בית האוצר חלק א כה

יעקב שפיר דחה בעצמו את חטא שביתת שבת דאברהם ושפיר פדה יעקב את אברהם וכנ"ל וה"ה דהוי מצי קרא למימר דכלל ישראל פדאו את אברהם אלא דעדיפא לי' למינקט יעקב דהי' ישראל הראשון וכבר גם זכות עצמו הרי הספיק לפדות את אברהם וכנ"ל ועי"ל דחטא שביתה דאברהם לא הי' מפסיד לכלל ישראל זרע יעקב בקדושתם ורק ליעקב עצמו הוא שהי' מפסיד מפאת דבני בנים הרי הן כבנים ומתייחסים ביותר אחרי אבי האב וע"כ זכות יעקב דייקא בעצמו הוא אשר הדחה את חטא דאברהם ושפיר יעקב דייקא לבדו אשר פדה את אברהם ודו"ק ונכון בס"ד

ועפיד"ז יובנו עוד דברי הב"ר פרשה י"א וז"ל ר"י בשם ר' יוסי בן חלפתא אמר אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה שנאמר קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה וגו' אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת שנא' ויחן את פני העיר נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין לשבת ירש את העולם שלא במדה שנא' והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת וגו' עכ"ל והובא המדרש הזה בילקוט לך רמז ע"א ובז"ר שם ד"ה אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת כ' וז"ל וא"ת והלא קיים כה"ת אפי' ע"ת וי"ל שלא תיקן לאחרים תחומין אבל יעקב קבע תחומין עכ"ל וצריך להבין מדוע אברהם לא עשה באמת הדבר הטוב הזה לקבוע תחומין לאחרים ורק יעקב הוא שקבע תחומין

ואולם עפ"י דרכנו הדברים מובנים בפשיטות בס"ד וזה דהא דיעקב קבע תחומין פשוט דהיה זה עבור הגרים שגייר דהעכו"ם שבימיו וודאי לא קיבלו ממנו לשמור שבת ורק הגרים שגייר [וכמבואר במדרש הבאתיו לעיל אות י' אברהם גייר גיורים כו' יצחק גייר גיורים כו' יעקב גייר גיורים כו'] וקיבלו ממנו הנהגתו הקדושה אותם הוא שהדריך במצות שבת וקבע עבורם תחומין וכמובן וע"כ אברהם דלא יצא עדיין מכלל ב"נ והיה אז שביתת שבת איסור באמת דב"נ ששבת כו' והוא שמר שבת רק מפאת היותו התחלת ישראל ואילו לא שמר שבת היה זה מטיל פגם בכלל הקדושה הישראלית והיה שמירת שבת שלו עבור זכות הכלל ישראל דשרי מטעמא דאומרים לאדם חטא עבור זכות רבים וכנ"ל א"כ הרי היה זה שייך רק באברהם עצמו דהיה התחלת ישראל משא"כ הגרים שגייר דלא היו התחלת ישראל שוב שפיר היה אסור להם לשבות דב"נ ששבת כו' וע"כ שפיר לא הדריך אברהם את הגרים שבימיו במצות שבת משא"כ יעקב דכבר יצא מכלל ב"נ והיה ישראל ממש וא"כ גם הגרים שבימיו שנקהלו אליו ונתגיירו הרי ג"כ יצאו מכלל ב"נ ונעשו ישראלים גמורים וכמו עתה דגר המתגייר ונקהל בישראל נעשה כישראל לכל דבריו [וכבר כתבתי כן באות י' הנ"ל וגם באות י"ז דאי יצאו האבות מכלל ב"נ אזי גם הגרים שנתגיירו ונקהלו אליהם יצאו מכלל ב"נ והושוו להם בדינם והוא פשוט] וא"כ שפיר היו רשאים לשמור שבת וע"כ שפיר יעקב דייקא הוא שהדריך את הגרים שבימיו במצות שבת ולא אברהם וי"פ ונכון בס"ד [וא"ל דגם אברהם הרי היה אפשר לו להדריך את הגרים במצות שבת דנהי דב"נ ששבת כו' עכ"ז הרי די שיעשו מלאכה אחת ולא יותר ואילו לענין שבת הרי כל מלאכה ומלאכה בפ"ע עבירה היא דז"א די"ל בפשיטות דכיון דמדינא לא היה שם חיוב שמירת שבת כלל והיה רק מדת חסידות דקיום תורה עד שלא ניתנה ע"כ י"ל דמדת החסידות שייך רק אם אפשר להיות להם קדושת שבת בשלימותה משא"כ אם מוכרחין לחלל שבת וא"א מכח זה להיות להם קדושת השבת דחילול שבת במלאכה אחת הרי הוא סילוק קדושת השבת שהרי הוא חילול כלל השבת וא"כ הרי אין לו איפוא קדושת שבת ע"כ תו לא שייך בזה המדת חסידות כיון שאין יכולים להשיג ולזכות בקדושת השבת ודו"ק. ועי"ל דהדריכם באמת במצות שבת אלא דכיון דב"נ ששבת כו' והיה מוכרחים לעשות מלאכה אחת עכ"פ ע"כ בחר במלאכה היותר קלה בתורה הישראלית וע"כ בחר באמת במלאכת יציאת חוץ לתחום דהוא מלאכה היותר קלה דהיא רק במלקות וכמבואר בעירובין (דף י"ז ע"ב) ואע"ג דמחמר ג"כ הוא לאו גרידא עכ"ז הוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכמבואר בשבת (דף קנ"ד ע"א) ולאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הא חמור מלאו גרידא דמה"ט אין לוקין עליו לפי שאין מתכפר במלקות וכנודע ואע"ג דבעל המאמר דמ"ר הנ"ל הוא ר' יוסי בן חלפתא דהוא סתם ר' יוסי דגמ' דס"ל דהבערה ללאו יצאת עכ"ז גם הבערה חמורה מלאו גרידא הואיל והיתה פעם בכלל מלאכת הסקילה לולי היציאה ללאו ונחשב שיש לה חומר שאר המלאכות עדיין וכמ"ש בחידושי ליבמות (דף ו' ע"ב) אהא דלא פריך שם אשינויא דר' יוסי היא דנילף מיני' דאין עדל"ת ואכ"מ וא"כ שפיר לא קבע אברהם תחומין לגרים שלו דמלאכת יציאה חוץ לתחום הוא הוא שעשו עבור דין הב"נ דב"נ ששבת כו' ואולם יל"ע בזה אי היציאה חוץ לתחום חשובה קיום יום ולילה לא ישבותו כיון דאינה קרוי' בתורה בשם מלאכה ורק אל יצא איש ממקומו כתי' וא"כ י"ל דאין היציאה היפוך השביתה וספק זה עצמו ישנו גם לענין עשה דביום השביעי תשבות אי איכא ביציאה מחוץ לתחום עבירת עשה הנ"ל והדברים עתיקין ואכ"מ לדבר בזה. ודברינו אלה מובן מאיליו דהם למ"ד דתחומין דאורייתא וע' עירובין (דף ל"ו ע"א) דלשינויא דהא דידי' הא דרבי' יכול גם ר' יוסי לסבור דתחומין דאורייתא וי"ל עוד דב"ר הנ"ל קאי אתחומין די"ב מיל לדיעות הסוברים דלכ"ע דאורייתא ואין להאריך ושוב ראיתי בס' דורש לציון דרוש י"ג שהביא מ"ד דשבת (דף פ"ז ע"ב) דבשבת דמרה אתחומין לא איפקוד וכ' הטעם משום דקודם מ"ת היה דינם כב"נ והוצרכו להיות מחללין שבת בדבר אחד ונשתייר תחומין שהוא הקל יותר עכ"ל וה"ז כדברינו דהשאיר אברהם לגרים שבימיו תחומין דייקא ורק אצל יעקב דכבר היה אצלו יציאה מכלל ב"נ לפי דרכנו לכן שפיר קבע להם תחומין ושפיר היה בענין התחומין דייקא של הגרים החילוק שבין שמירת שבת דאברהם לשמירת שבת דיעקב ודו"ק ונכון בס"ד]

ודע דדברי הב"ר הנ"ל הם גם בפסיקתא פרשה כ"ג בשינוי לשון דתחת מה שכתוב בב"ר ירש את העולם במדה כו' ירש את העולם שלא במדה כו' נאמר שם תיבת הארץ תחת תיבת העולם וי"ל דקאי אארץ ישראל וכדמוכח פשטא דקרא דקום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה דקאי אא"י וע"ז אמר דאברהם ירש את הארץ הזאת במדה ויעקב ירש אותה שלא במדה ויש להבין לפי"ז גוף טעם המאמר דאיך תלוי ירושת הארץ שלא במדה בענין קביעת תחומין

ויש להבין זה עפ"י דרכנו הנ"ל בהצעת תוספתא ברכות פ"ג מעשה בד' זקינים שהיו יושבין בבית שער של ר' יהושע כו' אמר להן ר"ע מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהודה בתמר הוסיפו הן מעצמם אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם (לכן בשכר זה) להם לבדם נתנה הארץ אמר להם וכי נותנין שכר על העבירה כו' עכ"ל התוספתא הצריך לענייננו

והפליאה מבוארת דמה זה שאמר וכי נותנין שכר על העבירה הלא כל דחכז"ל מלאים מגודל השכר אשר על קיום מ"ע של תשובה שאף שעבר עבירה עכ"ז אם שב אח"כ ומקיים מ"ע של תשובה אזי שכרו עלי' הרבה מאוד וא"כ גם ההודאה על החטא נהי דהי' שם חטא עכ"ז מעשה ההודאה אח"כ שמסלק כבודו ובושתו ומודה על החטא וודאי דשכרו גדול מאוד ואין אל הדברים הבנה כלל לכאורה ועל כרחך צ"ל דאין כוונת התוספתא בכלליות שההודאה על החטא אין לה שכר כלל רק הכוונה בפרטיות על ענין השכר הפרטיי שדיברו ממנו בתוספתא הנ"ל שעניין השכר הזה השיגו חכז"ל ברוח מבינתם כי לא שייך היותו על דבר אשר בו ענין חטא כהודאה על חטא שאף שההודאה הוא דבר טוב עכ"ז הרי הי' שם ענין חטא ג"כ וע"כ ידעו חכז"ל ברוח מבינתם שא"א שתהי' המלכות השכר על דבר אשר בו גם ענין חטא ולא גילו לנו ז"ל טעמם בזה

והנה מדקרי בתוספתא הנ"ל הזכי' במלכות נתינת הארץ וכדמייתי עלה קרא אשר חכמים יגידו וגו' להם לבדם נתנה הארץ [וע' רש"י סוטה (דף ז' ע"ב) ד"ה להם] א"כ מובן מאיליו דגם ענין ירושת הארץ א"א שיהי' שכר על דבר אשר בו ענין חטא ואף שהדבר הוא טוב וכשר וכמובן וע"כ נראה כי בהיות