בית האוצר חלק א רמב

למטה בצרי להו הכי קאמר אעפ"י שלוי למטה בני יוסף עמהם כו' ומוכח ג"כ דהש"ס מפרש תיבת מפני כמו אעפ"י דאל"כ הל"ל אלא אימא אעפ"י שלוי למטה ול' הכי קאמר מוכח דהכוונה לפרש תיבת מפני דעניינה כמו אעפ"י ובאתי רק להעיר

כלל קצה) אפילו. מצאתי תיבת אפילו שפירושה אם והוא במס' ידים פ"א מ"ג עשה בהם מלאכה או ששרה בהם פתו (במים) פסולין (לנט"י) שמעון התימני אומר אפי' נתכוון לשרות בזה ונפל לשני כשירים ובפיה"מ להרמב"ם וז"ל ואמרו אפי' נתכוון ר"ל כמו אם עכ"ל והוא חידוש גדול ועמ"ש בכלל קצ"ג וע"ש בפיה"מ להרמב"ם שפי' שם עוד פירוש אחר וע"ש בר"ש דכ' ג"כ וז"ל לשון אפי' לא יתכן אא"כ גרסי' פסולין ואי גרסי' כשירין גרסי' אם נתכוון כו' עכ"ל ועכ"פ פי' הראשון דפיה"מ להרמב"ם הנ"ל קמפרש לי' להדיא לתיבת אפילו דפירושה אם והוא חידוש גדול ודע דכזה מצינו ג"כ להיפוך תיבת אם במקום שהכוונה אפילו ע' מעשרות פ"ה מ"ה הלוקח שדה ירק בסוריא אם עד שלא בא לעונת המעשרות (לקחה מן העכו"ם) חייב (כיון דביד הישראל הוא שבאו לעונת המעשרות ונטבלו) ומשבא לעונת המעשרות פטור (שבשעת חובתה היתה פטורה שהיתה אצל העכו"ם) כו' אמר רשב"ג בד"א בזמן שקנה קרקע אבל בזמן שלא קנה קרקע אם עד שלא בא לעונת המעשרות פטור עכ"ל המשנה והאי אם דרשב"ג על כרחך כוונתו אפי' דאפי' לקח עד שלא בא לעונת המעשרות פטור וכ"ש בלקח משבא כו' דפטור וכ"כ הר"ש שם וז"ל בד"א דאזלי' בתר עונת מעשרות בזמן שקנה קרקע עם הפירות אבל קנה פירות בלא קרקע אעפ"י שלא בא לעונת מעשרות פטור עכ"ל ובאתי רק להעיר

כלל קצו) אפשר לצמצם. כבר העירו התוס' מכמה דוכתי ויש להעיר עוד. א) מש"ס ברכות (דף ס' ע"א) הב"ע כגון שהזריעו שניהם בב"א וכ"ה בנדה (דף כ"ה ע"ב ודף כ"ח ע"א). ב) בעדיות פ"ג מ"ט ד' דברים ר"ג מטמא וחכמים מטהרין כסוי טני של מתכות כו' וטבלא שנחלקה לשתים כו' ובפי' הראב"ד פי' לשנים והם שוים במראה בהא פליגי ר"ג סבר א"א לצמצם הילכך שניהם טמאים דאמרי' בכל חד וחד זה הגדול כו' עש"ה בארוכה. ג) בב"ק (דף נ"א ע"א) א"ר יוחנן כגון שעקרו שניהן חוליא בב"א

ד) עיין ב"ק (דף ע"ד ע"א) מתקיף לה ר' זירא אימא סימא את עינו ניפוק בעינו הפיל את שינו ניפוק בשינו סימא את עינו והפיל את שינו ניפוק בעינו ושינו (ולא ליתוב לי' דמי) כו' ומוכח דאפשר לצמצם דאל"כ רק בהכרח היו המעשים בזאח"ז א"כ אין זה סברא כלל דהרי הוא בן חורין מכבר והוי כמכה ישראל ומדוע לא ליתוב לי' דמי הפחות שבהן עכ"פ [ולדיעה הסוברת דהא דא"א לצמצם היינו דיש ג' צדדים צד הצמצום ושמא זה קדום ושמא האחר קדום א"כ ניחא למ"ד דאין הולכין בממון אחר הרוב דה"נ שפיר א"א להוציא ממון מפאת רוב דב' הצדדים דזאח"ז דשמא הי' כצד הצימצום היינו שניהם בב"א ונמצא שא"צ לתת לו דמים כלל ויהי' מכאן ראי' דהא דאהב"מ אחה"ר הוא מה"ת מדמצריך בב"ק התם קרא דלא נימא הכי עש"ה ודלא כאומרים דהוא רק מדרבנן כי היכי דאמרי' באיסורין סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן ואולם לסברא דהאי דא"א לצמצם היינו דא"א שיהי' צד הצמצום כלל שפיר קשה]

ואולם י"ל דלא חשוב כאן כמכה ישראל כיון דעדיין לא עמד בדין ודילמא מודה ומיפטר וגם י"ל דכוונת הגמ' אהיכא דהכהו הכאה אחת ומכח ההכאה ההיא נפלה שינו ונסמית עינו דאז אפי' הי' הנפילה והסמיון בזאח"ז מ"מ כיון דאמעשה הכאתו הוא דמחייבינן לי' ומעשה ההכאה אחת היתה ובה הוא שיוצא לחירות ע"כ שפיר ה"א דליפטר וכמובן ובאתי רק להעיר

ה) בזבחים (דף ל"ח ע"א) לא מצינו דמים שחציין למעלה וחציין למטה כו' ופריך מהא דתנן הזה על טהרו של מזבח ז' פעמים מאי לאו אפלגי' דמזבח וברש"י וא"א לצמצם שלא יהא מקצתם למעלה ומקצתם למטה עכ"ל

ו) שם (דף ע"ג ע"ב) רש"י ד"ה אמר רבא גזירה שמא יבואו י' כהנים בב"א ויקרבו קס"ד השתא דחייש לשמא אחר שיקחם אחד אחד עד ששחטו י' והם רוב יבואו י' כהנים ויזרקו דמיהן כאחת ויקטירו אימוריהם כאחת ואפשר לצמצם עכ"ל וע"ש עוד ד"ה ובב"א מי משכחת לה דכ' בשלמא זריקה והקטרה איכא למימר בב"א (פי' דזריקה והקטרה אפשר לצמצם בב"א) אבל לקיחה כיון דנכבשינהו וניידי כלום אפשר לצמצם לקיחתן דלא צריך לרדוף ולהשיג כל אחד עכ"ל. ז) ביבמות (דף ל"ד ע"א) א"ר עמרם אמרי בי רב בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לאחיובי אינהו וברש"י ולהכי נקט שופעות משום דא"א לצמצם פריסת נדה ותפיסת קידושין בשעה אחת כו' עכ"ל

ז) בפירוש הראב"ד על הספרא שמיני פרשה י' ברייתא ו' בנבלתה ולא בכשני חצאי זיתים שע"ג העור כ' וז"ל ולא בב' חצאי זיתים שע"ג העור (שהנוגע בהם אינו נטמא) פי' מפני שאין נוגע וחוזר ונוגע וא"א ליגע בשניהם בבת אחת עכ"ל ונראה כוונתו משום דא"א לצמצם

ואולם דבריו צע"ג דמה שייך כאן הך דא"א לצמצם הרי לו יהא דנגע בידו הב' בח"ש הב' אחרי התחלת נגיעת ידו הא' בח"ש הא' עכ"ז הא משכחת אם ידו הא' עדיין לא פירשה מח"ש הא' וא"כ שפיר הרי נוגע בשניהם כאחד ואהך דחולין (דף קכ"ד ע"ב) יש נוגע וחוזר ונוגע כ' רש"י באמת כלומר ב' נגיעות מצטרפות עכ"ל והכוונה דאיירי בנוגע בשתיהן יחד והאי וחוזר הוא לאו דווקא רק הכוונה דב' נגיעות מצטרפות והוא הפי' הפשוט דזהו ענין הפלוגתא שם אי יש נוגע וחוזר ונוגע או לא ואולם מדברי הראב"ד נראה דמפרש להאי נוגע וחוזר ונוגע דהכוונה ממש אנגיעות בזאח"ז ובזה פליגי אי מצטרפות או לא ולא זכיתי להבין התחלת הדברים כלל וכלל דמהיכי תיתי לומר צירוף כזה בזאח"ז אם לא שנמסר בהלכה כן וצע"ג

ח) בירושלמי למי שבת פי"ט ה"ה יעקב איש כפר נבורייא שאל לר' חגיי מעתה נולד בין השמשות נימול בין השמשות (דממ"נ אם ביה"ש שנולד בו יום שפיר נימול בשבת ואם ביה"ש לילה אף זה שנימול בו לילה הוא וה"ל חול ושרי, קרבן עדה) א"ל אילו הוינן אנא ואת עלין בחד תרע דילמא הוינן יכלין מכוונה (אילו היינו נכנסים בפתח אחד אני ואתה וכי אפשר לצמצם שנלך יחד שלא יקדים אחד מהן לחבירו ה"ה ה"נ דתחלת שקיעה יממא הוא וסופו לילה וא"א לצמצם דבאותו רגע שנולד בה יהי' נימול, ק"ע)

ט) עיין יבמות (דף כ"ז ע"ב) אחיות איני יודע מי שנאן ושם (דף כ"ח ע"א) ונימא להו דנפיל בב"א וריה"ג הוא דאמר אפשר לצמצם ומשני לא סתים לן תנא כריה"ג ואולם בירושלמי יבמות שם פ"ג ה"א אמר שם ר' יוחנן ג"כ איני יודע טעם אחיות מה הן ואי' שם א"ר ירמי' תפתר שנפל הבית על שניהן כאחת

י) בערכין (דף כ"ג ע"ב) רשב"ג אומר אם הי' חובו כנגד הקדישו פודה (הקדיש נכסיו והי' עליו חוב כשיעור הנכסים שהקדיש צריך הבע"ח לפדות ולתת דבר מועט בפדיונו ע"ש) ואם לאו דחובו יותר מהקדישו) אינו פודה (א"צ לפדות אלא בלא פדיון יקח. פי' השני שברש"י שם. ויש להביא ראי' לפי' זה ודלא כפי' הא' דפי' אינו פודה דאינו יכול לפדות בדבר מועט משום דלאו אהני נכסים אוזפי' וזה דכלשון ר' שמעון בן גמליאל כאן מצינו לו ג"כ בש"ס כתובות (דף נ"ב ע"ב) רשבג"א אם הי' פרקונה כנגד כתובתה פודה ואם לאו אינו פודה ושם הפי' דא"צ לפדות ע"ש וא"כ נראה דה"נ דכוותה) עכ"ל הגמ' וצריך להבין הטעם מדוע בחובו כנגד הקדישו פודה דהא כיון דלרשב"ג כל שעליו חוב אין ההקדש חל דמה"ט בחובו