בית האוצר חלק א מא

כרבי שמעון בן יוחי הנ"ל מהא דמבואר בסתמא דגמ' דב"מ (דף קי"ד ע"ב) דקברי עכו"ם אין מטמאין באוהל ותירצו דאליהו דחויי קמדחי לי' ע"ש והנה גם בכריתות (דף ו' ע"ב) איתא דהסך משמן המשחה לעכו"ם פטור משום דכתי' על בשר אדם לא ייסך ועכו"ם אין קרוים אדם ע"ש ואולם בכריתות שם יש שם עוד שינויא אחרינא וע' תוס' יבמות שם ד"ה ואין

וע"ע בש"ס ע"ז (דף ל"ט ע"א) קבר נונא (דג ששמו כן אסור (דהוא דג טמא) וסימניך קברי עכו"ם והתוס' שם גורסים קבר נונא שרי וסימניך קברי עכו"ם והכוונה דכמו דקברי עכו"ם אין מטמאין באוהל כן דג ששמו קבר נונא אינו דג טמא אלא דג טהור ושרי עכת"ד עש"ה ולפי"ז יש כדמות ראי' מכאן דהלכה כרשב"י הנ"ל וראי' גמורה אינה דכיון דרק סי' בעלמא הוא ע"כ שפיר נקטי' לסימן אעפ"י שאינו הלכה ודע דלולי דברי התוס' ע"ז הנ"ל הי' אפשר לומר דכוונת הגמ' דכמו דקברי עובדי כוכבים מותרים בהנאה וכמבואר בתוס' ב"ק (דף י' ע"א) ד"ה שהשור דמת עכו"ם מותר בהנאה ע"ש ה"נ אותם הדגים מותרים דהשתא הסימן מדוקדק יותר דהוי מהיתר להיתר לא מטהרה להיתר ויהי' ראי' מזה לדין התוס' דב"ק הנ"ל דמת עכו"ם מותר בהנאה אולם וודאי הגירסא הנמצאת בגמ' קבר נונא אסור וסימניך קברי עכו"ם קשיא טובא דאיזה איסור או טומאה יש בקברי עכו"ם יותר מבקבר דישראל עד דנקט קברי עכו"ם לסימן של איסור

ב) והנה ראיתי פה המקום לדבר בגוף דברי התוס' ב"ק (דף י' ע"א) הנ"ל שכתבו דעכו"ם מת מותר בהנאה **([קאי הכל על עובדי כוכבים שהיו בימים הקדמונים כמבואר במודעא ריש הספר]:)** דדבריהם אלה שייכי טובא בענין פלוגתא הנ"ל אי עובדי כוכבים קרויין אדם או לא וכאשר יתבאר לך מתוך דברינו בזה וז"ל התוס' שם וא"ת ל"ל שור ולא אדם (דכתי' בבור ונפל שמה שור או חמור ודרשי' שור ולא אדם) תיפוק לי' מוהמת יהי' לו מי שהמת שלו כדממעטינן פסולי המוקדשין (בב"ק שם דף נ"א ע"א ונ"ג ע"ב ונ"ד ע"א מקרא הנ"ל דוהמת יהיה לו מי שהמת שלו יצא שור פסולי המוקדשין שנפל לבור דפטור לפי שאין המת שלו דשור פסולי המוקדשין שמת אסור בהנאה וכדדרשי' ואכלת ולא לכלביך) דאדם מת (נמי) הרי אסור בהנאה כו' ולק"מ דאיצטריך לעבד ולעכו"ם הקנוי לישראל שנפל לבור דההוא שרי בהנאה עכ"ל. וראשונה ראיתי להעיר מן התוספתא דב"ק פ"ו ששנינו שם בזה"ל נפל לתוכו (לתוך הבור) בן או בת עבד או אמה פטור נפל לתוכו שור וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים שנא' ומכרו את השור החי וגו' יצאו כלים שאין להם אונאה יצא אדם שאין הימנו אונאה במותו עכ"ל התוספתא. והנה מבואר נגלה כי תיבת אונאה הוא ט"ס וצ"ל הנאה או שתיבת אונאה עצמה ביאורה הנאה וכוונת התוספתא נראה דכיון דכתי' ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון ע"כ אין חייב רק כשיש למת איזה שיווי שאפשר למוכרו ולחצות כספיו אבל אדם שאסור בהנאה במותו וא"א לקיומי בי' וגם את המת יחצון ע"כ לא איירי בי' קרא וע"כ פטור אאדם ומ"ש בתוספתא שנא' ומכרו את השור החי וגו' כוונתו אסיפא דקרא דכתי' וגם את המת יחצון וכדמצינו ככה בגמ' בדוכתי טובא ונהי דבשור שמת בבור חייב בעל הבור אפילו כשאין הנבילה יפה כלום עכ"ז כיון דלפעמים יש נבלת שור שיש לה שיווי ממון ואכה"ג קאי קרא דוגם את המת יחצון ע"כ שפיר חייב בכל גווני דכיון דאיירי קרא בשור אין סברא לחלק ולפטור בעל הבור כשאין הנבילה שוה כלום משא"כ אדם מת דתמיד אסור בהנאה וא"א לקיומי בי' וגם את המת יחצון בשום פעם ע"כ לא קאי עלי' קרא כלל וע"כ שפיר פטור אמיתת אדם בבור וה"ז ממש כמיעוט הנ"ל שהקשו התוס' דנמעט אדם מוהמת יהי' לו יצא אדם שאין המת שלו כיון דאסור בהנאה אלא דהתוספתא דורשת מיעוט זה מקרא אחרינא דוגם את המת יחצון דבעי' שיהי' שיווי להמת אולם מה שמבואר בתוספתא הנ"ל יצאו כלים שאין להם אונאה צע"ג דהא כלים שפיר משכחת שיהי' שיווי ממון להקרעים והשברים אלא שנפחתו משוים שהי' להם כשהיו שלימים וכדמצינו בש"ס בכמה דוכתי דגם גיסטרא הוי כלי לכמה דברים וא"כ יתכן שיהי' לה שיווי ועוד אפשר לחזור ולעשות משברים כלים וא"כ מפאת זה יש להם שיווי וצע"ג. ועוד קשה בתוספתא זאת דהא הך קרא דומכרו את השור החי וגו' וגם את המת יחצון לא כתי' כלל בבור כ"א בשור שהמית ואיך דריש לי' אבור וגם זה צע"ג ועכ"פ הרעיון דקושית התוס' הנ"ל דפטורין על מיתת אדם בבור מפאת שאדם מת אסור בהנאה מפורש הוא בתוספתא זאת וכנ"ל

והנה אחרי הדברים והאמת האלה קשה באמת אתוס' הנ"ל מתוספתא הנ"ל במה שכתבו התוס' בתירוצם דעבד מת מותר בהנאה והרי התוספתא פוטרת בפירוש מפאת איסור הנאה דמת גם אעבד או אמה שנפלו לבור וא"כ מפורש דגם עבד מת אסור בהנאה וא"ל דכוונת התוספתא אעבד ואמה עבריים דז"א דסתם עבד ואמה כנענים הן ותו דהתוספתא לישנא דמתני' דב"ק (ד' נ"ב ע"א) נקטה דתנן בה כלשון התוספתא ממש בן או בי עבד או אמה פטור ומשנה זאת נשנית לעומת מה ששנה התנא שם (ד' מ"א ע"א) וכן בבן וכן בבת נגח עבד או אמה משלם שלשים שקלים כו' ולעומת זה שנה כאן בבור דפטור בבן ובת ועבד ואמה וא"כ מבואר דאיירי בעבד כנעני ושפחה כנענית דאית בהו חיוב דל' שקלים וצע"ג

