בית האוצר חלק א כד

לא הי' שם איסור כלל דלגבי התורה הישראלית הא ס"ס להקל ולגבי תורת הב"נ הא לא מהני ס"ס והוי רק כספק השקול וספק שביתה הא מותרת לב"נ וכנ"ל [ואפי' לפמ"ש הפוסקים דאסור לעשות ס"ס לכתחלה מ"מ כיון דהוכרחו לעשות כן מפאת איסור הב"נ ע"כ מיחשיב דיעבד וע"כ שוב אין כאן עבירה כלל מפאת הענין הישראלי כיון דהי' חשיב דיעבד ובדיעבד הא ס"ס לקולא ואינו עבירה כלל ודו"ק ובאתי רק להעיר]

עי"ל בטעם שמירת שבת דאבות עפי"ד התוס' גיטין (דף מ"א ע"ב) ד"ה כופין דאע"ג דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך היינו רק עבור יחיד אבל עבור זכות רבים אומרים לאדם חטא כו' ע"ש ולפי"ז י"ל דהנה נודע דהאבות היו התחלת האומה הישראלית ומפאת זה אין קורין אבות אלא לשלשה ברכות (דף ט"ז ע"ב) כי הם לבד היו התחלת ושורש האומה הישראלית אשר יורה ע"ז השם אבות וכמובן וזה טעם אומרם ז"ל מעשה אבות סימן לבנים כי ההתחלה כוללת תמיד כל הדבר ויש בהתחלת הדבר כלל הדבר בכח וכנודע וע"כ מה שיארע אל ההתחלה אשר שם כבר כלל הדבר בכח והוא איפוא מאורע לכלל הדבר בכח לכן המאורע ההוא אשר לכלל הדבר בכח הוא סימן לו על זמן היותו בפועל להיות לו המאורע ההוא גם בפועל וכמובן

וע"כ נראה לפמ"ש בערך אחרים כי קדושת השבת היא כלל קדושה הישראלית שהרי השבת כולל כלל התורה דהמחלל שבת מומר לכה"ת כולה וברע"ם (יתרו פקודא כ"ד) דשבת איהי כללא דאורייתא וכן הוא בשמות רבה (פרשה כ"ה) דשבת שקול כנגד כל מצות התורה וע"ש שהבאתי דברי השו"ת הרמ"ע מפאנו סימן י"ח דהיינו טעמא דמ"ד בפסחים (דף ק"ד ע"א) דמברכינן בהבדלת מוצ"ש מקדש ישראל והיינו משום דלא תיסק אדעתין דמכי נפקא לה שבת פקעה קדושתייהו דישראל ע"ש והכוונה ג"כ כנ"ל דשבת עניינו ענין כלל הקדושה הישראלית וע"כ ה"א דבצאת השבת פקעה לה קדושתייהו דישראל וכתבתי גם כן בכלל הנ"ל דמפאת זה מחללי שבת מכונים בשם אחרים דהוא תואר עובדי כוכבים וכמבואר שם בארוכה וזה מפאת היות השבת עניינו ענין כלל הקדושה הישראלית וע"כ החילול שבת חלילה הוא סילוק הקדושה הישראלית כולה וע"כ מקבל המחלל חלילה שם אחר דהוא שם אינו ישראלי עש"ה בארוכה

ולפי"ז נראה דכיון דהאבות היו התחלת ושורש האומה הישראלית ע"כ אילו לא שמרו האבות את השבת הי' עי"כ פגם חלילה בכלל הקדושה הישראלית כיון דכלל הקדושה הישראלית הוא רק ע"י השבת וא"כ איך אפשר שתהיה להם זאת הקדושה בשלימות אם בהתחלה שלהם הי' דבר אשר הוא היפוך זה היינו חילול שבת ודו"ק היטב ואולי לא לבד שהי' פגם בכלל הקדושה הישראלית רק שלא הי' אפשר להם לקבל כלל וכלל את הקדושה הישראלית אשר עניינה השבת אחרי אשר בהתחלתם יש חילול שבת וכמובן וא"כ איפוא הי' שמירת שבת דאבות דבר הנצרך ומוכרח עבור קדושת הכלל ישראל העתידים לצאת מהם ואילו חטא השביתה כפי דין הב"נ הרי הי' החטא רק בפרטיותם בם לבד ואין החטא הזה מסבב פגם בכלל ישראל העתידים לצאת מהם שהרי רק הענין הישראלי אשר הי' באבות הוא הוא אשר הוא התחלת האומה הישראלית משא"כ ענין הב"נ אשר הי' עדיין להם הרי ענין הב"נ איננו ההתחלה אל ישראל ואין לישראל התייחסות לו וכמובן וא"כ נמצא דחטא השביתה כפי דין הב"נ דהי' רק חטא בענין הב"נ שלהם הנה הי' החטא איפוא רק בם בפרטיותם בענין הב"נ שלהם ומשא"כ זכות השביתה אשר שבתו כפי הענין הישראלי שבם היה דבר המועיל ומוכרח אל קדושת הכלל ישראל [אשר הענין הישראלי הכחניי אשר באבות הוא התחלה לו וכנ"ל] וא"כ הי' זה איפוא חטא יחיד עבור זכות רבים וזה שפיר שרי וכתוס' גיטין הנ"ל כנלענ"ד נכון בסברא בעזה"י

ואם כנים הדברים הנה יובן עפי"ז דרשתם ז"ל עה"כ יעקב אשר פדה את אברהם שלא הי' אברהם ראוי להנצל מאור כשדים זולת עבור זכות יעקב העומד לצאת ממנו ועפ"י הנ"ל י"ל דהכוונה על כלל ישראל המכונים בשם יעקב וכנודע וזה דהרי הי' לאברהם חטא השביתה בשבת לפי דין הב"נ דב"נ ששבת חייב מיתה וע"כ נהי דכדין עשה עבור זכות הכלל ישראל העתידים לצאת ממנו דאומרים לאדם חטא עבור זכות הרבים וכנ"ל עכ"ז אילו הי' אירע שלא היו הכלל ישראל יוצאים ממנו אז הרי הית' השביתה נחשבת חטא באמת ונהי דהוא כדין עשה לפי מחשבתו עבור זכות רבים הדוחה את החטא עכ"ז אילו לא היה זכות הרבים ההוא נמצא אח"כ בפועל הרי הי' נשאר החטא בלי מדחה והית' נחשבת עצם השביתה חטא ונהי דאברהם אנוס הי' לפי מחשבתו עבור זכות רבים עכ"ז ה"ל רק כמו טעה בדבר מצוה דפטור מפאת שנחשב אונס עבור הטירדא דמצוה אבל עכ"ז עצם הדבר הרי שפיר הוא חטא כיון שאין לו מדחה וע"כ שוב לא הי' ראוי להנצל מאור כשדים כיון שהי' בו חטא ואף שהוא אנוס הי' בחטא ההוא עכ"ז הרי עצם הדבר חטא הוא וא"כ הרי יש ענין חטא דבק בו ולא הי' ראוי להצלה ונס עוד עבור ענין החטא הדבק בו וע' דוגמת זה ש"ס ע"ז (דף י"ח ע"א) איזיל איחזי אי איתעשיד בה איסורא לא יתעביד ניסא וע"כ רק עבור אשר הי' צפוי לפניו ית' שעתידים באמת הכלל ישראל לצאת ממנו בפועל ויהי' אל החטא זכות רבים בפועל המדחה אותו הוא שניצול אברהם מאור כשדים וזהו יעקב אשר פדה את אברהם. וי"ל עוד ביותר דיוק דקאי איעקב ממש עפמ"ש באות ד' לצדד דאברהם ויצחק לא יצאו מכלל ב"נ ויעקב יצא מכלל ב"נ מפאת שהי' בו פסיקת זוהמא והי' יעקב ישראל ממש והותחלה ממנו התורה הישראלית עש"ה בארוכה והנה יעקב הי' בו ב' עניינים א' דהי' נחשב איש ישראל פרטיי ב' הי' לו מדריגת הכלל ישראל כיון שלא הי' אז ישראל חוץ ממנו והי' ישראל הראשון אשר הראשית הוא כולל כל הדבר כנודע וי"ל שזה טעם ש"ס תענית (דף ה' ע"ב) יעקב אבינו לא מת והיינו דמדריגה הכללית אשר לו שהי' נחשב כלל ישראל בזה לא הי' מיתה וסילוק דרק איש יעקב הפרטיי מת אבל מדריגת הכלל אשר הי' לו לא נסתלק והוא ע"ד אומרם ז"ל בהוריות (ד' ו' ע"א) שאין מיתה בציבור [וביתר הסברא דענין היותו כלל ישראל הרי זה לא מת ונסתלק כיון שכלל הישראל עדיין קיים וא"כ ה"ז עצמו מציאות והויית ענין כלל ישראל דיעקב וזהו שאמרו שם מקרא אני דורש כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש היא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים והכוונה כנ"ל דכ"ז שזרעו בחיים ממילא הנה גם הוא בחיים היינו מדריגת הכלל ישראל אשר לו כיון שהכלל ישראל הרי עדיין קיים]

והנה מובן מאיליו לפי דרכנו הנ"ל דיעקב עצמו אשר יצא מכלל ב"נ ונעשה ישראל הנה הי' פגם חלילה בקדושה הישראלית אשר לו או לא הי' יכול לקבל אותה כלל אילו לא שמרו אבותיו אברהם ויצחק דהם התחלתו את השבת וכנ"ל וא"כ מיד ביעקב הי' זכות של יעקב המדחה את חטא השביתה דאברהם ונהי דיעקב הי' רק איש פרטיי ועבור זכות יחיד הרי אין אומרים לאדם חטא עכ"ז כיון שהי' ליעקב מדריגת הכלל ישראל והי' נחשב כלל ישראל וכאמור ע"כ י"ל דחשוב רבים וע' ראש השנה (דף ל"ב ע"ב) כיון דאתו רבים מינה כרבים דמיא והיינו ג"כ כנ"ל דכיון דאתו רבים מינה א"כ הרי היא התחלת הרבים וההתחלה כוללת הכל וכנ"ל וע"כ נחשבת היא עצמה רבים וע"כ גם יעקב אשר הי' ישראל הראשון וראשית אל הכלל ישראל לכן הי' נחשב בעצמו כרבים וע"ע תענית (דף ט' ע"א) שאני משה כיון דאלים זכותו כרבים דמי וא"כ י"ל דגם יעקב הי' נחשב רבים מפאת גודל זכותו וא"ל דא"כ גם אברהם הרי הי' זכותו גדול והי' לו ג"כ להחשב רבים וא"כ הרי גם החטא הי' חטא של רבים ושוב לא שייך אומרים לאדם חטא עבור זכות רבים כיון דגם החטא הוא חטא של רבים ואין עדיפות אל הזכות על החטא דז"א די"ל דגודל הזכות דנחשב כרבים הוא רק בישראל כיון דמצינו זה רק במשה בש"ס תענית הנ"ל דהי' ישראל וכן יעקב דיצא מכלל ב"נ והי' ישראל וכנ"ל ג"כ שפיר נחשב רבים וכן הענין הישראלי אשר הי' באברהם ויצחק וודאי גם הוא נחשב רבים משא"כ חטא השביתה אשר הי' חטא רק בענין הב"נ שבהם דאילו בענין הישראלי אדרבה הרי הוא זכות ומצוה וא"כ ענין הב"נ שלהם שפיר י"ל דלא חשוב רבים וא"כ נמצא עדיין שהי' החטא חטא של יחיד עבור זכות רבים וע"כ שפיר שרי וא"כ מדוקדק שפיר מאמר יעקב אשר פדה את אברהם דזכות