בית האוצר חלק א מז

(משום ולא יראה בך ערות דבר) מאי ארי' עכו"ם אפי' ישראל נמי (ומשני) ישראל פשיטא לי' דאסור אלא עובד כוכבים איצטריכא לי' מהו דתימא הואיל וכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם אימא כחמור בעלמא הוא (וה"ל כערות בהמה דאינה ערוה ומותר לקרות ק"ש כנגדה) קמ"ל דאינהו נמי איקרו ערוה דכתיב וערות אביהם לא ראו (בראשית ט') עכ"ל הגמ'. והנה יש לתמוה תמיהה עצומה בדברי הגמ' הנ"ל לפי דברי התוס' נדה הנ"ל דיש חילוק בין ב"נ דקודם מ"ת לשלאחר מ"ת דלאחר מ"ת לא איקרו אדם משא"כ קודם מ"ת קרוים אדם דא"כ מאי ראי' מייתי הגמ' מקרא דוערות אביהם לא ראו דכתיב בנח לומר דגם ערות עכו"ם אחר מ"ת קרוים ערוה ולא חשיבא כערות בהמה דאינה ערוה הא איכא לפלוגי בפשיטות דשאני נח דמיקרי אדם לכן שפיר גם ערותו קרוי' ערוה משא"כ אחר מ"ת דאין לעכו"ם שם אדם לכן שפיר ערוה דידהו כערות בהמה דמי ואינה קרוי' ערוה וכמובן וזו קושיא עצומה מאוד דלסברת התוס' הנ"ל הרי אין ראי' כלל מנח דקרוי אדם אעכו"ם דאאחר מ"ת דאין קרוי אדם וכמובן

והנה ראיתי עוד בבה"ג ה' ברכות פ"ג שהעתיק שם דברי הגמ' ברכות הנ"ל בזה"ל א"ר יהודה עכו"ם ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו מאי ארי' עכו"ם אפי' ישראל נמי אסור לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא ישראל דאדם נינהו ואיכא ערוה ואסור אבל עכו"ם דכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם אימא בהמה נינהו ושרי קמ"ל דפרט בהו הכתוב ערוה דכתיב וערות אביהם לא ראו עכ"ל הנה בבה"ג שינוי הנוסחא ממה שמבואר בגמ' והנה בין אם הי' לו גירסא אחרת בין שהוסיף ז"ל מלות מדילי' להבנת דברי הגמ' זה עכ"פ מתבאר מדבריו להדיא דסברת הה"א לחלק בין ישראל לעכו"ם הוא מפאת דישראל אדם נינהו ולא עכו"ם וא"כ הא תיקשי טובא דמאי ראי' מקרא דנח הא נח מיקרי אדם משא"כ עכו"ם דאחר מ"ת וכנ"ל וזהו פליאה עצומה מאוד

וליישב זה צ"ל בפשיטות דהא התוס' נדה הנ"ל כתבו כן רק לרשב"י דס"ל דעכו"ם אין קרוים אדם וע"ז כתבו דמודה רשב"י בב"נ דקודם מ"ת דקרוים אדם וא"כ הא רק לרשב"י הוא דאיכא חילוק בין ב"נ דקודם מ"ת לשלאחר מ"ת משא"כ לרשב"ג דפליג אדעת רשב"י הנ"ל וס"ל דעכו"ם גם אחר מ"ת קרוים אדם ומטמאים באהל וכנזכר באות א' א"כ הא שוב שפיר גם עכו"ם דאחר מ"ת דמי לגמרי לקודם מ"ת וא"כ לדעת התוס' יבמות (ד' ס"א ע"א) דהלכתא כוותי' דרשב"ג לגבי רשב"י הנ"ל וכמובא באות א' שם א"כ שפיר הש"ס ברכות הנ"ל יליף לפי ההלכה מקרא דוערות אביהם לא ראו דאינהו נמי איקרו ערוה וז"פ

ולפי"ז הנה נמצינו למידין דבר מחודש דלרשב"י דס"ל באמת דעכו"ם אין קרוים אדם א"כ לדידי' הא שוב נסתלקה הילפותא הנ"ל מקרא דוערות אביהם לא ראו וכנ"ל וא"כ לדידי' ערות עכו"ם ליתה באמת בכלל קרא דולא יראה בך ערות דבר ואינה אוסרת לקרות ק"ש ושאר דברים שבקדושה כנגדה שהרי כן הוא סברת הה"א דגמ' ברכות הנ"ל לחלק בין ערות ישראל לערות עכו"ם מפאת דישראל אדם נינהו וחשובה ערותם ערוה משא"כ ערות עכו"ם כערות בהמה דמי ואינה קרויה ערוה וליתה בכלל ולא יראה בך ערות דבר אלא דהש"ס סתר זה מפאת הילפותא מקרא דוערות אביהם לא ראו וא"כ לרשב"י דליתא לילפותא הנ"ל כיון דנח לדידי' הי' קרוי אדם משא"כ עכו"ם דאחר מ"ת (וגם לפי גירסא דידן הא גם מסברא נמי וודאי א"א ללמוד שתקרא ערות מי שאינו קרוי אדם ערוה ממה שערות אדם קרוי' ערוה וכמובן וכנ"ל] א"כ לרשב"י הא שוב שפיר קמה סברת ה"א דגמ' הנ"ל דערות עכו"ם לא מיקרי ערוה וכנ"ל

ומעתה אחרי אשר זכינו לזה דלרשב"י אין בערות עכו"ם איסור מה"ת משום ולא יראה בך ערות דבר ושרי מה"ת לקרות ק"ש ולומר שאר דברים שבקדושה כנגדה הנה יש לי להגיה בירושלמי הנ"ל דתחת ועל עדותן צ"ל ועל ערותן והרי זו הגה"ה מועטת מאוד רי"ש תחת הדלי"ת [והרגיל בירושלמי הוא ידע שאין זה נחשב להגה"ה כלל כי כן רבו הטעיות בירושלמי יען לא חלו בו ידי הראשונים ז"ל כמו בבבלי וכל מפרשי הירושלמי יגיהו בו כפי השערותיהם ויוסיפו ויגרעו וימחקו לפעמים מאמרים שלימים וישימו תחתיהם מאמרים אחרים לגמרי והגה"ה כזאת ר' תחת הד' אשר החילוק ביניהם רק בקוץ הדל"ת ונקל מאוד לשיפול בזה טעות בדפוס ובהעתקה אין זה נחשב להגה"ה כלל וכלל בירושלמי וזה ידוע מאוד לרגיל בירושלמי] וכוונת הירושלמי דבי"ח דבר גזרו על ערות עכו"ם להחשב ערוה לענין איסור ולא יראה בך ערות דבר שהרי אין קושי' על זה רק מהא דבבבלי ברכות סוגיא הנ"ל מבואר דערות עכו"ם מה"ת קרוי' ערוה וא"כ לפי מאי דהוכחנו דזהו רק לפי מאי דקיי"ל כרשב"ג משא"כ רשב"י פליג ע"ז באמת וס"ל דערות עכו"ם אינה קרוי' ערוה מה"ת א"כ כיון דבעל המאמר בירושלמי שם הוא רשב"י א"כ רשב"י לטעמי' שפיר מנה זה בי"ח דבר ושפיר ס"ל דמה"ת שרי ובי"ח דבר הוא שגזרו עליו ואדרבה יש לנו לומר דמכאן הוא דגמר רשב"י לסברתו דעכו"ם אין קרוים אדם וזה לפי שהוא קיבל מרבותיו דערות עכו"ם לענין ק"ש כו' הוא דבר הנאסר בי"ח דבר והוקשה לו ע"ז שהרי ראוי שיהי' אסור מה"ת מקרא דוערות אביהם לא ראו וכסברת הבבלי הנ"ל דיליף מזה דגם ערות עכו"ם קרוי' ערוה וע"כ הוכרח רשב"י לחלק דשאני קודם מ"ת מאחר מ"ת דלאחר מ"ת דהובררו ישראל מהם אינהו לאו אדם מיקרו ולכן אין ערותם ערוה דכערות בהמה חשיבא ואחרי הכריחו סברא זאת מהא דהוצרכו לאסור ערות עכו"ם בי"ח דבר עמד ע"ז באמת דמניין הי' להם לחכמים בעצמם לומר דעכו"ם לא מיקרו אדם ולהתיר מש"ה ערות עכו"ם מה"ת ותי' לו זה דמקרא דואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם למדו כן דדרשו אתם קרוים אדם ואין העכו"ם קרוים אדם וע"כ שפיר הובא בשם רשב"י בבבלי יבמות דעכו"ם אין מטמאים באהל משום שנא' ואתן צאני צאן מרעיתי כו' משא"כ לפי שיטת הבבלי עצמו דבש"ס דידן בשבת פ"ק לא חשבו זה בי"ח דבר לכן שפיר סבירא לן דערות עכו"ם קרוי' ערוה ומה"ת אסור לקרות ק"ש כנגדה וג"כ שפיר ס"ל דלא כרשב"י הנ"ל רק כרשב"ג דאהלות דפליג עלי' וס"ל דגם עכו"ם קרויין אדם וכנ"ל [ודע דלפי הגהתינו דצ"ל בירושלמי ועל ערותן ידוקדק הסמיכות בירושלמי ועל לשונן (היינו שגזרו שלא ללמוד לשון עכו"ם) ועל ערותן דנודעים דברי הספר יצירה דברית המעור מכוון כנגד ברית הלשון ולכן חשיב שפיר ג"כ בירושלמי ב' דברים אלה יחד לשון ומעור דגזרו להתרחק מלשון ומעור ההפיכיים ומתנגדים ללשון ומעור בריתות דקדושה ודו"ק] ובאתי בכל דברינו אלה רק להעיר לב המעיין

ה) הרמב"ם ז"ל בפ"א מטומאת מת הי"ג פסק כרשב"י דעכו"ם אין קרוים אדם ע"ש בכ"מ דכ' דאע"ג דרבנן פליגי עלי' מ"מ פסק כרשב"י משום דרבינא ביבמות (ד' ס"א ע"א) ס"ל כוותי' עש"ה ויש לפקפק על ראי' זו דרבינא שם רק לתרוצי לדרשב"י אתי דמקשי עלי' התם מקרא והמקרא הרי צריך שיתורץ אליבא דכ"ע ולכן מתרץ לי' רבינא לדרשב"י דלא ליקשי עלי' מקרא ואין מזה ראי' דרבינא עצמו ס"ל כרשב"י וכמובן ואולם מצינו אמורא אחר הסובר כרשב"י הנ"ל והוא בסנהדרין (ד' נ"ח ע"ב) א"ר חנינא הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה שנא' מוקש אדם ילע קודש וברש"י מוקש אדם הנוקש את האדם היינו ישראל ילע קודש כאילו לועה הקדש כו' עכ"ל ומבואר להדיא דס"ל לר' חנינא דרק ישראל קרויין אדם ולא עובדי כוכבים וע"כ מתפרש לי' קרא דמוקש אדם רק אסוטר לועו של ישראל דייקא וכפירש"י הנ"ל וזו ראיה גדולה לפסקו של הרמב"ם ז"ל לענ"ד

ו) ראיתי קושי' בספר אחד ונשכח ממני שמו דהקשה מנושאי ארונו של יוסף מדוע הי' טמאים לשיטת הגמ' יבמות (דף ס"א ע"א) דאפי' במשא נמי אין עכו"ם מטמא לרשב"י רק ישראל [וקושי' זאת תוקשה רק אם נאמר דהאבות והשבטים לא יצאו מכלל ב"נ וגם אם לא נאמר כתוס' נדה המובא לעיל אות ד' דב"נ דקודם מ"ת מטמאים גם לרשב"י] ונלענ"ד פשוט דכמו שכתבו התוס' ב"ב (ד' נ"ח ע"א) אהך דר' בנאה מציין