בית האוצר חלק א רמט

דשפיכות דמים קדים ומעיקרא סבור אקראי בעלמא הוא כיון דחזו אפי' ממילא אתו לידי סכנה תקינו רבנן פייסא עכ"ל הגמ' ומוכח דאילו הי' אירע שפיכת דמים מכוונת גם פעם שנית ולא ממילא אזי לא היו חוששין לו גם פעם ב' ועדיין היו חושבין אותו לאקראי ורק מפאת דחזו דאפי' ממילא אתו לידי סכנה תקינו כו' וא"כ מוכח דגם בב' פעמים יתכן שיוחשב אקראי ויש לחלק ובאתי רק להעיר

וע"ע תמיד (דף ל"ב ע"א) אמר להן מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב אמרו לו ממזרח למערב כו' אמר להן שמים נבראו תחלה או הארץ אמרו לו שמים נבראו תחלה כו' אמר להן אור נברא תחלה או חשך אמרו לו מילתא דא אין לה פתר ונימרו לי' חשך נברא תחלה כו' סברי דילמא אתי לשיולי מה למעלה כו' אי הכי שמים נמי לא נימרו לי' מעיקרא סבור אקראי בעלמא הוא דקא שייל כיון דחזו דהדר שאיל סברי לא נימא לי' דילמא אתי לשיולי מה למעלה כו' ומוכח דגם ב' פעמים מיקרי אקראי שהרי גם על שאלה השני' השיבו לו ואולם י"ל דשאלה הראשונה מן השמים לארץ רחוק כו' איננה שאלת מעשה בראשית ולא שייך לחוש בה דילמא אתי לשיולי מה למעלה כו' ורק שאלה השני' שמים נבראו תחלה כו' דהוא שאלה בענין הבריאה בה הוא דשייך חשש דילמא אתי לשיולי כו' וע"כ באמת רק פעם אחת הוא דמיקרי אקראי שהרי כששאל שאלה שני' בענין הבריאה אור נברא תחלה או חשך תו לא השיבו לו וכן מוכח מפירש"י שם ע"ש ובאתי רק להעיר

מערכת א-ר

כלל רד) אריס. אם נחשב שיש לו חלק בגוף השדה א"ד נחשב רק שותף בפירות. ד"ז נדבר בו במקומות רבים וארשום קצת בעזה"י

א) בב"מ (דף ק"א ע"א) סברוה דמקבל כחוכר דמי כו' ומסיק דמקבל לאו כחוכר דמי עש"ה וע"ע בדמאי פ"ו בכמה משניות שם המדברים מזה עש"ה

ב) בב"מ (דף י"ב ע"א) השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו למחצה לשליש ולרביע לא ילקט בנו אחריו כו' עש"ה ברש"י וע' פאה פ"ה מ"ה המקבל שדה לקצור אסור בלקט שכחה פאה ומעשר עני א"ר יהודה אימתי בזמן שקיבל ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופאה ואסור במעשר עני ובר"ש דכי קיבל ממנו למחצה כו' זכה במחובר אבל אם אמר לו מה שאתה קוצר אין לו חלק אלא בתלוש וחיוב דלקט שכחה ופאה הוא על בעל השדה כו' ע"ש

ג) במס' ביכורים פ"א מ"ב האריסין כו' אין מביאין (ביכורים) כו' משום שנא' ראשית ביכורי אדמתך ושם מי"א ר' יהודה אומר אף בעלי אריסות וחכירות מביאין וקורין ובפיה"מ להרמב"ם וז"ל ר' יהודה סובר שאריס וחוכר יש לו קנין בארץ כיון שיש לו בה חלק וזכות מן הזכיות עכ"ל וע"ש בירושלמי ובר"ש עש"ה

ד) עיין חלה פ"ד מ"א ישראל שהיו אריסין לכותי בסוריא ר"א מחייב פירותיהם במעשרות ושביעית כו' ע"ש במפרשים

ה) בקידושין (דף ס' ע"ב) במשנה ע"מ שאראך בית כור עפר ה"ז מקודשת ויראנה ואם הראה בבקעה אינה מקודשת ובגמ' ע"מ שאראך בית כור עפר תאנא לא נתכוונה זו אלא לראות משלו. ואם הראה בבקעה אינה מקודשת פשיטא לא צריכא דנקט בדיסתורא (אריסות) [ואולם שם איירי לענין מה שהוא נחשב אצל בני אדם שלו ודנין רק לענין כוונת האשה דלשלו כזה לא נתכוונה ואין ראי' מכאן לגוף הדין לשלא יוחשב בעלים בשדה ועוד דאפי' נחשב בעלים מ"מ הרי הוא רק בעלים כפי אריסותו דאם הוא אריס למחצה נחשב בעלים במחצה ולשליש בשליש כו' וכמובן וא"כ שם דאמר ע"מ שאראך בית כור כו' א"כ אם הוא רק אריס בבית כור הרי אין מראה שיעור בית כור שלו ואולם לפי"ז הי' ראוי להיות דבמראה ב' בתי כורין עד"מ והוא אריס בהם למחצה תהי' מקודשת ואין הדין כן]

ו) בב"ק (דף קי"ג ע"ב) אמר רבא מאן דאישתכח בבי דרי פרע מנתא דמלכא וה"מ שותפא אבל אריסא אריסותי' הוא דקמפיק וברש"י אריסותי' מפיק דאין לו חלק בגופה של קרקע כו'

ז) בב"ק (דף קי"ט ע"א) רב זבין שבישתא מאריסא א"ל אביי והא תנן ולא משומרי פירות עצים ופירות א"ל ה"מ בשומר דלית לי' בגופא דארעא מידי אבל אריס דאית לי' בגווי' אימא מדנפשי' קא מזבין עכ"ל הגמ' ומוכח קצת מל' הגמ' דנחשב אית לי' בגופא דארעא ושהוא בעלים בקרקע ויש לדחות וק"ל

ח) בב"מ (דף ק"י ע"א) אריס אומר למחצה ירדתי ובעל הבית אומר לשליש הורדתיו מי נאמן כו' ולכאורה ראוי שיהי' תלוי אי נחשב בעלים בגוף הקרקע או לא דאם אין נחשב בעלים ה"ל מוציא ועליו הראי' ואם נחשב בעלים לא חשוב מוציא ואולם מסוגי' דהתם מוכח דלא חשיב בעלים ומ"ד התם נמי דאריס נאמן הוא רק היכא דהמנהג מסייע אל האריס דאז הוא דלא מהימנינן לבע"ה נגד המנהג ואולם אם הי' האריס נחשב כשאר מוציא נראה לכאורה דא"א להוציא ממון ע"י מנהג ושפיר נאמן המוחזק לומר אני שניתי ממנהג אנשי המקום ובאתי רק להעיר

ט) באהלות פי"ז מ"ג דחורש את שאינו שלו אין עושה בית הפרס ובר"ש שם בשם התוספתא דה"ה אריס אין עושה בית הפרס [ואולם שם גם שותף אין עושה בית הפרס ע"ש בר"ש והטעם דכיון דאין חלק שותפותו מבורר א"כ אם הי' עושה בית הפרס הי' כל השדה בהכרח נעשה בית הפרס והי' חבירו בהכרח נפסד על ידו ע"כ בבית הפרס דרבנן לא קנסו רבנן לאחר בכה"ג ע"ש]

כלל רה) ארץ ישראל. אי היתה מוחזקת בידם מאבותיהם הוא פלוגתא בב"ב (דף קי"ט ע"א) ע"ש דר' יהודה אמר שמואל לא חשיב לה מוחזקת ורבה חשוב לה מוחזקת ולא דנו בה בכניסה לארץ דין ראוי לשלא יטול בכור פי שנים וע"ש (ע"ב) דרבה דריש קרא ונתתי אותה לכם מורשה אני ד' ירושה היא לכם מאבותיכם וקצ"ע לרבה מהך דקידושין (דף כ"ו ע"א) דפריך מנ"ל דקרקע נקנה בחזקה ומשני דבי ר' ישמעאל תנא וירשתם אותה וישבתם בה במה ירשתם בישיבה ולרבה למה הוצרך להם לקנות א"י בחזקה הרי כבר היתה מוחזקת בידם מאבותיהם וצ"ל דנהי דהי' חשוב מוחזק לגבי בכורה מ"מ לא הי' חשוב שלהם ממש והוצרכו שפיר לקנותה בחזקה וע' יד הרמ"ה ב"ב שם דפי' דהא דהיתה מוחזקת בידם מאבותיהם היינו משום דהשי"ת הבטיח לאבות לתת הארץ לזרעם ואין מי שיעכב על ידו ית' וע"כ ממון שעתיד לבוא בוודאי ליד אדם חשוב מכבר שלו ע"ש וה"ז כהך דגיטין (דף ל"ז ע"א) כל העומד לגבות כגבוי דמי וכמובן

ולפי"ז י"ל לפמ"ש תוס' חגיגה (דף ד' ע"א) ד"ה לא דכל העומד להשתחרר כמשוחרר דמי היינו רק בנשתחרר לבסוף משא"כ היכא דמת העבד קודם השיחרור ואגמ"ל דלא הי' עומד לשיחרור ע"ש וא"כ ה"נ רק הואיל ועשו קנין בארץ ע"י הישיבה וקנו אותה לבסוף הוא דה"ל שלהם מאז מפאת כל העומד כו' משא"כ אילו לא קנאוה באמת לבסוף אז לא היתה נחשבת מוחזקת למפרע כלל ודו"ק

ואולם סוף סוף דרשא דרבה דב"ב הנ"ל ירושה היא לכם מאבותיכם סותרת ללישנא דתנא דבי ר"י הנ"ל במה ירשתם בישיבה וכמובן ובאתי רק להעיר

וע"ע פסיקתא דר' כהנא פרשה ג' דרועי לוט היו מוציאים בהמותיו בלתי זמומין והיו רועים בשדות אחרים והיו רועי לוט אומרים לא משלה היא רועה לא כך אמר הקב"ה לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת למחר הוא מת ולוט שהוא בן אחיו יורשו כו' ע"ש בפסיקתא דאמר וז"ל אמר הקב"ה הכנעני והפריזי אז יושב בארץ הן שאמרתי לאברהם שאני נותן לבניו את הארץ לבניו לא לרשע הזה שאתם סבורים ואפי' מה