אמר ליתן לבוני הבית) ועד חנטין כורין מאה וגו' מעיקרא בלא קיצותא (מתחלה נתן בלי מדה וגבול) והשתא בקיצותא (וע"כ מכאן ראי' דאחמיץ וע"כ מנו לו מאז שהחמיץ כמו לעכו"ם) עכ"ל הגמ' ולפי הנ"ל הנה הדברים מובנים ביותר דקודם שהחמיץ היה עניינו עניין הישראלי וע"כ נתן בלא קיצותא וגבול כי דבר כזה שייך רק לישראלי וע"כ מנו לו אז כמו לישראל ומשא"כ אחר שהחמיץ לתת רק בקיצותא הנה התבוננו מזה כי שב להיות עניינו עניין עובדי כוכבים וע"כ לא היה יכול לתת בלי קיצותא כי נתינה בלי קיצותא וגבול הנה הוא דבר הבלתי שייך לעובדי כוכבים וכנ"ל וע"כ שפיר דנו מזה למנות לו מניין של עובדי כוכבים ודו"ק היטב כי הדברים נכונים מאוד בס"ד

עי"ל ביישוב קושית המהרש"א הנ"ל דתורה ושבת יש להם ייחוס אחד אשר אינו בכל המצוות והוא במה שניתנו בצינעה ובחשאי ע' ביצה (דף ט"ז ע"א) כל מצוות שנתן להם