בית האוצר חלק א מו

הוא מפאת תיעובו ורק דעכ"ז שפיר הוא תלוי בקדושה וזה דנראה דקדושת האדם אשר לו בחיים הוא הגורם לו להאסר אחרי מיתתו דכל שמחיים הוא קדוש יותר אזי כשמת ונסתלקה הקדושה אדרבה חל עליו תיעוב גדול יותר ומפאת התיעוב ההוא הוא נאסר בהנאה וה"ז ממש כענין הטומאה דמת ישראל יש בו טומאה יתירה ממת עכו"ם לרשב"י דמת ישראל מטמא באוהל ולא מת עכו"ם וזה ודאי מפאת דפעולת הגרעון הוא לפי גודל המעלה דכאשר יש לדבר מעלה ומדריגה יותר גדולה אז אדרבה בהיות הגרעון פועל בו אזי הוא פועל בו פעולה יתירה טפי מהיותו פועל בדבר שאין לו מעלה כל כך וכמו שהארכנו בזה בס' לקח טוב כלל ו' אות ב' עש"ה שהבאתי שם דוגמאות רבות לזה מן הגמ' ומהם הא דנראה ונדחה גרע מדיחוי מעיקרא ושנה ופירש גרע ממי שלא שנה כלל ומעילה מוציאה קדשי קדשים לחולין ולא קדשים קלים וחולין מקבלים טומאה רק משני ותרומה גם משלישי וקודש גם מרביעי ובגמ' יבמות (דף ס"ח ע"ב) היא הנותנת כהנת דקדיש גופה פסיל לה (עמוני ומואבי כו' הבא עלי') לוי' וישראלית דלא קדיש גופה לא פסיל לה עש"ה בספר הנ"ל שהארכנו שם בזה וע"כ גם כאן כן הוא דישראל שיש לו קדושה יותר גדולה ע"כ אדרבה תיעוב המיתה פועל בו ביותר וחל עליו תיעוב גדול יותר האוסרו בהנאה משא"כ עבד דאין לו זאת הקדושה וכ"ש עובד כוכבים אין חל עליהם תיעוב כ"כ לשיאסור אותם בהנאה וכענין הטומאה של מת כן הוא ג"כ ממש ענין איסורו דכמו שלענין הטומאה מת ישראל יש לו יותר טומאה ממת עכו"ם לרשב"י והסברא בזה בהכרח כנ"ל דפעולת הגרעון הוא לפי גודל המעלה וכן מבואר להדיא בס' אור החיים עה"ת ריש פרשת חקת בארוכה כן ג"כ לענין איסור לכ"ע א"א ללמוד עכו"ם ועבד מישראל דכיון דכל עיקר ענין איסור הוא מפאת תיעוב אשר ישנו על הדבר ולכן מנעה התורה את האדם מליהנות מן הדבר כדי שלא ידבק בו התיעוב אשר עליו ויתתעב בתיעובו וע"כ כיון שישראל יש לו קדושה יותר גדולה מעבד וע' גיטין (דף ל"ח ע"ב) המקדיש עבדו יצא לחירות כו' מ"ט דליהוי עם קדוש קאמר ומוכח דעבד לא מיקרי קדוש ועכ"פ קדושתו פחותה מישראל ואפי' מאשה ישראלית וכמו שהארכנו למעלה וע"כ שפיר אין ללמוד עבד מאשה ישראלית די"ל דמה לאשה ישראלית שכן היא מקודשת טפי ולכן אדרבה תיעוב המיתה יחול עליה ביתר שאת ובערך גדול יותר אשר שיערה תורה שראוי וצריך לאסרה בהנאה מפאת התיעוב ההוא משא"כ עבד דאינו קדוש כל כך ע"כ תיעוב המיתה גם כן זוטר טפי ואין לו להאסר מחמתו ונשאר שפיר כפי הסברא החיצונה דשרי בהנאה כיון שאין לימוד לאסור אותו בהנאה וכ"ש עובד כוכבים דאין ללמוד בו איסור מישראל דיש לו קדושה וזה עיקר

ג) והנה כבר יצאנו מעט מכוונת הענין והנני שב לענייננו ואומר דהתוס' ביבמות (דף ס"א ע"א) שם הקשו אהא דאין עכו"ם קרויין אדם מגמ' סנהדרין (דף נ"ט ע"א) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לויים ישראלים לא נאמר אלא האדם ללמדך שאפי' עכו"ם ועוסק בתורה הרי הוא ככ"ג ותירצו דעכו"ם רק אדם אין נקראים אבל האדם קאי גם אעכו"ם ע"ש והדברים מופלאים מהבין ועמ"ש בזה בכלל הקדום אות א' ונלענ"ד עוד טוב טעם בזה בס"ד עפ"י המבואר בספר הגלגולים פרק א' בהבנת דרשת חכמז"ל הנ"ל אדם אתם אתם קרויים אדם ולא העכו"ם קרויים אדם ותוכן הדברים כי נשמת אדה"ר העצמית היתה נשמה של קדושה חלק אלק"י ממעל ית"ש וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ובזוהר אמרו מאן דנפח מתוכי' נפח ורק אחרי חטא עה"ד הלבישתה הס"א הנקרא אדם בליעל בסוה"כ עת אשר שלט האדם באדם לרע לו וע"כ בנ"י אשר יצאו מאדה"ר להם חלקי נשמת אדה"ר העצמית אולם העובדי כוכבים יצאו מלבוש נשמת אדה"ר שהלבישתו הס"א הנ"ל ואין נפשותם מנפש אדה"ר העצמית כלל וזהו אתם קרויים אדם כי בנ"י הם ממש עצמיות אדם הראשון ולא כן העובדי כוכבים עכת"ד עש"ה. והנה תיבת אדם הוא בשתי פנים א' שם העצם של אדה"ר ב' שם התואר של מין בני אדם והנה מדברי הס' הגלגולים הנ"ל מובן כי כאשר תרמוז תיבת אדם על שם העצם של אדה"ר אז לא קאי אעכו"ם כיון דהם אינם יוצאים כלל מעצמיות נפש אדה"ר וכנ"ל אולם כאשר היא שם התואר והמין אז גם הם בכלל שהרי הם ג"כ ממין אדם מדבר והנה הראב"ע פ' שמות פרשה ג' פסוק ט"ו כתב כי הה"א בתחילת התיבה הוא סימן על התיבה שאיננה שם העצם כ"א שם התואר כי שם העצם לא יפול בו ה"א שלא יתכן לומר הראובן השמעון כ"א החכם העשיר עש"ה ולפי"ז כאשר נאמר האדם בה"א א"כ אז בהכרח תיבת אדם הוא שם התואר והמין [וכן מבואר בראב"ע שם עש"ה] וע"כ שפיר קאי גם אעכו"ם משא"כ כשנאמר אדם בלא ה"א אז נדרש על שם העצם של אדה"ר וקאי רק אישראל מפאת היותם עצמיות אדה"ר ממש אבל לא כן אעכו"ם שאינם מעצמיות אדם הראשון כלל וכנ"ל ודו"ק היטב בזה כי הוא נכון מאוד בס"ד

עוד ראיתי להעירך כי מאמר הגמ' דסנהדרין הנ"ל כהנים לויים וישראלים לא נאמר אלא האדם ללמדך שאפי' עכו"ם ועוסק בתורה כו' מצאתיו במדרש רבה נשא פרשה י"ג בסגנון אחר לגמרי כי שם נאמר בזה"ל כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם ללמדך שאפי' עכו"ם המתגייר ועוסק בתורה הרי הוא ככ"ג עכ"ל והכוונה דגר הוא מדריגה רביעית בישראל וכמ"ש במשנה הוריות (דף י"ג ע"א) כהן קודם ללוי ולוי לישראל וישראל לגר כו' וע"כ אשמעי' דגר העוסק בתורה הוי כמדריגה ראשונה דהיינו כהנים ולא עוד אלא שהוא כמובחר שבהם דהיינו הכ"ג אבל לא קאי כלל אעכו"ם למדרש הנ"ל

