בית האוצר חלק א רכו

הטעמים אשר לי בזה הוא דמ"ד הנ"ל ס"ל דלא שייך כלל דיחוי בעצם הקרבן ורק בעבודה הוא דאמרי' דיחוי דהעבודה נדחית וע"כ שחוטין דכבר נעשה בם מעשה עבודה דשחיטה היא אחת מד' עבודות ואירע בה פסול אז נדחית עבודת השחיטה ואין חוזרת ונראית וה"ז פסולה דחשובה מחוסרת עבודת שחיטה ובמקומן יבוארו הדברים בארוכה אי"ה:

ולפי"ז דין אכילת קדשים אי שייך בי' דיחוי למ"ד הנ"ל יהי' תלוי אי אכילת קדשים חשוב עבודה שדיברתי בזה בכלל הקדום וכמובן ובלא"ה י"ל דגוף הספק אי אכילת קדשים חשוב קדשים לענין דיחוי או רק מצוה תלוי בהנ"ל אם האכילה היא עבודה דאם היא עבודה נראה יותר דחשובה קדשים ויש לה דין קדשים וכמובן מיהו גם אכילת תרומה קרוי' עבודה וכש"ס פסחים (דף ע"ב ע"ב) שהבאתי בכלל הקדום וא"כ גם באכילת תרומה יהי' ראוי לומר דיחוי אפי' אי נימא בעלמא דאין דיחוי אצל מצוות וזה וודאי אינו ולא אישתמיט אדם לומר כך וע' יבמות (דף ס"ח ע"ב) כשהיא חוזרת חוזרת לתרומה ואין חוזרת לחזה ושוק ע"ש דיליף לי' מקרא ויש לדרוש טעמא דקרא משום דחזה ושוק הם קדשים וע"כ אמרי' דיחוי דכיון דנדחית כבר בהיותה אשת הזר אין חוזרת ונראית וזה אי גם אכילת קדשים הוא כקדשים לענין דיחוי ואולם שם הוא רק דיחוי דגברא ואין הדיחוי בגוף הקדשים וע' זבחים (דף י"ב ע"ב) והארכתי בזה במ"א אי שייך דיחוי בגברא

וע"ע יבמות (דף פ"ז ע"א) דחוזרת בשביל בנה חוזרת אף לחזה ושוק ולכאורה גם שם שייך דיחוי ואולם ז"א ואדרבה יובן ג"כ הטעם מדוע חוזרת בשביל בנה עדיף מחוזרת בשביל עצמה וזה דחוזרת בשביל עצמה הרי באה לאכול בקדושת עצמה וגופה שהיא כהנת והיא הרי כבר נדחית בהיותה אשת הזר וע"כ אין חוזרת ונראית משא"כ בחוזרת בשביל בנה דאין אוכלת מכח עצמה כלל רק שהבן מכהן מאכילה בכחו והבן הרי לא נדחה וע"כ שפיר בכחו להאכילה והרי גם זרה ממש אוכלת בשביל בנה מכהן ולא עדיף הדיחוי מפאת שהיתה אשת זר מאילו היתה זרה ממש שבכח הבן להאכילה וה"ז דומה לעבד כהן דאוכל בחזה ושוק ואם מכרו לישראל וחזר ולקחו הימנו פשוט דאוכל עתה שנית בחזה ושוק ולא שייך למימר בי' דיחוי כיון שאין אוכל מכח עצמו כלל רק הכהן הוא שמאכילו בכחו והרי הכהן לא נדחה ושפיר מאכיל את עבדו ולא גרע פסול הדיחוי מפסול העבדות דעבד הוא עוד פחות מזר ואעפ"כ זיכתה לו תורה להאכיל את עבדו וא"כ מה בכך שהי' זה העבד פעם עבד ישראל ורק אילו הי' העבד אוכל מכח עצמו הי' שייך לומר שכבר נדחית קדושתו מלאכול משא"כ עתה שאין אוכל מכח עצמו כלל רק מכח מאכיל וכשהי' עבד של ישראל ולא הי' לו מאכיל ממילא לא הי' אוכל ועתה שהוא עבד כהן ויש לו מאכיל שפיר רשאי לאכול ואין בזה ענין דיחוי כלל וכמובן וא"כ ה"ה חוזרת בשביל בנה דבנה מאכילה שפיר יש לו להאכיל גם אשה שהיתה פעם אשת ישראל משא"כ אוכלת בשביל עצמה ובקדושת עצמה שפיר יתכן לומר דהיא כבר נדחית קדושתה בהיותה אשת הזר וכמובן וע' יבמות (דף ס"ח ע"ב) שם והיא הנותנת כהנת דקדיש גופה פסיל לה (עמוני כו' הבא עלי') הא (לוי' וישראלית דאוכלת רק בשביל בנה) דלא קדיש גופה לא פסיל לה כו' וא"כ ה"נ כהנת דקדיש גופה שפיר שייך לדון בה דין דיחוי ולומר דנדחית קדושתה ואינה חוזרת ונראית משא"כ אוכלת בשביל בנה דלאו בקדושה דנפשה אכלה אין אל הדיחוי מה לפעול והבן המאכיל הרי לא נדחה וז"פ אלא דכהנת גופה רק קדושתה לאכילת קדשים הוא דיש לה דין קדשים ושייך בה דיחוי משא"כ קדושתה לאכילת תרומה לא שייך דיחוי ושפיר חוזרת לתרומה ואין חוזרת לחזה ושוק ודו"ק ובאתי רק להעיר]

כלל קסה) אכילת מזבח אי שמה אכילה. ע' חולין (דף פ"א ע"ב) [ועמ"ש בלקח טוב כלל ג' סד"ה ודע דהא דטעמא לא חשוב אכילה] וקצ"ע ממנחות (דף פ"ד ע"א) דפריך אהא דשומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ורמינהי לאכלה ולא לשריפה (והיכי מקרבינן קומץ לשרפו על גבי המזבח, רש"י) וכן הוא בבכורות (דף י"ב ע"ב) דבהמת שביעית פטורה מן הבכורה מטעמא דלאכלה ולא לשריפה וכ"ה בת"כ פ' בהר פרק א' ברייתא ו' לאכלה ולא להביא ממנה מנחות לאכלה ולא להביא נסכים ממנה וצ"ע דמדוע לא נימא דאכילת מזבח שמה אכילה והוא בכלל לאכלה וכהך דחולין (דף פ"א ע"ב) הנ"ל [ודוחק לומר דמשום דכתיב לכם יהי' לאכלה ובאכילת מזבח אע"ג דשמה אכילה עכ"ז הרי איננה אכילת אדם וא"כ אין האכילה לכם דשטחיות הלשון מוכיח דהמיעוט מתיבת לאכלה גופי' ומפאת דההקרבה ע"ג המזבח היא שריפה ולא אכילה ולא שהמיעוט מתיבת לכם וי"ל דענין המיעוט הוא כך לכם יהי' לאכלה שתעשו בו אתם (כהוראת לכם) מעשה אכילה ולא שתעשו בו מעשה שריפה ובהקרבה על המזבח הרי האדם עושה בו רק מעשה שריפה אלא דלגבי מזבח הוא דנחשב אכילה וע"כ שפיר נקט לאכלה ולא לשריפה היינו שהאדם עושה בו רק מעשה שריפה ואין עושה בו מעשה אכילה כמו שנתחייב ודו"ק]

וע"ע ברא"ם עה"ת שמות פרשה כ"ט פסוק ל"ז ד"ה כגון הלן והיוצא כו' דכ' דפסול יוצא כגון בשר העולה והחטאת והאשם ואימוריהן והדם שיצאו חוץ לקלעים דכתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו דהיינו בשר קודש שיצא חוץ למחיצתו דהוי טריפה לא תאכלו בין לאכילת אדם בין לאכילת מזבח דאי בטריפה קמיירי לכתוב טריפה לא תאכלו עכ"ל ונראה ג"כ כוונתו מפאת דאכילת מזבח שמה אכילה וע"כ לא תאכלו כולל גם אכילת מזבח דאיהי נמי אכילה סתמא מיקריא

ואולם דבריו צ"ע מגמ' חולין (דף צ' ע"ב) מי כתיב על כן לא יאכל המזבח וה"נ הא רק לא תאכלו כתיב וא"כ הרי הכתוב מזהיר רק את האדם שלא יאכל אבל לא אסר אכילת מזבח ור' הונא נמי דאסר בחולין שם גיה"נ למזבח הוא רק מפאת ממשקה ישראל וזה איננו כוונת הרא"ם ז"ל וכמובן מדבריו וגם יוקשה לדברי הרא"ם דהא פשטי' דקרא דובשר בשדה טריפה קאי אטרפה ממש ומהאי קרא הוא דידעי' איסור טריפה וא"כ טריפה ממש ליתסר נמי לגבוה מהאי קרא ונימא לא תאכלו בין לאכילת אדם ובין לאכילת מזבח ול"ל במנחות (דף ה' ע"ב) לקרא דמן הבקר להוציא את הטריפה הא מלאו דכתיב בטריפה גופי' נפיק נמי איסור טריפה למזבח וצ"ע וע' זבחים (דף פ"ב ע"ב)

כלל קסו) אכילת בעלי חיים. אם ג"כ אינה קרוי' אכילה בפחות מכזית כמו באדם יש קצת ראי' מש"ס זבחים (דף ל"א ע"א) חישב שיאכלוהו כלבים למחר פיגול דכתיב ואת איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל ואי נימא דאכילת בע"ח הוי אפי' בפחות מכזית א"כ משכחת לי' פיגול במחשבה על פחות מכזית כגון בחישב שיאכלוהו כלבים למחר וזה לא מצינו ואולם לדעת הרמב"ם ה' מלכים פ"ט ה"י דב"נ מתחייב אאבר ובשר מן החי אפי' בכ"ש מטעמא דלא נאמרו שיעורין לב"נ א"כ ע"כ דאכילת ב"נ גם בכ"ש מיקריא אכילה דאל"כ איך מתחייב הכתיב אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו [ומזה הכתוב הוא שמתחייב הב"נ על אמ"ה וכמ"ש הרמב"ם בהתחלת פ"ט שם] וא"כ הרי בעי' אכילה וא"כ בלא"ה משכחת פיגול בפחות מכזית כגון בחישב שיאכלהו עכו"ם למחר דאכילתו שמי' אכילה ק"ו מאכילת בע"ח וגם הא נלמד ממקרא זה דאך בשר בנפשו וגו' ועוד מכמה מקראות דכתיב בהו אכילה גבי ב"נ וא"ל דזהו רק קודם מ"ת משא"כ אחר מ"ת דהובררו ישראל שוב אין אכילתם קרויה אכילה וכהך דתוס' נדה (דף ע' ע"ב) ד"ה ואין דכתבו דאפי' לרשב"י דעכו"ם אין קרוים אדם ה"מ אחר מ"ת דהובררו ישראל מהם אבל קודם מ"ת היו קרוים אדם דז"א דגם אחר מ"ת נאמר כל בן נכר לא יאכל בו [לדעות דגם עכו"ם בכלל ולא לבד ישראל שנתנכרו מעשיו] ובפ' בחקותי וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו אויביכם ובפ' תבוא גוי עז פנים וגו' ואכל פרי בהמתך וגו' הרי דגם אחר מ"ת אכילת עכו"ם קרויה אכילה