בית האוצר חלק א רלא

כלל קעה) אלמלי נגדוהו לחנני' מישאל ועזרי' הוי פלחו לצלמא. כתובות (דף ל"ג ע"ב) וע"ש בתוס' שעמדו ע"ז דעכו"ם ביהרג ואל יעבור וכל שביהרג ואל יעבור החיוב לסבול כל יסורים שבעולם ולא לעבור וע"ע כזה ברש"י עה"ת פ' תשא (פרשה ל"ב פסוק כ"א ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה) וברש"י כמה יסורים סבלת עד שלא תביא עליהם חטא זה עכ"ל ומוכח דאילו היו מייסרין אותו ביסורים לא הי' לו לסבול וכבר עמד גם שם הרמב"ן על דבריו וכ' ואיננו נכון בעיני כי החטא הזה מן החטאים שיהרג עליהם ולא יעבור עכ"ל [וע"ש ברא"ם דהי' לו גירסא אחרת ברמב"ן ולא זכיתי להבין גירסתו ודבריו ז"ל שם כלל עש"ה] וביישוב דברי רש"י נלענ"ד בפשיטות דס"ל כדעת הר"ן פ' בן סורר דההכשלה לעבוד עכו"ם לאו מאביזריהו דעכו"ם הוא ואיננה ביהרג ואל יעבור דלאו דלפני עור לאו כללי הוא לכה"ת שלא להכשיל נגד מצותיו ית' יהי' איזה מצוה שתהי' ולאו מאביזריהו דעכו"ם הוא ע"ש וא"כ כאן דהי' קפידת משה על שהכשילם בחטא ע"ז וכמ"ש כי הבאת עליו חטאה גדולה א"כ שפיר אין זה ביהרג ואל יעבור ולפי"ז נראה דהרמב"ן חולק אסברת הר"ן הנ"ל וס"ל דגם ההכשלה לעבוד עכו"ם הוא ביהרג כו' ועמ"ש בזה בלקח טוב כלל א' ולעיל כלל נ"ב וכלל קל"א [ושוב עיינתי באוה"ח עה"ת שם וראיתי שכ' וז"ל מה עשה לך וגו' פי' לצד שאיסור מעשה ע"ו לאחרים אינו אלא בלאו מלקות לבד הוא שחייב ואין זה מדברים שנאמר בהם יהרג ואל יעבור כו' עכ"ל וצ"ע שלא הביא דברי הרמב"ן ז"ל דכ' דהוי ביהרג ואל יעבור וגם נראה מדבריו דהקפידא בכאן הי' על חטא עשיית ע"ז דהוא בלאו דואלק"י מסכה לא תעשו לכם והוא במלקות דאילו חטא לפני עור הא ליתי' במלקות ולולי דבריו ז"ל נלענ"ד כמ"ש דהקפידא בכאן היתה על חטא ההכשלה בעון ע"ז וכדמוכח לישנא דקרא כי הבאת עליו חטאה גדולה וזה הרי כבר מבואר בר"ן פ בן סורר והובא ברמ"א יו"ד סי' קנ"ז סעיף א' דאינו ביהרג כו' משא"כ לאו דואלק"י מסכה לא תעשו לכם יש בו צ"ע לענ"ד אם לא הוי מאביזריהו דעכו"ם ואיתי' ביהרג כו' וע' ר"ן ריש פ' כל שעה ד"ה בכל מתרפאין דכ' אלאו דלא ידבק בידך מאומה מן החרם וז"ל ואע"ג דליתי' אלא לאו עכו"ם הוא ממש כעכו"ם וכלהו לאוי דילה אמרי' יהרג ואל יעבור עכ"ל ואיפסק להלכה כן ברמ"א יו"ד שם וצ"ע בזה על האוה"ח ז"ל דכ' דרך פשיטות להיפוך ועכ"פ במה שנוגע לפירש"י הנ"ל נלענ"ד שפיר כמ"ש דכיון דקפידא דמקרא זה הוא רק על ההכשלה בחטא וזה הרי איננו ביהרג כו' לדעת הר"ן הנ"ל וע"כ גם רש"י הכי ס"ל וע"כ שפיר פירש"י כמה יסורים סבלת כו' ובאתי רק להעיר

כלל קעו) אלא. מצינו תיבת אלא שפירושו חוץ כמבואר בגיטין (דף פ"ב ע"א) וע"ש בגמ' דמייתי ראיה לזה ממשנה נגעים פי"ב כל הבתים מטמאין בנגעים אלא של עכו"ם וצ"ע דלא מייתי מלפני זה מתרומות פ"י מ"י כל הנכבשים זה עם זה מותרים אלא עם החסית ועוד שם משנה י"א רי"א כל המתבשלים זה עם זה מותרים אלא עם הבשר ובכלים פכ"ו מ"ז כל מקום שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתן אלא העוצבה [וע' ב"ק (דף ס"ו ע"ב) דמייתי משנה דכלים הנ"ל ושם הגירסא חוץ מן העיצבא ואולי כך היתה גירסת הש"ס במשנה ולא היו גורסים אלא] ובאהלות פ"ט מ"ב טומאה תחתי' כו' הכל טמא אלא תוכה (הכל טמא חוץ ממה שבתוכה דטהור. ר"ש) ועוד שם מ"ח הכל טמא אלא גבה ועוד מי"ב הכל טמא אלא תוכה

כלל קעז) אלא בלבד. ע' ס' קהלת יעקב חלק תוספת דרבנן ערך אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שכ' וז"ל ובשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ק"ב כ' דהא דאמרי' למלכי בית דוד בלבד לאו דווקא דגם שאול המלך, בכלל עכ"ל וצע"ק מש"ס כתובות (דף ל"ט ע"א) והאמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים וכ"ת בציר הוא דליכא הא טפי איכא והא אלא קאמר כו' ובתוס' הגירסא והא בלבד קאמר ע"ש ועכ"פ מבואר דלשון אלא בלבד מורה דדווקא קאמר ואין להוסיף [ועיינתי בגוף הרמ"ע שם ולא מצאתי שם מ"ש הקהלת יעקב בשמו ורק ממשיחה דיבר שם דאע"ג דמלכי בית דוד מושחין מלכי ישראל אין מושחין מ"מ שאול נמשח בשמן המשחה וע"ש שכ' הטעם כיון דעדיין לא נבחר דוד ואולי מכללא דהך טעמא יליף הקהלת יעקב ז"ל דה"ה לענין ישיבה וע"כ הביאו בשמו כיון דחד טעמא נינהו ואולם לענ"ד יש לחלק ביניהם ואין להאריך]

כלל קעח) אלא לא שנא. בחולין (דף מ"ו ע"ב) ואמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשירה כולה טריפה א"ל רבינא לרבא מקצתה מ"ט דהדרא בריא כולה נמי הדרא בריא מי לא תניא ושאר שקצים ורמשים עד שיצא מהם דם וכ"ת לשמונה שרצים מדמינן לה דתניא ננרר הדם אעפ"י שלא יצא אי הכי אפי' מקצתה נמי אלא לא שנא ופירש"י דבין כולה ובין מקצתה כשירה ובתוס' ד"ה אלא ל"ש פיר"ח ל"ש וטריפה עכ"ל וע"ע דוגמת הך אלא לא שנא בשבת (דף ע' ע"ב) ושבועות (דף י"ט ע"א ודף כ"ו ע"א) וערכין (דף ו' ע"א) ובכולם פירש"י להקל [ועש"ה במקומות אלה ויש לנו לדון בזה ממקום אחד על השאר ע' תוס' מנחות (דף ל"ה ע"ב) ד"ה פוק חזי מאי עמא דבר פי' בקונטרס להחמיר ור"ת מפרש להקל כי ההיא דפ"ק דעירובין גבי הילמא ולחיים וכן בפ' שלשה שאכלו (דף מ"ה ע"א) עכ"ל הרי דגם התוס' דנו בכמו זה דכמו דשם הכוונה להקל כן כאן]

והנה מצאתי דכהך פלוגתא דרש"י ור"ח דחולין הנ"ל אם הכוונה אלא ל"ש להקל או להחמיר יש ג"כ פלוגתא בין האמוראים עצמם בשבת (דף ל"ח ע"א) בעי מיניה מר' חייא בר אבא שכח קדירה ע"ג כירה ובישלה בשבת מהו אישתיק ולא א"ל ולא מידי למחר נפק דרש להו המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ולא שנא מאי ול"ש רבה ור' יוסף דאמרי תרווייהו להיתירא מבשל הוא דקעביד מעשה במזיד לא יאכל אבל האי דלא עביד מעשה במזיד נמי יאכל ר' נחמן בר יצחק אמר לאיסורא כו' וע"ע דוגמת זה דמספקא לגמ' אם הכוונה להתיר או לאסור בשבת (דף ק"ח ע"א) במשנה אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא את מי המלח וטובל בהן פתו כו' (מפרש בגמ' דה"ק אין עושין מי מלח מרובין אבל עושה הוא מי מלח מועטין) א"ר יוסי והלא הוא הילמי בין מרובה ובין מועט (ואם המרובין אסורים אף המועטים אסורים ואם אלו מותרין אף אלו מותרין, רש"י) ובגמ' איבעי' להו ר' יוסי לאסור או להתיר כו' וכזה עוד בעירובין (דף צ"ד ע"א) במשנה חצר שנפרצה לרה"ר כו' מותרים באותו שבת ואסורים לעתיד לבא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אם מותרים לאותו שבת מותרין לעת"ל ואם אסורין לעת"ל אסורין לאותו שבת ובגמ' שם (דף צ"ה ע"א) איבעיא להו ר' יוסי לאסור או להתיר כו' הנה דגם הך דר' יוסי הוא דוגמת הך דלא שנא ומספקא ליה לגמ' אם כוונתו לאסור או להתיר וע' ירושלמי עירובין שם פרק ט' ה"ד דאמשנה הנ"ל ר' יוסי אומר אם מותרים לאותו שבת כו' קאמר א"ר יוחנן כישות וקירוי' ומבוי וגר ועם הארץ חמרים (סימני הלכות הם דדמיין להך דר' יוסי ממש ואיכא לספוקי בכלהו אם הכוונה להקל או להחמיר וכדמפרש להו התם ואזיל וקמ"ל ר' יוחנן דכולן להחמיר) עש"ה בירושלמי

וע"ע בעירובין (דף צ"ב ע"א) איתמר ב' חצירות וחורבה אחת ביניהם אחת עירבה ואחת לא עירבה א"ר הונא נותנין אותה לזה שלא עירבה אבל לשעירבה לא כו' וחייא בר רב אמר אף לשעירבה ושתיהן אסורות ואם תאמר שתיהן מותרות כו' וברש"י וחייא בר רב אמר אף לשעירבה אני שמעתי מאבא אף לשעירבה נותנין אותה ומדעתי אני מפרש דהא דאמר אבא