בית האוצר חלק א רכט

כלל קעא) אכילת תרומה. ע' ספרי קרח עה"כ ואכלתם אותו בכל מקום (דכתי' במע"ר) וז"ל אפי' בקבר שהי' בדין הואיל ותרומה קרוי' תרומה ומע"ר קרוי תרומה אם למדתי לתרומה שאין נאכלין אלא במקום טהור אף מע"ר לא יהי' נאכל אלא במקום טהור ת"ל ואכלתם אותו בכל מקום אף בקבר עכ"ל הספרי ונראה קצת מל' הספרי דאכילת תרומה צריכה להיות במקום טהור דווקא ואם הוא במקום טמא אז אף אם יהי' אופן שהתרומה לא נטמאה באהל כגון שלא הוכשרה וכן אם יהי' אופן שגם הכהן לא נטמא באוכלו התרומה שם עכ"ז האכילה גופה צריכה שתהי' במקום טהור והכי דייק לישנא דקרא ואכלתם אותו בכל מקום דאל"כ הא גם בתרומה אין תלוי במקום כלל רק שצריך שלא תהי' התרומה טמאה משום טומאה וכן הכהן לא יהי' טמא בשום טומאה והל"ל ואכלתם אותו אף בטומאה או אף בטמא [וכל' הכתוב במע"ש לא בערתי ממנו בטמא] ומה זה מקום דנקט קרא וע"כ דאכילת תרומה בעי מקום טהור וכדמוכח משטחיות ל' הספרי ואולם ביבמות (דף פ"ו ע"ב) איתא ואכלתם אותו בכל מקום כל היכא דבעי דלא בעי חומה (דלא ניטעי דליבעי חומה כמע"ש) ואי אכיל לי' בטומאת הגוף לא לקי עכ"ל הגמ' הנה דבענין הטומאה לא הזכירה הגמ' ענין מקום כלל רק שיכול לאוכלו בטומאת הגוף וק' באמת דמה ענין מקום לזה שהזכיר הכתוב וע' עירובין (דף ל' ע"ב) והא דתני' ר' יהודה אומר מערבין לכהן טהור בתרומה טהורה בקבר היכי אזיל בשידה תיבה ומגדל כו' ומוכח דמותר לאכול תרומה במקום טמא וי"ל דכיון דאוכל בשידה והשידה חוצצת חשוב מקום טהור [ודוגמת זה מצינו הצרכת מקום טהור במשניות פרה פ"י מ"ג קלל של חטאת שנתנו ע"ג שרץ ר"א מטהר וחכמים מטמאין ובר"ש ר"א מטהר דאין מיטמא מגבו וחכמים מטמאים משום דמונח במקום טמא וגבי עפר כתי' והניח מחוץ למחנה במקום טהור ועוד שם פי"א מ"א החטאת אינה ניצולת בצמיד פתיל ובר"ש וז"ל והא דאין החטאת ניצולה בצמיד פתיל דרשי' לה בספרי מדכתי' במקום טהור שיהא מקומו טהור מכאן הי' ר"א הקפר ברבי אומר קלל של חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת טמא שנא' אל מקום טהור אין זה מקום טהור עכ"ל וע"ע פרה שם פ"י מ"ה ובזבחים (דף צ"ג ע"א) העברת כלי (חטאת) על גבי מקום טמא כמונח דמי]

ואולם בתרומה לא ידעתי מקור על הצרכת מקום טהור ודוחק לומר דמהאי קרא גופי' ואכלתם אותו בכל מקום ילפי' לי' דמדאצטריך קרא במע"ר מכלל דתרומה בעי מקום טהור דאם אין לנו גילוי לזה ממקום אחר מהיכי תיתי לומר דע"ז נתכוון קרא וכמובן ואולם בחזה ושוק דקדשים כתי' ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור ודומה זה לקרא דמקום טהור דכתי' במי חטאת דבעי' עצם המקום טהור וא"כ ה"נ דכוותה ותרומה נמי י"ל דילפי' מחזה ושוק דקדשים וע' שבת (דף כ"ה ע"א) תוד"ה כך דשריפת תרומה טמאה הוא מה"ת וילפי' לה מקדשים מדאיקרי קודש ע"ש

ואולם בזבחים (דף נ"ה ע"א) דריש להאי תאכלו במקום טהור דכתי' בחזה ושוק לומר שאין נאכלין חוץ למחנה ישראל ע"ש אופן הדרש ואולי הספרי הנ"ל פליג אהך דזבחים והך דזבחים דריש לי' מאיזה מקרא אחר או ס"ל לספרי דתרתי ש"מ [והנה גם בתרומת הדשן כתי' והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור ואולם שם דרשי' לי' בירושלמי יומא פ"ב ה"ב לאיסור הנאת הדשן ע"ש דאמר מניין שהוא אסור בהני' רבי לא בשם רבי לעזר אל מקום טהור שיהא מקומו טהור (כלומר נקי בלא הנאה. קרבן עדה והוא כדרש ובעל השור נקי דדרשי' לי' לאיסור הנאה כלומר יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום) עכ"ל הירושלמי ואין לדרש זה ענין בכאן ובאתי רק להעיר]

