בית האוצר חלק א כג

והנה אם נאמר דהאבות לא יצאו מכלל ב"נ בפשיטות לא קשיא כיון דלא הי' אז בר זביחה כלל דהם עצמם ג"כ הרי לא היו בני זביחה וע"כ שוב גם שחיטת עשו כשרה והא דא"ל לעשו שחוז מאני זיינך כו' י"ל דבכל מה שיכלו לקיים נזהרו לקיים גם בשחיטה ואע"ג דבלא"ה שחיטה פסולה היא לפי דין התורה דבעי' בר זביחה עכ"ז כל שאר דקדוקי הלכות שחיטה שהיו יכולין לקיים קיימו [ואולם צע"ק בזה דמדוע אכלו בשר באמת כיון דקיימו כה"ת עד שלא ניתנה וא"כ לפי דין התורה הרי כל בשר שבימיהם הי' נבילה כיון דלא הי' שם בר זביחה וא"כ לא הי' להם לאכול בשר כלל וע' חולין (דף י"א ע"ב) וצ"ל דענין קיום תורה שקיימו הי' רק שנהגו בעצמם כאילו קיבלו את התורה וע"כ שפיר היו מותרים בבשר ממ"נ דלפי בחינתם שלא קיבלו את התורה הרי מותרים בנבילה ולפי בחינתם שנהגו בעצמם כאילו קיבלוה הרי שוב אילו קיבלוה הי' נחשבים ג"כ בני זביחה והיתה שחיטתם כשירה ודו"ק ואולם לפי"ז שוב שפיר יוקשה משחיטת עשו וכמובן] ואמנם אם נאמר דהאבות יצאו מכלל ב"נ א"כ הרי היו נחשבים בני זביחה דקרינן בהו וזבחת ואכלת וכדברי הרא"ם שהבאתי באות י"א שכ' דשבטים אכלו מפרכסת מפאת דהשחיטה מתרת בהם כבישראל ע"ש [ואמנם לפמ"ש המפרשים ריש חולין דפסול עכו"ם לזביחה מפאת שאינו מצווה על הזביחה וע"כ לא קרינן בי' וזבחת ולא מיקרי בר זביחה א"כ האבות נמי נהי דיצאו מכלל ב"נ עכ"ז הרי לא היו מצווים על הזביחה והיו מותרים בנבילה וא"כ אכתי הא לא היו בני זביחה ואולם י"ל דרק עכו"ם דלא נאמר לו כלל קרא דוזבחת ואכלת וליתי' בכלל היתר זביחה כלל [ומותר רק מפאת היות הדבר מותר לישראל ומטעם מי איכא מידי כו'] הוא דלא חשוב בר זביחה משא"כ האבות נהי דלא נצטוו על הזביחה והיו מותרים בנבילה עכ"ז כיון דיצאו מכלל ב"נ והי' נוהג אצלם היתר ופעולת מצות הזביחה היינו היתר אכילת מפרכסת ובני מעיים מפאת זביחה ע"כ שפיר חשיבי בני זביחה ואיתנהו במצות זביחה מפאת היות פעולת המצוה נוהגת אצלם [היינו שהשחיטה עושה פעולת ההיתר גם אצלם] ואעפ"י שאין גוף המצוה נוהג אצלם. ויתיישב עפי"ז מה ששמעתי להקשות בש"ס מנחות (דף מ"ה ע"א) כהנים איצטריך לי' סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו אישתרי נמי נבילה כו' וק' דאיך ה"א דיהי' נבילה מותר לכהנים דא"כ הא לאו בני זביחה נינהו וליפסלי לשחיטת קרבנות. ואולם לפי הנ"ל לק"מ. דנהי דמותרים בנבילה עכ"ז מיקרי בני זביחה מפאת היותם ישראל ונוהג בהו היתר של זביחה שהרי מותרים וודאי במפרכסת ובני מעיים ככל ישראל וה"ז ממש דוגמת האבות דהיו מותרים בנבילה ועכ"ז היו נחשבים בני זביחה וכנ"ל וקושי' הנ"ל ממנחות יש ליישב עוד בכמה גווני ואכ"מ] וא"כ כיון דהיו האבות עצמם בני זביחה א"כ שוב שפיר שחיטת עשו היתה איסור מפאת היותו ישראל מומר שהרי הי' אפשר ליצחק לאכול משחיטה כשירה שחיטת עצמו או שחיטת יעקב כיון שהם היו בני זביחה וא"כ שוב תיקשי דאיך אכל משחיטת עשו השתא בהמתן כו'

ואולם אין זה ברור אי שייך בזה השתא בהמתן כו' כיון דהאבות קיימו את התורה עד שלא ניתנה רק ממדת חסידות. וא"כ י"ל דבמדת חסידות לא שייך השתא בהמתן כו' דאפי' שוגג דאיסור דרבנן דנו האחרונים ז"ל דלא חשיב עבירה וא"צ כפרה וסליחה וכ"ש שוגג דמדת חסידות וע"כ אין חשוב תקלה כלל ונהי דבאיסור דרבנן איתי' ג"כ לכללא דהשתא בהמתן כו' וע' אתוון דאורייתא כלל י' עכ"ז גבי מדת חסידות דאינו דין לא מדאורייתא ולא מדרבנן והוא רק מדה ודרך של חסידות ע"כ שפיר י"ל כן דכל שאין החטא בידיעה ובמזיד הרי לא יצא ממדת ודרך החסידות ולא מיחשיב תקלה כלל ודו"ק ואולם בשבת (דף ק"נ ע"ב) ת"ר מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עלי' לגודרה ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה (כלל אף בחול הואיל ובאה לו תקלה להרהר על הגדירה בשבת) ובח"א למהרש"א שם כ' וז"ל ואע"ג דהרהור מותר וגם שגג בהרהור כדאמר נזכר כו' מדת חסידות הוה עכ"ל ומוכח דגם שוגג דמדת חסידות נחשב חטא ותקלה לחסיד שהרי ההרהור בשבת מותר מדינא ואסור רק ממדת חסידות וזה החסיד הי' רק שוגג בהרהור ואעפ"כ חשיב לי' חטא ותקלה ממדת חסידות ובאתי רק להעיר

כ) עמ"ש באות א' ובאות י"ד ביישוב הקושיא איך שמרו האבות שבת אי לא יצאו מכלל ב"נ הא ב"נ ששבת כו' ונלענ"ד עוד בפשיטות דעשו משאצל"ג לר"ש או מלאכת קילקול לר"י דחשיב שפיר מלאכה אלא דמלאכת מחשבת הוא דלא הוי ופטורין עלי' בשבת מפאת סמיכות פ' שבת לפרשת משכן ובמשכן כתיב מלאכת מחשבת וכמבואר בחגיגה (דף י' ע"ב) וא"כ עכ"פ לענין מצות הב"נ דכתיב רק יום ולילה לא ישבותו ולא כתיב שם מלאכת מחשבת א"כ הא גם משאצל"ג כו' שפיר לא הוי שביתה כיון דהוא מלאכה וא"כ הא אינו שביתה [וכן י"ל דעשו מלאכה בפחות מכשיעור דהפטור ג"כ רק מפאת דלא הוי מלאכת מחשבת וכדמוכח מרשב"ם ב"ב (דף נ"ה ע"ב) ד"ה במס' שבת תנן כו' אבל מלאכה שפיר מיחשיב וא"כ ממילא הא אינו שביתה והא דלענין שבת פטורין אמשאצל"ג כו' גם מעשה דביום השביעי תשבות שאני שבת דאיסמך למשכן דכתיב ביה מלאכת מחשבת וע"כ הוי הסמיכות כאלו נתפרש בשבת וביום השביעי תשבות ממלאכת מחשבת ואין חיוב לשבות רק ממלאכת מחשבת אבל לא ממלאכה גרידא משא"כ שביתה סתמית בעלמא כהך קרא דיום ולילה לא ישבותו פשוט דכל שעושה דבר הנקרא מלאכה לא חשיב שובת ואף על פי שאין המלאכה מלאכת מחשבת]

