בית האוצר חלק א רלד

בכך הואיל ומדרש חכמים הוא והלא כמה גופי תורה תלויין שאין באין אלא מכח דרשא לכן נראה לר"ת דגט זה אינו אלא מדרבנן דחיישי' שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה לפי שאין המדרש ידוע לעולם לכך תיקנו גט שיחרור עכ"ל ולפי"ז י"ל דבאמת שנאה הברייתא הואיל וקנס חכמים הוא והכוונה כדברי הגמ' הואיל ומדרש חכמים הוא אלא דאילו הי' שונה כן להדיא הי' קשה עדיין דמה בכך דהוא מדרש כו' הלא כמה גופי תורה כו' והי' צריך להוסיף ולפרש דמפאת היותו מדרש אין ידוע לעולם ויש לחוש שימצאנו ויאמר לו עבדי אתה וע"כ אמר לשון קצרה הואיל וקנס חכמים הוא דבזה רימז ממילא דאין המדרש ידוע דאילו הי' ידוע שוב ממילא הרי א"א שיוחשב קנס כיון דידע שישתחרר ע"י הפילו אבר ממנו וא"כ הרי על דעת כך נכנס ונוח לו להפסיד העבד ולצערו בהפלת אבר ממנו וא"כ ממילא איננו קנס לו כלל כיון דבעצמו חפץ בכך וע"כ דאין המדרש ידוע ואמרי' בסתמא דלא ידע מן המדרש דאילו ידע לא הי' רוצה להפסיד כל העבד בכעסו וע"כ שפיר הוא קנס כיון דלא נכנס על דעת כך וא"כ במאמר הואיל וקנס חכמים הוא נרמז מאיליו דאין המדרש ידוע כדי שנבין ממילא הטעם מדוע צריך ג"ש דכיון דאין המדרש ידוע יש לחוש שמא ימצאנו כו'. [ולשון קנס חכמים דאמר אע"ג דהוא קנס דאורייתא שהתורה קנסתו בכך וכדילפי' מדרשא מ"מ הואיל ואין מפורש בכתוב רק נלמד מדרשא שפיר מתייחס לחכמים וכנודע דעת הרמב"ם ז"ל דכל דאתי מדרשא נקרא לפעמים בשם דברי סופרים וגם אין להקשות ע"ז דא"כ שן ועין דמפורשים בתורה והכל יודעין הדין יומצא דלא הוו קנס והרי מבואר בכ"ד דגם שן ועין חשיבי קנס לענין מודה בקנס דאין זה קושי' דלענין מודה בקנס גם אם אין הטעם ממש מטעם קנס עכ"ז כיון דאין הממון בתורת תשלומין וכערך מה שבידו מממון חבירו או הפסידו רק יותר מזה וכגון בעבד שמפסיד כל העבד דדמיו יותר מדמי העין שהפסידו אזי כל כה"ג קנס מיקרי לענין זה וכמובן

ועיין ברכות (דף ה' ע"א) ק"ו משן ועין ומה שן ועין שהן אחד מאיבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם עאכ"ו (דהם טובה לאדם וצריך לקבלם באהבה ע"ש) וא"כ מוכח נמי מהאי דרשא דאין הטעם בשן ועין ממש משום קנס דא"כ מה דן ק"ו מזה איסורין הבאין על האדם חלילה ממקום ית' דלא שייך זה וע"כ הכוונה דגם שן ועין איננו משום קנס האדון רק דענין מיעוט הגופניות הוא גורם החירות וק"ו ליסורין בכל הגוף דהם מיעוט הגופניות ביותר דגורמין הגברת הצורה וחירות הנפש וכמובן

ועיין ס' נתיבות עולם למהר"ל מפראג ז"ל נתיב היסורין פרק א' שהאריך בהבנת מאמר זה עד"ז עש"ה כי גם שס מבואר דאין טעם שן ועין מטעם קנס רק דחומריות העבד כטעם עם הדומה לחמור גורם לו ענין העבדות וכאשר בא מיעוט החומריות ע"י האדון דמיעוט החומריות הוא היפוך ענין העבדות אזי ממילא הוא יוצא לחירות ומסתלק מן השיעבוד אשר הוא משועבד אליו מפאת הענין החומריי עש"ה ואין להאריך ודע דדעת רש"י מכות (דף ה' ע"א) וזבחים (דף ע"א ע"א) דהבאנו למעלה דכל חיוב מיתה הוא קנס יל"ע ג"כ לפי דברינו בזה דכיון דאין אדם מתחייב מיתה אא"כ התרו בו והתיר עצמו למיתה ואמר יודע אני וע"מ כן אני עושה א"כ הרי נכנס ע"ד כן וחפץ בעבירה יותר מחייו וא"כ ממילא הרי אינו קנס לו כלל ובאתי רק להעיר]

וע"ע יבמות (דף צ"ו ע"ב) אזל ר' אלעזר אמרה לשמעתתא (המובאה שם משום ר' יוחנן) בי מדרשא ולא אמרה משמי' דר' יוחנן שמע ר' יוחנן איקפד עול לגבי' ר' אמי ור' אסי אמרו לי' לא כך הי' מעשה בבית הכנסת של טברי' בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו ר' אליעזר ור' יוסי עד שקרעו ס"ת בחמתן קרעו ס"ד אלא אימא שנקרע ס"ת בחמתן כו' ובתוד"ה קרעו ס"ד. קרעו משמע בכוונה עכ"ל וי"ל ג"כ דבאמת אמרו ר' אמי ור' אסי לשון קרעו והכוונה דאנשים גדולים כאלו ר"א ור' יוסי גם העשי' בלי כוונה נחשב להם לגודל מעלתם כאילו עשאותו בכוונה וכענין שגגת תלמוד עולה זדון כי כל שהאדם גדול יותר ודעתו רחבה יותר אזי יותר בכחו להיות מתון ונזהר במעשיו וגם חטא בלי כוונה הנעשה ממנו יחשב לו לגודל מעלתו כאילו בכוונה עשאו וזה מעין הקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה ובכיון אמרו ר' אמי ור' אסי כן לר' יוחנן לגודל ערכו וכאילו רצו להוכיחו על הקפדתו ולומר כי פן ואולי יצא דבר תקלה שלא במכוון ע"י ההקפדה ולגודל ערכו כאילו עשאו במכוון יחשב לו ועונש יתר יענש חלילה וע"כ שפיר אמרו לשון קרעו והש"ס חש שמא יבוא איזה מעיין ושומע לטעות ולחשוב באמת חלילה שבכוונה עשאו ולכן אמר קרעו ס"ד אלא אימא שנקרע כו' ורק דלגודל מעלתם קרי לי' קרעו ומעלה עליהם כאילו עשאוהו בכוונה אבל באמת הי' נקרע שלא בכוונה ודו"ק

ועיין ס' מדרש תלפיות אות א' ענף אביגיל שהביא גמ' מגילה (דף י"ד ע"ב) בענין אביגיל דאמר מלמד שגילתה שוקה כו' וז"ל א"ה נלאו הרעיונות כו' איך אביגיל עשתה כאחת הנבלות לגלות שוקה כו' ובתחלת העיון ראיתי לומר תיקון על אביגיל שלא גילתה שוקה בקו"ע חלילה רק ברדתה מן החמור נתגלה שוקה וראתה דוד ומצאתי כן בכלי יקר משם הר"י אברבנאל ז"ל אך שיש לדקדק דאם היה כך הל"ל נתגלה שוקה ולתקן זה נראה דכיון שמיהרה לרדת מן החמור כמו שמעיד הכתוב והמהירות גרמה הגילוי נחשב לה כאילו היא גילתה את שוקה מדעתה ומרצונה כו' עכ"ל וא"כ גם כאן י"ל דכיון דחמתן גרמה שיקרע הס"ת ע"כ נחשב להם כאילו קרע חלילה בכוונה ומה גם באדם גדול וכאמור ושפיר אמר לישנא דקרעו רק שהש"ס חש שלא יטעה המעיין לחשוב דקרעו בידים ממש חלילה לכן אמר קרעו ס"ד אלא אימא שנקרע ס"ת בחמתן ורק מפאת דחמתן הוא שגרמה קרי לקריעה שנקרע מאיליו "קרעו" ודו"ק [והא דלא אמר גם במגילה שם גילתה ס"ד אלא אימא שנתגלה כו' ע' בס' מדרש תלפיות שם דכ' בתר הכי שם באמת פי' אחר בהך דמגילה עש"ה וכוונתי רק דלפי רעיון המדרש תלפיות הנ"ל שהי' סבור מתחלתו לפרש הך דמגילה כן יש לפרש לפי האמת כן ש"ס דיבמות הנ"ל וכמובן]

וע"ע חולין (דף י"ג ע"ב) וניחוש שמא מין הוא א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה אין מינין בעכו"ם והא קא חזינן דאיכא אימא אין רוב עכו"ם מינין וברש"י הילכך ה"ל מינין מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן עכ"ל וי"ל ג"כ דר"נ אמר באמת לשון אין מינין בעכו"ם דכיון דהרוב אינם מינין ע"כ נקט לשון מוחלט אין מינין בעכו"ם והוא כדוגמת הך דיבמות (דף כ"ז ע"א) כיון דרובה גבי' קרי לי' כולן וגם י"ל דכוונת ר"נ רק לענין הקושי' וניחוש שמא מין הוא וע"ז אמר דאין מינין בעכו"ם לענין זה שיהיה לחוש להן דכיון דליכא רק מיעוטא הרי למיעוטא לא חיישינן [ודוגמתו חולין (דף נ"ז ע"א) חזקי' אמר אין ריאה לעוף כו' מאי אין ריאה לעוף אילימא דלית לי' כלל והא קא חזינן דאית לי' כו' אלא אין לו לא לינפל ולא ליחמר כו' וה"נ אמרו אין מינין בעכו"ם הכוונה דאין מינין לענין זה שיהי' לחוש להן וכנ"ל] והש"ס חש דשמא ישמע השומע ויבין הדברים כפשוטן דאין מינין כלל בעכו"ם ויכחישנו מן המציאות דקא חזינן דאיכא ע"כ ליתר ביאור פריך הש"ס והא קא חזינן כו' ומשני אימא אין רוב כו'

ועיין עוד בחולין (דף נ"ו ע"א) הא גופא קשיא אמרת בודקין לחולדה ביד כו' אלמא אית לי' בדיקותא והדר תני נשבר העצם אעפ"י שלא ניקב קרום של מוח אלמא לית לי' בדיקות סיפא אתאן לעוף של מים הואיל ואין לו קרום אין לו קרום סלקא דעתך אלא הואיל וקרומו רך ע"ש דאמר שם כזה עוד אלישנא דר' ענן ור' מתנא ונראה ג"כ דהיה המאמר באמת אין לו קרום והכוונה דהוא כאילו אינו כיון שהיא רך ומכי נשבר העצם תו לא קאי, קרום וכפירש"י שם עש"ה וע"ע נזיר (דף מ' ע"א) א"ר חסדא ללקות באחת (נזיר שגילח אפי' שערה אחת לוקה) כו' לסתור אינו סותר אלא ברוב ראשו ובתער (ופריך) בתער אין במידי אחרינא לא והקתני מניין לרבות את כל