בית האוצר חלק א לב

בעלמא ואיך יפול על מיא בעלמא שם אב ובאתי רק להעיר

והנה מצאתי ראיתי בחידושי ר' עקיבא ליו"ד סי' פ"ז סעיף ו' וז"ל גם מסתפקנא בחלב טריפה למאי דקיי"ל דטריפה אינה יולדת אם מקרי אינה ראויה להיות אם ואין בה משום בב"ח וע' סנהדרין (דף ס"ט ע"א) רש"י ד"ה אלא כי אתא ר' דימי וכו' והכי קאמר בן ולא הראוי להיות אב והיינו לאחר ג' חדשים אחר שהביא שערות שראוי להיות העובר ניכר אם הי' בא על אשה משהביא ב' שערות ונתעברה הרי דאב העובר מיקרי אב ה"נ י"ל דטריפה ראוי' להיות אם דהא יכולה להתעבר אלא שלא תלד עיין ש"ך סי' נ"ז סקמ"ה א"כ היא אם עובר ונקראת אם עכ"ל ז"ל ובמחכ"ת אישתמיטתי' הך דמגילה (דף י"ג ע"א) דמייתינא לעיל דמבואר להדיא דיש חילוק בין שם אב לשם אם בזה דנהי דאב של עובר מיקרי אב עכ"ז אם של עובר לא מיקריא אם וכנ"ל ובגוף הספק שלו לענין חלב טריפה י"ל דרק עוף שאין במינו חלב אם הוא דממעט בחולין (דף קי"ג ע"א) דלא איירי קרא במין כזה משא"כ טריפה דהוא מינא דבריאה וכמבואר בתמורה (דף י"ז ע"א) ונדה (דף נ"א ע"א) ע"כ שפיר גם חלב טריפה בכלל איסור בב"ח וכזה מצינו בדוכתי טובא וע' כלל ח' אות ב' מש"ש בזה [ואולם נזכרתי דמהך דחולין (דף קי"ג ע"ב) שם המבשל בחלב גדי שלא הניקה כו' מוכח איפכא דאפי' היכא דיש במינו חלב אם עכ"ז כל שהיא עצמה אינה באה לכלל אם שרי עיין שם היטב ותבין] ובאתי רק להעיר

ודע כי מה שכתבתי למעלה בטעם הך דמגילה (דף י"ג ע"א) דהוא משום דעובר ירך אמו מצאתי אח"כ כי כוונתי בעזה"י בזה לדעת הגדולה של המהר"ל מפראג ז"ל בס' אור חדש עה"כ ויהי אומן את הדסה וגו' ע"ש שהביא דרש הגמ' מגילה הנ"ל וכ' וז"ל ונראה שדרשו כך מפני כי ובמות אביה ואמה הוא יתור ולא הוי צריך לכתוב לכך דרש במות אבי' היינו בשעה שנעשה לה אב והיינו עיברתה מת אביה שבאותו שעה נעשה אביה ובשעה שנעשית לה אמה וזה בשעה שנולדה דבשעת העיבור כיון שלא פירש הולד ממנה לא נקרא עדיין אמה מה שאין כך אצל האב שמיד שנתעברה ממנו נקרא אבי' ואצל האם קיי"ל עובר ירך אמו וכשילדתה מתה אמה עכ"ל ז"ל

והנה ברמב"ם הל' שחיטה פי"ב ה"י ובש"ע יו"ד סי' ט"ז סעיף י' דמותר לשחוט את המעוברת ואין בו משום או"ב משום דעובר ירך אמו הוא ע"ש והנה לפי הך דמגילה (ד' י"ג ע"א) דאם של עובר לא מיקריא אם א"כ בפשיטות ניחא מאי דמותר לשחוט מעוברת ואין בו משום או"ב דשמות בן ואם הרי הם משמות המצטרפים וכל שהאם איננה נקראת אם של בנה ממילא גם הוא אינו נקרא בן של אמו וכמובן וכמו שכתבנו כבר למעלה וא"כ כיון דאם של עובר לא מיקריא אם ממילא גם הוא אינו נקרא בן וא"כ בפשיטות אין כאן משום אותו ואת בנו ואולם אם יהיה זה הטעם בהא דמותר לשחוט מעוברת כו' א"כ ימצא דין מחודש והוא דאם יהי' נודע הזכר שנתעברה הבהמה ממנו אזי יהי' אסור לשחוט את הזכר ההוא ואת הבהמה המעוברת ביום אחד כיון דע"י שחיטת הבהמה המעוברת נשחט גם העובר וא"כ כיון דאב של עובר שפיר שמי' אב וכש"ס מגילה הנ"ל א"כ שוב הבן בנו ויש כאן משום שחיטת או"ב וכמבואר בש"ע שם סעי' ב' דאו"ב נוהג גם בזכרים מספק ע"ש וגם לפי טעם הרמב"ם והש"ע דמותר לשחוט מעוברת משום דעובר ירך אמו הוא ג"כ י"ל כדברינו דנהי דעובר ירך אמו הוא היינו רק כשדנין עליו כלפי האם משא"כ לגבי האב שפיר נחשב כגוף בפ"ע ולא כאבר אמו לחוד וכמו שרמזנו תחלת דברינו והוא מוכרח גם מדברי האור חדש הנ"ל דכ' ז"ל ג"כ כן הטעם במה שהאם אינה נקראת אם של עובר דהוא משום דעובר ירך אמו הוא ואעפ"כ האב שפיר נקרא אב שלו ואע"ג דאם נחשב העובר אחד מאברי האשה א"כ גם האב אין לו להקרות אב שלו שהרי אין נופל שם אב על אבר מאברי אשתו ועל כרחך דהא דעובר ירך אמו היינו רק כלפי האם משא"כ כלפי האב ולעומתו שפיר גם העובר נחשב כגוף בפ"ע וזה דבר מוכרח מדברי האור חדש הנ"ל וא"כ שוב שפיר יש בשחיטת האב והעובר משום או"ב ושפיר אסור לשחוט את האב עם הבהמה המעוברת ביום אחד כיון דע"י שחיטת הבהמה נשחט גם העובר והו"ל או"ב מפאת האב וכמובן ואולם לפי מה שצידדתי באתוון דאורייתא כלל (י"ד) דהיתר בן פקועה איננו מטעם שחיטה שנחשב העובר לנשחט רק היתר גרידא הוא שהתירה תורה עובר הנמצא במעי האם א"כ אין כאן משום או"ב כלל כיון שאין העובר נחשב נשחט כלל ואמנם כבר דחיתי שם את הסברא הזאת בראיות והוכחתי בבירור דטעם היתר ב"פ הוא מפאת דנחשב גם העובר נשחט ע"י שחיטת האם עש"ה והכי מוכח נמי מדברי הרמב"ם וש"ע הנ"ל מדאצטריכו לטעמא דעובר ירך אמו וכמובן ובאתי רק להעיר

והנה מצאתי ראיתי עוד בח"א למהרש"א סוטה (דף מ"א ע"ב) אהא דאמר שם אר"א כל אדם שיש בו חנופה אפי' עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנא' אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים כו' ואין לאום אלא עוברין שנאמר ולאום מלאום יאמץ וז"ל יש לעיין בזה דל' לאומים הרבה במקרא מל' עמים כו' ובהאי קרא גופיה כתיב לעיל מיניה ושני לאומים ממעיך יפרדו ונראה מהידוע כי אומה הישראלית נאמר בה למשפחותם לבית אבותם משפחת אב קרוי' משפחה ולא משפחת אם וההיפוך בשאר עובדי כוכבים אין להם ייחוס אב דזרמת סוסים זרמתם ויש להם ייחוס אם לאסור בקורבה מן האם כו' והשתא ניחא דכל לאומים שבמקרא על עובדי כוכבים נאמר שנקראו כן ע"ש שאין להם ייחוס אב רק ייחוס אם ומשום דקרא דהכא ושני לאומים וגו' ולאום מלאום וגו' גם על יעקב נאמר דאין בו משפחת אב רק משפחת אם ע"כ אמרו אין לאום דהכא אלא עוברין שקודם שנולד יעקב גם הוא יקרא לאום על שם אמו דעובר ירך אמו ולאם מגזירת אם ולא יתייחס יעקב על שם משפחת אב רק עד אחר לידה כמ"ש תולדותם למשפחותם (לבית אבותם) ופירוש הכתוב ושני לאומים דהשתא בבטן אמם שגם יעקב נקרא על שם אמו ממעיך יפרדו דהיינו מיד שיצאו ממעיך יפרדו דזה יעקב יקרא אז על שם משפחת אביו וזה עשו יקרא גם אח"כ על שם אמו לאומים עכ"ל ז"ל ומוכח לכאורה כוונתו ז"ל דאם של עובר קרויה אם ואילו אב של עובר לא קרוי אב ורק אחר לידה הוא דשייך שם אב וזה להיפוך לגמרי מש"ס ורש"י דמגילה הנ"ל שהבאנו וגם טעמא דיהיב המהרש"א ז"ל למילתיה משום דעובר ירך אמו הוא היפוך דברי האור חדש הנ"ל דטעם זה אדרבה הוא שגורם שלא תקרא האם שלו אם והכי מוכח נמי מרמב"ם וש"ע הנ"ל דמהאי טעמא דעובר ירך אמו לא מיקרי בן רק גופה ולית בי' משום או"ב ואם כן ה"ה דמש"ה אין לה גם כן להקרות אם דבן ואם משמות המצטרפים ודין אחד להם וכנ"ל וצ"ע [ודוחק לומר דכוונת המהרש"א רק לענין משפחת אם ומשפחת אב משא"כ לענין שמות אם ואב גופייהו הוי להיפוך ובאתי רק להעיר]

מערכת א-ג

כלל ה) אגוד. ע' סוכה (דף י"ג ע"א) אגוד בחד לא שמי' אגוד שלש שמי' אגוד (ג' דברים אגודין יחד שמי' אגוד) שנים פלוגתא דר' יוסי ורבנן ע"ש דמסיק דר' יוסי סבר דאגוד בג' ורבנן ס"ל דאגוד הוי גם בב' וע' ירושלמי תענית פ"ג ה"ה על המשנה איזהו דבר עיר המוציאה ה' מאות כו' ויצאו ממנה ג' מתים בג' ימים כו' ובירושלמי וז"ל א"ר לוי כתיב ידבק ד' בך את הדבר לאשה הזאת שהיא מדבקת ג' ככרים ובק"ע וז"ל לאשה הזאת כו' פי' דמשם למדנו שדרך דיבוק בג' א"כ ידבק דקרא נמי בג' איירי ולא בפחות עכ"ל ומבואר דהדבקת ב' דברים יחד לא מיקרי דיבוק רק ג' הוא דמיקריין דיבוק ויש להסתפק אם אין זה תלוי בפלוגתא דר' יוסי ורבנן אי אגוד בב' או בג'. וע"ע מעשרות פ"ב מ"ה האומר לחבירו הילך איסר זה ותן לי בו חמש תאינים לא יאכל עד שיעשר (דמקח קובע למעשר) דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר אוכל אחת אחת פטור ואם צירף (שנים יחד) חייב עכ"ל המשנה וצ"ע ג"כ אי לא פליג נמי ר' יוסי בהא וס"ל דאין צירוף בפחות מג' כי היכי דאין אגוד בפחות מג' וע"ע במעשרות שם פ"ג מ"ב ומ"ג ומ"ח ומ"י ופ"ד מ"ג ומ"ה דבכלהו נקט תנא לישנא דאחת אחת היינו דאם הם שנים יחד חשיב צירוף ונחשב לאכילת קבע