ואולם עדיין יוקשה דהא משאצל"ג כו' עכ"פ מדרבנן אסור והרי האבות קיימו גם מילי דרבנן וי"ל גם בזה בפשיטות דעשו משאצל"ג כו' ביה"ש של ע"ש דליכא איסור לרבי והכי קיי"ל דלא גזרו אשבות ביה"ש [ונהי דבעי' צורך מצוה עכ"ז כאן הוי צורך מצוה כיון דמצווין לעשות מלאכה לפי דין הב"נ ואם לא יעשו ביה"ש יצטרכו לעשות בשבת עצמו] ולפי דין הב"נ ג"כ אין כאן איסור עוד כיון דביה"ש הוא ספק ואם כן הרי לא שבתו שביתה וודאית רק שביתת ספק וא"כ לדעת הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא הרי אין כאן איסור עוד דסברת הרמב"ם הזאת איתא גם בב"נ לדברי החו"ד סי' ק"י דטעמא דהרמב"ם משום דלישנא דקרא משמעותו רק הודאי דא"כ ה"נ יום ולילה לא ישבותו כוונתו ג"כ לא ישבותו וודאי שביתה אבל אין אוסר שביתת ספק וא"ל דהא יש כאן תרתי דסתרי דלענין איסור הב"נ מקלינן והיינו מפאת דמספקינן להביה"ש בלילה ואילו לענין איסור הדרבנן דקיום תורה עד שלא ניתנה מקלינן מפאת דמספקינן ליה ביממא והרי בתרתי דסתרי גם הרמב"ם מודה דסד"א מה"ת לחומרא וכמ"ש ז"ל וגם לענין סד"ר לקולא נמי מחמרינן בתרתי דסתרי וכנודע דאין זה קושיא דחומרת תרתי דסתרי שייך רק אם עושין ב' דברים הסותרים את עצמן בתורה הישראלית עצמה או בתורת ב"נ בעצמה משא"כ כאן דקולא אחת הוא בתורת הב"נ וקולא השני' בתורה הישראלית ע"כ כל חדא מלתא באפי' נפשיה היא ואין כאן משום תרתי דסתרי כלל ודו"ק וע' שבת (דף ל"ד ע"א) דב' בני אדם אחד הניח עירובו מבע"י ונאכל ביה"ש ואחד הניחו ביה"ש ונאכל בלילה שניהם קנו עירוב ולא מיחשיב תרתי דסתרי מה דמחזקי' הביה"ש לזה ביממא ולזה בליליא כיון דהם ב' בני אדם ע"ש וא"כ ה"נ באבות צד הישראליות שבהם וצד הב"נ שבהם שפיר ג"כ כב' ב"א חשיב ואין כאן משום תרתי דסתרי מאי דמחזקי' להביה"ש לצד הב"נ בלילא ולצד הישראליות ביממא ודוגמת זה כתבו האחרונים ז"ל ביישוב קושית התוס' גיטין (דף מ"א ע"א) דליתי עשה דפ"ו ולידחי ל"ת דלא יהי' קדש ותירצו דכיון דל"ת דלא יהי' קדש הוא עבירת צד העבדות והעשה דפ"ו הוא מצות צד החירות ע"כ אין לו לצד עבדות לחטוא עבור הצד חירות דה"ל כב' גופין דאמרי' בהו אין אומרין לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ודברתי בזה בקונטרס ע' פנים לתורה ויש לי בזה עוד אריכות רב וע' שבת (דף ה' ע"א) אי ב' כחות באדם אחד כב' גופין דמי כו' וע' לקמן כלל ע"ב ואכ"מ להאריך בזה

ודע דעפיד"ז י"ל עוד שעשו האבות מלאכה שיש בה ס"ס להקל דלשיטת הרשב"א דס"ס מטעם רוב וא"כ לפי מה שצידדו האחרונים ז"ל לומר דבב"נ לא אזלי' ב"ר דאחרי רבים להטות בישראל כתיב וכה"ת לישראל ניתנה ולא לעכו"ם א"כ ממילא הא