ד) והנה התוס' בנדה (דף ע' ע"ב) ד"ה ואין חידשו עוד כלל בהא דעכו"ם אין קרוים אדם לרשב"י וכתבו דזהו רק ממתן תורה ואילך אבל קודם מ"ת היו גם ב"ג קרוים אדם ע"ש שכתבו כן אהא דאמר התם דאשתו של לוט אין מטמא טומאת מת משום דמת מטמא ואין נציב מלח מטמא וז"ל משמע אבל אי לא הוי נציב מלח מטמא אפי' לר' שמעון נמי איכא למימר דמטמא אפי' באהל וכן נמי ציון מערתא דר' בנאה בפרק חזקת הבתים אתי נמי כרבי שמעון דאחר מ"ת דאיקרי ישראל אדם איכא לפלוגי אבל קודם מ"ת אין חילוק עכ"ל ז"ל וכוונתם נראה דרק אחרי שנבררו ישראל מעובדי כוכבים בשעת מ"ת הוא דנסתלק מעובדי כוכבים ענין המעלה ומש"ה לא מיקרי אדם משא"כ קודם שנבררו ישראל מהם הי' ענין הישראליות מתפשט בכולם וע"כ היו כולם קרוים בשם אדם ודוגמת זה מצינו ג"כ בש"ס מגילה (דף י"ד ע"א) עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה עכ"ל הגמ' והכוונה נראה ג"כ כנ"ל דע"י כניסת ישראל לארץ נתקדשה א"י ונתבררה אז קדושת א"י מכל הארצות ולכן מאז ולהלן אין שום ארץ כשירה לומר שירה רק א"י משא"כ קודם שנכנסו ישראל לארץ ולא נתקדשה א"י עדיין אז היתה קדושת הארץ מתפשטת והווה בכל הארצות ולכן הוכשרו כולם כו' ודו"ק היטב

ודע דעפ"י סברת התוס' נדה הנ"ל יש לי לומר בזה דבר חדש וגדול הוא אצלי בעזה"י והוא דבירושלמי שבת פ"א ה"ד כשבא למנות שם הי"ח דבר אמר אילין עשרתי קדמייתא (ר"ל דהי"ח דבר הם אותם העשרה דחשיב להו התם לעיל מיני') והשאר (שאר הח') מן מה דתני ר' שמעון בן יוחאי (ר"ל דשאר הח' נלמדים ממה דתני רשב"י) בו ביום גזרו על פיתן (של עכו"ם) כו' ועל לשונן ועל עדותן כו' עכ"ל הירושלמי הנצרך ענייננו והנה כל המפרשים שם תמהו מאוד דחשיב עדותן בגזירת י"ח דבר והרי עובד כוכבים מה"ת פסול לעדות דבכל פסוקי עדות כתיב בתורה רעך ואחיו ואפי' עבד דמחויב במצוות כאשה ואפי' אשה ישראלית נמי פסולים לעדות מה"ת וכ"ש עכו"ם [וע' תוס' גיטין (ד' ט' ע"ב) ד"ה אעפ"י] עש"ה במפרשי הירושלמי ובגליון הגאון מלבוב ז"ל כי עמדו כולם בזה ונלאו ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם

אשר על כן נראה לי העני דיש להגיה הגה"ה קטנה מאוד בירושלמי זה ויובנו הדברים בפשיטות גמור בעזה"י ואציע דלכאורה לפי דברי התוס' נדה הנ"ל דיש חילוק בענין שם אדם דעכו"ם בין קודם מ"ת לאחר מ"ת דנהי דלאחר מ"ת אין קרוים אדם עכ"ז קודם מ"ת הי' גם כל ב"נ קרוים אדם ולכן ב"נ דקודם מ"ת מטמאים באהל לכ"ע וכנ"ל הנה יש לי להקשות לכאורה לפי"ז קושי' עצומה בש"ס ברכות (ד' כ"ה ע"ב) וז"ל הגמ' שם א"ר יהודה עכו"ם ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו