בית האוצר חלק א מח

מערתא דמערת המכפלה דאברהם שאני דמיקרי אדם דקרא דהאדם הגדול בענקים נדרש במדרש על אברהם ע"ש ה"נ יוסף שאני דנקרא אדם ע' ויקרא רבה בשלח וז"ל אמר לו הקב"ה (ליוסף) אתה אמרת לאחיך אנכי אכלכל אתכם חייך אתה נפטר ויהי' עצמותיך מחזרין עמהם מ' שנה שנא' ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ואין אדם אלא יוסף שנא' אהל שכן באדם וכתי' וימאס באהל יוסף עכ"ל המדרש וז"פ

ז) דע דעפ"י תוס' נדה הנ"ל אות ד' דב"נ דקודם מ"ת היו קרוים אדם אעפ"י שאין ב"נ דאחר מ"ת קרוים אדם יש להלין בעד הדרים היום במצרים אשר כבר עמדו ע"ז כל הראשונים ז"ל והנה היריאים בסי' ש"ג כ' להליץ בעדם דלאו דלא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד אינו אלא בדרך שמארץ ישראל למצרים אבל משאר ארצות מותר עכ"ל והנה אמת הדבר דבש"ס דידן הוזכר רק לאו דלא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. בענין הדירה במצרים ע' סוכה (ד' נ"א ע"ב) דאמר דאנשי אלכסנדריא נענשו משום דעברו אהאי קרא לא תוסיפון לשוב וגו' וע' סנהדרין (דף כ"א ע"ב) הוזכר ג"כ הלאו הזה בענין הדירה במצרים עש"ה ואולם בירושלמי סוכה (שם פ"ה ה"א) איתא בג' מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב לארץ מצרים שנא' כי את אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. וד' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. והשיבך ד' מצרים באניות כו' עכ"ל והנה האי לאו דוהשיבך ד' מצרים באניות (דברים כ"ח ס"ח) כתי' בי' ג"כ בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה וא"כ י"ל ג"כ כיריאים הנ"ל דרק בדרך ההוא שמא"י למצרים הוא דאסור הא בשאר דרכים שרי ואולם הלאו השלישי דכי את אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם דלא הוזכר בו דרך כלל א"כ מלאו ההוא לכאורה אכתי קשיא דאיזה היתר יש על לאו זה

ואמנם עפ"י תוס' נדה הנ"ל י"ל בהצעת דברי הזוהר בשלח המובאים בכלל הקדום אות ב' דר' ייסא שאל כתי' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וכתי' כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם א"ר יוסי מתין חמי להו כו' וביארנו הכוונה בכלל הקדום עפ"י גמ' כריתות (ד' ו' ע"ב) דהסך משמן המשחה למתים פטור משום דכי מית לי' מת מיקרי ולאו אדם מיקרי וכתי' על בשר אדם לא ייסך וע"כ כיון דמת לא מיקרי אדם לכן אין מת בכלל הלאו הזה דכי את אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפון לראותם וגו' כיון שאינם באותו המצב שראו אותם אז שהרי אז הי' חיים והיו נחשבים אדם ועתה אינם אדם וע' היטב בכלל הקדום עוד ב' הסברות נכונות בטעם הדבר הזה דסילוק שם אדם והשינוי שנשתנו ע"י המיתה מאדם לאינו אדם מפקיע איסור זה דלא תוסיפון לראותם וגו' עש"ה מלתא בטעמא כי קשה עלי להעתיק ולכפול הדברים

ולפי"ז נראה ג"כ לתוס' נדה הנ"ל דב"נ דקודם מ"ת היו קרוים אדם ואילו ב"נ דאחר מ"ת אינם קרוים אדם א"כ גם ע"י המתן תורה הנה נעשה השינוי הזה עצמו ממש גם באנשי מצרים החיים דמעיקרא היו קרוים אדם ומשעת מ"ת פקע מינייהו שם אדם א"כ כי היכי דאחר מיתה שרי לראותם מטעמא דמת לא מיקרי אדם ה"נ שפיר אחר מ"ת שרי לראותם מטעם הזה עצמו וכמובן וא"כ לדיעות הסוברים דהלכתא כוותי' דרשב"י דעכו"ם לא מיקרי אדם א"כ שפיר יש טעם להתיר היום הדירה במצרים ולומר דלית בי' עתה משום לאו דלא תוסיפון לראותם וגו' וכמובן

ואולם בעל המאמר דירושלמי סוכה הנ"ל בג' מקומות הוזהרו כו' הנה הוא ג"כ רשב"י ע"ש ומוכח שם דס"ל לרשב"י דגם עתה יש הלאו הזה עש"ה ואמנם לפמ"ש בכלל הקדום דשריותא דמת הוא מטעם שינוי דהשינוי מאדם לאינו אדם מתיר האיסור א"כ י"ל דזה תלוי בפלוגתא אי דם שבישלו עוברין עליו ע' אתוון דאורייתא כלל (ד') שהארכתי דדין דם שבישלו כו' תלוי בזה אי שינוי מתיר את האיסור עש"ה וא"כ י"ל דרשב"י גופי' ס"ל דאין שינוי מתיר איסור משא"כ לדידן דקיי"ל דדם שבישלו א"ע עליו ושינוי מתיר האיסור עש"ה באתוון דאורייתא ע"כ שפיר יש היתר אל הדרים היום במצרים עפ"י אידך דרשב"י דעכו"ם אין קרוים אדם דהוא הלכה וכנ"ל [ואולם יש לדון בזה ולומר דטעמא דשינוי הי' שייך רק באותם המצריים שהי' בשעת מ"ת דנשתנו מאדם לאינו אדם משא"כ מצריים הנולדים אחרי מ"ת הרי תו מעולם לא היו קרוים אדם ולית בהו שינוי ואמנם י"ל שפיר דכל מין המצריים חשיבו שפיר נשתנו ע"י המ"ת מאדם לאינו אדם ופקע האיסור שפיר מכל מין המצריים ואף אותם שיולדו אח"כ בכלל ודו"ק היטב ובאתי רק להעיר]

ח) ע' באור החיים עה"ת ויקרא י"ג ב' עה"כ אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' וז"ל אדם כי יהי' וגו' פי' על דרך אומרם ז"ל אתם קרוים אדם שאין העכו"ם מטמאין בנגעים ומכאן הוכחה שאין עכו"ם מטמאין בנגעים כמו שאמרו במס' נגעים בתחלת פרק י"א עכ"ל והנה לפי דבריו ז"ל א"כ אתי' סתם מתני' דנגעים הנ"ל כרשב"י דאי העכו"ם קרוין אדם ויש ללמוד מזה דס"ל לר"מ כרשב"י דה סתם מתני' ר"מ וע' תוס' יבמות (דף ס"א ע"א) שדנו בזה בדעתו של ר"מ איך הוא ע"ש וגם יש ללמוד מזה לכאורה דהלכה כרשב"י דהא קיי"ל דהלכה כסתם משנה ואולם הר"ש בנגעים שם כ' טעמא אחרינא בהא דאין העכו"ם מטמאין בנגעים ובאתי רק להעיר

ומדי דברי ראיתי לתמוה במה שכ' האור החיים שם עוד וז"ל ורז"ל אמרו כי טעם אומרו אדם לומר אפי' תינוק [דרש זה הוא בנדה (דף מ"ד ע"א)] גם כלל האשה שגם היא נקראת אדם דכתי' ויקרא שמם אדם עכ"ל וק' טובא במ"ש ז"ל דהאי אדם אתי לרבויי אשה לטומאת נגעים דהא אאשה יש לימוד אחר והוא בכריתות (דף ח' ע"ב) דגרסי' התם אין לי אלא איש אשה מניין כשהוא אומר והצרוע (אשר בו הנגע) הרי כאן שנים כו' (דצרוע משמע בין זכר ובין נקיבה מטמאין בנגעים. רש"י) וצע"ג

ט) ע"ע בת"כ ריש ויקרא עה"כ אדם כי יקריב מכם וז"ל אדם לרבות הגרים עכ"ל ומדלא מרבי נמי עכו"ם מאדם רק גרים לחוד מוכח דס"ל כרשב"י דעכו"ם אין קרוים אדם וכן נראה מלשון הר"ש משאנ"ץ שם דכ' וז"ל אדם לרבות את הגרים שהם נמי בכלל צאני צאן מרעיתי אדם אתם עכ"ל מוכח כוונתו ז"ל דעכו"ם א"א לרבויי דאינהו לאו אדם מיקרי דאימעטו מהאי קרא דואתן צאני וגו' אדם אתם אתם קרוים אדם כו' וכש"ס יבמות (דף ס"א ע"א) משא"כ גרים שפיר הם בכלל האי קרא דאדם אתם ושפיר איתרבו גרים מתיבת אדם והנה מה שקשה דהא בלא"ה עכו"ם מביאין קרבן מריבויא אחרינא היינו מריבויא דאיש איש מלמד שעכו"ם נודרים נדו"נ כישראל וא"כ ל"ל אדם לרבויי גרים אטו גר מי גרע מעכו"ם כבר עמד ע"ז בקרבן אהרן שם עש"ה ועכ"פ האי דרשא דאדם לרבות הגרים מוכחא דעכו"ם אין קרוים אדם דאל"כ הא אדם מרבי נמי עכו"ם וכ"ש עכו"ם שנתגייר וע' באוה"ח עה"ת עה"כ הנ"ל אדם כי יקריב מכם וגו' דהביא ג"כ. דרשא דת"כ הנ"ל עש"ה מש"ש בזה. ושוב נזכרתי דברי הזוהר יתרו עה"כ לא יהי' לך אלקים אחרים על פני וז"ל תאני ר"ש זכאין אינון ישראל דקב"ה קרא לון אדם דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. אדם כי יקריב מכם מ"ט קרא לון אדם משום דכתיב ואתם הדבקים בד' אלקיכם אתם ולא עובדי כוכבים ובג"כ אדם אתם אתם קרויין אדם ואין עכו"ם קרויין אדם כו' עכ"ל ומבואר להדיא דקרא דאדם כי יקריב מכם ממעט עכו"ם לר"ש מפאת דעכו"ם אין קרוים אדם ובאתי רק להעיר

י) והנה כבר הבאתי לעיל אות ג' מ"ר נשוא עה"כ אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים ישראלים לא נאמר אלא האדם ללמדך שאפי' עכו"ם המתגייר ועוסק בתורה הרי הוא ככ"ג עכ"ל והנה האי דרשא דמרבי גרים מתיבת האדם הוא ממש כדרש הת"כ ויקרא המובא באות הקדום אדם לרבות הגרים וע"ע דוגמת האי לישנא דמ"ר הנ"ל בספרי עקב עה"כ כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת כו' וז"ל מגיד הכתוב