בית האוצר חלק א רלז

אהל אשתו ואח"כ את שלו ב"ר דדרשי יש אם למקרא ולמסורת ואע"ג דלא אשכחן בשום דוכתא למידרש קדימה ואיחור בין המקרא והמסורת שאני הכא דאמרי' צריך לכבד את אשתו יותר מגופו כדאיתא בפ' כיסוי הדם (כוונתו אהא דאמרי' בכיסוי הדם (דף פ"ד ע"ב) לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והי' העולם וק"ק דטפי ה"ל לאתויי גמ' יבמות (דף ס"ב ע"ב) דנאמר שם להדיא האי לישנא דצריך לכבד את אשתו יותר מגופו וכדאיתא שם ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו כו' עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך] ואסמכתא בעלמא היא זו ולא ילפותא גמורה עכ"ל

ואולם בגור ארי' שם כ' וז"ל וא"ל דילמא איפכא דבתחלה נטע אהלו וי"ל שהכתיב קודם לקרי וכיון דכתי' אהלה וקרינן אהלו א"כ אהלה נטע תחלה עכ"ל הנה דס"ל להג"א ז"ל באמת דהיכא דדרשי' לתרוייהו למקרא ולמסורת אז יש אל המסורת קדימה אל המקרא ונראה דזה ג"כ תלוי בפלוגתא אי יש אם למקרא או למסורת דנהי דהיכא דמצינן למידרש תרוייהו ולא סתרי אהדדי דרשי' לתרוייהו עכ"ז למ"ד בעלמא אם למקרא היכא דסתרי אהדדי א"כ המקרא עיקר אצלו מן המסורת כיון שדוחה את המסורת עבור המקרא ע"כ גם היכא דדרשי' לתרוייהו עכ"ז יש אל המקרא משפט הקדימה כיון דהוא העיקר יותר ועוד דלענין הקדימה הרי גם עתה סתרי אהדדי שהרי א"א לתת הקדימה לשניהם רק לאחד מהם וא"כ לענין זה הרי סתרי אהדדי וכל היכא דסתרי אהדדי הרי שוב ס"ל דאם למקרא ודו"ק ולמ"ד דאם למסורת אזי הוא להיפוך דיש משפט הקדימה אל המסורת ולפי"ז צ"ל דמימרא דר' חנינא דב"ר הנ"ל הוא להך לישנא דס"ל בעירובין (דף נ"ב ע"ב) אליבא דר' חנינא דיש אם למסורת ובאתי רק להעיר

יג) דע דפלוגתא דחזקי' ור' אבוה בפסחים (דף כ"א ע"ב) דחזקי' יליף איסור הנאת חמץ מלא יאכל בצירי ור' אבוה פליג ע"ש (דף כ"ג ע"ב) ברש"י ד"ה איכא בינייהו דכ' דר' אבוה לא ס"ל לדחזקיה דלא יאכל בצירי משמע יותר הנאה מלא יאכל ורק כל הלימוד לדידי' בין היכא דכתיב יאכל ובין היכא דכתיב יאכל בצירי הוא רק מנבילה או מאותו ע"ש הנה נלענ"ד דפלוגתתם הוא ג"כ פלוגתא דיש אם למסורת או למקרא והוא עפ"י ש"ס פסחים (דף פ"ו ע"א) על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות יכול יהא האוכל אוכל בשתי מקומות ת"ל בבית אחד יאכל כו' דברי ר' יהודה רש"א על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהאוכל אוכל בשתי מקומות יכול יהא נאכל בב' חבורות ת"ל בבית אחד יאכל במאי קמיפלגי ר' יהודה סבר יש אם למסורת ור"ש סבר יש אם למקרא וברש"י ר"י סבר יש אם למסורת יאכל כתיב [לא כדקרינן בבית אחד יאכל רק כאילו הי' כתוב חולם אחר הי'] משמע אדם אחד אוכלו בבית אחד ולא בב' בתים אבל גבי אוכלים הרבה כתיב בתים הרבה ורש"א מלמד שהאוכל אוכל בב' מקומות ויאכלו דכתיב בקרא אכל חד וחד מאוכלין קאי יכול יהא עיקרו של פסח נאכל בב' חבורות ת"ל בבית אחד יאכל וקסבר יש אם למקרא יאכל אפסח קאי ולא אגברי כלומר עיקר תחלת אכילתו תהא בחבורה אחת לא יתחלק לב' חבורות אבל גברא אי בעי קאי מהכא ואזיל ואכיל הכא דלא קפיד רחמנא אלא אעיקר תחלת אכילה מדקרינן יאכל אפסח ולא יאכל [בחולם אחר הי'] אגברא עכ"ל וע"ש ברש"י דהביא עוד פי' אחר וסתר אותו וכ' לבסוף וז"ל ועוד לישנא דברייתא דייקא כוותי דגבי חבורות נקט פסח נאכל ולא נקט ב' חבורות אוכלין אותו וגבי מקומות נקט האוכל אוכל ולא נקט פסח נאכל הלכך כי דרשי' בבית אחד יאכל כמקרא אפסח משמע למעוטי חבורות וכי דרשי' יאכל אגברי משמע למעוטי מקומות עכ"ל הנה מתבאר מזה דהיכא דילפי' דין ממקרא דקרינן יאכל אז הדין ההוא תלוי אי יש אם למקרא או למסורת דלמ"ד דאם למסורת אזי גם כאן אין לנו ללמוד דין ההוא רק ראוי להיות הדין כפי המסורת דהוא יאכל וא"כ אף אנו נאמר דדרשא דדריש חזקי' מיאכל בצירי תתכן רק אי יש אם למקרא [וע"ש ברש"י פסחים (דף כ"א ע"ב) ד"ה לא יאכל דכ' מדקרינא לא יאכל] משא"כ למ"ד דיש אם למסורת וכמובן

