בית האוצר חלק א רכח

והכי מוכח לשון התוס' שהעתקתי וע' תוס' כתובות (דף נ"ו ע"א) ד"ה ה"ז מקודשת ע"ש באותו הדיבור בעמוד ב' שכתבו דאין קידושין לחצאין וגם י"ל דכיון דהקידושין עדיין נשארים אף דנשארים רק לענין אכילת תרומה דהוא מידי דקנין לא מידי דאישות מ"מ גם זה מספקא לי' לש"ס לומר דלא חשוב כריתות וכמובן ואיך שיהיה אין מכאן ראי' לומר דאכילת תרומה דזרה אשת כהן יהיה בתורת אישות לא בתורת קנין וכמובן

ואולם מדברי המשנה גיטין (דף י"א ע"ב) שהבאתי בכלל הקדום אמר להם הרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו אמרו לו מפני שהוא קניינו ובפיה"מ להרמב"ם דהשיבו דאכילת העבד איננה מעלה בו דהוא רק מפאת היותו קניינו של כהן וכבהמת כהן דאוכלת תרומה וכמו שהעתקתי בכלל הקדום דברי הפיה"מ להרמב"ם וא"כ מדאמר והרי הוא פוסל את עבדו כו' כשם שפוסל את אשתו מוכח דבאשתו אודויי אודי לי' רבנן דחשוב הפסול חוב ורק אעבד השיבו דלא דמי עבד לאשה דשאני עבד שהוא קניינו וא"כ מוכח דזה כוונת תשובת החכמים דאשה האוכלת אכילתה מפאת אישות ואשתו כגופו ויש בה ענין כהונה מה מכח האישות וע"כ אכילתה מעלה לה והוי מצוה וע"כ שפיר הפסול מתרומה חשוב חוב משא"כ עבד אוכל רק מפאת היותו קניינו והוא רק כבהמת כהן האוכלת תרומה וע"כ אין האכילה מעלה בו ואין הפסול חוב וא"כ מוכח מכאן דאכילת האשה שפיר מפאת אישות לא מפאת קנין כעבד והכי מוכח נמי ממה דאשה שנתחללה ושנפסלה בביאת פסולין או חייבי כריתות אינה אוכלת תרומה גם אם היא אשת כהן ואם איתא דהאכילה רק מפאת היותה קניינו כעבדו ובהמתו לא הי' ראוי שיהיה שייך בה ענין חילול כלל וכמובן ועל כרחך דהאכילה מפאת ענין אישות ושהיא מקבלת ענין כהונה וקדושה מה ע"י האישות אשר מחמתו ראוי' לאכילת תרומה ככהן וע"כ אם נפסלה בביאת פסולין כו' ונתחללה א"א להיות לה קדושת כהונה ושפיר לא אכלה וכמובן

ועיין יבמות (דף נ"ו ע"א) אלא מעתה בת ישראל שניסת לכהן ומית לי' תיכול שכבר אכלה אלא כיון דמית ליה פקע לי' קדושתי' מינה כו' ומוכח דבחיי הבעל היתה אכילתה מפאת היותה מקבלת ממנו קדושה לא מפאת קניינו לבד כעבדו ושפחתו וכנ"ל וע"ע לשון הר"ש תרומות פ"ו מ"ב בת ישראל שאכלה תרומה ואח"כ ניסת לכהן כו' משלמת קרן וחומש לעצמה ובר"ש וז"ל דתרומה נמי אם היתה בעין לא היתה מחויבת ליתן לכהן דנעשית כהנת בנישואי' עכ"ל ומבואר לשון הר"ש דנעשית כהנת בנישואי' והיינו דמפאת חיבור האישות מקבלת ממנו קדושת כהונה ונחשבת כהנת לענין אכילת תרומה ולא שתאכל מפאת הייתה קניינו לבד מבלתי שיהיה בה קדושה וכמובן

וע"ע יבמות (ד' נ"ו ע"ב) במשנה אלמנה לכה"ג כו' מן האירוסין לא יאכלו בתרומה ר"א ור"ש מכשירין ובגמ' שם א"ר אלעזר א"ר אושעיא פצוע דכא כהן שקידש בת ישראל באנו למחלוקת ר"מ ור"א ור"ש כו' ממאי דילמא עד כאן לא קאמרי ר"א ור"ש התם אלא דיש לו להאכיל במקום אחר (שאם נשא אשה אחרת שאינה אלמנה מאכילה בתרומה) אבל הכא דאין לו להאכיל במקום אחר לא כו' איתמר אביי אמר הואיל ומאכילה בלא ידעה (פי' דגם כאן יש לו להאכיל במקום אחר אם הי' נשוי אשה ונעשה פצוע דכא ולא ידעה משנעשה פ"ד היינו שלא בא עלי' שתיפסל בביאתו אוכלת בתרומה, משנה היא בהערל דף ע' ע"א) רבא אמר הואיל ומאכיל בעבדיו ושפחותיו הכנעניים אביי לא אמר כרבא קנין דאישות מקנין דאישות ילפי' ולא ילפי' קנין דאישות מקנין דעבדים כו' עכ"ל הגמ' הצריך לענייננו

ומוכח קצת לכאורה דבזה פליגי אביי ורבא דרבא ס"ל דגם אכילת האשה מפאת קנין כעבד וע"כ שפיר מהני מה שיש לו להאכיל בעבדיו כו' גם לגבי האשה וכמובן משא"כ אביי ס"ל דהאכלתו את האשה הוא בתורת אישות ואילו האכלתו את העבד הרי הוא בתורת עבדות היינו מפאת היותו קניינו כבהמתו וע"כ אין האכלתו את העבד מועיל כלל לענין האשה כיון שאין האשה אוכלת מכח זה כלל רק מכח אישות ובכח אישות הרי לא מצינו לו שיאכיל במקום אחר וזהו שאמר אביי קנין דאישות מקנין דאישות ילפי' ולא ילפי' קנין דאישות מקנין דעבדים ודו"ק היטב ובאתי רק להעיר

וע"ע ירושלמי כתובות פ"ה ה"ד בראשונה היו אומרים ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה דהוון דרשין וכהן כי יקנה נפש קנין כספו דלא כן מה בין קונה אשה ובין קונה שפחה עכ"ל הירושלמי ומבואר דהירושלמי ס"ל דאכילת אשת כהן מפאת היותה קנינו כעבדו ושפחתו ובאתי רק להעיר

כלל קסט) אכילת תרומה דעבד ואשת כהן. יש להסתפק אם נשפע להם זכות האכילה מחדש בכל רגע ורגע מאת הכהן א"ד מעידנא דקנאם זכו באכילת תרומה לכל זמן היותם קניינו וע' יבמות (דף נ"ז ע"א) דהבאתי תחלת הסוגי' בכלל הקדום עיין עליו ואמר שם רבא לא אמר כאביי שאני ההם שכבר אכלה ואביי שכבר אכלה לא אמרי' כו' ונראה דבזה פליגי דרבא ס"ל דמרגע ראשונה דאירוסין ניתן לה ממנו כח וזכות האכילה וע"כ לא מיקרי זה יש לו להאכיל במקום אחר מפאת מה שמאכילה בלא ידעה כיון דהתם היא נשואה לו מכבר עוד מקודם שנעשה פצוע דכא ונמצא שבהיותו פצוע דכא הוא אין מאכילה כלל דזכות האכילה כבר ניתן לה מאז על כל זמן היותה אשתו ועתה בהיותו פ"ד שוב אין מאכילה כלל וע"כ לא חשיב זה יש לו להאכיל במקום אחר ואביי ס"ל דבכל רגע ורגע הוא מאכילה מחדש ונמצא שגם בנשואה מכבר עכ"ז מה שהיא אוכלת גם אחרי העשותו פ"ד הרי הוא עתה מאכילה מחדש בכל רגע ונמצא שפיר שגם פ"ד יש לו להאכיל במקום אחר ויש לדון עוד בזה וע"ע ביבמות (דף ע"ה ע"א) וע"ש ביבמות (דף נ"ז ע"א) בתוד"ה אביי וע"ע ביבמות (דף נ"ו ע"א) מ"ט דר' נתן אמר רבה הואיל שכבר אכלה כו' ובאתי רק להעיר

כלל קע) אכילת תרומה דזרה אשת כהן. ע' ילקוט קרח רמז תשנ"ה בשם הסיפרי זוטא וז"ל כל טהור בביתך (יאכל אותו דכתי' בקרא אתרומה) פרט לבת ישראל עד שלא זכה במעשה ידי' (היינו ארוסה שלא זכה במעשה ידי' אינו חייב לזונה ואינה אוכלת בתרומה, זית רענן) ומניין אתה מרבה משזכה במעשה ידי' (היינו נשואה שתאכל ז"ר) אמרת כל טהור בביתך יאכל אותו עכ"ל ומוכח דאכילת זרה אשת כהן תרומה הוא מפאת שחייב במזונותי' ולפי"ז אם תאמר איני ניזונית ואיני עושה תיאסר בתרומה אולם הא בורכא דהא הסיפרי זוטא הנ"ל בהכרח ס"ל דמזונות אשה מה"ת וכמאן דסבר הכי בכתובות (דף מ"ז ע"ב) וא"כ לסברא זאת אינה יכולה לומר איני ניזונית כו' דהא דיכולה לומר כן הוא רק משום דרשאה לומר אי אפשי בתקנת חכמים כמבואר בכתובות (דף פ"ג ע"א) משא"כ בחיוב דאורייתא לא מצינו שתוכל לומר אי אפשי ויל"ע בזה דגם בחיוב תורה סוף סוף הא יכולה לפטרו מחיובו ולמחול על החיוב ויומצא לספרי זוטא הנ"ל דלא תאכל אז תרומה ואולם הא דאמר בס"ז הנ"ל פרט לבת ישראל עד שלא זכה במעשה ידי' בלא"ה ק' דמעשה ידי' לבעלה לכ"ע רק דרבנן [וע' תוס' גיטין (דף מ"ז ע"ב) ד"ה ולביתך ותוס' קידושין (דף ל' ע"ב) ד"ה שיש] וגם דברי הס"ז הנ"ל בלא"ה הם דלא כש"ס דידן דמבואר בכמה דוכתי דד"ת ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ואסורה רק מדרבנן משום דעולא או משום סימפון ובאתי רק להעיר

והנה לס"ז הנ"ל יש להסתפק ג"כ בעבד ובהמת כהן אם האכילה רק מפאת שחייב במזונותיהן [והיינו אם נאמר דאין הרב יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך דאיבעי' הוא בגיטין (דף י"ב ע"א)] א"ד היא זכי' עצמותית וע' גיטין (דף י"ב ע"ב) שם דמייתי ברייתא דגם עבד כהן שברח אוכל תרומה ואז הרי אינו עושה לרבו ואין חייב לזונו לכ"ע ואולי הס"ז פליג גם אהך ברייתא ובאתי רק להעיר: