בית האוצר חלק א רמז

וע"ע ש"ס שבת (דף כ' ע"א) כתנאי ר' חייא אמר כדי שתשחת העץ ממלאכת האומן (אם אחז בו האור כ"כ מערב שבת עד כדי שתשחת כו' אינה כבה עוד ולא חיישי' לשמא יחתה) ריב"ב אומר כדי שתאחז האש מב' צדדים ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' את שני קצותיו אכלה אש ותוכו נחר היצלח למלאכה והנה גם כאן הוא רק לימוד של מציאות דבהתאחז האש מב' צדדים דולק תו ואינו כבה וא"כ שפיר ילפי' לי' מד"ק וצ"ל ג"כ דלא הוי ראי' משום דאין מפורש במקרא ע"ש ברש"י דפי' שני קצותי' אכלה אש בידוע שתוכו ניחר נתייבש הליחה שלו וע"כ ממילא תו לא כבה ע"ש והך בידוע שתוכו ניחר אין מפורש במקרא והוא רק דרש דיש לפרש דה"ק אם שני קצותיו אכלה אש וגם נראה שתוכו ניחר היצלח וגו' וגם הרי אין מפורש דאם תוכו ניחר תו לא כבה וזה אומר ג"כ רק מסברא וע"כ שפיר לא חשוב ליה ראיה וע"ש בתוד"ה עד שישחת ממלאכת האומן וז"ל אבל למ"ד משתאחוז האור מב' צדדים אינו נשחת בהכי ממלאכת האומן ואע"ג דכתיב את שני קצותיו אכלה אש היצלח למלאכה היינו גבי עץ הגפן אבל שאר עצים אין נשחתין כ"כ במהרה ממלאכת האומן עכ"ל ז"ל

ולולי פירש"י ותוס' הנ"ל הי' אפשר לענ"ד לומר דגם ריב"ב מודה בגוף שיעורא דכדי שתשחת כו' היינו דכשנשחת כו' שוב דולק יפה ואינו כבה והא דפליג אר' חייא היינו רק בנתינת השיעור דר' חייא יהיב שיעורא בהכי כדי שתשחת כו' וריב"ב ס"ל דלית לן למיתב שיעורא בהכי דהדיוט אינו יודע לשער זה וגם אומן אולי אומן אחר בקי וטוב ממנו יוכל עדיין לעשות מלאכה אע"ג דהוא חשיב לי' מושחת למלאכה וע"כ ס"ל דנתינת השיעור הוא אם אחזה האש מב' צדדין דזה כל אדם רואה ומכי אחזה האש בב' צדדין אז וודאי נשחת ממלאכה והוי זה השיעור שיעורא דכדי שתשחת כו' ודתני' ריבב"א כדי שתאחז האש כו' הכוונה דאז ידעי' דנשחת כו' ובהכי אית לן למיתב שיעורא ולא בכדי שתשחת כו' דכדי שתשחת גופי' איננו שיעור מסוים וע"ז שפיר אמר ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר כו' וכוונתו באמת אהא דאמר קרא את שני קצותיו אכלה אש היצלח למלאכה הרי דמכי אחזה בו האש מב' צדדין אינו ראוי למלאכה והשתא ניחא שפיר הא דלא חשיב ליה ראי' כיון דבאמת יש לחלק כחילוק התוס' דעץ הגפן שאני ואין ראי' אשאר עצים ומש"ה חשוב רק זכר לא ראי' ובאתי רק להעיר

וע"ע נדרים (דף מ"ט ע"א) במשנה הנודר מן. המבושל מותר בצלי כו' ובגמ' שם תני' ר' יאשי' אוסר ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנא' ויבשלו הפסח באש כמשפט ובר"ן שם כתב דלאו ראי' היא וכדאמר התם במסקנא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ע"ש הנה דגם כאן אין הטעם מפאת דד"ת מד"ק לא ילפינן רק מטעמא אחרינא אולם מצאתי בס' זה ינחמנו על המכילתא פ' בא עה"כ אל תאכלו ממנו נא ובשל וגו' שהקשה על פי' הר"ן הנ"ל וכ' וז"ל ואחרי המחילה כו' אפשר לפרש דה"ק אעפ"י שאין ראי' כו' דד"ת מד"ק לא ילפי' ואפשר שלזה כיוון הרא"ש ז"ל (בפירושו לנדרים שם) שכ' ויבשלו את הפסח בדברי הימים כתיב רצה לתרץ ג"כ מה שאמר שאין ראי' לדבר הרי ראי' גמורה היא לכך אמר שזה בדה"י כתיב ואין מביאין ראי' לד"ת דבתורה משמעו בישול ממש עכ"ל ובאתי רק להעיר

וע"ע מועד קטן (דף ט"ז ע"א) ת"ר אין נידוי פחות מל' יום ואין נזיפה פחות מז' ימים ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר ואבי' ירק ירק בפני' הלא תכלם שבעת ימים עכ"ל הגמ' הנה דגם שם אין הטעם מפאת דד"ת מד"ק כו' דהא מייתי קרא דתורה וע"כ דמטעמא אחרינא הוא דלא חשיב לי' ראי' [וי"ל הטעם משום דמנזיפת אב אין ללמוד לנזיפת ת"ח דכיבוד אב חמור טפי ויוכל להיות דבנזיפת שאר ת"ח בעלמא סגי בפחות מז' ימים ובאתי רק להעיר]

