בית האוצר חלק א לה

נתיישבתי שא"א לומר כן דא"כ כמו שאין העכו"ם קרויין אדם לפי ששם אדם קאי על הנפש החשובה ואצלם שאין נפשם חשובה אין ראוי שתקרא הנפש בשם וכנ"ל א"כ ה"ה בשם האדם דקאי אגוף וכנ"ל ראוי שיהי' רק אעובדי כוכבים לבד דבישראל הוי להיפוך דכיון דהגוף אינו חשוב אין ראוי שיקרא בשם ואילו מתוס' דיבמות שם מוכח דשם האדם קאי אשניהם אישראל ואעובדי כוכבים ושם אדם קאי אישראל לבד עש"ה [ויש ליישב ואין להאריך]

ועכ"פ גוף דברי חכז"ל דאתם קרוים אדם ואין עובדי כוכבים קרוין אדם שפיר יש להסביר דבריהם אלה לפי דרכנו וזה ששם אדם הרי הושם והונח על אדה"ר והוא היתה נפשו נצחית וחשובה מחומרו וא"כ הושם השם הזה על הנפש וע"כ עובדי כוכבים שאין נפשותם נצחית והיא פחותה איפוא מחומרם לכן אין נפשם נקרא אדם וכנ"ל ושיקרא גופם בשם אדם ג"כ לא אמרי' כיון שמאז כשהונח השם הזה מאתו ית' הונח רק על הנפש ולא על הגוף ואין לנו לחדש מעצמינו שם לגוף ולקרותו בשם אדם ורק בפר דמיד כשהונח השם פר הונח על גופו החשוב מנפשו מעת בריאתו וכנ"ל ע"כ שפיר גם פר מת מיקרי פר מפאת שעדיין הגוף קיים וכנ"ל

והנה עפ"י דרכנו זה יש לי ליישב ג"כ סתירת תוס' דמנחות וש"ס כריתות הנ"ל אשר עמדנו עליהם למעלה וזה דנתיישבתי די"ל דשם אדם יתכן שיסוב גם על הגוף כמו שנקרא פר מת בשם פר דאז וודאי דקאי השם פר רק על גופו שהרי נפשו נעדרה ואיננה וע"כ יתכן כמו כן ג"כ בשם אדם שיסוב גם על הגוף כמו על הנפש ויהי' לשם אדם ב' משמעות היינו דיתכן שיסוב על הגוף ויתכן שיסוב על הנפש וכל' התקונים הנ"ל אית אדם דנשמתא ואית אדם דגופא כו' וע"כ שפיר סבירא להו לתוס' מנחות הנ"ל דגם גופו של אדם מת נקרא אדם והוא השם אדם אשר אל הגוף ששם זה שפיר ישנו גם למת דנהי דנפשו נפרדה ממנו עכ"ז הרי הגוף לבדו נקרא אדם וכמו שנקרא גופו של פר מת בשם פר כן נקרא ג"כ גופו של אדם מת בשם אדם וע"כ שפיר כתבו התוס' דמנחות הנ"ל דגוף המת מיקרי מיני' דאדם חי כיון שגם המת נקרא אדם ולכן הוא שפיר מיני' דאדם חי וכמובן ואולם כ"ז יתכן בשם אדם דעלמא משא"כ בשם אדם הנאמר בקרא דעל בשר אדם לא ייסך ההכרח דתיבת אדם דמקרא זה קאי על הנפש דאי על הגוף א"כ הגוף הרי הוא הוא הבשר וא"כ תיבת בשר מיותרת וה"ל למיכתב על אדם לא ייסך ועל כרחך דשם אדם דכאן קאי על הנפש וכוונת הכתוב שלא יסך על בשר אשר עוד נפשו בתוכו וזהו שנאמר בשר אדם וע"כ הסך למת שאין בו נפשו עוד שפיר פטור ואולם בספר ליקוטי תורה למהרח"ו ז"ל פ' בראשית כ' וז"ל ואמר הכתוב נעשה אדם בצלמנו וגו' כי בצלמנו הוא בחי' נשמה שהוא נקרא אדם וכמ"ש על בשר אדם לא ייסך והגוף אינו אדם אלא בשר אדם עכ"ל ז"ל ומבואר דהרח"ו ז"ל דייק מהך קרא דעל בשר אדם לא ייסך דגם בעלמא אין שם אדם אל הגוף רק אל הנפש ולא לבד דשם אדם שבמקרא זה הוא אל הנפש וכ"ה ג"כ בכל הסה"ק וגם שטחיות ל' הגמ' כריתות הנ"ל דאמר דכיון דמית לי' מת מיקרי ולאו אדם מיקרי מוכח דמת לא מיקרי אדם כלל גם בעלמא ולא לבד דשם אדם שבמקרא זה דעל בשר אדם לא ייסך לא קאי על המת וצ"ע

והנה על קושית התוס' דיבמות שם שהקשו אהא דאין עובדי כוכבים קרוין אדם מהא דאמרי' בסנהדרין (דף נ"ט ע"א) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים ישראלים לא נאמר אלא האדם ללמדך שאפי' עובד כוכבים כו' ומבואר דגם עובדי כוכבים קרוים אדם ועלה בדעתי עוד ליישב ולומר ששם אדם קאי על הנפש ולא מפאת חשיבות הנפש מכח ההשארה וכנ"ל ורק מפאת דברי הרמב"ם ז"ל במורה ח"א שכ' כי שם כל דבר הונח רק על נפשו שנפש כל דבר הוא עצמותו וגדרו שכן הבע"ח לולי הנפש החיונית הי' ממין הצומחים ונפש החיונית שלו היא המגדרתו למין בפ"ע וכן הוא בכל הדברים שנפשם היא עצמותם וגדרם האמיתי וע"כ השם של כל דבר אשר וודאי דהונח רק על עצמיות הדבר לכן קאי רק על הנפש עש"ה וכן כתבו ג"כ כל ספרי הקדושים דשם הדבר הוא אל נפש הדבר ואתנחו לה סימנא בקרא וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו כי השם הוא אל הנפש [ואולי זהו הנרצה באומרם ז"ל בזבחים (דף כ"ה ע"א) אקרא דמדם הפר ע"ש דאמרו מדם הפר מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית ולכאורה איך נרמז בקרא דם הנפש דווקא ולהנ"ל ניחא כי שם פר עצמו מורה על הנפש שכן השם של כל דבר הוא על הנפש וכנ"ל] וע"כ יש לומר דישראל שנפשותם נשארת וחופפת על גופם בקבר כל ז' ימי אבילות ואח"כ כל הי"ב חודש ג"כ מחוברת אליו ביותר שהרי חוזרת ויורדת כל הי"ב חודש וגם אחרי הי"ב חודש יש אל הנפש ענין חיבור עדיין עם הגוף וכמבואר בכל ספרי הקדושים [ובספרי חכמי האמת מבואר דנשאר ענין ומציאות רוחניי מן הנפח מחובר אל הגוף תמיד עד עמדו בתחי' והוא נקרא רשימו והבלא דגרמי וכמבואר בעץ חיים שער רפ"ח ניצוצין פרק א' ועוד בכמה דוכתי וע"ע בעץ חיים שער טנת"א פרק ה' שכ' וז"ל לכן הנפש משעת זריעה אינה נפרדת לעולם מהחומר ואף כי אחרי מותו נפשו עליו תאבל עד תחיית המתים כו' עכ"ל ועוד שם באותו פרק וז"ל ואז בבטן האשה נכנסת הנפש בט' חדשים מעט מעט וכשנגמר נולד לכן גם אחר מיתה חופפת על עצמות ולא בתוכם כמו הבל דגרמי דאשתאר בחבורא גו גרמאי כו' עכ"ל ורמוז ג"כ באומרם ז"ל דהאומר דבר שמועה בשם ת"ח הנפטר אזי שפתותיו דובבות בקבר והוא ענין המשכה שממשיכין מנפשו אל גופו ואילו לא הי' שום חיבור