והנה מה שכתבנו למעלה בפשוטות דחייבין על שור שנפל לבור ומת ואין הנבילה יפה כלום נזכרתי שאין זה מפורש בגמ' כ"א בשור שהמית שור ואין הנבילה יפה כלום מבואר בב"ק (ד' ל"ד ע"א) דחייבין אולם יש לדקדק כן מדברי הגמ' ב"ק (ד' נ"א ע"א ונ"ג ב' ונ"ד א') המובאים למעלה דאמר דשור פסולי המוקדשין שנפל לבור ומת דפטורין מלשלם משום דכתי' והמת יהי' לו יצא זה שאין המת שלו שאסור בהנאה ומדוע לא נקטה הגמ' דין זה בפשיטות דכשאין הנבילה יפה כלום דפטור משום דאין המת שלו לשום דבר כיון שאינו שוה כלום ועל כרחך לומר דלא בעי' והמת יהי' לו ממש רק ממין שהמת שלו וע"כ בשור סתם דמשכחת שור שיש שיווי לנבילתו ע"כ גם באין הנבילה יפה כלום חייב משא"כ בשור פסולי המוקדשין שפיר פטור דשור פסולי המוקדשין חשיב מין בפ"ע וכמבואר ברש"י מכות (דף כ"ב ע"א) אהא דאמר התם המנהיג והמרביע בשור פסולי המוקדשין לוקה ופירש"י שם ד"ה המרביע דהואיל והוא קצת חולין שהרי מותר באכילה מחוץ לפתח אוהל מועד כו' ובקצת הוא כקדשים דאסור בגיזה ועבודה ע"כ כיון שיש בו ענין חולין וענין קדשים ה"ל הוא עצמו כב' מינים וע"כ המנהיגו לוקה משום כלאים עש"ה ומבואר בזה דקדשים וחולין חשיבי ב' מינים שונים והוו כלאים זה בזה ושור פסולי המוקדשין הוא מין מורכב משניהם מחולין וקדשים וא"כ כמו בפרדה שתבעה דאין מרביעין עלי' לא סוס ולא חמור אלא מינה דלגבי סוס לבד או חמור לבד חשיבה אינה מינה והוי כלאים יען היא מורכבת מסוס וחמור א"כ ה"נ בשור פסולי המוקדשין כיון שחולין וקדשים חשיבי ב' מינים וכלאים זב"ז א"כ ה"ה דשור פסולי המוקדשין המורכב משניהם מחולין וקדשים חשיב מין בפ"ע והוא כלאים הן לגבי חולין גרידא והן לגבי קדשים גרידא וא"כ שור פסולי המוקדשין שפיר אין חשוב יש במינו מי שהמת שלו מפאת ששור חולין יש בנבילתו שיווי כיון דשור פסולי המוקדשין הוא מין אחר מחולין וכנ"ל ולפי"ז הנה מצאנו ראי' באמת מש"ס ב"ק הנ"ל לדעת רש"י מכות הנ"ל וע' ספרי לקח טוב כלל ו' אות ג' שהבאתי שם דברי רש"י מכות הנ"ל דקדשים וחולין חשיבי ב' מינים ותמהתי עליהם מש"ס חולין (דף ק"ל ע"א) וזבחים (דף ס"ט ע"א) עש"ה שהארכתי שם בזה ואולם לפי דברינו פה הנה יש ראי' גדולה לדברי רש"י מגמ' ב"ק הנ"ל מדפוטר רק בשור פסולי המוקדשין ואינו פוטר בשור חולין שאין הנבילה יפה כלום וע"כ דפטרינן רק במה שאין במינו מי שהמת שלו וא"כ מוכח להדיא דשור פסולי המוקדשין הוי מין בפ"ע מחולין וא"כ כ"ש דקדשים ממש חשיבי מין בפ"ע מחולין

והנה אם כנים דברינו אלה יש לנו לדקדק לכאורה מתוספתא הנ"ל דגם מת עכו"ם אסור בהנאה דאל"כ מדוע פוטרת באדם מת מכח איסור הנאה ואינה פוטרת כן בבהמה גופא היכא דאין הנבילה יפה כלום ועל כרחך החילוק כנ"ל דבהמה