וע"ע ברכות (דף י' ע"ב) לא יעמוד אדם לא ע"ג כסא כו' ויתפלל כו' לפי שאין גבהות לפני המקום שנא' ממעמקים קראתיך ד' וברי"ף שם הגירסא מניין למתפלל שלא יעמוד לא ע"ג כסא לפי שאין גבהות לפני המקום ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנא' ממעמקים קראתיך ד' עכ"ל הרי"ף ושם ג"כ בהכרח אין הכוונה משום דד"ת מד"ק לא ילפי' דהא כל עיקר תפלה רק דרבנן וגם הרי לא בא ללמוד פירוש מקרא שבתורה כי היכי דנימא דד"ת מד"ק לא ילפי' רק בא ללמוד ענין מוסר בעלמא שאין גבהות לפני המקום ושאין לקרוא ולהתפלל לו ית' מגובה רק מעומק וזה שפיר יש ללמדו גם מד"ק וכמובן וע"כ הכוונה דגוף הראי' אינה מבוררת ולא מפאת דד"ת מד"ק לא ילפי' וכ"כ תר"י שם וז"ל מפני שפשט הפסוק ר"ל מתוך הדחקים והצרות קראתיך אמר שאינו ראי' עכ"ל

וע"ע ערכין (דף י"ט ע"ב) ת"ר (האומר) משקל ידי כו' עלי ר' יהודה אומר מביא חביות וממלא מים ומכניס ביד עד האציל כו' ושוקל בשר חמור כו' עד שתתמלא ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנא' אשר בשר חמורים בשרם עכ"ל הגמ' ושם ג"כ אין הכוונה מפאת דד"ת מד"ק לא ילפי' שהרי בא ללמוד רק דבר של מציאות רק הכוונה דגוף הלימוד איננו מבורר דכוונת המקרא לפי הפשט רק בענין גריעות ופחיתות מנהגם שדומים במעשיהם לחמור אבל לא שמשקל בשרם כמשקל בשר החמור וגם הא קאי קרא רק אעכו"ם לא אישראל

והנה נזכרתי עוד ש"ס נדה (דף ח' ע"ב) וכמה הכרת העובר סומכוס אומר משום ר"מ ג' חדשים ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' ויהי כמשלש חדשים וגו' זכר לדבר קרא כתיב וראי' גדולה היא משום דאיכא דילדה לט' ואיכא דילדה לז' ת"ר הרי שהיתה בחזקת מעוברת וראתה דם ואח"כ הפילה רוח או כל דבר שאינו של קיימא הרי היא בחזקתה ודיה שעתה ואע"ג שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנא' הרינו חלנו כמו ילדנו רוח (אלמא דהריון רוח שמי' הריון) מאי זכר לדבר הרי ראי' גדולה היא כי כתיב האי קרא בזכרים כתיב עכ"ל הגמ' והנה מבואר גם בזה מאמר ואעפ"י שאין ראי' כו' לא מפאת דד"ת מד"ק לא ילפי' רק מטעמא אחריני [והאי קרא דהרינו חלנו כו' אע"ג דהוא קרא דד"ק מ"מ לא הוי מצי הש"ס למימר דמהאי טעמא הוא דקרי ליה זכר כיון דאין הלימוד כאן לביאור דברי תורה רק לענין דבר של מציאות דאמרי' דמעוברת דמי' מסולקין ודי' שעתה וזה שפיר יש ללמוד גם מד"ק דגם עיבור רוח חשוב עיבור והריון מדקרי ליה קרא הרינו] וצ"ל ג"כ דהא דדייק הש"ס כאן מאי זכר לדבר כו' יותר מבעלמא היינו משום דבעלמא פשיט לי' טפי מדוע אינו ראי' משא"כ כאן לא הי' הדבר פשוט לגמ' והוצרך להתפרש ובאתי רק להעיר

וע"ע סוטה (דף כ' ע"ב) אם יש לה זכות תולה לה ג' חדשים כו' ר' ישמעאל אומר י"ב חודש ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר דכתי' להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטיך בצדקה פרוק כו' הן תיהוי ארכא לשלותיך וכתיב כולא מטא על נבוכדנצר מלכא וכתיב לקצת ירחי' תרי עשר כו' ומאי אעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר דילמא שאני עכו"ם דלא מפקיד דינא עלייהו עכ"ל הגמ' הנה דגם פה אמר אעפ"י שאין ראי' כו' לא מפאת דד"ת מד"ק לא ילפי' רק מטעמא אחרינא וע"ע סוטה (דף ד' ע"א) וכמה שיעור סתירה כו' פלימו אומר כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם עכ"ל הגמ' וגם פה ע"כ אין הכוונה מפאת דד"ת מד"ק לא ילפי' דהרי הוא רק דבר של מציאות וגילוי מלתא בעלמא ונראה פשוט דהכוונה מפאת דפשטא דקרא לא אתי להכי לומר דשיעור ביאה כדי ליטול ככר והוא רק דרך אסמכתא וע"כ קראו רק זכר וז"פ

כלל רא) אפר. בחולין (דף פ"ח ע"ב) בה"א מצינו לאפר שקרוי עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת כו' ובמ"ר פ' בלק עה"כ מי מנה עפר יעקב מי יוכל למנות מצות שהן עושין בעפר לא תחרוש בשור ובחמור לא תזרע כרמך כלאים ואסף איש טהור את אפר הפרה כו' עכ"ל הנה דהכתוב אמר מי מנה עפר יעקב והמדרש חושב גם הך דואסף איש טהור את אפר וגו' והיינו ג"כ כנ"ל דאפר קרוי עפר וע"ע רעיא מהימנא פנחס (רכ"ה א') וז"ל ואוף הכי איהו מקרב מיכאל דאיהו מים שכליים עם גבריאל דאיהו אש שכליי