בית האוצר חלק א רמו

הנה נראה דהאי אעפ"י שאין ראי' לדבר כו' ברוב המקומות נאמר רק היכא דמייתי ד"ת מד"ק ולא חשיב ליה ראיה מפאת דד"ת מד"ק לא ילפי'

שוב ראיתי בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ב' שהביא הך דברכות (דף ב' ע"ב) ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' ואנחנו עושים במלאכה וגו' והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה וז"ל וקרא דלילה משמר ויום מלאכה הוי לדידהו זכר לדבר משום דד"ת מד"ק לא ילפי' וכך אני מפרש אין ראי' לדבר בכל מקום עכ"ל ואולם האי בכל מקום דכ' ז"ל לאו דווקא ולשון חכמים קנקט דקרו לרוב כל ע' יבמות (דף כ"ז ע"א) כיון דרובה גבי' קרו לי' כולן דע"צ המיעוט הרי מצינו אעפ"י שאין ראיה כו' גם היכא דמייתי קראי דתורה וכהך דשבת (דף קל"ד ע"ב) ויבמות (דף ס"ד ע"א) ומכילתא משפטים (שהבאתי בכלל א' אות ז') עה"כ ואם אסון יהיה אין אסון אלא מיתה ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר וקראהו אסון בדרך ועוד שם כזה עה"כ כי תקנה עבד עברי ועה"כ ונמצא בידו (והבאתים בכלל א' שם אות י"ב)

וע"ע יומא (דף פ"ג ע"ב) ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה ומאי אעפ"י שאין ראי' לדבר דהתם לאו בולמוס אחזי' עכ"ל הגמ' הנה דגם פה מייתי קרא דד"ק ועכ"ז שואל ומאי אעפ"י כו' ולא משני דהוא משום דהוי ד"ק וצ"ל דשאני הכא דהוא דבר של מציאות דדבש מאיר העינים וה"ל רק גילוי מילתא בעלמא דכל כה"ג ילפי' גם מד"ק וכמ"ש כבר למעלה ויש ליישב עוד באופן אחר ואין להאריך וע"ע במכילתא משפטים עה"כ מעם מזבחי תקחנו למות נמצינו למדים שסנהדרין בצד המזבח ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר וינס יואב אל אהל ד' ויחזק בקרנות המזבח [וכ"ה עוד במכילתא סוף יתרו ע"ש] והנה לפי דרכנו אין לפרש שם דלא הוי ראי' מפאת דהוא ד"ק דהא גם שם הוא רק גילוי מילתא בעלמא דבר של מציאות דסנהדרין בצד המזבח וצ"ל דמאיזה טעם אחר הוא דלא הוי ראי' [וי"ל בפשיטות דמשם מוכח רק דהי' כן ושישבו בסמיכות למזבח אבל לא שמצוה להיות כן וי"ל עוד בא"א ואין להאריך]

וע"ע תמורה (דף כ"ט ע"ב) ושנתנה לו באתננו מותר אעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר ובתתך אתנן ואתנן לא ניתן לך ותהי להפך והנה גם שם הוא ד"ת מד"ק אלא דגם שם לכאורה הוא רק דבר של מציאות דאין הדרך שתתן לו אתנן וברש"י שם ואעפ"י שאין ראי' לדבר דלישתרי להקרבה זכר לדבר דלא הוי אתנן מה שהיא נותנת לו מדכתיב ותהי להפך עכ"ל

ונראה הכוונה דמש"ה לא הוי ראי' לדבר משום דאין מפורש בפסוק דמותר להקרבה וק' דמה בכך סוף סוף הרי נלמד מן הכתוב בהדיא שאין הדרך שתתן לו אתנן מדכתיב ותהי להפך וא"כ כיון שאין הדרך בכך א"כ ממילא הרי אין שם אתנן עליו ואינו בכלל אתנן זונה דאמרה תורה לא תביא אתנן זונה וגו' וכמ"ש כבר בכלל ע"ב והארכתי במ"א בזה מאוד דבכל עשיות שהזכירה תורה בעי' שתהיה העשי' כדרך שבנ"א עושין כן ואם לאו אין לה שם עשי' ההוא והיינו טעמא דשלכד"א לא מיקריא אכילה וכל כיוצא בזה וא"כ ה"נ דכתיב אתנן דמורה על מעשה נתינה צריך ג"כ ממילא שתהי' כפי מה שהדרך לתת ואי לאו לא מיקרי אתנן מיהו הא בורכא דענין שלא כדרכה הי' שייך רק אם הי' הוא נותן לה באיזה אופן שאין הדרך לתת כך רק באופן אחר משא"כ היכא דהיא נותנת לו דהוי שפיר גוף הנתינה כדרכה אלא דכולה היא שלא כדרך שאין הדרך כלל שתתן היא לו משום זה אין לבטל ממנו שם אתנן דמעשה שאדם עושה שאין דרך בנ"א לעשות מעשה ההוא שפיר עשי' מיקריא ורק אם עושה המעשה באיזה אופן המגרע את המעשה ואין הדרך לעשות המעשה באופן כזה כגון אכל חלב חם ונכוה גרונו או שעירב בו דבר מר שאין הדרך לעשות מעשה האכילה בחלב באופן כזה אז הוא דלא מיקרי אכילה ותדע דאל"כ ל"ל קרא להתיר נבילה שאין ראוי' לגר תיפוק לי' דאין דרך בנ"א לאוכלה וע"כ דשם כיון דגוף האכילה אכל שפיר כדרכו רק דכל האכילה הזאת אין דרך בנ"א לעשותה אז לא שייך זה בהך דשלכד"א כלל ועמ"ש בזה בשו"ת הרי"ם חיו"ד סי' ז' ודנתי בזה במ"א ואכ"מ

ועוד נראה דאין ענין שלא כדרכו לכאן דמפאת שלא כדרכו הי' ראוי שיהי' תלוי לפי המקום והזמן ואם תהיה הנתינה במקום ובזמן שדרך הזונות שם לתת אתנן לזונים שפיר יוחשב אתנן ויופסל להקרבה מה שאין כן מקרא דכתיב ותהי להפך הא ילפי' דבעצם אין שם אתנן עליו והוא היפכיות לעניינו של אתנן ותמיד כשר למזבח וא"כ לענין זה שוב שפיר הוא רק זכר כיון דקרא לאו בהיתר מזבח איירי ואיך שיהי' הנה עכ"פ מוכח מדברי רש"י דאין הטעם דלא הוי ראי' מפאת דהוא ד"ק רק הטעם מפאת דקרא לאו בהיתר למזבח מישתעי וא"כ קשה קצת מדוע לא דייק הגמ' ומאי אעפ"י כו' כי היכי דדייק בהך דשבת (דף קל"ד ע"ב) ויומא (דף פ"ג ע"ב) הנ"ל ובאתי רק להעיר]

וע"ע פסחים (דף נ"ג ע"א) סימן לשפלה שקמה ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנא' ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים ואת הארזים נתן כשקמה אשר בשפלה לרוב [ע"ש דאמר דהך דסי' לשפלה שקמה נ"מ למקח וממכר] וברש"י ד"ה כשקמים אשר בשפילה כ' ש"מ דרך שפילה לשקמים ומיהו לאו ראי' גמורה היא לידע דאם אין בה שקמים לא תהא קרוי' שפילה עכ"ל הנה דגם פה לא כ' רש"י הטעם דלא הוי ראי' מפאת שהוא ד"ק ומסברא נמי לא שייך כאן הך דד"ת מד"ק לא ילפי' כיון דאין הלימוד כאן על דברי תורה ולשון הכתוב רק לימוד דין בעלמא דמוכר שפלה לחבירו צריך שיהא בה שקמים וגם הוא רק דבר של מציאות דדרך שפלה להיות בה שקמים וזה וודאי יש ללמדו מן הכתוב וע"כ הוצרך רש"י לפרש דלא הוי ראי' משום די"ל דנהי דדרך שפלה להיות בה שקמים מ"מ אין ראי' מזה היות כל שם שפלה תלוי בשקמים ושבלי שקמים מתבטל ממנו השם שפלה וצ"ל דהא דלא דייק הש"ס הכא ומאי אעפ"י שאין ראי' כו' היינו משום דהי' פשוט להגמ' כאן הטעם מדוע לא הוי ראי' ולא הוצרך לפרשו ורק בהך דשבת ויומא הי' נראה למסדרי הש"ס לבלתי פשוט והיותו נצרך להתפרש וז"פ וע"ע פסחים (דף ק"ז ע"ב) השמש מטביל בבני מעיים ונותנן לפני האורחים (סמוך למנחה בערב פסח) ואעפ"י שאין ראי' לדבר (דאכילה מושכת אכילה) זכר לדבר שנא' נירו לכם ניר ואל תזרעו אל. קוצים והנה שם ג"כ אין הפי' מפאת דהוא ד"ק דהא לאו ללימוד אדברי תורה מייתי לה והוא ג"כ רק מידי דמציאות רק הפי' שם פשוט כיון דקרא דנירו וגו' לאו באכילה משתעי והוא רק דוגמא להך דאכילה עש"ה ברש"י ורשב"ם ותוס' וע"כ שם ג"כ לא הוצרך הש"ס לדקדק ומאי אעפ"י כו'

וע"ע מכילתא פ' בא עה"כ החודש הזה לכם וז"ל החודש הזה ניסן כו' ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר בחודש הראשון הוא חודש ניסן (אסתר ג') ונראה ג"כ דלא חשוב ליה ראיה משום דהוי ד"ת מד"ק אולם בש"ס ר"ה (דף ז' ע"א) מייתי האי קרא לראי' גמורה דניסן ר"ה לחדשים וע"ש בתוד"ה מדברי ובאתי רק להעיר

וע"ע ספרא קדושים פרק י"א ברייתא ז' ערירים ימותו אם יש להם בנים קוברין את בניהם אם אין להם בנים מתים בלא בנים ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר כה אמר ד' כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו וגו' והנה גם כאן הוא ד"ת מד"ק אלא דנראה דכאן בלא"ה לא הוי ראי' שהרי אין מפורש בקרא דכתבו את האיש הזה ערירי דהכוונה אהעדר בנים וכמובן

וע"ע תוספתא שבת פ"ח השואל במקלו ואומר אם אלך אם לא אלך ה"ז מדרכי האמורי אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' עמי בעצו ישאל ומחלו יגיד לו וצ"ע ג"כ מדוע לא חשוב ראי' דנהי דהוא ד"ק עכ"ז הרי הוא רק לימוד של מציאות דכן דרך האמורי לשאול במקלו ועצו ויש ליישב ובאתי רק להעיר וע"ע תוספתא שם דאמר ג"כ אעפ"י שאין ראי' כו' אמילתא אחרינא ושם הפי' פשוט מפאת שאין מפורש במקרא עש"ה: