בית האוצר חלק א כו

שמירת שבת דאברהם חטא לפי דין הב"נ דב"נ ששבת כו' אלא דנדחה החטא מזכות הרבים דאומרים לאדם חטא עבור זכות הרבים וא"כ ה"ז כעין עדל"ת דעלמא דנודע דאע"ג דאמרי' דחוי' עכ"ז נחשב חטא אלא שנדחה ורק דבר אשר הוא הותרה ולא דחוי' הוא דאינו נחשב חטא כלל [וע' רש"י פסחים (ד' פ"ד ע"ב) ד"ה האי פסול הוא דכיון דטומאה רק דחוי' בציבור ולא הותרה ע"כ פסח הבא בטומאה פסח פסול מיקרי עש"ה] וע"כ גם שמירת שבת דאברהם א"א שיהי' שכרו בענין ירושת הארץ כיון שהי' בו גם ענין חטא דאע"ג דנדחה עכ"ז הרי אכתי חטא מיקרי אלא שנדחה מן הזכות וכנ"ל ולכן לא הועיל שמירת שבת דאברהם בענין ירושת הארץ דבר. וירש את הארץ רק במדה בשכר שאר מעשיו הטובים אבל ירושת הארץ שלא במדה דהיא מתחייבת מענין שמירת שבת דייקא וכדמוכח מדברי הפסיקתא זה לא הי' יכול להיות באברהם כי שמירת שבת דאברהם לא הי' יכול להועיל בענין ירושת הארץ ולא שייך שכרו בענין ירושת הארץ כיון שהי' בו חטא אלא שנדחה וכנ"ל ורק שמירת שבת דיעקב שכבר יצא מכלל ב"נ ולא הי' בשמירת שבת שלו ענין חטא כלל וכלל והי' היתר גמור לא דחי' ע"כ שפיר הי' שכרו ירושת הארץ שלא במדה

וא"כ מובן שפיר המשך דברי הפסיקתא דאברהם הואיל ולא קבע תחומין לאחרים וא"כ מוכח מזה דעדיין לא הי' בימיו יציאה מכלל ב"נ שמפאת זה לא קבע תחומין לאחרים ורק הוא לבדו הוא ששמר שבת מפאת היותו התחלת ישראל ודחה זכות הרבים החטא וכנ"ל א"כ כיון דהי' שם חטא אלא שנדחה לכן לא אפשר לו לירש את הארץ רק במדה בשכר שאר מעשיו הטובים אבל לא ירש אותה שלא במדה כאשר יתחייב מענין שמירת שבת כי שמירת שבת דאברהם לא הי' שייכות לשכרו בענין ירושת הארץ כיון שהי' בו גם ענין חטא וכנ"ל משא"כ יעקב שקבע תחומין גם לאחרים ואם כן מוכח מזה שהוא כבר יצא מכלל הב"נ וע"כ גם הגרים שלו יצאו מכלל ב"נ וקבע להם תחומין שפיר וכנ"ל א"כ כיון דיצא מכלל ב"נ ולא הי' איפוא בשמירת שבת שלו שום ענין חטא כלל וכלל לכן שפיר ירש את הארץ שלא במדה בשכר השמירת שבת ודו"ק ונכון בס"ד [וגוף טעם התוספתא הנ"ל עפ"י דרכנו הנ"ל י"ל כי למען הבריח את העובדי כוכבים מטענה על הארץ ע' ב"ר מתחלתו והובא ברש"י עה"ת שלא יאמרו העובדי כוכבים לסטים אתם שכבשתם את הארץ כו' ע"כ ראוי שתהי' נתינת הארץ שכר על דבר אשר אין בו שום ענין חטא כלל כי בהיות השכר על דבר אשר אין בו שום ענין חטא כלל אז הוא נשגב ונעלה מן העובדי כוכבים אשר הם בעלי חטא ופשע משא"כ דבר אשר יש בו גם ענין חטא יש גם לעובדי כוכבים התייחסות מה לו מפאת ענין החטא שבו ונמצא שיהי' להם עי"ז חלילה חיבור מה אל הארץ וע"כ דבר אשר בו גם ענין חטא כתשובה והודאה על חטא צריך שיהי' שכרו בדבר נעלה אשר אין לעובדי כוכבים בו מבוא משא"כ הארץ הנגלית אשר בעוה"ז אשר הוא גם מקום העובדי כוכבים והם טוענין עלי' וסובבין אותה כטעם זאת ירושלים בתוך הגוים שמתי' וסביבותי' ארצות לכן צריך שתהי' הארץ ירושה עבור דבר אשר אין בו שום ענין חטא כלל למען לא יהי' גם לעובדי כוכבים חלילה על ידו איזה מבוא וחיבור מה אל הארץ הקדושה ודו"ק היטב מאוד כן י"ל לענ"ד דרך אפשר]

והנה מ"ש למעלה דעשו האבות מלאכת ח"ש לדברי הרשב"ם בב"ב (דף נ"ה ע"ב) דפטור ח"ש רק משום דאינו מלאכת מחשבת ואילו לגבי ב"נ הא גם עשיית מלאכה גרידא אעפ"י שאינו מלאכת מחשבת תו לא חשיב שביתה הנה אמרתי כבר כן בפשיטות טפי דעשו האבות מלאכת ח"ש דחשיב מלאכה לגבי ב"נ מפאת דלא נאמרו שיעורין לב"נ ואח"כ הוגד לי שכבר קדמוני בזה. ונלענ"ד עוד דאפי' נימא דגם לגבי ב"נ לא חשיב מלאכה בפחות מכשיעור עכ"ז י"ל לפי המבואר בירושלמי שבת פ' י"ג ה"א דאע"ג דעושה ח"ש מלאכה בשבת שחרית וח"ש מלאכה בין הערבים כגון כותב אות אחד בשחרית ואות אחד בין הערבים מצטרף עכ"ז בכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת לא מצטרף ע"ש והטעם פשוט מפאת דימי החול שבנתיים שאין בהם איסור מלאכה מחלקין ולפי"ז נראה פשוט דלענין ב"נ דכתיב בהו יום ולילה לא ישבותו וכל הימים שוין אצלם לענין זה שמחויבין לעשות בהם מלאכה א"כ הא הוי לדידהו הזמן התמידי כמו לדידן שבת אחד וכמו דלדידן ח"ש בשחרית וח"ש בין הערבים מצטרף ה"ה דלדידהו ח"ש בחול וא"ש בשבת מצטרף ונחשב כאילו עשה בשבת מלאכה שלימה ע' לקח טוב כלל ט' שהבאתי מכמה דוכתי דכל ענייני צירוף נחשב הצירוף באחרונה דח"ש הראשון הוא המצטרף אל האחרון ונחשב כאילו נעשה כל השיעור בזמן עשיית הח"ש האחרון עש"ה. וא"כ שפיר היו האבות יכולין לעשות ח"ש בחול וח"ש בשבת דלגבי ישראל הא אין החול והשבת מצטרפין והוי רק ח"ש ואילו לגבי דין הב"נ הא מצטרפין שפיר ונחשב שעשו מלאכה שלימה בשבת [והח"ש דשבת צ"ל ג"כ שעשו בביה"ש דשבת לדעת האומר דח"ש דמלאכת שבת הוא רק דרבנן ולא גזרו על שבות ביה"ש כי היכי דגם איסור דרבנן לא ליהוי וכמו שכתבנו כבר כן למעלה]

כא) כבר הארכנו באות ד' ובשאר אותיות לדון אי הי' התחלת נתינת התורה מאברהם דמצות מילה שניתנה לאברהם כבר היתה מצוה של תורה הישראלית או הי' התחלת מ"ת רק מסיני ומילה דאברהם ניתן רק בתורת ב"נ. ויש להעיר עוד בזה ממדרש אגדת בראשית פרק י"ז וז"ל שאל אגריפס המלך את ר' אליעזר הגדול כו' אם חביבה מילה לפני הקב"ה למה לא כתובה במ"ת עם עשרת הדברות כו' אמר לו ר' אליעזר כו' טול והסתכל שעד שלא נתן הקב"ה את התורה נתן להם את המילה ומניין שנא' בחודש השלישי וגו' ומשה עלה וגו' ועתה אם שמוע וגו' ושמרתם את בריתי זו ברית מילה וכן שנה ר' אליעזר ושמרתם את בריתי זו ברית מילה ור"ע אומר זו שבת לכך נאמר אם לא בריתי יומם ולילה עכ"ל. וק' דמדוע לא השיב ר"א שכבר עד שלא ניתנה התורה ניתן מילה שהרי מילה ניתן כבר לאברהם וע"כ צ"ל דס"ל לר"א דמילה דניתן לאברהם לא הי' בתורת ישראליות משא"כ האי קרא דושמרתם את בריתי דנאמר בסיני בהתחלת והקדמת המ"ת כבר הי' בתורת ישראליות וע' לעיל אות ז' דכתבתי דלר"א כבר פסח מצרים הי' בתורת ישראליות מדיליף מיני' דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין דאל"כ הא אין למידין מקודם מ"ת וא"כ גם האי קרא דושמרתם את בריתי דהוא אחרי פסח מצרים נאמר בתורת ישראליות] ור"ע דס"ל דהאי ושמרתם את בריתי זו ברית שבת א"כ הרי תוקשה לדידי' קושית אגריפס דכיון דמילה חביבה מדוע לא נאמרה בעשרת הדברות וע"כ צריך לתרץ דמצות מילה דניתנה לאברהם כבר נאמרה בתורת ישראליות וא"כ הרי יש בה חביבות שפיר שהרי קדמה אל כל התורה וכשינויא דר"א דמפאת החביבות קדמה בקרא דושמרתם את בריתי וזה דלא כמו שכתבנו באותיות ד' וז' דלר"ע הי' התחלת מ"ת רק מסיני וע' אות י"ג ובאתי רק להעיר [וי"ל עוד דהא דלא השיב ר"א ממילה דאברהם הוא מפאת דלא ניתנה לו עדיין פריעה ומשא"כ קרא דושמרתם את בריתי משמע לי' דקאי אשמירת הברית השלם היינו מילה ופריעה לפי מה שהדין עכשיו דמל ולא פרע כאילו לא מל ובאתי רק להעיר]

והנה צד הסברא אשר הזכרתי באות ד' ובאות ט' דפסח מצרים הי' התחלת מ"ת יש להעיר בו עוד מש"ס קידושין (דף כ"ב ע"ב) ריב"ז הי' דורש כו' מה נשתנה אוזן מכל איברים שבגוף (לרציעה) אמר הקב"ה אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע ור"ש ב"ר הי' דורש כו' מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם עכ"ל הגמ'. והנה לישנא דאוזן ששמעה קולי כו' קשה קצת דהא רק אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ושאר המצות שמעו הכל מפי משה וי"ל דכיון דמשה שמע ממנו ית'