בית האוצר חלק א לג

וע"ש פ"ג מ"ח בר"ש בשם הירושלמי דראב"ש ס"ל דג' תאינים בימינו וג' בשמאלו וג' בפיו לא חשיבי צירוף עש"ה והיינו משום דהימין והשמאל והפה אינן מצטרפין יחד וכדעת ר' שמעון במשנה שם דאחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת בפיו שרי [ע' ירושלמי שבת פ"א ה"א אילו זרק בימין והוציא וקלט בשמאל שמא אינו חייב מדין פיו (ממשנה דכריתות אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב) ופיו לאו כאחר הוא וכן שמאלו כאחר הוא כו'] ואולם הך דר"ש ניחא דכיון דאין הימין והשמאל והפה מצטרפין ה"ל רק כאוכל אחת אחת כיון דאיירי רק באחת בימינו ואחת בשמאלו כו' משא"כ הך דראב"ש דאיירי בג' בימינו כו' א"כ נהי דאין הימין והשמאל כו' מצטרפין עכ"ז צירוף השמאל ל"ל הא בימין גופי' יש לו ג'. ודוחק לומר דס"ל לראב"ש דג' לא חשיבי צירוף להחשיב קבע רק ד' דמספר ד' לכאורה לא מצינו בצירוף רק בהך דאגוד מצינו ב' לרבנן וג' לר' יוסי ומצינו גם מספר ה' באגוד במשנה אבות וכמו שיתבאר להלן אי"ה אבל מספר ד' לכאורה לא מצינו וי"ל דס"ל לראב"ש באמת דגם ד' ביד אחת שרי וחמש הוא דאסור משום דחמש חשיבי אגודה למשנה אבות וכמו שיתבאר אי"ה וע"כ חמש חשיבי נמי צירוף טפי וכנ"ל והא דנקט ג' בימינו וג' בשמאלו וג' בפיו היינו משום דבעי למינקט רבותא דאפי' אוכל ט' שרי כל שאין בהם צירוף וע"כ נקט בהווה שדרך האוכל לחלק הפירות לחלקים שוים כפי האפשר ואוחז חלק אחד בימינו וחלק אחד בשמאלו כו' וכיון דלא מצי למינקט חלוקה זיטרתא טפי היינו שמחלקם רק לב' חלקים דאז החלוקה של תשעה לב' חלקים הנה היא ה' וד' ואוחז ה' בימינו וד' בשמאלו דאז הרי הה' מצורפים יחד ואסור וע"כ כיון דלא מצי למינקט חלוקה שמחלק האוכל את הט' לב' חלקים לכן נקט שמחלקם לג' חלקים שוים דממילא אתי ג' לכל חלק ותופש כל ג' במקום שהדרך לתפוש ולאחוז היינו ג' בימינו וג' בשמאלו וג' בפיו וא"ל דאכתי ה"ל למינקט רבותא טפי דאפי' אוכל י"ב ד' בימינו וד' בשמאלו וד' בפיו שרי דז"א דבאוכל י' תאינים י"ל דס"ל באמת לראב"ש דאפי' אינם מצורפים כלל אסור דאכילת י' חשוב אכילת קבע כיון שכן הדרך לאכול י' תאינים ע"ש במעשרות פ"ב מ"ה האומר לחבירו הילך איסר זה בעשר תאינים שאבור לי כו' הרי דהדרך לאכול י' תאינים ולכן בדיוק נקט ראב"ש ג' ג' וג' דהם יחד ט' היינו אחד פחות מי' ואשמעי' רבותא דאפי' רק אחד פחות מי' שרי ואחד פחות מי' דשרי היינו ג"כ רק אם אין בהם צירוף יחד ולכן לא ה"מ למינקט התחלקות הט' האלה לב' חלקים היינו ה' וד' דהא ה' חשיבי צירוף וכנ"ל וע"כ הוכרח למינקט חילוקם לג' חלקים ג ג' וג' ולא נקט ד' ג' וב' דנקט בהווה ודרך האוכל לחלק לחלקים שוים ולאחוז חלק בימינו וחלק בשמאלו כו' כן י"ל בהבנת דברי רשב"א ולפי"ז נמצא דרשב"א מדמה דין צירוף לענין מעשר הנ"ל לדין אגודה וכאמור וא"כ שפיר יש מקום לספק שלנו דר' יוסי דס"ל דאגוד בג' פליג נמי אהני מתנייתא דמעשרות וס"ל דלאו דוקא אחת אחת כ"א שנים שנים נמי שרי כל שאינן ג' ג' וכמובן

וע"ע בש"ס ב"מ (דף פ"ט ע"ב) דמייתי נמי ברייתא דפועל שקצץ (התנה עם בעה"ב לאכול פירות בשכרו דה"ל כמקח) אחת אחת יאכל שתים שתים לא יאכל (ופירש"י שם דשתים חל עלייהו שם גורן והוקבעו למעשר דגורן קובע למעשר ע"ש) פריך התם בסוף הסוגיא ותרתי דקבעא כו' מנ"ל ומשני א"ר מתנה דא"ק כי קיבצם כעמיר גורנה (אין גורן בלא קיבוץ ואין קיבוץ פחות משתים. רש"י) עכ"ל הגמ'. וגם בזה צ"ע אם לא יסבור ר' יוסי דאין קיבוץ בפחות מג' כי היכי דאין אגוד בפחות מג'

והנה באבות פ"ג מ"ו איתא ר' חלפתא איש כפר חנני' אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם שנא' אלקים נצב בעדת וגו' ומניין אפילו חמשה שנא' ואגודתו על ארץ יסדה כו' ומוכח דס"ל להאי תנא דחמשה הוא דהוו אגודה והוא דלא כר' יוסי ודלא כרבנן וכבר עמדו ע"ז התוס' בסוכה שם וי"ל דבאזוב דפליגי בי' ר' יוסי ורבנן בהוכה שם ס"ל גם להאי תנא כר' יוסי ורק בעלמא הוא דאית לי' דאגודה בה' וטעמא דשני אגודה דאזוב משאר אגודה י"ל בפשיטות משום דאזוב דרכו להיות כך ג' קלחין ובהן ג' גבעולין ע' שבת (דף ק"ט ע"ב) דאמר דשמשוק היינו אזוב דכתיב באורייתא ומייתי שם ר' ירמי' מדיפתי ראי' לזה מדתנן מצות אזוב ג' קלחין ובהן ג' גבעולין ושמשוק הוא דמשתכחא הכי עכ"ל הגמ' וא"כ י"ל דזה הי' מקובל להאי תנא בלא"ה דשמשוק הוא אזוב וכיון דאיהו משתכח הכי ג' קלחין ובהן ג' גבעולין לכן מיסתבר דאגודה דכתיב באזוב היינו ג' כיון דאזוב דרכו להיות כן משא"כ אגודה דעלמא שפיר ס"ל להאי תנא מסברא דלא חשיב להקרא אגודה בפחות מה' [וע' ב"מ (דף נ"ו ע"ב) דידו דכתי' בכל מקום היינו ידו ממש מלבד היכא דלא מצינן לפרושי ממש רק רשות כגון ויקח את כל ארצו מידו דשם הפי' בהכרח רשותו אז מפרשי' רשותו משא"כ בעלמא היכא דמצינן לפרושי ממש מפרשי' לי' אידו ממש ולא מפרשי' לי' ארשות וא"כ ה"נ דכוותי' מסתבר לי' להאי תנא דאגודה לא חשוב בפחות מה' ורק גבי אזוב דלא מצינן לפרושי ה' כיון דדרך אזוב להמצא רק ג' וכנ"ל לכן מפרשי' לי' אג' וכנ"ל וע' בקונטרס אחרון לספרי אתוון דאורייתא בהוספה לכלל א' הבאתי שם עוד דוגמא להך דב"מ עש"ה ואכ"מ ואולם מהך דשבת אין ראי' כל כך דאין דרך אזוב להמצא ביותר מג' דהא דאמר דשמשוק הוא דמשתכח הכי י"ל הכוונה דמשתכח נמי הכי אבל לא שאין דרכו להשתכח ביותר מזה עש"ה ותבין ובאתי רק להעיר]. והנה לפמ"ש למעלה דראב"ש נמי ס"ל דצירוף הוא בה' א"כ מצינו לו חבר להאי תנא דאבות וכמובן

והנה טעמא דר' יוסי דס"ל דאגוד הוי בג' נראה דהוא עפ"י גמ' גיטין (דף מ"ו ע"א) דרבים היינו שלשה ע"ש וע"כ ס"ל לר' יוסי דרק רבים הנאגדים יחד הוא דחשיבי להקרא אגוד משא"כ שנים שאין שם רבים עליהם וחשיבי רק אחדים לא שייך חיבור ואגודה באחדים ואין אחדים חשובים להקרא יחד אגודה

ולפי"ז האי תנא דאבות דס"ל דאגודה הוי רק בה' י"ל ג"כ בטעמו עפיד"ז. וזה דמצינו ענין ריבוי בה' והוא בעירובין (דף ס"ט ע"ב) במשנה אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו ולהם ושלהם מותרין לו ולהם נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין ובגמ' שם דאיירי כגון שביטל רשות חצירו ולא ביטל רשות ביתו כו' ושלהן מותר לו ולהן מ"ט דהוי אורח לגבייהו. נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין. וניהוי אינהו לגבי' כי אורחין חד לגבי חמשה הוי אורח חמשה לגבי חד לא הוי אורח עכ"ל הגמ' והנה מדנקט חמשה נראה דרק בחמשה הוא דיש בם ענין ריבוי וחשיבי רבים טפי ובטיל להו היחיד להחשב אורח שלהם משא"כ פחות מחמשה אכתי שם יחידים עליהם ויחידים חשיבי ואין היחיד בטל אצלם כיון דאינהו ג"כ רק יחידים חשיבי ולא רבים [וע' הה"מ ה' עירובין פ"ב ה"ג וש"ע או"ח סי' ש"פ דאין יחיד בטל אל יחיד] ואפי' את"ל דחמשה דנקט בגמ' לאו דוקא והכי נראה וודאי דהא במשנה לא הוזכר מספר חמשה רק אנשי חצר סתם ומוכח דאפי' בתרי לגבי חד דינא הכי וכ"נ מסתימות הפוסקים עכ"ז וודאי דיש עכ"פ בחמשה ענין ריבוי וחשיבות של רבים מה שאיננו בפחות דאל"כ מה זה מספר חמשה דנקט דייקא ועל כרחך דחמשה פשוט לגמ' טפי דהיחיד מתבטל אצלם מלפחות מחמשה וע"כ נקט מספר חמשה דהוא דבר הפשוט יותר ואע"ג דבפחות מחמשה נמי דינא הכי הוי וא"כ עכ"פ מצינו בזה ענין ריבוי וחשיבות רבים במספר חמשה דייקא ולכן הכי נמי ס"ל להאי תנא דאבות דרק חמשה דחשיבי רבים טפי הוא דחשיבי להקרא אגודה משא"כ פחות מה' חשיבי רק יחידים ולא יתכן בם שם אגודה דמה"ט נמי ס"ל לר' יוסי דאגודה בג' והיינו משום דג' הוי רבים וכנ"ל

והנה טעמא דרבנן דס"ל דאגודה בב' י"ל ג"כ דהוא משום דב' חשיבי רבים ואע"ג דבלשון הכתוב תיבת רבים איננו פרות מג' דלשון רבים קאי אשנים דמיעוט רבים שנים וכשנאמר תיבת רבים בפירוש קאי אג' עש"ה בגיטין ימים ב' רבים ג' [וע' רש"י מכות (דף כ"ג ע"א) ד"ה אין לי דהביא ספרי עה"כ פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה ואמרי' בספרי אין לי אלא מכה רבה מכה מועטת מנין ופירש"י אין לי דחייב