בית האוצר חלק א כח

ג' ע"א) קודם תקנת עזרא מאי דהוי הוי וביומא (ד' ה' ע"ב) כיצד הלבישן מאי דהוי הוי וכהנה רבות בש"ס ובאתי רק להעיר והנה כבר הבאתי לעיל אות י' כמה דוכתי דמבואר בם דהי' גירות קודם מ"ת והנה גם בילקוט הנ"ל ובמדרש תדשא הנ"ל מפורש כן ובאתי רק להעיר

כג) ע' לעיל אות י"ד הבאתי ילקוט תשא רמז שצ"א עובד כוכבים ששמר את השבת כו' חייב מיתה למה שלא נצטוה עלי' ואינו משמר אותה כתיקנה עכ"ל וכתבנו ביאור הדברים ואחזור ואשנה פרק זה דע"י שהעכו"ם שומר שבת מכניס את עצמו בחיוב שמירת שבת כישראל ומתחייב באמת בשמירת שבת כישראל עש"ה שהבאתי שם דוגמא לזה וכיון דעצמותו ב"נ וב"נ הא מתחייב מיתה גם על השוגג כמבואר ברש"י מכות (ד' ט' ע"א) וע"כ כיון שהוא ב"נ וא"א לו להזהר לבלי עשות בשגגה אף אחת מל"ט מלאכות דלא בדיל מינייהו כל ימי החול נמצא שבהכרח הוא מתחייב מיתה וע"כ שפיר אמרו דרך כלל דעובד כוכבים ששמר את השבת חייב מיתה והיינו מפאת שאינו משמר אותה כתיקנה שבהכרח עושה אחת המלאכות בשוגג עכ"פ עכת"ד בזה

והנה נשאר עלינו עדיין חובת ביאור לבאר דברי הילקוט מה שאמר למה שלא נצטוה עלי' ואינו משמר אותה כתיקנה דלכאורה הך דשלא נצטוה עלי' אין לו ביאור עדיין דהא כ"ש אילו נצטוה עלי' ולא הי' משמרה כתיקנה דוודאי הי' מתחייב וא"ל הכוונה דאם הי' מצטוה עלי' הי' זריז וזהיר בשמירתה ביותר והי' משמרה אז כתיקנה דז"א דאם יש מציאות שישמרנה כתיקנה הא תו לא שייך למימר דרך כלל עובד כוכבים ששמר את השבת חייב מיתה מפאת שאינו משמר אותה כתיקנה שהרי אם יזדרז ויזהר וישגיח על עצמו לשומרה כתיקנה הרי אז לא יתחייב מיתה ומדאמר דרך כלל עובד כוכבים ששמר כו' חייב מיתה למה כו' ואינו משמר אותה כתיקנה מוכח דהוא דבר שאין לו מציאות בב"נ לפחיתות ערכו שיהי' נזהר ונשמר לבלי בוא לידו מלאכה בשוגג עכ"פ וכנ"ל וא"כ הדק"ל דא"כ כ"ש אם הי' מצטוה עלי' שהי' מתחייב ומה זה שאמר למה שלא נצטוה עלי'

ונראה בזה עפ"י ש"ס בכורות (ד' י"ז ע"ב) דפריך התם אמ"ד דא"א לצמצם וז"ל הגמ' ת"ש ממדת כלים ממדת מזבח ומשני שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכא דמצית למיעבד ניחא לי' עכ"ל הגמ' וא"כ נראה גם כאן כן דכיון דהב"נ לפחיתות ערכו א"א לו להיות נשמר ונזהר לבלי בוא לידו אחת מל"ט מלאכות בשוגג דלא בדיל מינייהו כולי שעתא א"כ אם היתה באה המצוה אל הב"נ בעצמם שישמרו שבת שוב ממילא הרי הי' בהכרח כוונת המצוה רק על השמירה והזהירות ממלאכת מזיד האפשרית לו אבל השמירה והזהירות היתירה גם מן השוגג הבלתי אפשרות לו לפחיתות ערכו ממילא הרי לא היתה בכלל כוונת המצוה כלל דרחמנא האמר רק עבוד כפי מאי דמצית למיעבד וא"כ ממילא לא היתה מלאכת שוגג הבאה לידו מפאת פחיתותו שא"א לו להזהר עבירה כלל ולא הי' מתחייב עליה כלל וכמובן משא"כ עתה דהב"נ לא נצטוה כלל על השבת ובאתה מצות שבת רק לישראל וישראל הרי יכולים בקדושתם לשמור ולהזהר ביותר מבלי בוא לידם מלאכה אף בשוגג חלילה וא"כ הרי בכלל כוונת המצוה עתה גם הזהירות בתכלית מן השוגג וא"כ ממילא אם ב"נ שומר שבת עתה והוא אינו מצווה עלי' רק ישראל א"כ הרי ענין השמירה בהכרח לקיים מצות שבת שנאמרה לישראל והוא מכניס א"ע עי"כ לכלל חיוב מצות שבת כפי מה שנאמרה לישראל אשר היא כוללת הזהירה והשמירה בתכלית גם מן השוגג וזה הרי א"א לו וע"כ שפיר הוא מתחייב מיתה ומידו תהי זאת לו שהכניס א"ע בחיוב אשר א"א לו לקיימו ומתחייב עליו מיתה. וזהו המשך דברי הילקוט למה שלא נצטוה עלי' ואינו משמר אותה כתיקנה דאילו הי' נצטוה עלי' לא הי' מפסיד מה שלפחיתותו אינו משמר אותה כתיקנה דכיון דהוא עצמו נצטוה עלי' א"כ הרי אין השמירה מורה היותו מכניס עצמו בחיוב שמירת שבת דישראל כיון שגם אל הב"נ בעצמו נאמרה המצוה והמצוה שנאמרה אל הב"נ הרי הוא רק שישמור אותה כפי כחו ויכולתו וע"כ שפיר לא הי' מתחייב משא"כ עתה דהוא לא נצטוה עלי' רק ישראל הוא שנצטוו עלי' א"כ הרי הוא מכניס א"ע ע"י השמירה בחיוב שמירת שבת דישראל וישראל הרי ביכולתם לשומרה כתיקנה וא"כ הרי הוא בכלל החיוב השמירה כתיקנה בתכלית וע"כ שפיר הוא מתחייב ע"י שאינו משמר אותה כתיקנה ודו"ק ונכון בס"ד

והנה בדבר הקושי' איך שמרו האבות שבת אי לא יצאו מכלל ב"נ הא ב"נ ששבת כו' כבר כתבתי באות הנ"ל דעפ"י דברי הילקוט הנ"ל לק"מ ועמ"ש בזה עוד באות א' ובאות כ' בארוכה והנה י"ל עוד בפשיטות דעשו מלאכה ביה"ש דכיון דשמירת שבת דידהו היתה רק מדת חסידות א"כ לא חמיר משבות דרבנן דלא גזרו ביה"ש ומשא"כ לענין דין הב"נ הי' די בעשיית המלאכה ביה"ש לדעת הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא וכמ"ש כבר באות כ' הנ"ל ועי"ל דעשו מלאכה בצירוף עם עוד אדם אחד דה"ל שנים שעשאוהו דפטורין בישראל מקרא דבעשותה יחיד, שעשאה חייב שנים שעשאוה פטורין וזהו רק לגבי ישראל דאיכא גזה"כ קרא דבעשותה הנ"ל לומר דבשנים שעשאוהו אין המעשה מתייחסת לכל אחד ואחד בפ"ע רק נחשב שכ"א עשה רק מקצת ולא מלאכה שלימה משא"כ לגבי ב"נ דליכא קרא דכה"ת לישראל נאמרה ולא לעכו"ם א"כ שפיר המעשה מתייחסת לכל אחד בעצמו ואין כאן שביתה ואולם למאן דמחייב בשבת (דף צ"ב ע"ב) אשנים שעשאוהו בין בזה יכול וזה יכול ובין בזה אינו יכול וזה א"י לכאורה עדיין הקושי' במק"ע

ונראה בזה דלכאורה הרי יש להעיר אהא דבעי' בשבת (דף צ"ג ע"א שם) קרא לפטור בשנים שעשאוהו בזה א"י וזה א"י ולחד מ"ד חייבין באמת ואמאי הא מסברא יש להם להיות פטורים וכמו בעלמא דקיי"ל דזוז"ג מותר ושאור של היתר ושל איסור שנפלו לתוך עיסה וחימצו דשרי באם אין בזה כדי לחמץ ואין בזה כדי לחמץ מטעם זוז"ג דכיון דאין בכ"א בפ"ע כדי לחמץ ע"כ אין מתייחס החימוץ לכ"א מהם רק לשניהם יחד ואין נחשב האיסור בעצמו מחמץ כי היכי דליתסר וא"כ ה"נ בזה אינו יכול וזה א"י דדמי לאין בזה כדי לחמץ ואין בזה כו' א"כ הרי ג"כ יש לנו לומר דאין המעשה מתייחסת לכל אחד בפ"ע רק לשניהם יחד וא"כ כ"א בפ"ע הרי לא עשה מלאכה ומסברא ה"ל למיפטר ואולם הא בורכא שהרי כתבו התוס' חולין (דף י"ח ע"א) ד"ה מכאן וז"ל אע"ג דבסוף כתובות פסקינן כר' יהודה בפרדות דמספקא לי' אי חוששין לזרע האב כו' היינו במילתא דשרי כל חד באפי' נפשי' ולא שייך זוז"ג אבל הכא דחד אסור וחד שרי ה"ל זוז"ג עכ"ל ודברי התוס' הנ"ל צריכים הסברה ואכ"מ

ועכ"פ לפי דברי התוס' הנ"ל גם לענין שבת שייך רק זוז"ג היכא דב' העושין אחד בר חיובא והשני בר פטור משא"כ בב' ישראלים העושים דשניהם בני חיובא והגורמים שוין לא שייך למיפטר מטעם זוז"ג וכמובן ולפי"ז שוב שפיר היו האבות יכולים לעשות מלאכה בצירוף עם אחד מן הב"נ דאו ממ"נ לפי הענין הישראלי שבהם שקיימו בו את התורה עד שלא ניתנה ונהגו עצמם כאילו קיבלו את התורה ונתחייבו בה וע' לעיל אות י"ט וא"כ שוב הרי נחשב שישראל וב"נ עשו מלאכה בשותפות דה"ל בן חיובא ובן פטור שעשו מלאכה ושוב שייך זוז"ג ושפיר פטורין משא"כ לפי דין הב"נ שלהם א"כ הרי גם הם עצמם ב"נ והוי כב' בני נח שעשו מלאכה דהגורמים שוים ולא שייך זוז"ג וע"כ שוב שפיר המעשה מתייחסת לכ"א מהם ושפיר אין כאן שביתה לפי צד הב"נ ודו"ק ונכון בס"ד [וע' בס' שו"ת איגרא רמא שתי' קושית הנ"י דאיך מותר להדליק נר בע"ש והוא דולק והולך בשבת הא ה"ל מבעיר בשבת למ"ד אשו משום חציו ותי' דכיון דדולק בשבת גם מכח המעשה הנעשית בע"ש ה"ל כשנים שעשאוהו ע"ש והנה יוקשה ע"ז דהא למאן דמחייב בשבת (דף צ"ב ע"ב) בשנים שעשאוהו א"כ הרי עדיין הקושי' במק"ע דזה וודאי דגם למ"ד הנ"ל מותר ומצוה להדליק