בית האוצר חלק א רנה

אשה ומקצת איש ויש לדון עוד בזה בירושלמי שם ולא באתי רק להעיר

מערכת א-ת

כלל רטז) את. מצינו תיבת את שנדרש כמו בסמוך [כענין על בסמוך] ע' ירושלמי יבמות פי"א ה"ב על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו בסמוך לו מאביו בסמוך לו מאמו

כלל ריז) את. מצינו תיבת את שנדרש על הטפל לדבר ע' סוכה (דף ו' ע"א) ורחץ את בשרו במים את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו וכזה בקידושין (דף נ"ו ע"ב) הנאת עורו מנא להו מאת בשרו את הטפל לבשרו ובברכות (דף ל"ו ע"ב) וערלתם ערלתו את פריו את הטפל לפריו ומאי ניהו שומר לפרי וי"ל דדרש דאת ד' אלקי"ך תירא לרבות ת"ח הוא ג"כ מפאת דדרשי' את הטפל לד' אלקי"ך תירא והם הת"ח שהם נטפלין לו ית' [וע' כלל הקדום שהבאתי ירושלמי יבמות על כן יעזוב איש את אביו בסמוך לו מאביו כו' וי"ל ג"כ דעד"ז הוא דרש את ד' אלקי"ך תירא לרבות ת"ח דתלמידי חכמים וודאי חשובין סמוכין לו ית' כטעם חי ד' אשר עמדתי לפניו וכטעם את האלקי"ם התהלך נח וכדומה כמה כתובים] וע"ע פסחים (דף ח' ע"ב) לא יחמוד איש את ארצך מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חי' מזיקתה כו' ובתוס' וז"ל ומאת קדריש את ארצך הטפל לארצך עכ"ל

כלל ריח) אתי למיסרך. גזירה זאת מנינו בשבת (דף קל"ט ע"א) ועירובין (דף מ' ע"ב) וע' תוס' שם ושם ומצאנוה עוד בב"מ (דף ע"ה ע"א) אר"י אמר רב מותר לו לאדם להלוות בניו ובני ביתו בריבית כדי להטעימן טעם ריבית ולאו מילתא הוא משום דאתי למיסרך [וע"ע נדה (דף ס"ז ע"ב) דר' יוחנן חייש לסרך בתה ורב לא חייש וע"ש דרב הדר בי' ואולי מכי הדר בי' אזי גם מהך דריבית הדר בי' וגזר משום אתי למיסרך] וע"ע במהרי"ל ה' פסא שכ' וז"ל אע"ג דבכ"מ מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה כו' שמא גבי חמץ החמירו הערמה משום דמילתא דקביעא הוא וגזרי' במלתא דקביעא דילמא אתי למיסרך עכ"ל ומוכח קצת דרק במלתא דקביעא גזרי' לאתי למיסרך וק"ק מהך דשבת (דף קל"ט) וב"מ (דף ע"ה) ואולם בלא"ה אין הגזירות שוין אע"ג דנקט המהרי"ל לישנא דאתי למיסרך [וע"ע בכורות (דף ל"ה ע"א) וצריכא דאי אשמעי' עכו"ם דלא אתי למיסרך אבל קטן דאתי למיסרך אימא לא כו']

כלל ריט) אתרוגים המורכבים. האריכו בזה לפוסלם מטעם חסר כיון דמורכב מאתרוג ולימונ"י וא"כ בחלק הלימונ"י שבו הרי חסר מציאות האתרוג ויל"ע לפי המבואר בתוס' סוכה (דף כ"ט ע"ב) וברש"י שם (דף ל"ו ע"ב) ושאר ראשונים דפסול חסר הוא מפאת ולקחתם לקיחה תמה דכשחסר אינו תם א"כ לפי המבואר בבכורות (דף ל"ז ע"א) ובכ"ד דמום שאינו גלוי וניכר אינו פוסל בקדשים וא"כ על כרחך דכל שאינו ניכר חשוב תם דאל"כ ליפסול מיהת מקרא דתמים יהי' דכתיב וכמובן וע"כ דכיון דאינו ניכר חשוב ג"כ תמים וא"כ ה"ה באתרוג המורכב דאין חסרונו ניכר שפיר חשוב תם וי"ל דכיון דאתרוג המורכב יש לו סימנים המבוארים בשו"ת הרמ"א והסימנים הרי ניכרים ע"כ חשוב מפאת הסימנים כאילו הי' חסרונו ניכר וע' בכורות (דף מ' ע"א) במשנה נשבר עצם ידו ועצם רגלו אעפ"י שאינו ניכר כו' ובגמ' אינו ניכר מי קא הוי מומא א"ר פפא אינו ניכר מחמת עצמו אבל ניכר מחמת מלאכה וברש"י אינו ניכר מחמת עצמו שאין השבר נראה אבל ניכר הוא מחמת שצולע והילוך הרגל זו היא מלאכתו עכ"ל הרי דאע"ג דעצם המום דהוא השבר אין נראה עכ"ז כיון דע"י הצליעה נודע שיש שם שבר והצליעה הרי נראית ע"כ חשוב ניכר א"כ ה"נ כיון דע"י הסימנים נודע ממילא שהוא חסר והסימנים הרי נראים שפיר חשוב ניכר [ונתיישבתי עוד דקושי' מעיקרא ליתא דלענין מום הוא דאמרי' דלא חשוב מום רק בגלוי וכשאינו גלוי לא חשוב מום וע"כ מה שתמים ממעט מום שפיר בעי' מום שבגלוי דכשאינו גלוי הרי לא חשיב מום וא"כ ממילא הא לא אימעיט מתמים משא"כ חסרון הוא דבר בפ"ע ואין לו ענין למום ושפיר גם חסרון שאינו ניכר חשוב חסרון וע"כ מה שתמות ממעט חסרון שפיר אין חילוק בין חסרון הניכר לאינו ניכר וכן מוכח להדי' מש"ס בכורות (דף ל"ט ע"א) עש"ה ואם כי בתמורה (דף י"ז ע"א) מבואר דגם מום הוא פסול חסרון עכ"ז רק פסול חסרון נחשב אבל אין הפסול מפאת חסרון ממש דחסרון בקדשים לא פסיל רק במחוסר אבר ופשוט]

והנה לפענ"ד יש לדון עוד מטעם אחר דאתרוג המורכב לא חשוב תם והוא מש"ס מנחות (דף ל"ה ע"ב) אביי הוי יתיב קמי' דר' יוסף איפסיק לי' רצועה דתפילי א"ל מהו למיקטרי' א"ל וקשרתם כתי' שתהא קשירה תמה וע"ש בפירש"י דכשיש עוד קשר מלבד הקשר של ראש לא חשיב קשירה תמה וא"כ ה"נ כשיש בו עוד דבר אחר מלבד אתרוג ואיננו אתרוג לבד לא חשיב תם ואולם י"ל דרק קשר אחר הוא דמבטל מקשר של ראש שם תמות דמיני' מחריב בה משא"כ לימונ"י לגבי אתרוג לא מבטל שם תמות ובאתי רק להעיר: