בית האוצר חלק א רלג

והיתה גם כוונתו כן שמשנזכר מניח ידו עליהן עד שיגמור לצאת העמוד היוצא ממנו בשעה שנזכר וסמך על השומע שלא יטעה להבין עד שיגמור להוציא כל העמודים לגמרי דאין זה סברא וכדמתמה הש"ס עד שיגמור ס"ד כו' [וע' פסחים (דף ג' ע"ב) דר' הונא הוא דאמר שם הך דלעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה] ורנב"י פירש יותר ואמר להדיא עמוד ראשון

וע"ע ברכות (דף ס"ב ע"א) ת"ר איזהו צנוע זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום איני והא"ר יהודה א"ר לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית כדי שלא יהא צריך להתרחק כו' לא תימא במקום אלא אימא כדרך שנפנה ביום ונראה ג"כ דאין הכוונה להגיה הברייתא רק הכוונה דמקום דברייתא כוונתו דרך ואיכות שנפנה בלילה באותו דרך ואיכות שנפנה ביום וכזה מצינו תיבת מקום דפירושו איכות ואופן והוא ביבמות (דף פ"ו ע"ב) דמייתי קרא ואכלתם אותו בכל מקום דכתיב במעשר ראשון וקמפרש בכל מקום כל היכא דבעי דלא בעי חומה ואי אכל לי' בטומאת הגוף לא לקי עכ"ל הגמ' וקשה דהאי אי אכל לי' בטומאת הגוף מה עניינו למקום ואיך יתפרש זה אמאמר בכל מקום וע"כ כוונת הגמ' דהאי בכל מקום פירושו בכל דרך ואיכות ואופן היינו שתוכלו לאוכלו בכל אופן בין בטהרה ובין בטומאה וכמובן [והא דאמר בברכות שם ר' אשי אמר אפי' תימא במקום לא נצרכא אלא לקרן זוית צ"ל לפי"ז דה"ק אפי' תימא דהאי במקום פירושו מקום ממש לא נצרכא כו']

וע"ע ש"ס שבת (דף ט"ו ע"א) מ' שנה עד שלא חרב, הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחניות למאי הילכתא א"ר יצחק בר אבדימי לומר שלא דנו דיני קנסות דיני קנסות ס"ד אלא אימא שלא דנו דיני נפשות כו' וי"ל ג"כ דלעולם ר' יצחק בר אבדימי אמר באמת דיני קנסות וקאי אדיני נפשות דדיני נפשות נמי דיני קנסות נינהו וכסברת רש"י מכות (דף ה' ע"א) וזבחים (דף ע"א ע"א) דכל חיוב מיתה הוא קנס ומש"ה אין אדם נהרג עפ"י עצמו משום דמודה בקנס פטור ע"ש וכוונת ר' יצחק בר אבדימי לומר שלא דנו אותם דיני קנסות התלוים בלשכת הגזית דהיינו דיני נפשות וכדכתי' בד"נ ועשית עפ"י הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא מלמד שהמקום גורם כמבואר בע"ז (דף ח' ע"ב) [והא דלא קאמר להדיא דיני נפשות י"ל דמילתא אגב אורחא קמ"ל דד"נ נמי דיני קנסות נינהו וכסברת רש"י הנ"ל וכדמצינו כזה בכמה דוכתי וע"ש במכות וזבחים בתוס' שנחלקו על רש"י וס"ל דאין ד"נ קנס עש"ה וי"ל דגם הש"ס הוא שמחולק בזה עם ר' יצחק בר אבדימי וס"ל דאין ד"נ קנס ולכן הוצרך הש"ס להגיה להדיא דיני נפשות אבל ר' יצחק בר אבדימי גופי' שפיר אמר דיני קנסות וכנ"ל]

וע"ע שבת (דף ל"ג ע"ב) מכה זו (אסכרה) מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה כו' נענה ר"א ברבי יוסי ואמר מפני שאוכלין בה דברים טמאים דברים טמאים ס"ד אלא שאוכלין בה דברים שאינם מתוקנים (מעושרים שהטבל במיתה ביד"ש) וי"ל ג"כ דראב"י אמר באמת דברים טמאים והי' כוונתו אטבל אלא דקרי לטבל דבר טמא וזה עפ"י דברי התנחומא ראה עה"כ עשר תעשר וז"ל האוכל פירותיו טבלים כאילו אוכל נבילות מה טעם לא תאכלו כל נביל' וכתי' בתרי' עשר תעשר עכ"ל ונבילה הרי הוא אב הטומאה ומטמא במגע ובמשא ומש"ה מיקרי שפיר גם טבל דבר טמא והיתה כוונת ראב"י דוודאי נבין כוונתו אטבלים דדברים טמאים ממש הרי אין עונשן מיתה ביד"ש וכקושית הש"ס דברים טמאין ס"ד וכפירש"י שם ע"ש ועל כרחך כוונתו אאוכל שהוא במיתה ביד"ש ויש בו דמיון וענין טומאה מדקרי לי' דברים טמאים וזה איננו רק טבל דהוא במיתה ביד"ש ואיתקש לנבילה דהוא אב הטומאה (והא דלא נקט בהדי' טבלים י"ל דמילתא אגב אורחא קמ"ל דיש בטבל ענין טומאה מה וכמו שהשמיענו זה התנחומא הנ"ל וגם גוף ההיקיש של הסמוכין דאיתקש טבל לנבילה דוודאי הכוונה לומר דיש בטבל גם ענין טומאה מה (אעפ"י שאינו מטמא בפועל) כנבילה דאי הכוונה לענין איסור לומר דאיסורו חמור כנבילה אדרבה הרי טבל חמור מנבילה דנבילה רק בלאו וטבל במיתה ביד"ש ואולם בר"ש מע"ש פ"ה מ"ח בשם הירושלמי דטבל קרוי קודש ובאתי רק להעיר

וע"ע כלל קכ"ט שהבאתי ראיות רבות דאיסור מיקרי טומאה וא"כ י"ל כוונת ראב"י בפשיטות באמרו מפני שאוכלין בה דברים טמאים וכוונתו דברים אסורים ומובן ממילא הכוונה אטבל דאין לך אוכל איסור במיתה ביד"ש רק ג' אוכל טבל וטמא וזר שאכלו תרומה כמבואר בסנהדרין (דף פ"ג ע"א) ותרומה לא מיקרי דבר טמא דאדרבה קודש היא וא"כ ממילא כוונתו אטבל אלא דהש"ס פירש יותר ואמר דברים טמאין ס"ד כו' וכזה יש לפרש ג"כ הך דע"ז (דף ל"ו ע"א) שמואל אמר זליפתן של כלים טמאין אוסרתן אטו כ"ע אוכלי טהרות נינהו אלא זליפתן של כלים אסורין וי"ל דשמואל אמר באמת טמאין וכוונתו אסורין וכדמצינו בכמה דוכתי דאיסור מיקרי טומאה וכמו שהבאתי בכלל הנ"ל וע"כ לא חש שמואל לדקדק בזה והש"ס פירש יותר דאין הכוונה טמאין ממש דאטו כ"ע אוכלי טהרות נינהו אלא הכוונה אסורין וכן הך דכתובות (דף כ"ח ע"ב) ת"ר נאמן התינוק לומר כך אמר לי אבא משפחה זו טהורה משפחה זו טמאה טהורה וטמאה ס"ד אלא משפחה זו כשירה ומשפחה זו פסולה וי"ל ג"כ דהברייתא שנאה באמת טהורה וטמאה וקראה לפסלות והכשר טהרה וטומאה וכדמצינו כן ג"כ בכמה דוכתי וכמו שהארכתי בכלל הנ"ל שם והש"ס פירש יותר ואמר טהורה וטמאה ס"ד כו']

וע"ע שבת (דף ו' ע"ב) אמר מר אם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל (הכי תני' בברייתא המובאה שם לעיל מיני') בשוגג חייב חטאת פשיטא במזיד ענוש כרת ונסקל איצטריכא לי' הא נמי פשיטא הא קמ"ל כדרב דא"ר מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אומר אבות מלאכות מ' חסר אחת ואינו חייב אלא אחת איני והתנן אבות מלאכות מ' חסר אחת והוינן בה מניינא ל"ל וא"ר יוחנן לומר שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב עכאו"א אלא אימא אינו חייב על אחת מהן (אחת יש בהן שאין חייב עלי' מיתה ולא פירש איזו היא) והא קמ"ל הא (הוצאה) מהנך דלא מספקן עכ"ל הגמ' וי"ל ג"כ דבאמת הי' כתוב במגילת סתרים ואינו חייב אלא אחת והכוונה דאיסי בן יהודה הוא עצמו ג"כ קיבל כך מרבותיו דיש אחת שאין חייבין עלי' מיתה ולא ידעו איזהו וא"כ מעתה מספק א"א לחייב מיתה על שום אחת מהן דשמא זו הפטורה ורק על אחת מהן אפשר לחייב והיינו הוצאה דהיא מהנך דלא מספקן משא"כ השאר כלהו דמספקן א"א לחייב מיתה על שום אחת מהן ולכן שפיר אמר איסי דאין חייב אלא אחת והכוונה דרק אחת יש שחייב עלי' מיתה אבל השאר פטור אכולם מספיקא [ונ"מ לענין קלב"מ לפטור ממון דספק נפשות להקל הוא וודאי פטור מפאת והצילו העדה ואין פוטר ממון וכמ"ש האחרונים ז"ל וכנודע]

ואולם עדיין אין מדוקדק קצת דהל"ל ואין חייב אלא על אחת וי"ל דקאי אעושה כל המלאכות במזיד דבכל חדא ה"ל התראת ספק ולאו שמה התראה ע' רש"י זבחים (דף ע"ח ע"א) ד"ה א"א ואין כאן התראה רק על הוצאה דהוא מהנך דלא מספקן וא"כ נמצא דאע"ג דעשה כולם מ"מ אינו חייב רק מיתה אחת לא דמתחייב ל"ט מיתות רק דא"א לעשותם בפועל מפאת דאטו בתרי קטלי קטלית לי' רק דאין מתחייב כלל רק מיתה אחת ויותר מזה אין מחויב כלל משום דאין כאן התראה וכנ"ל וא"כ מובן שפיר הלשון ואין חייב אלא אחת ודו"ק]

וע"ע קידושין (דף כ"ד ע"ב) ת"ר בכולם עבד יוצא בהם לחירות וצריך גט שיחרור דברי ר"ש כו' ר' טרפון אומר אינו צריך ר"ע אומר צריך המכריעים לפני חכמים אומרים נראין דברי ר"ט בשן ועין שהתורה זיכתה לו ודברי ר"ע בשאר איברים הואיל וקנס חכמים הוא קנס הוא (הא) קראי קא דרשי (ע"ש דדריש שאר איברים מריבויא) אלא הואיל ומדרש חכמים הוא וי"ל ג"כ דבאמת שנה בברייתא הואיל וקנס חכמים הוא והכוונה לפמ"ש התוס' שם ד"ה הואיל ומדרש חכמים הוא וז"ל פי' משום הכי אמר דבשאר דברים צריך גט שיחרור וא"ת ומה