בית האוצר חלק א רנד

הראשונה כסברת הנ"י ונמצא שהאדם עשה כל מלאכתו ברגע הראשונה וא"כ נהי דהמצוה מתקיימת רק אח"כ עכ"ז כיון דהמלאכה נעשית ברגע הראשונה א"כ התיקון הא שוב יכול להיות אח"כ והוי שפיר העבירה מיד ואילו המצוה הוא אח"כ וא"כ אכתי הא אינו בעידנא וע"כ הוצרך ר"י לסבור דח"ש אסור מה"ת דא"כ גם המצוה הוא מיד כיון דהמצוה לבער האיסור והרי גם ח"ש אסור מה"ת לר' יוחנן ויסבור ר"י באמת דמצות ש"ק הוא גם במשהו ובחידושי במ"א ביארתי הדברים ואכ"מ וע"כ ר"י לטעמי' דאשו משום חציו הוצרך לסבור דח"ש אסור מה"ת ור"ל לטעמי' שפיר פליג ודו"ק ובחידושי הארכתי עוד בכמה גווני ואכ"מ

כלל רטו) אשתו. אי ארוסתו נקראת אשתו או רק נשואתו. ע' בס' קהלת יעקב חלק לשון חכמים ערך אשתו הביא בשם הגט פשוט שהביא בשם המהרימ"ט כמה ראיות דארוסה ג"כ נקראת אשתו בל' תורה ול' חכמים ול' בני אדם ע"ש ולענ"ד כן מבואר ג"כ בסנהדרין (דף נ"ג ע"א) במשנה הבא על אשת אב חייב משום אשת אב ומשום אשת איש כו' בין מן האירוסין בין מן הנשואין וברש"י ד"ה בין מן האירוסין כ' דכיון דקידשה אשתו היא דכתיב כי יקח איש אשה משעת לקיחה נקראת אשתו והך קיחה קידושין הוא דגמרי' קיחה קיחה משדה עפרון עכ"ל הרי מבואר מילתא בטעמא דארוסה נקראת אשתו וע"ע סנהדרין (דף פ"א ע"א) אשת רעהו טימא זו נערה המאורסה כו' [ואולם שם י"ל דזהו באמת טעמא דרבה בר נתן דפליג שם אר' נחמן בר יצחק והיינו משום דס"ל דסתם אשה היינו נשואה וה"נ בהך דהוליד בן פרץ שופך דם ס"ל דלא מישתעי קרא ע"ש סופו לקריי' שופך דם ע"ש שסופו לשפוך ואולם בפשיטות טפי נראה דהא דלא מפרש לי' רבה בר נתן לקרא שם כרנב"י הוא משום קושיית הגמ' דא"כ מאי קמ"ל יחזקאל כו']

וע"ע יבמות (דף ס"א ע"א) במשנה אירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג יכנוס כו' שומרת יבם שנפלה לפני כהן הדיוט ונתמנה להיות כ"ג כו' ה"ז לא יכנוס ובגמ' שם ת"ר מניין שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג שיכנוס ת"ל יקח אשה א"ה שומרת יבם נמי אשה ולא יבמה עכ"ל הגמ' ומוכח גם כן דארוסה נקראת אשה ולכן מפרשי' תיבת אשה אארוסה היינו דאם היא אשתו באירוסין אז מותר לקחתה אף על פי שהיא אלמנה משא"כ כשהיא רק יבמתו ולא אשתו וזהו ענין המיעוט אשה ולא יבמה ודו"ק

וע"ע יבמות (דף צ"ד ע"א) מי שהלכה אשתו למדינת הים באו ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואח"כ באתה אשתו מותרת לחזור לו כו' ובגמ' שם ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו (בעל אחות אשתו) למדינת הים דאהנו הני נישואים דקמיתסרא אשת גיסו אגיסו אפילו הכי אשת גיסו אסירא ואשתו שריא כו' לימא מתני' דלא כרבי עקיבא דאי רבי עקיבא (הא סבירא ליה דאחות אשתו צריכה הימנו גט וא"כ) ה"ל (אשתו) אחות גרושתו דתניא כל עריות שבתורה אין צריכות גט חוץ מאשת איש שניסת עפ"י ב"ד ור"ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשה כו' ולאו איתמר עלה א"ר גידל כו' האי אשת אח ה"ד כגון שקידש אחיו את האשה והלך למדה"י ושמע שמת אחיו ועמד ונשא את אשתו דאמרי אינשי הך קמא תנאה ה"ל בקידושין והאי שפיר נסב והאי אחות אשה נמי ה"ד כגון שקידש את אשה והלכה למדה"י כו' אלא נישואין (כי מתני' דאשתו הראשונה היתה נשואה לו) מי איכא למימר תנאה ה"ל בנישואין כו' עכ"ל הגמ' ומוכח לכאורה איפכא דאשה בל' חכמים סתם קאי רק אנישואין וע"כ מתני' דמי שהלכה אשתו למדה"י כו' מפרשי' לה סתמא אנישואין לחוד דאי איירי נמי באירוסין א"כ הרי היא דלא כר"ע ומהא דמפרשי' להך דר"ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשה דברייתא רק אאירוסין אין ראי' להיפוך דארוסה נמי נקראת אשה בל' חכמים כיון דשם הענין מוכיח דאיירי בארוסה דאי בנשואה הא אין טעם שתוצרך גט כיון דליכא למימר תנאה ה"ל בנישואין וכמובן וע"כ שפיר לא הוצרך לפרש ארוסה דממילא נדע דאיירי בארוסה וע"כ הוי כאילו פירש בהדיא ארוסה משא"כ במתני' דאיכא למיטעי באמת דאיירי נמי בארוסה ודאתיא דלא כר"ע באמת רק כת"ק דר"ע [ע' תוס' גיטין (דף מ"ה ע"א) ד"ה מידי דבמידי דאית ביה פלוגתא לא שייך אדם יודע] ואעפ"כ מפרשינן לה רק אנשואה א"כ מוכח דסתם אשתו בלשון חכמים הוא רק נשואה דאל"כ ה"ל לתנא לפרש בהדיא נשואה כיון דבאירוסין אין הדין כן כפי מאי דמוקמינן לה אליבא דר"ע ודו"ק היטב ואולם שם (דף צ"ה ע"ב) אמר ר' יצחק נפחא דמתני' איירי ל"ש דאזלי אשתו וגיסו ול"ש דאזלי ארוסתו וגיסתו כו' ומוכח להיפוך דאשתו סתם דל' חכמים היא גם ארוסה וע"כ סתם אשתו דמתני' איירי בין בנשואתו ובין בארוסתו

ואמנם מלשון הגמ' (דף צ"ה ע"ב) הנ"ל שם דאמר הא דאזלי ארוסתו וגיסו והא דאזלי אשתו וגיסו כו' מוכח להיפוך דאשתו היינו נשואה דאל"כ הל"ל הא דאזלי ארוסתו וגיסו והא דאזלי נשואתו וגיסו כו' ומדנקט לישנא דאשתו וגיסו וארוסתו וגיסו מוכח לכאורה להדיא דלשון אשתו היינו נשואתו ודו"ק ובאתי רק להעיר

וע"ע סוטה (ד' כ"ד ע"א) תחת אישך פרט לארוסה יכול שאני מוציא אף שומרת יבם ת"ל איש איש דברי ר' יאשי' ר' יונתן אומר תחת אישך פרט לשומרת יבם אוציא שומרת יבם ולא אוציא את ארוסה ת"ל אשר תשטה אשה תחת אישה פרט לארוסה וברש"י דלר' יאשי' משמעות קרא דתחת אישך משמע לן למעוטי ארוסה דלא קרינן בה תחת אישך אבל שומרת יבם קרינן בה תחת אישך כדמפרש לקמי' (שם) דלא מיחסרא מסירה לחופה ור' יונתן משמע לי' מיעוטא קמא לשומרת יבם אבל ארוסה קרינא בה אישות אי לאו דהדר מיעטה קרא אחרינא כו' עכ"ל ומוכח דלר' יאשי' ארוס לא קרוי איש ולר' יונתן קרוי איש ולכן לר' יאשי' תחת אישך ממעט ארוסה דארוס לא מיקרי אישה ולר' יונתן מיקרי אישה ולא מימעיט וא"כ נראה לכאורה דה"ה שם אשה ואשתו אי ישנם לארוסה תליא נמי בפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן הנ"ל דאיש ואשה המה משמות המצטרפים וכל שהוא אין קרוי איש ה"נ היא אינה קרוי' אשה וכמובן [וא"ל דהמיעוט שם איננו מתיבת אישך רק הדיוק מתיבת תחת דמדכתי' תחת אישך מימעיט ארוסה מפאת שאינה יושבת תחתיו וכמבואר כזה ברש"י שם (דף כ"ג ע"ב) במשנה ד"ה תחת אישה ע"ש דז"א דבפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן הנ"ל ע"כ א"א לפרש כן דא"כ איך מימעיט יותר ארוסה משומרת יבם לר' יאשי' וכן להיפוך לר' יונתן הרי גם שתיהן אינן יושבות תחתיו ואין בזה עדיפות לאחת על השני' וכמובן וע"כ דהמיעוט מגוף תיבת אישך דאירוסין לא מיקרי אישות לר' יאשי' וכן זיקת היבום לר' יונתן ובזה שפיר פליגי דלמר אלים לי' זיקה למיקרי אישות מפאת דלא מיחסרא מסירה לחופה ולמר אלים לי' אירוסין למיקרי אישות מפאת דקידושי דידי' ונסקלת על ידו וכמבואר שם בגמ' וכן מוכיח להדי' לשון רש"י דכתב אבל ארוסה קרינא בה אישות אי לאו דהדר מיעטה כו' ולא כ' אבל ארוסה קרינא בה תחת אישך ומוכח דהפלוגתא בגוף האישות אי חשוב אישות דאירוסין למיקריי' איש וכמובן]

וע"ע ספרי ראה עה"כ כי יסיתך אחיך בן אמך וגו' או אשת חיקך וז"ל הספרי או אשת זו ארוסה חיקך זו נשואה עכ"ל ומבואר ג"כ דארוסה קרוי' אשה וכן מתבאר עוד מדברי המכילתא משפטים עה"כ אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו וז"ל יכול יהא חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם ת"ל אשתו להוציא שומרת יבם שאינה אשתו עמו להוציא ארוסה שאינה עמו עכ"ל הרי דארוסה לא מימעטא מאשתו רק מעמו והיינו ע"כ משום דארוסה קרוי' אשתו [וצ"ל דמכילתא הנ"ל כר' יונתן דסוטה (דף כ"ד ע"א) הנ"ל אתי' דר' יאשי' דשם הא אלימא לי' שומרת יבם מארוסה וכנ"ל]

והנה עיינתי עוד בירושלמי סוטה פ"ד ה"א ארוסה ושומרת יבם לא שותה כו' ובירושלמי שם ולא יקנא לה ומשני התורה אמרה וקינא את אשתו אפי' מקצת אשתו ועוד שם ר' יודה בעי כמה דתימר תמן וקינא את אשתו אפי' מקצת אשתו ודכוותה תחת אישך אפי' מקצת אישך כו' ומבואר דס"ל לירושלמי דאירוסין הוא רק מקצת אישות וקרוים הארוס וארוסה רק מקצת