בית האוצר חלק א רלח

אומרים שנים שוחטים זבח אחד ע"ש וא"כ י"ל דהיינו טעמא דרבנן משום דס"ל דיש אם למקרא ותזבחוהו קרינן ור' כהנא גופי' כרבנן ס"ל וז"פ

כלל קפד) אם אינו ענין לזה תנהו ענין לזה ע' חידוש בתוס' יומא (ד' נ"ט ע"ב) ד"ה והרי וז"ל או משום דעיקר פשטי' דקרא בדשן מזבח החיצון אלא דמחמת ייתור לא צריך למיכתבי' ומוקמינן לי' בפנימי ומנורה וחשוב לי' כמין היקיש דאיתקש כלהו לחיצון עכ"ל הנה יוצא מדברי התוס' כלל מחודש דכל היכא דפשטי' דקרא מיירי בראובן עד"מ ורק מפאת היותו מיותר לראובן דכבר נאמר מקרא אחר לענין ראובן אמרי' אם אינו ענין לראובן תנהו ענין לשמעון אז כל כיוצא בזה הוא היקיש ואיתקש שמעון לראובן

ושוב נזכרתי דמיון לזה בש"ס בכורות (דף ט"ו ע"א) רק את דמו לא תאכל (דכתי' בפסולי המוקדשין) מאי דמו אילימא דמו ממש לא יהא אלא דמן דצבי ואיל (דפסהמ"ק איתקשו לצבי ואיל וכדכתי' אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו) אטו דמן דצבי ואיל מי שרי אלא דמו חלבו וליכתוב רחמנא חלבו אי כתב רחמנא חלב ה"א אהני היקישא (דאיתקשו לצבי ואיל דחלבו מותר) ואהני קרא אהני היקישא למעוטי מכרת כו' ואהני קרא למיקם עלי' בלאו בעלמא להכי אפקי' רחמנא בלשון דמו לומר לך מה דמו בכרת אף חלבו בכרת עכ"ל הגמ' הרי דדרשי' כאן תיבת דמו באא"ע לחלבו ואמרי' דאפקי' רחמנא בלשון דמו לדמות חלבו לדמו מה דמו בכרת כו' וא"כ ה"ה בכל אא"ע לראובן תנהו ענין לשמעון יש לנו לומר כן דהא דכתי' בראובן היינו להקיש שמעון לראובן כו' [וע"ע זבחים (דף ד' ע"א) והקריבו זו קבלת הדם ואפקה רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה ויהי' דין ההולכה כדין הקבלה עש"ה]

וע"ע חולין (דף קי"ג ע"ב) דס"ל לחד מ"ד דמבשל חלב בחלב פטור גם אבישול דלהכי אפקה רחמנא לאכילה בלשון בישול לומר דכיון דאאכילה לא לקי דאאחע"א אבישול נמי לא לקי ע"ש והיינו ג"כ כעין היקיש הנ"ל דהא דמוקמי' לא תבשל תניינא אאכילה היינו ג"כ באא"ע לבישול דכתי' כבר חדא זימנא תנהו ענין לאכילה ואמרי' דמאי דאפקי' רחמנא בלשון בישול היינו לומר שיודמה דין הבישול לאכילה דכל דאאכילה לא לקי ה"ה אבישול וע"ש בחולין בלישנא תניינא דס"ל להיפוך דאאכילה נמי לקי דלהכי אפקי' כו' לומר דכיון דאבישול לקי אאכילה נמי לקי ע"ש ולפי דרכנו הנ"ל הנה יהי' המחלוקת בזה בכל דרש אא"ע לראובן תנהו ענין לשמעון אי איתקש בזה שמעון לראובן או להיפוך היתה כוונת הכתוב לדמות ראובן לשמעון וע"ש בחולין (דף קי"ד ע"א) תוד"ה כיון מה שהניחו בתימא ולפי הנ"ל יש ליישב קצת ולפי"ז הנה מאן דס"ל שם דאאכילה לא לקי ואבישול לקי והאי כי דיני' והאי כי דיני' הנה מ"ד הנ"ל לא יסבור כלל ענין היקיש דאא"ע וס"ל דאא"ע לא הוי היקיש כלל וא"כ נמצאת סברת התוס' יומא הנ"ל במחלוקת שנוי' ובאתי רק להעיר [וע"ע יבמות (דף ע"ה ע"א) דבכל קודש לא תגע איירי באכילה ואפקי' רחמנא בלשון נגיעה לומר לך נגיעה כאכילה וע"ע סוכה (דף ז' ע"ב) וסכות על הארון את הפרוכת פרוכת מחיצה וקא קריי' רחמנא סככה אלמא מחיצה כסכך בעי' ובמנחות (דף י"ז ע"ב) דאפקי' רחמנא להקטרה בלשון אכילה לומר לך מה אכילה בכזית אף הקטרה בכזית וכזה בנדה (דף מ"ב ע"ב) א"כ מת"ל והאוכל ליתן שיעור לנוגע ולנושא כאוכל מה אוכל בכזית כו']

והנה נזכרתי עוד ש"ס יומא (דף ל"ב ע"ב) ומניין לכל טבילה וטבילה (דכ"ג ביוה"כ בין עבודה לעבודה) שצריכה ב' קידושין ת"ל ופשט ורחץ ורחץ ולבש האי בטבילה כתי' אם אינו ענין לטבילה דנפקא לי' (בסוגי' שם) מבגדי קודש הם תנהו ענין לקידוש וליכתבי' רחמנא בלשון קידוש הא קמ"ל דטבילה כקידוש מה קידוש במקום קדוש אף טבילה במקום קדוש עכ"ל הגמ' הרי דדרשי' לתיבת ורחץ באא"ע אקידוש ואמרי' דקראתו תורה ורחץ להקיש רחיצה לקידוש ולומר לך מה קידוש במקום קדוש כו' וא"כ גם בכל אא"ע לראובן תנהו ענין לשמעון יש להקיש ראובן לשמעון מדקראתו תורה ראובן או מדנכתב אצל ראובן וכדומה וע' בערכים אין היקיש למחצה אי אמרי' כן ג"כ לענין דכי היכי דאיתקש ראובן לשמעון ה"ה שמעון לראובן או לא עש"ה ובאתי רק להעיר [והנה נזכרתי עוד גמ' ערוכה סנהדרין (דף ט"ו ע"א) רובע זכר מנ"ל דכתי' כל שוכב עם בהמה מות יומת אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב ואפקי' רחמנא בלשון שוכב לאקושי נשכב לשוכב כו' הרי מפורש כאן כסברת התוס' יומא הנ"ל ובאתי רק להעיר]

כלל קפה) אמרה תורה. מצינו לשון אמרה תורה אדבר שאין כתוב בתורה רק בדברי קבלה ע' סוכה (דף מ"ט ע"ב) ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת ע"ש דקאי אקרא דמיכה ו' הגיד לך אדם מה טוב וגו' כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת וגו' וע"ע שם (דף נ"א ע"ב) התקינו שיהיו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה כו' קרא אשכחו ודרוש וספדה הארץ משפחות משפחות לבד (זכרי' י"ב) משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים ק"ו ומה לעת"ל שעוסקין בהספד ואין יצה"ר שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד כו' וכזה עוד בעירובין (דף נ"ח ע"א) אין לך שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל אבל מה נעשה שהרי אמרה תורה ובידו חבל מדה (זכרי' ב') וע"ע מנחות (דף פ"א ע"א) התורה אמרה טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם (קהלת ה') [וע' תוס' מנחות (דף ס"ה ע"ב) ד"ה מה אי שייך לשון אמרה תורה אדבר שאין הצדוקין מודין בו וע' השגות הרמב"ן לס' המצות שורש א' ויבואר במ"א אי"ה]

כלל קפו) אמירה לגבוה כמסירה להדיוט. בחרמי כהנים לא אמרי' אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ואם אמר הרי עלי מנה לחרמי כהנים אם ירצה יחזור בו. תוס' תמורה (ד' ל"ב ע"א) ד"ה והאמר בדבריהם שם (ע"ב) ע"ש וע' תוס' יבמות (דף צ"ג ע"א) ד"ה ור"נ דמוכח שם מדבריהם דאמרי' אמירה לגבוה כמסיר' להדיוט גם בתרומה ע"ש והחילוק פשוט דתרומה גם כשהיא ביד כהן קדושתה עלה וע"כ חשוב גבוה משא"כ חרמי כהנים דבהיותם ביד כהן הם חולין וע"כ חשוב אמירה להדיוט וכמ"ש התוס' בתמורה שם ע"ש

כלל קפז) אמירה. סתם אמירה בל' חכמים נראה דהוא רק בקול רם ולא בחשאי ודיבור בחשאי לא מיקרי אמירה ע' פסחים (דף נ"ו ע"א) ת"ר כיצד היו כורכין את שמע אומרים שמע ישראל וגו' ולא היו מפסיקין ר' יהודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שכמל"ו וברש"י אית דגרסי שהיו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו פי' שהיו אומרים אותו בקול רם עכ"ל הרי דאע"ג דנקט ר' יהודה אמירה סתם מ"מ כוונתו אקול רם וזה עיקר כוונתו לומר שחטאו במה שאמרו אותו בקול רם ועכ"ז אמר רק תיבת אומרים סתם וע"כ דאמירה סתמא היינו בקול רם ואולם י"ל דבעלמא גם אמירה בחשאי אמירה מיקריא ושאני הכא דסמך ר' יהודה על הוכחת הענין דהכוונה אקול רם דבחשאי הרי גם אנו אומרים וע"ע רא"ש ברכות פ"ג סי' י"ד שכ' וז"ל ואפי' לר"מ דאמר אחר כוונת הלב הן הן הדברים מ"מ צריך שיוציא בשפתיו ובלא השמעת האוזן קרי לי' כוונת הלב וכן הא דתניא לעיל לא יברך אדם בהמ"ז בלבו ואם בירך יצא היינו במוציא בשפתיו בלא השמעת האוזן עכ"ל הרי דדיבור בחשאי בלי השמעת האוזן נקרא רק כוונת הלב ולא מיקרי דיבור וע"ע פי' הרא"ש נדרים (דף ע"ז ע"ב) דפי' הא דא"ר