בית האוצר חלק א רלו

לספק אם רק המקרא המאוחר בא לדרשא דקמייתא מיבעי לגופי' והמאוחר בא לדרשא דאא"ע א"ד כיון דאין מוקדם ומאוחר בתורה יש לספק ג"כ היות המקרא המאוחר נאמר תחלה לגופו והמקרא הקדום הוא שבא לדרשת האא"ע וראיתי לתוס' זבחים (דף כ"ח ע"ב) ד"ה ואיפוך אנא וז"ל תימא הא כתיב קרא שלישי (היינו פיגול דחוץ לזמנו) והא דמוקמינן לי' בחוץ למקומו באא"ע לחוץ לזמנו מוקמינן לי' בחוץ למקומו א"כ קרא קמא אית לן לאוקומי בחוץ לזמנו ודוחק לומר דסבר המקשה אין מוקדם ומאוחר בתורה עכ"ל ובאתי רק להעיר

כלל קפג) אם למקרא או למסורת. מקור הפלוגתא בקידושין (דף י"ח ע"ב) וסנהדרין (דף ד' ע"א) ועוד כמה מקומות המדברים מזה בביאור והמה מצוינים במסורת הש"ס לקידושין שם ואמנם ראיתי לקבץ עוד מקומות הנודעים לי המדברים גם המה מענין זה ולא הוזכר שם בביאור לשון אם למקרא או למסורת רק שזה כוונת ומובן המאמר ואלה המה

א) ב"ב (דף ט' ע"א) דריש ר' הונא קרא הלא פרוש לרעב לחמך בשי"ן כתיב פרוש כו' ור' יהודה דריש לי' פרוס וכדקרינן ע"ש הרי דלר' הונא יש אם למסורת ולר' יהודה יש אם למקרא

ב) בקידושין (דף כ"ט ע"א) ואיהי מנלן דלא מיפקדא דכתיב תיפדה תפדה כו' וברש"י כלומר קרי בי' תיפדה ושם (עמוד ב') איהי מנלן דלא מיחייבא דכתיב ולימדתם ולמדתם וברש"י קרי בי' ולימדתם כו' ושם (דף ל"ד ע"ב) אמר אביי אשה בעלה משמחה וברש"י קרי בי' ושמחת (ושמחתה היינו שישמח אותה) ונראה דכל הני דרשות בסברא דיש אם למסורת אזלי דלפי המסורת הבלתי נקוד יש לקרות כן משא"כ המקרא הרי איננו כך ואולם הנך דרשות דקידושין (דף כ"ט ע"א וע"ב) הנ"ל אינם שנוים במחלוקת ולפי דברינו הי' ראוי שיהי' תלוים בפלוגתא דאם למסורת כו' ואולם לפמ"ש התוס' בכמה דוכתי דהיכא דהמקרא והמסורת לא מכחשי אהדדי לכ"ע דרשי' תרוייהו א"כ הך דקידושין (דף כ"ט) נמי הא לא מכחשי אהדדי ושפיר דריש לתרווייהו ולפי"ז הך דאביי דאשה בעלה משמחה דמכחשי אהדדי דכוונת אביי שם לחייב את בעלה לשמחה והיא פטורה משא"כ לפי המקרא החיוב עליה והבעל פטור ואם כן שפיר תלוי לכאורה בפלוגתא דאם למסורת כו' ובאתי רק להעיר

ג) בהוריות (ד' ד' ע"א) א"ק ועשו אחת מכל מצות ולא כל מצות (מצוות ופריך אדרבה) מצות תרתי משמע א"ר נחמן בר יצחק מצות כתי' וכזה בע"ז (דף ח' ע"א) מקרין תרתי משמע א"ר נחמן בר יצחק מקרן כתי' ועוד שם (דף כ"ד ע"ב) ויעלהו זכר משמע א"ר נחמן בר יצחק ויעלה כתי' [וע"ש בגליון דיש שם קרי וכתי' ויעלה כתי' ויעלהו קרי] ובכתובות (דף ס"ט ע"ב) ינחם אחרים משמע ארנב"י ינחם כתי' [וע' כתובות (דף ה' ע"ב) השיב בבלי אחד ור' חייא שמו ויבשת ידיו יצרו ומשני ידו כתי' ונראה דר' נחמן בר יצחק מסכים שם לתי' זה דאמר בתר הכי והכתי' יצרו א"ר נחמן בר יצחק יצרו אצבעותיו כו'] ובמגילה (דף ט"ו ע"ב) ורוב בגימט' מאתן וארביסר הוו ארנב"י ורב כתי' וכזה ביומא (דף ע"ה ע"ב) מחוספס א"ר יוחנן שנבלע ברמ"ח איברים (גימט' דמחספס) מחוספס טובא הוי ארנב"י מחספס כתי' ובסוכה (דף ט' ע"ב) בסכות תרתי משמע ארנב"י בסכת כתי' וביומא (דף ל"ח ע"ב) חסידיו טובא משמע ארנב"י חסידו כתי' ובשבת (דף נ"ה ע"ב) והכתי' אל בני כי לא טובה השמועה ארנב"י בני כתי' וביבמות (דף ס"ה ע"ב) וכבשוה תרתי משמע ארנב"י וכבשה כתי'

ד) בזבחים (דף ק"ז ע"א) מוקטרי חוץ שהעלן לחוץ מניין א"ר כהנא א"ק ואליהם תאמר על הסמוכין תאמר מתקיף לה רבא מי כתי' ועליהם ואליהם כתי' וברש"י ד"ה ואליהם תאמר כ' ועליהם קרינן עכ"ל ומבואר דלר' כהנא יש אם למקרא ולרבא יש אם למסורת ולפי"ז יסבור רבא ג"כ דבאשם תלוי חייב בחתיכה אחת ע' כריתות (דף י"ז ע"ב) דרבא עצמו מפרש טעמא דרב דבעי ב' חתיכות משום דיש אם למקרא וא"כ רבא לטעמי' דס"ל דיש אם למסורת א"כ הוא עצמו יסבור בהכרח דחייב בחתיכה אחת ויובן לפי"ז מאי דמוכח בחולין (דף ט' ע"ב) דלרבא סד"א מה"ת לחומרא וכ"כ בס' שב שמעתתא שמעתתא א' פרק ד' ולהנ"ל ניחא דלטעמי' אזיל וכמובן

ה) בעירובין (דף נ"ב ע"ב) א"ר חנינא רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום לא יכנס דכתי' אם תשיב משבת רגלך רגלך כתי' כו' איכא דאמרי א"ר חנינא רגלו אחת כו' יכנס דכתי' אם תשיב משבת רגלך רגליך קרינן עכ"ל הגמ' הנה דפליגי תרי לישני אליבא דר' חנינא אי אזלי' בתר מקרא או מסורת וע"ש דמייתי ברייתא אחרים אומרים למקום שרובו הוא נזקר והוא כלישנא בתרא דר' חנינא עש"ה ואחרים היינו ר"מ וא"כ מוכח דס"ל לר"מ יש אם למקרא וצע"ק מכריתות (דף י"ח ע"א) דלא בעי ר"מ ב' חתיכות באשם תלוי והיינו משום דיש אם למסורת ומצות כתי' עש"ה (דף י"ז ע"ב) וע' אות הקדום ואולם מצינו אחרים דאינם ר"מ וכמבואר בתוס' ברכות (דף ט' ע"ב) ד"ה אחרים ועוד בכמה דוכתי ובאתי רק להעיר:

) ו) בסוטה (דף ה' ע"א) א"ר יוחנן אדם אפר דם מרה בשר בושה סרוחה רימא איכא דאמרי שאול דכתי' בשין וי"ל דר"י אזיל בתר מקרא דהברת תיבת בשר כאילו הי' סמ"ך והא"ד אזיל בתר מסורת דכתי' בשין וע"ע שם (דף ג' ע"א) אר"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות שנא' איש איש כי תשטה אשתו תשטה כתי' הנה דר"ל אזיל בזה בתר כתי' דהוא בשין [וע"ע שם (דף ה' ע"ב) אריב"ל כל השם אורחותיו בעוה"ז זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנא' ושם דרך אראנו בישע אלקים אל תיקרי ושם (בשין שמאלית) אלא ושם דרך (בשין ימנית) הנה דריב"ל אמר לה בלשון אל תיקרי ולא אמר ושם כתי' וכהך דר"ל תשטה כתי' ונראה מזה דריב"ל ס"ל כר' יוחנן דבתר קרי אזלי' ולא מיתפרשא שין שמאלית כימנית כיון דהקרי שמאלית וע"כ ההכרח לדרוש לשנות הקריאה ולומר אל תיקרי כו' ודו"ק]

ז) בב"מ (דף כ"ב ע"ב) ר' פפא רמי כתי' כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד בעי' כי יותן דומי' דכי יתן כו' ועוד מאמר כזה לר' פפא שם (דף ל' ע"א) כתי' עבד וקרינן עובד בעי' עובד דומי' דעבד כו' הנה דר' פפא דורש לתרוייהו למקרא ולמסורת יחד באופן דלא ליכחשו אהדדי וע' אות ב'

ח) בקידושין (דף ס"ב ע"א) בשלמא לרחב"ג היינו דכתי' אם לא שכב איש אותך וגו' הנקי אלא לר"מ חנקי מבע"ל א"ר תנחום הנקי כתי' ע"ש ברש"י דלר"מ דרשי' לקרא כפי המקרא והמסורת גם יחד ולרחב"ג א"צ לדורשו רק כפי המקרא לחוד

ט) בפסחים (דף נ' ע"א) רבא סבר למידרשי' בפירקא א"ל ההוא סבא לעלם כתי' והיינו כמ"ד יש אם למסורת ואולם שם ג"כ אין המסורת דלעלם סותר את המקרא דלעולם

י) במנחות (דף ע"ו ע"ב) א"ר הונא מנחת מאפה שאפה חלה אחת יצא מ"ט מצת כתי' הנה דס"ל לר' הונא אם למסורת וה"נ ס"ל לר' הונא בב"ב (דף ט' ע"א) פרוש בשין כתי' וכמובא באות א'

יא) ביבמות (דף ס"ג ע"א) ר' אלעזר רמי כתי' כנגדו וקרינן כניגדו זכה כנגדו לא זכה מנגדתו הנה דר"א דריש המקרא והמסורת גם יחד ועוד מאמר כזה לר' אלעזר במנחות (דף פ"ט ע"ב) א"ר אלעזר כתי' ונסכה וקרינן ונסכו כיצד נסכה דמנחה כנסכו דיין כו' וע"ע יומא (דף ע"ב ע"ב) ר' יוחנן רמי כתי' זר וקרינן זיר זכה נעשית לו זיר לא זכה זרה הימנו ועוד שם (דף ע"ו ע"ב) ר' כהנא רמי כתי' תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש רבא רמי כתי' ישמח (בשין ימנית ל' שממה) וקרינן ישמח (בשין שמאלית ל' שמחה) זכה משמחו לא זכה משממו

יב) ע' ענין מחודש ברש"י פרשת לך עה"כ ויט אהלה בית אל מים וברש"י אהלו. אהלה כתי' בתחלה נטע את אהל אשתו ואח"כ את שלו. ב"ר [וברש"י על הב"ר שם הגירסא א"ר חנינא בתחלה נטע כו' כנ"ל] וברא"ם עה"ת שם כ' וז"ל בתחלה נטע