בית האוצר חלק א רנב

ואולם מ"ש דהחילוק שבין האיש להאשה מפאת דהיא מרגילתו ונראה דכוונתו בזה על לשון הגמ' יבמות (דף פ"ה ע"ב) זהו מרגילה וזו היא מרגילתו וצע"ק דא"כ כל הני דחשיב התם בהנך דהיא מרגלה לי' כגון ממזרת ונתינה לישראל ומחזיר גרושתו וסוטה א"כ הי' לתורה לחייב מלקות לאשה לבד ולא לאיש וכן אלמנה לכ"ג כו' דאמר התם דהוא מרגילה ה"ל לתורה לחייב מלקות לאיש לבד ויש ליישב ואין להאריך

כלל ריג) אשת איש. מ"ש הפנ"י גיטין (דף מ"ג ע"א) וכן כתבתי בעניי במ"א דאפי' אם היו קידושין תופסין בחייבי מיתות ב"ד עכ"ז אינם תופסין באשת איש מסברא ואפי' אם לא הי' אשת איש איסור כלל דעכ"ז א"א דיהי' בה תפיסת קידושין שתחשב אשתו של שני כיון דכבר היא אשת הראשון והראשון בעלי' ואינה יוצאת מרשותו ע"י הזנות והוא כגוזל חפץ של חבירו שא"א לגזלן לקנותו בגזילתו והארכתי בזה במ"א

והנה מצאתי שכבר קדם לעמוד על סברא זאת הגור ארי' ז"ל עה"ת דברים כ"א פסוק י"א ד"ה אפי' אשת איש ע"ש שכ' אדרשא דוראית בשבי' אשת יפ"ת אשת ואפי' א"א וז"ל וא"ת פשיטא הא אין אישות לעכו"ם ויראה כו' א"נ דה"א דכיון דהיא בעולת בעל דיש לה אישות בבעלה אע"ג דלא מיחייב עלי' אם בא עלי' אבל להיות בה אישות לא הוי בה אישות כיון דאגידא באחר קמ"ל דיש לו אישות בה דיפ"ת יש לו בה אישות כדאיתא בספרי בפרשה זאת ושלחתה לנפשה מלמד שאם לא יחפוץ בה שמשלחה בגט ועוד אמרו בקידושין ולקחת לך לאשה ליקוחין יש לך בה וה"א כיון דאגידא באחר לא יהי' לו ליקוחין בה קמ"ל דיש לו בה ליקוחין עכ"ל ז"ל ויש בזה עוד טעם אחר דא"א שיהי' לאשה ב' בעלים דענין אישות הוא חיבור האיש והאשה וא"א שתהי' מחוברת לשנים ואם תהיה מחוברת לשנים אזי חיבור כל אחד מהם איננו חיבור כיון שמחוברת גם לאחר ואין זה אישות וע"כ בהיותה מחוברת לאחד א"א שתהיה עוד מחוברת לאחר וזה טעם הדבר דמגרש חוץ מפלוני והלכה ונישאת לאחר ונתגרשה או נתאלמנה דמותרת גם לאותו פלוני משום דמשקידשה האחר פקעו לגמרי קידושי הראשין והותרה גם לאותו פלוני כמבואר בגיטין (דף פ"ג ע"א) והטעם ג"כ כנ"ל דמשקידשה אחר וקידושין שלו חלו בהכרח שהרי גירשה לכל חוץ מפלוני וא"כ הרי נעשית אשתו של האחר וכיון דנעשית אשתו שוב ממילא פקע בהכרח לגמרי אישות הראשון דא"א שיהי' לאשה ב' בעלים וע"כ היא ניתרת גם לאותו פלוני [ובזה יוקשה קצת להבין תי' התוס' בגיטין (דף פ"ב ע"ב) שם ד"ה כגון ע"ש]

וזה נראה ג"כ כוונת הדברי דוד להט"ז ז"ל פ' ויצא שם דכ' אהך דרשא דאשת אפי' אשת איש וז"ל ויש להקשות דכיון דיש איסור בא"א אפי' בעכו"ם אלא דכאן מותר מכח יצה"ר התינח ביאה ראשונה ולמה יהא מותר בביאה שני' כו' ונראה דכ"ז שיש עליה שם אשת העכו"ם יש איסור זולת טענת יצה"ר אבל בנושא אותה לו לאשה אין עליה עוד שם הזה דבעכו"ם שאין שייכות דקידושין בו נעשית אשתו ע"י הייחוד ומפרידה מן שאר אדם אבל כשניסת לאחר נעשה הפרד בין הדביקים ונתבטל אישות העכו"ם ממנה והלך איסור אשת איש ממנה כנ"ל עכ"ל ז"ל ונראה כוונתו ג"כ דכיון דביאה ראשונה הם ליקוחין מגזה"כ א"כ שוב בביאה השני' ממילא אין בה איסור א"א דכיון דתפשי לו בה קידושין בביאה ראשונה מגזה"כ שוב ממילא פקע אז אישות העכו"ם דא"א שיהי' לאשה ב' בעלים וכהך דחוץ מפלוני דבנתקדשה לאחר פקע אישות הראשון לגמרי [ואולם כוונת הט"ז י"ל עוד באופן אחר דכיון דאין לעכו"ם קידושין רק יחוד ע"כ קיל וא"צ גט או מיתה להתיר הקשר רק ע"י הנישואין לאחר לבד נפרד קשר האישות וה"ז כדעת הרמב"ם ה' מלכים פ"ט ה"ח דב"נ א"צ גט אלא כ"ז שירצו הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין ומשישלחנה מביתו ויוציאנה או שתצא היא מתחת רשותו ותלך לה די ע"ש וע' ירושלמי קידושין פ"א פלוגתא בזה]

וע"ע תוס' יבמות (דף ט"ז ע"א) ד"ה בני דכתבו דאע"ג דמקדש אחות יבמה פקעה זיקה היינו משום דאין תקנה עוד שתתייבם דא"א להמית אחותה משא"כ ביבמה שנתקדשה לאחר אפי' למ"ד קידושין תופסין ביבמה לשוק מ"מ לא פקע הזיקה כיון דיש לה תקנה ע"י גירושין שתתייבם ע"ש ולהנ"ל נהי דיש לה תקנה ע"י גירושין עכ"ז לפי מה שדנתי באתוון דאורייתא כלל ח' דזיקת יבום הוא רק ענין אישות שבינה ובין היבם או בינה ובין המת דגזה"כ דכשיש יבם לא פקע אישות המת לגמרי ע"ש א"כ כיון דקידושין תופסין ביבמה לשוק א"כ מכי תפשי קידושי האחר שוב ממילא בהכרח פקע אישות היבם או המת דא"א שיהיה לאשה ב' בעלים וכנ"ל וצ"ל כתירץ הב' דתוס' יבמות שם דגזה"כ הוא ביבמה לשוק ע"ש

וע"ע בקידושין (דף ס"ז ע"ב) דמוכח דגם הך דאין קידושין תופסין בא"א צריך קרא ע"ש וע"ע קידושין (דף ס' ע"א) דר' יוחנן אמר אפי' מאה תופסין בה ומוכח ג"כ דס"ל דיש מציאות אישות גם בא"א וע' ירושלמי ב"ק פ"ח ה"ג עה"כ וקרבה אשת האחד והחזיקה במבושיו וז"ל תני לא אשת שנים עכ"ל ע"ש בפני משה דפי' דאם באת אשת השני להציל אישה ג"כ כו' פטורה לפי שהיא לא התחילה בזה עכ"ל ואין פירושו נראה דהל"ל לא אשת השני ולישנא דלא אשת שנים נראה דממעט דאם היא אשת שנים ממש כי הך דר' יוחנן או כהך דגיטין (דף פ"ב ע"ב) בא ראובן וקידשה חוץ משמעון כו' פטורה וגזה"כ הוא ועכ"פ מבואר בירושלמי ג"כ מציאות אשת שנים ובאתי רק להעיר

כלל ריד) אשו משום חציו. לכאורה נראה דפלוגתא דר"י ור"ל בב"ק (דף כ"א ע"א) אי אשו משום חציו או לא הוא סברת פלוגתת ר' אליעזר ור' יהושע בירושלמי פסחים פ"ג ה"ג כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט רא"א לא תקרא לה שם עד שתאפה כו' א"ר יהושע לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י וב"י אלא מפרשתה ומנחתה עד הערב ואם החמיצה החמיצה ובירושלמי שם כיצד יעשה על דר' אליעזר (כיצד יעשה לפי דעת ר"א) מערים ואומר זו אני רוצה לוכל וזו אני רוצה לוכל ואופה את כולה (דכל חדא וחדא חזיא לי') וכשהוא רודה מערים ואומר זו אני רוצה ליישן וזו אני רוצה ליישן ומשייר אחת (לחלה) א"ל ר' יושיע לא נמצאת כשורף קדשים ביו"ט (לא נמצאת במה שמשייר אחת כשורף קדשים ביו"ט שהרי היא נשרפת בתנור) א"ל ר"א מאיליהן הן נשרפין (ואיהו לאו מידי קעביד, ק"ע) א"ל ר"א לא נמצאת עובר על ב"י וב"י (לדידך דאמרת מפרשתא כו' ע"ש גירסת הק"ע) א"ל (ר' יהושע) מוטב לעבור מצוה בל"ת שלא באת לפניו ממצוה בל"ת שבאת לפניו (מוטב לעבור על ל"ת שלא באת לפניו היינו שלא עשה מעשה בידים משא"כ שריפת החלה שע"י נתינתו לתוך התנור נעשה, ק"ע) עכ"ל הירושלמי הצריך לענייננו ומבואר דר' יהושע חשיב לי' לשריפה מעשה בידים ור"א אמר מאליהן הן נשרפין ונראה פשוט לכאורה דסברת ר' יהושע דאשו משום חציו וה"ל מעשה בידים כיון דנתן בידים את העצים בתנור והדליקן וע"כ כל מה שנשרף על ידם אח"כ ה"ל מעשה בידים ור"א לית לי' אשו משום חציו וע"כ שפיר אמר דמאיליהן הן נשרפין ודו"ק ויש לדון בזה הרבה עוד בדברי הירושלמי אלה ובאתי פה רק להעיר

ודע דקושית הנ"י איך שרי להדליק נר בע"ש והוא דולק והולך בשבת נימא אשו משום חציו וה"ל מבעיר בשבת ותי' דהא דאשו משום חציו היינו שנחשב שנגמר הכל מיד ע"ש לענ"ד סברת הנ"י הזאת תמצא קן לה בירושלמי שבת פ"ב ה"ד לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר (בע"ש) בשביל שתהא מנטפת (בשבת ויתקיים הנר שהשמן מטפטף בכל שעה לתוך הנר) ובירושלמי שם למה משום שלא הותחל בכל טפה וטפה (משום שלא הותחל מבעוד יום