בית האוצר חלק א כז

וישראל מפי משה נקרא זה ששמעו קולו ית' ואולם בגיטין (דף ע"ב ע"א) עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב כו' ישמעו לאפוקי ממ"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו כו' הרי דראובן האומר לשמעון לומר ללוי לא מיקרי לוי שומע מראובן ואולם י"ל דמרע"ה שאני דהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו וע"כ הוי השמיעה ממשה שמיעת קולו ית' ממש ואולם י"ל עוד דכיון דהתחלת מ"ת הי' בסיני בעשרת הדברות ואנכי ולא יהי' לך הם התחלת הדברות ע"כ נקרא כל התורה שמיעת קולו ית' כיון שהתחלת התורה היתה בשמיעת קולו ית' וההתחלה כוללת הכל וכמ"ש כ"פ ור"ש ב"ר דאמר מה נשתנה דלת ומזוזה כו' דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף כו' ואמרתי כי לי בנ"י עבדים כו' י"ל דס"ל דפסח מצרים הי' התחלת מ"ת וע"כ אע"ג דקרא דכי לי בנ"י עבדים הוא בויקרא כ"ה ולא נאמר במצרים עכ"ז כיון שמקרא זה מכלל התורה והתחלת מ"ת הרי הי' במצרים וההתחלה כוללת הכל וכנ"ל ע"כ נחשב כאילו נאמר המקרא במצרים וזהו טעם פלוגתת התנאים האלה דריב"ז ס"ל דרק מסיני הי' התחלת מ"ת ולכן לא הי' יכול לדרוש טעם הנ"ל רק אאוזן ולומר אוזן ששמעה קולי על הר סיני כו' ור"ש ב"ר ס"ל דפסח מצרים הי' התחלת מ"ת לכן שפיר דורש הטעם גם אדלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי כו' ואמרתי כי לי בנ"י וגו' וכנ"ל [ואולם נראה פשוט טפי דכוונת ר"ש ב"ר דהיציאה ממצרים עצמה הוא דבר המורה על היות בנ"י עבדים רק לו ית' ולא עבדים לעבדים שהרי הוציאם מן העבדות אשר היו משועבדים לבני אדם שהם עבדיו ית' שהוא ית' קונה הכל וכל בריותיו עבדים לו ית' וא"כ ההוצאה משיעבוד ממצרים היא עצמה הוראה על ענין כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים וזהו שאמר בשעה שפסחתי כו' ואמרתי כי לי בנ"י וגו' והיינו שהפסיחה כו' ונס ההוצאה ממצרים הוא הוראה על ענין כי לי בנ"י עבדים וכו' וע"כ נחשבת הפסיחה כו' כאילו אמר ית' בפירוש כי לי בנ"י וגו' וכן מורה להדיא ל' הכתוב כי לי בנ"י עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וגו' הרי שההוצאה ממצרים מורה על ענין העבדות לו ית' וז"פ]

ודע כי צד הסברא אשר הזכרנו באות ד' ובשאר אותיות דמיעקב הי' התחלת מ"ת אם כנה היא הנה היא מתאמת עם ש"ס ברכות (דף נ"ח ע"א) והתפארת זו מ"ת וכנודע בחכמת האמת דמדתו של יעקב היא תפארת ישראל וק"ל

כב) ע' ש"ס זבחים (דף קט"ז ע"א) ר"א ור' יוסי בר חנינא חד אמר קרבו שלמים בני נח וחד אמר לא קרבו כו' והכתיב ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות וגו' זבחים לאכילה ועולות להקרבה והכתי' ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים ההוא לאחר מ"ת הוא דכתיב כו' עכ"ל הגמ' ומוכח דלא יצאו ישראל מכלל ב"נ עד אחר מ"ת וכן מבואר להדיא ברש"י שם ד"ה זבחים ועולות וז"ל זבחים היינו שלמים וקודם מ"ת כלהו בני נח עכ"ל [וע' ב"ר פכ"ב דיש שם ג"כ פלוגתא דזבחים הנ"ל ופריך גם מקרא דוישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים וגו' ע"ש]. וע"ע סנהדרין (דף נ"ט ע"א) א"ר יוסי בר חנינא כל מצוה שנאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ ואנו אין לנו אלא גיה"נ ואליבא דר' יהודה וברש"י אנו אין לנו אזהרה בב"נ ולא נשנית בסיני אלא גיה"נ ואליבא דר' יהודה דאמר מבני יעקב נאסר גיה"נ שהיו בני נח קודם מ"ת כו' עכ"ל ומבואר ג"כ דלא יצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת [והך סוגיא דסנהדרין הוא לכאורה דלא כמ"ש לעיל אות ד' דלר' יהודה הי' התחלת מ"ת מיעקב ומצות גיה"נ שנאמר לו היא מכלל התורה הישראלית. ויש ליישב וע' מש"ש בשם פיה"מ להרמב"ם]

ודע דאם נאמר דישראל יצאו מכלל ב"נ עוד מזמן האבות יש ליישב בזה קושית הגור ארי' עה"ת פ' ויגש שהקשה אדרשא דיומא (ד' ע"ה ע"א) וישמע משה את העם בכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו (עריות) שנאסר להם כו' ע"ש שהקשה שהרי במ"ת כולם נתגיירו וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין לו קורבה ע"ש ולפי הנ"ל י"ל דרק עתה דגר המתגייר נעשה מב"נ ישראל והוא השתנות גמור מגוף לגוף אחר הוא דחשיב כקטן שנולד משא"כ הגירות שע"י מ"ת אי נימא דעוד מימי האבות יצאו מכלל ב"נ וא"כ הרי לא הי' הגירות הזה השתנות מב"נ לישראל [רק הי' ענין אחר בהכרח וע' לעיל אות ח'] ע"כ לא היו חשובים כקטן שנולד ולפי"ז אי נימא דלא יצאו מכלל ב"נ עד מ"ת שוב הוא להיפוך דגרים דהיו קודם מ"ת ע' לעיל אות י' לא היו נחשבים כקטן שנולד כיון דגם אתרי הגירות אכתי ב"נ היו ולא נשתנו מב"נ לישראל וע' בגור ארי' שם דהביא י"מ דהא דיעקב נשא ב' אחיות היינו משום דנתגערו וחשיבי קטן שנולד ולית להו קורבת אחוה ע"ש ולפי הנ"ל זהו כסברא דגם אז כבר יצאו מכלל ב"נ

והנה יש להעיר על סברת הי"מ הנ"ל מדברי המדרש תדשא פרק כ"א וז"ל כ"ב נשים ישרות גדולות בצדקות היו בישראל ואלו הן שרה רבקה רחל ולאה יוכבד מרים דבורה כו' ועוד יש נשים חסידות גיורות מן העובדי כוכבים נשים כשירות אלו הן הגר אסנת ציפורה שפרה פועה בת פרעה כו' עכ"ל הצריך לענייננו וא"כ מדקרי להגר אסנת כו' גיורות מכלל דהנך דמעיקרא שרה רבקה רחל לאה כו' לא היו נחשבות גיורות רק ישראליות מתולדה וזה שלא כסברת הי"מ הנ"ל דרחל ולאה הי' גיורות והנה מדברי המדרש תדשא הנ"ל מוכח להדיא דס"ל דכבר גם האבות והאמהות יצאו מכלל ב"נ והיו נחשבים ישראלים מתולדה מדחשיב להו בישראליות לא בגיורות וכמובן וע"ע ליקוטים שבסוף ספר מהרי"ל שכ' שהמהרי"ל אמר הא דנשא יעקב אשה אל אחותה היינו דלא היו אחיות רק מן האב ובני נח מתייחסים אחר האם עכ"ל ותי' זה הוא כסברא דלא יצאו האמהות מכלל ב"נ דאל"כ רק נאמר שיצאו מכלל ב"נ והיו נחשבות ישראליות בין אם נאמר שהיו כן אחרי הגירות שנתגיירו וכסברת הי"מ שבגור ארי' הנ"ל בין אם נאמר שהיו ישראליות מתולדה וכדמוכח ממדרש תדשא הנ"ל עכ"פ הרי גם אחרי האם לא הי' להם ייחוס כיון דאמותיהם עכו"ם היו וישראל הרי אין מתייחס אחר עכו"ם דמה"ט גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין מתייחס גם אחר האם

וע"ע בב"ר פרשה י"ח תניא גר שנתגייר והי' נשוי לאחותו בין מן האב ובין מן האם יוציא דברי ר"מ ובפירש"י שם הגירסא גר שנתגייר והי' נשוי לאחותו בין מן האב ובין מן האם אחר מתן תורה יוציא כו' עכ"ל ונראה הכוונה דגר שנתגייר באמת הוא חשוב כקטן שנולד ומותר בקרובותיו מדינא אלא דמשום גזירה דרבנן שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה אסור בהן וע"כ קודם מ"ת דלא היתה עדיין גזירת חכמים שפיר הי' גר מותר באחותו ורק לאחר מ"ת הוא דיוציא מטעם הנ"ל וא"כ מוכח מזה דגם גר דקודם מ"ת הי' נחשב כקטן שנולד

ואולם יש לפרש עוד באופן אחר. דלא מיבעי' קאמר לא מיבעי' גר דקודם מ"ת דיוציא לפי שקודם מ"ת לא היו נחשבים קטן שנולד ואסור בקרובותיו מדינא אלא אפי' אחר מ"ת דנחשב קטן שנולד עכ"ז יוציא מטעמא דשמא יאמרו כו' וע"ש במדרש דאמר אתיבין לי' (לר"מ) והכתיב וגם אמנה אחותי בת אבי היא כו' וברש"י וקשיא לר"מ דהא אברהם כלאחר מ"ת דמי דכתיב בי' עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו וקאמר אחותי בת אבי הוא עכ"ל ומוכח מדברי רש"י כפירושונו הראשון הנ"ל דגר דקודם מ"ת הי' מותר לגמרי באחותו מפאת דחשוב קטן שנולד. ואברהם הוא דהי' אסור מפאת קיימו התורה עד שלא ניתנה ואפי' מילי דרבנן. ואמנם בילקוט שם הגירסא הפוכה לגמרי מגירסת רש"י וז"ל הילקוט תני גר שנתגייר והיה נשוי לאחותו בין מן האב בין מן האם בין קודם מ"ת בין לאחר מ"ת יוציא דברי ר"מ כו' עכ"ל ולגירסת הילקוט צ"ל מדאי דגרים דקודם מ"ת לא היו נחשבים קטן שנולד וע"כ היו אסורים באחותו דהא גזירה דרבנן דשמא יאמרו כו' לא הי' קודם מ"ת ודע דבין לגירסת רש"י דגרס אחר מ"ת ובא לאפוקי דקודם מ"ת היו מותרים וכפירושינו הראשון הנ"ל ובין לגירסת הילקוט דגרס בין קודם מ"ת כו' יוציא יוקשה דל"ל לר"מ להשמיענו דין הגוי דקודם מ"ת הא קודם מ"ת מאי דהוי הוי וכדפריך כה"נ בכתובות (דף