עוד לנפש אל הגוף אזי לא הי' אפשר להמשיך עוד הנפש אל הגוף ע"י הד"ת שאומרים מפיו דכמו שאין הנפש נמשכת אל גופו של מת אחר או אל איזה חומר אחר מן החומרים ע"י הד"ת שאומרים בשמו כן לא הי' ראוי לה להמשך אל הגוף אשר היתה בו בחיים חיותה אילו כבר פסק כל חיבורה אליו ולא הי' לה שום חיבור עוד עמו כי אז הלא הגוף הזה כשאר הגופים יחשב ומדוע תומשך הנפש יותר לתוכו מאל תוך שאר הגופים וע"כ דיש אל הנפש חיבור מה אל הגוף תמיד ושלא פסק החיבור מכל וכל וכמובן] וע"כ שפיר ראוי השם אדם גם על ישראל מת דנהי ששם אדם קאי על הנפש וכנ"ל עכ"ז הרי גם אחרי המיתה עדיין הנפש מחוברת חיבור מה לגוף וכנ"ל וע"כ נקרא גם הגוף גם אז בשם אדם מפאת הנפש המחוברת אליו גם אז משא"כ בעובדי כוכבים נהי דבחייהם גם להם יש נפש עכ"ז במיתתם שנפשם נעדרת ע"כ אחרי מיתתם אין קרוים אדם כיון ששם הזה הוא אל הנפש והרי אין נפשם נמצאת אז וע"כ שפיר אמרו ביבמות דמת עובד כוכבים אין מטמא באוהל מפאת שאין קרוים אדם והכוונה כנ"ל שמתי עובדי כוכבים אין קרוים אדם משא"כ בהך דסנהדרין דאיירי בעובד כוכבים חי שפיר נקרא גם הוא אדם כן הי' אפשר לומר לכאורה ואולם הדרנא בי מתרי טעמי חדא דא"כ ימצא דמת ישראל נקרא אדם וזהו שוב היפוך סוגיא דכריתות הנ"ל דהסך משמן המשחה למתים פטור משום דמת לא מקרי אדם ותו דעדיין לא הועלנו בתירוצינו זה כלום דנהי דתתיישב סתירת גמ' יבמות לגמ' סנהדרין הנ"ל עכ"ז הרי עדיין יקשה מש"ס כריתות (דף ו' ע"ב) שם אש"ס סנהדרין הנ"ל דבש"ס כריתות (דף ו' ע"ב) שם איתא דהסך משמן המשחה לעובד כוכבים פטור משום דכתיב על בשר אדם לא ייסך ועובדי כוכבים אין קרוים אדם וא"כ הרי ס"ל להדיא לסוגיא דכריתות הנ"ל דגם עובד כוכבים חי אין קרוי אדם וא"כ הרי אכתי תיקשי מסוגיא דכריתות הנ"ל אסוגיא דסנהדרין הנ"ל ואולם זאת עכ"פ הרווחנו בדברינו אלה דלא נצטרך לומר דהתוס' דמנחות הנ"ל דסבירא להו דמת מיקרי אדם יסברו דשם אדם יתכן שיסוב גם על עצם הגוף מדגופו של מת קרוי' אדם אף על פי שנפשו נפרדה ממנו וכמו שכתבנו למעלה דז"א דשפיר יכולים גם התוס' לסבור דשם אדם הוא רק אל הנפש והגוף נקרא רק בשר אדם וגופו של אדם אבל לא בעצם השם אדם וכאשר הוא כן סברת הרח"ו ז"ל וכל ספרי הקדושים וכנ"ל ורק מפאת חיבור הנפש אל הגוף הוא דנקרא גם הגוף בשם אדם בהיותו מחובר אל הנפש ונקראים אז ביחד אדם הנפש והגוף המחובר אלי' וכן ג"כ אחרי המיתה דנקרא ג"כ גוף המת אדם לתוס' מנחות הנ"ל הוא ג"כ רק מפאת חיבור הנפש שהיא מחוברת אליו גם אז וכנ"ל וגם אז רק ענין הנפשיי הנמצא בו בצד מה הוא הנקרא אדם אבל הגוף בעצמותו שפיר אין נקרא בשם אדם: