בית האוצר חלק א כט

נר בע"ש שיהא דולק והולך בשבת דהדלקת נר בשבת חובה וע' שבת (דף י"ח ע"ב) דפריך מנר אב"ד שאית להו שביתת כלים עש"ה ואולם לפי הנ"ל ניחא דכיון דהערב שבת הרי הוא זמן הפטור והשבת זמן החיוב א"כ הרי אין הגורמין שוין ושוב שפיר שייך זוז"ג ושפיר לכ"ע פטורין ודו"ק ויש לדבר הרבה בזה ואכ"מ ובאתי פה רק להעיר]

עי"ל ויתיישבו ג"כ דברי הב"ר פי"א שהבאתי לעיל אות כ' וז"ל אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת לפיכך ירש את הארץ במדה כו' אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת כו' לפיכך ירש את הארץ שלא במדה כו' עכ"ל וע"ש במפרשים שעמדו דמה בכך דאין כתוב שמירת שבת באברהם עכ"ז הרי וודאי קיים שבת וכש"ס יומא (דף כ"ח ע"ב) ושלהי קידושין דקיים את התורה עד שלא ניתנה [וע' לעיל אות כ' הנ"ל מה שהבאתי בשם הזית רענן ביאור דברי המדרש ואולם גם לדבריו עדיין אין מיושב הלשון דאברהם שאין כתוב בו שמירת שבת' דמה בכך שאין כתוב בו כו' הרי סוף סוף שמר שבת אלא דלאחרים הוא דלא קבע תחומין ותו דהא גופא קשיא דמדוע אין כתוב בו כו' הלא שמר שבת וא"כ היה ראוי להכתב כמו ביעקב] וי"ל דבאמת לפי דיעות הסוברים דהאבות לא יצאו מכלל ב"נ א"כ הרי הוכרחו האבות לעשות מלאכה אחת עכ"פ לפי דין הב"נ דב"נ ששבת כו' וכנ"ל אלא די"ל לדברי התוס' פסחים (דף מ"ו ע"ב) דהקשו דבכל מלאכת שבת נימא הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה כו' ותירצו דחולה שיש בו סכנה לא שכיח ע"ש וא"כ האבות דקיימו את התורה עד שלא ניתנה רק ממדת חסידות והיה שמירת שבת שלהם רק מדת חסידות א"כ פשוט דאילו היה אירע בהם גם חולי שאין בו סכנה והיה אפשר לרפאותו ע"י עשיית מלאכה דהיו מחויבים אז לעשות מלאכה שהרי על הצלת ורפואת עצמו ב"נ מצווה מדינא מקרא דאך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ע' ילקוט נח רמז ס' דילפי' מהאי קרא שלא להזיק עצמו גם בגוף וממון עיין שם ופשוט דה"ה דכשיכול להציל ולרפאות עצמו דמחויב להציל ולרפאות עצמו ואם כן פשוט דחיוב זה דמעיקר הדין דוחה את המדת חסידות ואם כן שוב הרי היה שייך באבות האי הואיל בכל מלאכת שבת [ויל"ע אי זה חשיב שכיח מה שהיה אפשר שיארע בם בעצמם חולי די"ל דחולי דאדם אחד ואפי' חולי שאין בו סכנה נמי לא חשיב שכיח ורק הך דתוס' פסחים שאני דבישראל הרי יש חיוב הצלה גם לחבירו וע"כ אילו היה גם חולי שאין בו סכנה דוחה שבת א"כ הרי היה גם חולי שאין בו סכנה דישראל אחר דוחה שבת ואז שפיר היה נחשב שכיח שיארע חולי באחד מישראל שתהיה המלאכה ראוי' לרפואתו ואולם יש לספק שגם ב"נ מצווה להציל ולרפאות חולי ב"נ אחר אם הוא ביכולתו שהצלת חבירו הוא נימוס ותיקון המדיני וי"ל דהוי בכלל דינים וע' חידושי הר"ן סנהדרין (דף נ"ו ע"ב) דב"נ מצווה על נתינת צדקה מדאיענשו עלה סדום וענין הצדקה הרי הוא רק שהוא מציל את העני ממיתת וצער רעבון ועירום ושאר חסרונות וא"כ י"ל דה"ה הצלה מחולי אפי' שאין בו סכנה דחייבין ויש לדבר הרבה בזה ובאתי פה רק להעיר] אלא דסברא דהואיל הא מהני רק מדאורייתא משא"כ איסורא דרבנן אכתי הא איכא אלא דלענין הדרבנן שוב הא הי' אפשר לעשות המלאכה בין השמשות דלא גזרו על השבות ביה"ש וכנ"ל ואולם התינח רק ביעקב משא"כ באברהם לא שייך זה לפי המבואר בש"ס ב"ב (דף ט"ז ע"ב) אבן טובה היתה תלוי' בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותה מיד מתרפא עכ"ל הגמ' וא"כ הא לא שייך באברהם הואיל וראוי לחולי כו' שהרי בידו לרפאות החולי ע"י אבן טובה שבצוארו וא"צ לדחיית איסור מלאכה [וע"ש בב"ב בתוס' דהאי שכל חולה כו' איירי דייקא בחולי שאין בו סכנה דחולי שיש בו סכנת מיתה עדיין לא הי' בימי אברהם וכש"ס ב"מ (דף פ"ז ע"א) עד יעקב לא הוי חולשא כו'] וא"כ שוב שפיר לא הי' שריותא דהואיל במלאכה שהי' אברהם מוכרח לעשות עבור דין הב"נ וע"כ שפיר אין כתוב שמירת שבת באברהם ומובנים דברי המדרש. כן י"ל ע"ד דרוש וחידוד

עי"ל דעשו מלאכת הוצאה בדבר האסור בהנאה לישראל ולא לב"נ דלפי צד הישראליות פטורין דהוי דבר שאין כשר להצניע ופטורין על הוצאתו כמבואר בשבת (דף ע"ה ע"ב) א"כ לפי צד הב"נ דמותר בהנאה וכשר להצניע שפיר היא הוצאה ואין כאן שביתה וז"פ

עוד אני מסתפק בהא דב"נ ששבת כו' שנאמר יום ולילה לא ישבותו אם הכוונה אמלאכה דמלאכות שבת דייקא שהרי מצינו שם מלאכה גם בעשיות דעלמא דלגבי שבת לא חשיבי מלאכה כלל וכגון מי חטאת שהמלאכה פוסלת בהן ע' מס' פרה פ"ז דנזכרו שם ענייני מלאכה עשיות דעלמא אשר לגבו שבת לא חשיבי מלאכה כלל אפי' מדרבנן וכן לענין מים שנעשו בהם מלאכה דפסולין לנט"י ג"כ חשוב מלאכה עשי' בעלמא כהדחת כלים וכדומה וכמבואר במס' ידים פ"א ע"ש ואילו לענין שבת אין זה מלאכה כלל וא"כ גם לגבי ב"נ דכתי' רק שביתה א"כ י"ל דכל שעושה דבר הקרוי מלאכה בעלמא במי חטאת ובמים לנט"י א"כ כיון שעשה דבר הקרוי מלאכה תו לא מיחשיב שביתה וקיים שפיר מצות יום ולילה לא ישבותו ואעפ"י שאין זה מלאכה לענין שבת דל"ט מלאכות דשבת הא גמרי' להו מסמיכות שבת למשכן ובעי' מש"ה מלאכות שהיו במשכן וא"כ מה ענין לב"נ שיהי' מחויב לעשות אחת מאלו המלאכות דייקא ומדוע לא יהי' די אצלו עשיית כל דבר ששמו מלאכה וכהך דפרה וידים דקרי מלאכה לעשיות בעלמא עש"ה וא"ל דילפי' ביאור לשון שביתה משביתה דשבת דכתי' בי' ביום השביעי תשבות דז"א דכבר הבאתי באות ז' ובאות י"ב דברי הירושלמי סוטה פ"ז ה"ב דלפי' הק"ע שם לא ילפי' קודם מ"ת מלאחר מ"ת אפי' ביאור הלשון בעלמא ובאתי רק להעיר

כד) ע' לעיל אות (ז') ועוד בכמה אותיות מה שדנתי בענין אם ז' מצות ב"נ נוהגים אצלינו עדיין מפאת החיוב הקדום של ב"נ א"ד ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ואין החיובים הקדומים נוהגים אצלינו כלל וע' ירושלמי יבמות פי"א ה"א והכתי' ואיש אשר יקח את אחותו וגו' חסד הוא (עש"ה דהקושי' הוא איך קריי' רחמנא קיחה והרי אין קידושין תופסין באחותו) א"ר אבין שלא תאמר קין נשא את אחותו הבל נשא את אחותו חסד הוא חסד עשיתי עם הראשונים שיבנה העולם מהן עכ"ל והכוונה דכיון דהי' פעם היתר לאיסור אחותו קרי לי' קיחה מש"ה וככל הנך דחשיב התם לפני זה עש"ה ומוכח דאיסור עריות שלנו הוא עדיין מכח חיוב הקדום באותם העריות הנוהגים גם בב"נ דאל"כ הרי האיסור שלנו לא הי' לו היתר מעולם ואיך שייך למיקריי' קיחה לדידן עבור ההיתר אשר הותר לקין והבל ודו"ק

כלל ב) אבות. בברכות (דף ט"ז ע"ב) אין קורין אבות אלא לשלשה וצע"ק ממס' עדיות פ"א מ"ד ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלן ללמד לדורות הבאים שלא יהי' אדם עומד על דבריו שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם עכ"ל המשנה. ומדוע קרי להו אבות העולם הרי אין קורין אבות אלא לג' וכמדומה שעמד בזה החיד"א ז"ל באחד הספרים שלו ואיני זוכר עתה מקומו אי'

ולפמ"ש המקובלים דשמאי והלל הי' שרשי הנשמות שמאי מצד הדין והלל מצד החסד ובשם המג"ע ראיתי מובא על המדרש נעשה אדם בנפשותיהן של צדיקים נמלך וכ' המג"ע רמז שכן "נעשה" ר"ת נמלך עם שמאי הלל דהם שרשי הנפשות וכנ"ל וא"כ היו בחי' אברהם ויצחק דהם ג"כ אלו השרשים וכנודע וע"כ שפיר יתבן בהם שם אבות ואולם עדן לא הונח דסוף סוף הרי אמרו ז"ל אין קורין אבות אלא לג' ולא הוציאו שמאי והלל מן הכלל וצע"ק

ודע דמצינו עוד לשמאי והלל תואר אשר לאבות והוא במה שאמרו בר"ה (דף י"א ע"א) קול דודי מדלג על ההרים בזכות אבות מקפץ על הגבעות בזכות אמהות הרי דאבות נקראים הרים [וכן דריש שם עוד אקרא דשמעו הרים את ריב ד' וגו' ע"ש וע"ע ילקוט ישעי' רמז תע"ז עה"כ כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וגו' אם ראית זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמוטטה לך הדבק בגמילות חסדים הה"ד כי ההרים ימושו אלו האבות כו' וע"ע שמות רבה פרשה