בית האוצר חלק א רמה

ונלענ"ד לדעת הרמב"ם ז"ל דביאת פנוי' אסורה מה"ת בלאו דלא תהיה קדישה ונראה פשוט דדין הלאו הזה ככל חייבי לאוין דחייבין על העראה כגמר ביאה דמדגלי רחמנא שכבת זרע גבי שפחה חרופה מכלל דשאר חייבי לאוין בגמר ביאה וכמבואר ביבמות (דף נ"ה ע"א) וא"כ תיקשי לכאורה הך דקידושין (דף י' ע"א) איבעיא להו תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה כו' ומסיק דכל הבועל דעתו על גמר ביאה וא"כ תיקשי שהרי עובר בהעראה אלאו דל"ת קדישה כיון שאין מקדשה בהעראה והיא פנוי' עדיין בשעת העראה וצ"ל דכיון דקצת בביאה היינו הגמר היא ביאת אישות ע"כ גם קצתה האחר שוב לא חשוב זנות וקדישות דאין לחלק ביאה אחת להחשב קצתה אישות וקצתה קדישות וזנות ואחרי שמקצתה אישות שוב גם מקצתה האחר קדישות מיהא לא הוי ודו"ק [וקצת דוגמא בתוס' יבמות (דף נ"ט ע"א) ד"ה אלא וז"ל וא"ת אי אין קנס בהעראה היאך איש מתחייב קנס למ"ד העראה זו הכנסת עטרה דבהכנסת עטרה הוא משיר בתולי' ואז היא כבר בעולה ורחמנא אמר בתולה ולא בעולה וי"ל דבהכי חייב רחמנא הואיל ובבעילה זו נעשית בעולה כו' ע"ש הרי דאע"ג דהחיוב על הגמר ואז כבר היא בעולה משעת העראה עכ"ז כיון דבשעת ההעראה היא בתולה נגררת כל הביאה אחרי ההעראה ונחשב שבועל בתולה וא"כ ה"נ להיפוך מגמר להעראה כיון דהגמר היא אישות שפיר נחשבת כל הביאה ביאת אישות לא קדישות וזנות וכמובן]

והנה הא דאמרי' אפקעינהו כו' אע"ג דיעשו כל הביאות למפרע שבעל עד עכשיו ביאות פנוי' מ"מ נראה דלא עבר למפרע אלאו דלא תהיה קדישה דענין קדישות הרי הוא הפקירות וזנות וזה שייך רק בפנוי' ממש ומתכוון לזנות משא"כ כאן דכסבור להיותה אשתו בשעת ביאה ומחשבת בעילתו הרי היתה בתורת אישות ע"כ פשוט דלא חשוב הפקירות וזנות ולא מיקרי קדישות ולפי"ז התינח רק בקדיש בכספא משא"כ בקדיש בביאה וכל הבועל הרי דעתו רק על גמר ביאה וא"כ הרי הי' ראוי שיהי' בהעראה משום לאו דל"ת קדישה אלא דאמרי' דא"א לחלק הביאה וכיון דעצם הביאה מקצתה אישות ע"כ גם מקצתה האחר לא חשוב קדישות וכנ"ל וא"כ שוב אם נאמר כאן אפקעינהו א"כ ממ"נ אי בתר עצם הביאה אזלת הרי כל הביאה למפרע ביאת זנות כיון שהקידושין נעקרים למפרע ואי בתר מחשבתו אזלת א"כ דעתו הרי הי' רק על הגמר וא"כ הרי נשארת ההעראה קדישות מכל צד הן מפאת עצמותה והן מפאת מחשבתו שלא נתכוון בה לאישות ושפיר פריך קדיש בביאה מא"ל היינו שהרי תיעשה ההעראה למפרע ביאת זנות ומשני שויוה רבנן כו' והיינו דיש לחכמים גם לזה כח ע' תוס' ב"ב (דף מ"ח ע"ב) ד"ה תינח ודו"ק ונכון בס"ד

כלל ר) אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר. צריך לדעת כ"מ שנאמר כן מדוע לא הוי ראיה וע' פסחים (דף ז' ע"ב) תנא דבי ר' ישמעאל לילי י"ד בודקים את החמץ לאור הנר אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' שבעת ימים שאור לא ימצא ואומר ויחפש וגו' ואומר בעת ההוא אחפש את ירושלים בנרות כו' וברש"י וז"ל וראיה ממש ליתא אלא אסמכתא בעלמא דד"ת מדברי קבלה נינהו עכ"ל וע' ברכות (דף ב' ע"ב) סימן לדבר צאת הכוכבים ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' ואנחנו עושים במלאכה וגו' ובתוס' ד"ה אעפ"י וז"ל ראיה גמורה אינה דהא לא מיירי התם לענין ק"ש עכ"ל ולא כתבו הטעם משום דד"ת מד"ק נינהו

וע"ע בדבריהם מגילה (דף כ' ע"ב) ד"ה והי' וע"ע ש"ס שבת (דף קל"ד ע"ב) ראב"ע אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים כו' מאי אעפ"י שאין ראיה לדבר כו' משום דגדול לא סליק בישרא הייא קטן סליק ביה בישרא הייא וצע"ק מדוע בהך דברכות ופסחים לא דייק הש"ס מאי אעפ"י שאין ראיה לדבר כו' וי"ל דשם לא הוצרך לדקדק כיון דהוי ד"ת מד"ק ומובן מאיליו דלח הוי ראיה כיון דד"ת מד"ק לא ילפי' משא"כ בהך דשבת דמייתי קרא דתורה שפיר דייק ועוד דהך דשבת הרי הוא ענין טבעיי ואפי' הי' קרא דד"ק ג"כ שפיר הי' לו לדקדק דהרי סוף סוף אנו רואין דהטבע כן הוא שהמילה כואבת עד יום הג' וה"ל רק גילוי מילתא בעלמא דילפי' ד"ת מד"ק כמבואר בב"ק (דף כ' ע"ב) וע"ע סנהדרין (דף ע' ע"א) במשנה אין נעשה בן סורר עד שיאכל בשר וישתה יין שנא' זולל וסובא ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו וגם שם לא דייק הש"ס מאי אעפ"י כו' וי"ל גם שם הטעם משום דהוי ד"ת מד"ק [וע"ע יבמות (דף ס"ד ע"א) תוד"ה אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר ועמ"ש בזה בכלל א' אות ד' וע"ע תוס' ב"ב (דף ט' ע"א) ד"ה ואעפ"י שאין ראיה כו']

וע"ע שבת (דף פ"ו ע"א) במשנה מנין לסיכה שהיא כשתי' ביוה"כ אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו וגם שם לא דייק הש"ס כו' וי"ל ג"כ הטעם משום דד"ת מד"ק נינהו מיהו התוס' שם ד"ה אעפ"י כתבו טעם אחר מדוע לא חשוב ראיה ע"ש וע"ע ספרא שמיני פרשה ג' ברייתא ה' ר' יהודה אומר אף שני קשקשים (בעי' בסימני דגים) ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' ושריון קשקשים הוא לבוש ובפי' הראב"ד וז"ל פי' ונלמוד קשקשת מקשקשים לומר שהם שתים ואעפ"י שהם דברי תורה מדברי קבלה ועוד שאינו מדבר בקשקשת דגים עכ"ל הנה שגם הראב"ד ז"ל נתן פה הטעם דלא הוי ראיה מפאת דהוא ד"ת מד"ק אלא שהוסיף עוד טעם אחר וע"ע ספרא אמור פרק י"א ברייתא א' ובחודש הראשון בארבעה עשר יום לחודש בין הערבים פו' משש שעות ולמעלה אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר אוי לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב ובפי' הראב"ד ואעפ"י שאין ראיה לדבר כי ד"ת מד"ק לא ילפי' אפ"ה זכר לדבר כו' עכ"ל

וע"ע ספרי נשוא עה"כ ופרע את ראש האשה וז"ל לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהם ואעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר ותקח תמר אפר על ראשה עכ"ל ושם א"ל דראיה לא הוי משום דהוא דברי קבלה דשם הרי הוא רק גילוי מילתא בעלמא דבנות ישראל מכסות ראשיהן וצ"ל דלא הוי ראיה משום דמשם אין ללמוד רק שעושות כן ושהמנהג לעשות כן אבל לא שיש איסור בדבר וכנלמד מקרא דופרע וכדאמר לימד על בנות ישראל וכו' ובכתובות (דף ע"ב ע"א) ופרע וגו' אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש וי"ל עוד דלא הוי ראיה משום דפשטא דקרא משמע אפר ממש ומשום צער עשתה כן ורק דרך דרש הוא שדורש הספרי דהכוונה אסודר וכדמצינו לסודר שקרוי' אפר במלכים כ' פסוק ל"ח ויתחפש באפר וברש"י תרגמו יונתן במעפרא הוא סודר עכ"ל ובל' הגמ' שבת (דף ט' ע"ב) משיערה מעפרתו הימנו וזבחים (דף צ"ד ע"ב) לא שנו אלא שלא שייר בה כדי מעפורת וכהנה רבות וה"נ פי' הספרי הך ותקח אפר על ראשה שכיסתה ראשה בסודר ועי"ל דליכא ראיה משום דגם עטיפת הסודר י"ל שעשתה משום צער וניוול על שקרה לה כזאת ואין להאריך

וע"ע ספרי עקב עה"כ ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת וז"ל ד"א ואכלת ושבעת מן הולדות ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנא' ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ד' על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר עכ"ל וגם שם י"ל דלא הוי ראי' משום דד"ת מד"ק לא ילפי' [וע"ש בשאר דברי הספרי] וע"ע בש"ס שבת (דף פ"ב ע"א) במשנה חרס כו' ר' מאיר אומר (שיעור הוצאתו) כדי לחתות בו את האור כו' א"ר מאיר אעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר לא ימצא במכיתתו חרש לחתות אש מיקוד וגם שם י"ל דלא הוי ראי' משום דהוא ד"ת מד"ק ואולם שם אינו ממש דברי תורה מד"ק רק דין תורה מד"ק שהרי אין מפורש בתורה לשון חרס חשוב ונדון שיעור חשיבותו מד"ק ואולי ראוי להחשב שם דברי הלמ"מ מד"ק כיון דשיעורי שבת וכל השיעורין הלמ"מ ובאתי רק להעיר ואיך שיהי'