כלל קעב) אכילת תרומה דזר. בר"ש משאנ"ץ על הספרא אמור פרק ד' ברייתא ט"ז כתב דלאבא שאול דפסחים (דף ל"ב ע"ב) יש לאו דכל זר לא יאכל קודש בזר האוכל תרומה פחות מכזית והוא ש"פ ע"ש והוא חידוש גדול שיהי' לאו דאכילת תרומה בפחות מכזית ובפסחים שם ס"ל לאבא שאול כן רק לענין תשלומין דמשלם קרן וחומש דתשלומין בדין ממון תליא מילתא וכדיליף שם מונתן ואין נתינה פחות מש"פ וע"כ תלוי רק בדין ש"פ משא"כ לענין הלאו לא שמענו

ואולם קצת יש להביא ראיה דלאבא שאול יש גם לאו בפחות מכזית והוא ש"פ מהא דס"ל לרבא בשבת (דף ס"ט ע"ב) דמיתה דתרומה במקום כרת (דחייבי כריתות) קאי וחומש במקום קרבן (חטאת דשגגת כריתות) קאי ע"ש וא"כ נראה דדין החומש כדין החטאת וכי היכי דבעי' בחטאת שב מידיעתו ובאותו אופן דבעי' לי' בחטאת ה"ה בחומש וא"כ אי נימא דבפחות מכזית והוא ש"פ ליכא לאו לאבא שאול וה"ל רק ח"ש לענין איסור א"כ איך מחייב עליו חומש הא לא ה"ל שב מידיעתו וכמבואר ביומא פ' א' דכל שבמזיד הי' רק ידיעת ח"ש לא חשוב שב מידיעתו עש"ה וע"כ דיש לאו גמור בפחות מכזית והוא ש"פ מדמחייב עלי' חומש ובאתי רק להעיר

כלל קעו אכילה וביאה. מצינו היות להם השתוות וכדאמרי' מתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה ובקידושין (ד' מ"ג ע"א) מודה באומר לשלוחו צא בעול את הערוה ואכול את החלב שהוא חייב שלא מצינו בכה"ת כולה זה נהנה וזה מתחייב הנה דנקטו רק ב' הנאות אלו אכילה וביאה [וע' קונטרס ע' פנים לתורה אופן א' דדנתי בזה אי מתעסק צריך כפרה בשאר הנאות שאינן הנאות אכילה וביאה] ומצינו דביאה נקראת אכילה וכמ"ש כי אם הלחם אשר הוא אוכל וכתיב אכלה ומחתה פי' וגו' וביומא (דף ע"ה ע"א) דריש קרא דזכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים אעריות ומאי נאכל לישנא מעליא כדכתיב אכלה ומחתה וגו' וכן בל' חכמים מצינו כן בכתובות (דף ס"ה ע"ב) דס"ל לר' אשי דאוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת דמתני' היינו תשמיש ומאי אוכלת לישנא מעליא כנ"ל ובנדה (דף י"ז ע"א) מאן בעי פקולי בנהמא ובגליון בשם הערוך היינו תשמיש בל' נקי' כדכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל עכ"ל. וכזה עוד בשבת (דף ס"ב ע"ב) אנשי ירושלים אנשי שחץ היו אדם אומר לחבירו במה סעדת היום כו' ופירש"י סעדת תשמיש וכהנה רבות

והנה מצינו בביאה דקטן בן ט' שנים ויום אחד ביאתו ביאה ומקמי הכי לא והנה לענין אכילה מצאתי כמו כן בר"ש תרומות פ"ז מ"ג המאכיל את בניו קטנים כו' משלם את הקרן ואין משלם את החומש ובר"ש וז"ל המאכיל בניו קטנים כגון בזר וקטנים לאו בני אכילה נינהו עכ"ל הנה דקטן לאו בר אכילה הוא ואולם היות גם בזה חילוק בין קטן בן ט' לפחות מבן ט' זה לכאורה לא מצינו ואמנם ראה זה מצאתי בת"כ אמור פרק ו' ברייתא ב' עה"כ ואיש כי יאכל קודש בשגגה וז"ל איש פרט לקטן או יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד ת"ל ואיש עכ"ל

והנה נראה ודאי דאין כוונת הת"כ לחייב את הקטן עצמו דלא מצינו חיוב לקטן בכה"ת ורק נראה הכוונה דגדול המאכיל תרומה לקטן בן ט' חייב בחומש ולפחות מבן ט' פטור וא"כ לפי הר"ש הנ"ל דמאי דפטור במאכיל לקטן היינו משום דקטן לאו בר אכילה הוא א"כ מוכח מן הת"כ דיש חילוק בזה בין קטן פחות מבן ט' לבן ט' דפחות מבן ט' לאו בר אכילה היא ובן ט' בר אכילה הוא וה"ז ממש כענין הביאה דפחות מבן ט' אין ביאתו ביאה ובן ט' ביאתו ביאה וא"כ מצינו עוד השתוות גדול לאכילה אל ביאה וכאמור [ולפי"ז הנה הת"כ חלוק בזה עם המשנה שהרי המשנה פוטרת סתם במאכיל לקטן ולא חילקה בין בן ט' לפחות מבן ט' ואילו הת"כ מחלק בזה ובלא"ה הרי הת"כ בהכרח חלוק עם המשנה בגוף הדין וכמובן]

ואולם גוף דברי הר"ש הנ"ל דקטנים לאו בני אכילה נינהו צ"ע לכאורה מהך דיבמות (דף קי"ד ע"א) לא תאכלום לא תאכילום להזהיר את הגדולים על הקטנים ומוכח דאכילת קטן שמי' אכילה ובמנחות (דף ע"ג ע"א) איש חולק ואפי' בע"מ ואין