ולפי"ז גם מ"ש הרמב"ם בה' חו"מ דח"ש דחמץ אסור מה"ת מלא יאכל בצירי גם הוא תלוי בפלוגתא דאם למסורת או למקרא [ונודע דעת הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא משום דלטעמי' אזיל דפסק בה' שגגות כמ"ד דבעי' חתיכה מב' חתיכות לאשם תלוי משא"כ למ"ד דדי בחתיכה אחת אזי סד"א מה"ת לחומרא מדחייב א"ת והנה מבואר בכריתות דמ"ד דבעי' ב' חתיכות היינו משום דיש אם למקרא ומצוות קרינן ומ"ד דדי בחתיכה אחת היינו משום דאם למסורת ומצות כתיב ולפי"ז ספק ח"ש דחמץ לכ"ע שרי מה"ת דממ"נ אי יש אם למקרא הרי כל ספק מותר מה"ת ואי אם למסורת וספק אסור מה"ת שוב הא לא דרשי' יאכל ואין בהח"ש איסור מה"ת ע"ש בנושאי כלי הרמב"ם מה שהסבירו דעתו מדוע לא ילפי' גם חמץ מכל חלב כמו שאר איסורין ויש לחדש בזה עוד הרבה מאוד. וע"ע בת"כ צו פרשה ב' ברייתא י"א מצות תאכל אפי' כל שהוא ונראה דדריש ג"כ מדכתיב תאכל בצירי דהמצוה גם בכ"ש ובמ"א הארכתי בזה ולפי דרכנו איפוא גם דין זה אי אכילת קדשים מצוותה בכ"ש או לא יהי' תלוי בפלוגתא דאם למסורת וכמובן וע"ע בירושלמי פסחים פכ"ש לא יאכל לחייב את המאכיל כאוכל ולפי דברינו הנה גם דרש זה תלוי בפלוגתא דאם למסורת כו' וכ"ז מחודש גדול אעפ"י שהוא מוכרח לענ"ד לכאורה מש"ס פסחים (דף פ"ו) הנ"ל ובאתי רק להעיר]

יד) בשבת (דף נ"ה ע"ב) והכתיב מעבירים א"ר הונא ברי' דר' יהושע מעבירם כתיב וע"ש ברש"י דלא גרס לה

טו) בסוכה (דף ל"ב ע"א) א"ל רבא תוספאה לרבינא ואימא תרתי כפי דתמרי כפת כתיב ועוד שם (דף מ"ה ע"ב) א"ר הונא מ"ט דר' יוחנן בן ברוקה דכתיב כפות שנים אחת ללולב ואחת למזבח ורבנן אמרי כפת כתיב

טז) בגליון ס' אור תורה לר' מנחם די לונזאנו ז"ל פ' ראה ראיתי הסברת הא דאיתא בסנהדרין (דף פ"ט ע"א) אין ממיתין אותו (לזקן ממרא) לא בב"ד שבעירו כו' אלא מעלין אותו לב"ד הגדול שבירושלים ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל שנא' וכל העם ישמעו וייראו דברי ר"ע אמר לו ר' יהודה וכי נאמר יראו וייראו והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו למה מענין את דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין בכל מקום איש פלוני נתחייב מיתה בב"ד ומבואר שם בס' הנ"ל דבהא פליגי דר"ע ס"ל דיש אם למקרא ולמסורת וע"כ כיון דקרינן ויראו וכתיב ויראו ע"כ דרשי' תרוייהו וכאילו נאמר ישמעו ויראו וייראו וע"כ בעי' שמיעה וראי' שמהם תבוא היראה וע"כ ממיתין אותו ברגל דכל העם העולין יראו מיתתו ואותם הפטורים מעלי' לרגל ולא עלו ישמעו וייראו ור' יהודה אזיל בתר מקרא לחוד וע"כ כיון דקרינן ויראו ולא ויראו א"כ אין כאן לשון ראי' אלא שמיעה ומורא לחוד ולכן די שימיתוהו מיד ויכתבו וישלחו בכל מקום כו' כדי שייראו מחמת השמיעה וזהו שאמר ר' יהודה וכי נאמר יראו וייראו כמו שאתה דורש שניהם בתיבת ויראו והלא לא נאמר כו' ודו"ק עכת"ד בתוספת נופך ומ"ש דר"ע דריש מקרא ומסורת מתאים עם הך דר"ע בפסחים (דף ל"ו ע"א) דדריש שם ג"כ תרוייהו גבי לחם עני ע' תוס' סנהדרין (דף ד' ע"א) ד"ה כלהו ומ"ש דר' יהודה אזיל בתר מקרא ע' פסחים (דף פ"ו ע"א וב') ע"ש ב' פירושים ברש"י ולחד פי' ס"ל לר"י להיפוך דאם למסורת וע' לעיל אות י"ג ובאתי רק להעיר

יז) בחולין (דף כ"ט ע"א) דתני ר' יוסף תזבח שלא יהיו שנים שוחטים זבח אחד כו' וא"ר כהנא תזבחהו כתיב וברש"י תזבחהו כתיב ויש אם למסורת כו' וצ"ע דהא ר' כהנא ס"ל בזבחים (דף ק"ז ע"א) דיש אם למקרא וכמובא לעיל אות ד' וצ"ל דר' כהנא דחולין הנ"ל טעמא דברייתא קאמר ולי' לא ס"ל וע"ש (עמוד ב') דמסיק דברייתא כראב"ש סתימתאה אתי' אבל חכמים