בית האוצר חלק א כב

רחל בהנאת מחילת מלוה דהיא קידושי כסף עש"ה וברש"י עה"ת פ' ויחי עה"כ ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלקי"ם בזה הראה לו שטר אירוסין ושטר כתיבה וצע"ק מדוע קידש בשטר ולא בכסף דהוא הקידושין של רוב ישראל כמבואר ביבמות (ד' ל"א ע"ב) הכא רובא בכספא ע"ש ובאתי רק להעיר]

והנה דנתי כ"ז לפי נוסחת הילקוט הנ"ל אבל באמת נראה עיקר כנוסחא דידן וכפירש"י הנ"ל דהלימוד מקרא דוכי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל שכן הך מימרא דר' אבוה א"ר יוחנן דקידושין הנ"ל איתא גם בירושלמי קידושין פ"א ה"א ושם מפורש הלימוד מקרא דוכי ימצא וגו' הנ"ל וז"ל הירושלמי ביאה בלא כסף מניין (שקונה באשה) ר' אבוה בשם ר' יוחנן כתיב כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל הגע עצמך אפי' לא קניי' אלא בביאה אמרה תורה הבא אחריו בחנק עכ"ל הירושלמי ושוב נזכרתי שהמהרש"א בקידושין שם הביא נוסחת הילקוט הנ"ל וכ' שכל הנוסחאות הישנות כן הם עש"ה מש"ש בזה ומהתימא שלא העיר ז"ל שבירושלמי מפורש כנוסחת רש"י ודע דמהאי קרא דוהיא בעולת בעל יליף ג"כ בש"ס כתובות (ד' ס"א ע"א) דין דעולה עמו ואינה יורדת עמו ע"ש דיליף לי' מוהיא בעולת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל וק' ג"כ הא אין למידין מקודם מ"ת ובאתי רק להעיר

יח) מה שדנתי לעיל אות ב' אם יש כח לב"נ לקדש את בתו נזכרתי ש"ס סוטה (דף י' ע"א) אמר לה (יהודה לתמר) שמא קיבל בך אביך קידושין אמרה לו יתומה אני ע"ש ברש"י וע"ע בב"ר פרשה ס' עה"כ ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פי' מכאן שאין משיאין את היתומה אלא על פי' ומבואר ג"כ דרק ביתומה הוא דבעי' דעתה וא"א לאחי' ולאמה להשיאה שלא מדעתה משא"כ אילו אביה קיים שפיר יכול להשיאה גם שלא מדעתה [וע' רש"י עה"ת הביא ב"ר הנ"ל בשינוי לשון קצת] ודע דיש להקשות ג"כ בב"ר הנ"ל דאמר מכאן שאין משיאין כו' ומוכח דבעי למילף גם אהאידנא וק' הא אין למידין מקודם מ"ת וכבר הארכנו בזה באותיות ד' ז' י"ב ובאות הקדום ובאתי רק להעיר

ומה שדנתי לעיל אות ג' אם ישמעאל הי' נחשב ישראל מומר לעכו"ם כמו עשו שנקרא בש"ס קידושין (דף י"ח ע"א) בשם ישראל מומר לעכו"ם א"ד ישמעאל הי' נחשב עכו"ם מתולדה [ויש סברא לחלק בין עשו לישמעאל דישמעאל נולד מאברהם עד שלא נימול עדיין וע' לעיל אות י' דהבאתי הוכחות דמילה דאברהם הי' הגירות שלו] ע' בעלי התוס' עה"ת ריש פ' חיי עה"כ ויהי חיי שרה וגו' וז"ל פירש"י כולן שוין לטובה ואע"ג דגבי ישמעאל כתיב ואלה שני חיי ישמעאל איכא למימר שעשה תשובה כדפירש"י גבי ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וכל השנים שהיו קודם לכן כל הרע שעשה לא נחשב לכלום והי' כמי שעשה תשובה כל ימיו עכ"ל ומוכח קצת דהי' ישמעאל נחשב עכו"ם והית' תשובתו גירות ושייך בי' שפיר ענין גר שנתגייר כקטן שנולד דאילו הי' נחשב ישראל מומר לעכו"ם א"כ ה"ל התשובה רק תשובה גרידא וחזרה לכשרותו לא גירות וכמובן ואולם מצינו גם ל' גירות במומר לעכו"ם החוזר בתשובה בספרא אמור פרשתא י"ד ברייתא א' ע"ש בפי' הר"ש משאנ"ץ מובא להלן (בכלל ט' אות ה') וע' מש"ש בזה וי"ל עוד דהך גר שנתגייר כו' דכתבו התוס' הוא אשיגרת לישן בעלמא ודרך אגדה דע"י התשובה ג"כ האדם מתחדש כגר ונחשב ברי' חדשה וכקטן שנולד וכמו שמצינו בספרי מוסר ל' גר שנתגייר כו' אבעל תשובה וע' בשע"ת לרבינו יונה ושוב נזכרתי דנמצא ל' גירות גם בעשו בב"ר פרשה ס"ז בסופו ריב"ל אמר נתן (עשו) דעתו להתגייר מחלת שמחל לו הקב"ה כו' ע"ש ובאתי רק להעיר ודע דש"ס קידושין הנ"ל דעשו נקרא ישראל מומר לעכו"ם מתאים עם דרשתם ז"ל למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור לכשרותו [ע' ויקרא רבה פרשה י"ג וכ"ה בכמה דוכתי דחזיר הוא לעומת עשו] והיינו דלא הי' עכו"ם מתולדה רק ישראל מומר לעכו"ם וע"כ הכשירו לעתיד נחשב חזרה לכשרות לא כשרות חדש וע' בס' שערי גן עדן לר' יעקב קאפיל ז"ל שער אורח צדיקים דרך י"א שכ' וז"ל וזה סוד שאמרו עתיד החזיר להחזיר לכשרותו. והנה אם תדקדק במה שאמרו להחזיר לכשרותו משמע שהי' לו שעת הכושר אלא שהוא רומז על שורש עשו שנקרא חזיר מיער ושרשו מתחלה הי' בקדושה ואחר זה נפרד מן הקדושה כידוע לי"ח כו' עכ"ל וע"ש שכ' עוד וז"ל וישמעאל ששורש נשמתו בימין הוא עצמו נתברר כמאמר חכז"ל ובשיבה טובה תקבר שישמעאל חזר בתשובה וזרעו ג"כ לעתיד יתבררו ויחזרו לקדושה וא"צ לפרטו כי ק"ו הוא מעשו עכ"ל ומוכח מזה קצת לפי דרכנו דגם ישמעאל הי' נחשב ישראל מומר לעכו"ם לא עכו"ם מתולדה

ושוב ראיתי בירושלמי ברכות סוף פרק א' וז"ל ארבעה נקראו עד שלא נולדו יצחק וישמעאל ויאשי' ושלמה יצחק וקראת את שמו יצחק ישמעאל דכתיב וקראת את שמו ישמעאל כו' עד כדון בצדיקים אבל ברשעים זורו רשעים מרחם עכ"ל הירושלמי ומוכח מדברי הירושלמי דישמעאל הי' טוב מלידה ואח"כ הוא שנתקלקל וע' ב"ר פרשה מ"ה וז"ל ג' הן שנקראו בשמם לפני הקב"ה עד שלא נוצרו יצחק ושלמה ויאשי' כו' וי"א אף ישמעאל באומות ובפי' הידי משה וז"ל כ' האב"א די"א סברי שישמעאל עשה תשובה דאל"כ למה נקרא בשמו קודם יצירתו כמו הצדיקים אלא ודאי שעשה תשובה עכ"ל ולא זכר דברי הירושלמי הנ"ל דאמר כן להדיא ארבעה נקראו כו' ומפרש עד כדון בצדיקים כו' ומדברי הירושלמי דאמר אבל ברשעים זורו רשעים מרחם מוכח עוד יותר דלא לבד שעשה תשובה רק דגם הי' טוב מלידה ואח"כ הוא שנתקלקל וכמובן. וע"ע בזה בפר"א פרק ל"ב דמוכח שם קצת להיפוך דקריאת שם ישמעאל קודם לידתו הוא ע"ש הרע שעתיד לעשות לישראל עש"ה ומוכח דהי' רע מתולדה ובאתי רק להעיר

יט) יש לדקדק בכתוב ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ובתרגום ארי מצידי' הוי אכיל וק' דאיך אכל יצחק מצידו של עשו הא הי' ישראל מומר לעכו"ם וכש"ס קידושין (דף י"ח ע"א) הובא באות הקדום ומומר לעכו"ם הרי פסול לזביחה כמבואר ריש חולין ואע"ג דיצחק החזיקו לטוב עכ"ז תיקשי דהא אפי' בהמתן של צדיקים כו' וע' ב"ר פרשה ס"ה ועתה שא נא כליך שחוז מאני זיינך שלא תאכילני נבילות וטריפות וק' ג"כ דמה מועלת ההשחזה הא איהו גופי' פסול לזביחה ושם י"ל דלא אכל יצחק באמת ולא בא לידי מכשול ואגוף הציווי לא קשיא כיון דהוא החזיקו בטוב ואולם לתרגום הנ"ל דהי' אוכל באמת מצידו קשיא. והנה לפי מאי דמוכח מל' רש"י חולין (דף ד' ע"ב) ד"ה אלא מומר דפסול שחיטת מומר מחשש שמא שחט לעכו"ם או שמא לא שחט יפה עש"ה ברש"י שכ' ל' סמכי' עלי' כו' והיינו דסמכי' עלי' ששחט יפה ולא לעכו"ם א"כ י"ל דנשמר יצחק מן השמים ממכשול באמת והיינו דאותם השחיטות ששחט עשו עבור יצחק שחט אותם יפה באמת ולא לשם עכו"ם ואולם לא קיי"ל כן רק דפסול מומר הוא פסול עצמיי דלאו בר זביחה הוא מפאת שאינו מאמין וחושש בזביחה ולא קרינן ביה וזבחת. וכמ"ש התוס' והראשונים ז"ל ריש חולין [וע' תוס' חולין (דף ה' ע"א) ד"ה עפ"י הדיבור שאני וכוונתם שם ג"כ כן דבשר שנתעלם מן העין איננו פסול עצמיי רק מחשש שמא נתחלף באיסור וע"ז מהני שפיר עדות הדיבור שלא נתחלף משא"כ שחיטת טבחי דאחאב דהיו מומרים לא שייך בזה עדות הדיבור ששחטו יפה ולא לשם עכו"ם דהא הוא פסול עצמיי וע"כ שפיר ס"ד שלא בא הדיבור להתיר את האיסור עש"ה וא"כ יש ראי' מזה דפסול מומר הוא פסול עצמיי דאל"כ הא הדרא קושית התוס' לדוכתה. ואולם שם י"ל דבשר שנתעלם מן העין כיון שהאיסור רק כאשר הוא נעלם מן העין משא"כ אם אינו נעלם אינו איסור וע"כ אין זה איסור עצמיי וע"כ מהני שפיר גם עדות הדיבור להתירו וביותר דיוק דכיון דהוא ית' ראה אותו ומעיד עליו שלא נתחלף א"כ הרי אינו בשר שנתעלם מן העין כלל משא"כ שחיטת טבחי דאחאב דהם מומרים לעכו"ם ויש לחוש שמא שחטו לעכו"ם וזה א"א לשום אדם לידע ע"כ נעשה מחמת המנע המצא בו ידיעה אנושית איסור עצמיי ושפיר מיחשיב שבא הדיבור להתיר האיסור וע' אתוון דאורייתא כלל ו' ויש לי בזה עוד אריכות רב ואכ"מ]: