בית האוצר חלק א רכה

חיוב למשחה מעכב במצות אכילת קדשים או לא וכבר דנתי בזה בקונטרס ע' פנים לתורה ועי"ל דפשיטא ליה דאינו מעכב והאיבעי' רק דכיון דאינו מעכב וא"כ גם עומד בדיעבד יצא מש"ה מיחשיב שפיר גם מקום שרואין משם מעומד מקום הראוי לאכילה א"ד כיון דלכתחלה אסור לאכול מעומד ע"כ לא מיקרי ראוי ולא תלינן בי' וה"ז ספק אי דיעבד מיקרי ראוי או לא דדנתי בזה בלקח טוב בכלל מיוחד ואין להאריך

והנה בענין אכילת בשר קק"ל בעזרה מצאתי עוד הדבר מפורש ברש"י ותוס' חולין (דף צ' ע"ב) דאהא דאמר שם גיד הנשה של שלמים מכבדו לאמה כ' רש"י ז"ל וז"ל וק"ל ירך של שלמים למה נחתך בעזרה והלא נאכל בכל העיר ונראה בעיני דחטאת ואשם גרסינן שהן נאכלין בעזרה א"נ משום חזה ושוק של כהנים והגיד בתוכו ורוב אכילתן ודירתן בעזרה ולשכותיהם ששם היו ישינים נקט נמי שלמים עכ"ל ובתוס' שם ד"ה של הוסיפו עוד וז"ל א"נ בשלמים של כהנים שכל קדשיהם היו רגילים לאכול בעזרה עכ"ל ומבואר להדיא דגם בשר קק"ל נאכל לכתחלה בעזרה ותימה על המל"מ ז"ל פ"ב משחיטה שם שלא הביא כלל רש"י ותוס' חולין הנ"ל ובאתי רק להעיר

כלל קסב) אכילת קדשים. ע' כלל קנ"ח וע' צל"ח ביצה (דף י"ט) דדן לומר דאכילת קדשים קלים של הבעלים אינו מצוה כלל ורק אכילת הכהנים בקדשי קדשים הוא דהוי מצוה עש"ה וע' פסחים (דף נ"ט ע"א) דמוכח דהוי מצוה וכ"כ הרמב"ן במצוה א' ממ"ע ששכחן הרמב"ם לדעתו ז"ל והביא הך דפסחים עש"ה וע"ע נדרים (דף ד' ע"ב) דאמר דחטאת יולדת יש לה מעלה דשרי' לה (ליולדת) למיכל בקדשים ובפי' הרא"ש שאכילת קדשים מצוה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם ועוד שלא יבואו לידי נותר עכ"ל ומבואר דגם אכילת הבעלים מצוה וכן מוכח בכמה דוכתי ואולם מצאתי ברעיא מהימנא בהר (דף ק"ט ע"א) ד"ה פקודא בתר דא לתת ללוים ערים לשבת דחשוב שם פקודין שהם בקדשים ונאמר שם בזה"ל פקודא ט"ז אכילת קדשים כמשפט לכהנים פקודא י"ז אכילת שירי מנחות עכ"ל ויותר מזה לא חשב במצות אכילת קדשים וא"כ מוכח דאכילת קדשים קלים דבעלים איננה מצוה מדלא חשבה ולישנא דאכילת קדשים כמשפט לכהנים מוכח להדיא דאכילת הבעלים איננה מצוה ואולם מאי דחלק הרע"מ אכילת הכהנים עצמן לב' מצות ומנה אכילת קדשים לחוד [והכוונה אזבחים ועופות] ואכילת שירי מנחות לחוד הוא דבר הצ"ע ולא ידעתי לו טעם לכאורה

כלל קסג) אכילת קדשים אי מקרי עבודה. ע' פסחים (דף ע"ב ע"ב) דאכילת תרומה מקרי עבודה ויליף לי' מדכתי' עבודת מתנה אתן את כהונתכם וגו' עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת ביהמ"ק וברש"י עבודת מתנה מתנות כהונה שנתתי לכם הרי הן כעבודה עכ"ל וא"כ ה"ה אכילת קדשים וכמובן [ואולם מכאן יש ראי' רק אחלק כהן משא"כ אכילת בעלים בקדשים קלים י"ל דאין קרוי עבודה וכמובן] וע"ע תוס' יבמות (דף ל"ב ע"ב) ד"ה איסור דאהא דהקדימו שם דאיסור כולל בעי שם אחד כתבו וז"ל והא דחשיב איסור כולל בע"מ ששימש בטומאה דמעיקרא שרי באכילה ואסור בעבודה איטמי לי' מיגו דאיתסר באכילה איתסר נמי בעבודה אכילה ועבודה חשוב נמי שם אחד דשניהם נאסרו בלשון קריבה דבעבודה כתי' כל איש אשר בו מום לא יגש להקריב לחם וגו' ובאכילה בטומאה כתי' איש איש אשר יקרב מכל זרעכם וגו' עכ"ל ואין מזה ראי' לכל אכילה שתיקרא עבודה דרק שם שאני דהם שם אחד של איסור דאפקינהו רחמנא לאיסורייהו בחדא לישנא

וע"ע בכורות (דף ל"ב ע"ב) במשנה, בש"א לא ימנה ישראל עם הכהן בבכור וב"ה מתירין ואפי' עכו"ם ובגמ' מתני' מני ר"ע היא (מתני' דשרי עכו"ם בבכור ר"ע היא ואליבא דב"ה הוא דקאמר ר"ע דב"ה מתירין אפי' עכו"ם) דתני' בכור אין נמנין עליו אלא חבורה שכולה כהנים דברי ב"ש ובה"א אפי' זרים ר"ע מתיר אפי' עכו"ם מ"ט דב"ש דכתי' ובשרם יהי' לך כחזה התנופה וגו' מה התם כהנים אין ישראל לא אף הכא כו' וב"ה ה"מ תם אבל בע"מ כתי' הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומה טמא שאינו אוכל בקק"ל אוכל בבכור זר שאוכל בקק"ל אינו דין שיאכל בבכור איכא למיפרך מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת ציבור וב"ה אטו בעבודה קאמר באכילה קאמרי' אכילת זר עדיף עכ"ל הגמ' וי"ל דבזה מחולקין ב"ש וב"ה דב"ש ס"ל דגם האכילה קרוי' עבודה והוא מסוג עבודה וע"כ שפיר פרכי' מה לטמא שכן הותר בעבודת ציבור משא"כ ב"ה ס"ל דאכילה סוג בפ"ע ואינה קרוי' עבודה וע"כ שפיר לא פרכי' פירכא זאת דנהי דיש לטמא מעלה על הזר בעבודה עכ"ז אין זה מועיל לענין אכילה דאכילה הוא סוג בפ"ע ובסוג זה הרי זר עדיף ודו"ק וי"ל דש"ס דפסחים (דף ע"ב ע"ב) הנ"ל דר' טרפון הוא בעל המאמר דשם דאכילת תרומה קרוי' עבודה ע"ש וע"כ י"ל דר' טרפון בזה בשיטת ב"ש קאי דס"ל נמי דאכילת קדשים קרוי' עבודה ע' ברכות (דף י' ע"ב) ויבמות (דף ט"ו ע"א) דר' טרפון הי' מתלמידי ב"ש דאילו לב"ה דאכילת קדשים אין קרוי' עבודה ה"ה דאכילת תרומה אין לה להקרא עבודה ק"ו מקדשים [ואולם הש"ס פסחים שם אמר נמי בסברת ר' יהושע דשם כהאי דר' טרפון ור' יהושע הי' מתלמידי ב"ה וי"ל דזהו לפי דעת ר"ע אליבא דב"ה דש"ס בכורות הנ"ל דמתיר גם עכו"ם בבכור וכ"ש זר ע"ש דר"ע יליף לי' מקרא וסתמא דמתני' הא אתי' כוותי' וכנ"ל וע"כ לדידי' אין הכרח לומר דאין האכילה קרוי' עבודה לב"ה משא"כ לתנא דברייתא אליבא דב"ה דפוסל עכו"ם ומתיר רק זר מק"ו מטמא ולא חייש לפירכא דמה לטמא שכן הותר בעבודת ציבור משום דבאכילה אכילת זר עדיף י"ל שפיר דאין אכילה קרוי' עבודה ושזהו סברת פלוגתת ב"ש וב"ה ובאתי רק להעיר]

וע"ע עירובין (דף ק"ה ע"א) איבעי' להו טמא ובעל מום איזהו נכנס (אם הוצרכו ליכנס להיכל לתקן ולא הי' שם אלא טמא ובע"מ הי עדיף) ר' חייא בר אשי אמר רב טמא נכנס דהא אישתרי בעבודת ציבור ר' אלעזר אומר בע"מ נכנס דהא אישתרי באכילת קדשים וי"ל ג"כ דפליגי בהנ"ל אם האכילה חשובה עבודה דר"א ס"ל דהאכילה חשובה עבודה ג"כ וא"כ ממילא בע"מ עדיף כיון דמותר באכילה דהיא גם עבודה ורב ס"ל דהאכילה אינה עבודה ע"כ עבודה עדיף מאכילה ודו"ק ואולם שם י"ל עוד דפליגי בפלוגתא דטומאה דחוי' כו' דרב ס"ל דהותרה ולכן טמא עדיף מפאת דאישתרי בעבודת ציבור ור"א ס"ל דטומאה רק דחוי' בציבור ולכן בע"מ דהותר באכילה היתר גמור עדיף מטמא דרק דחוי' אבל לא הותרה אצלו ודו"ק וע' רש"י יומא (דף ז' ע"ב) ד"ה הא שכ' קתני מיהא שהותרה בציבור אלמא היתר היא בציבור עכ"ל וא"כ ה"נ לשון דאישתרי בעבודת ציבור דאמר בגמ' מוכח קצת דס"ל דהותרה וכנ"ל ובאתי רק להעיר

כלל קסד) אכילת קדשים. אי יש לה דין קדשים ואמרי' בה דיחוי א"ד יש לה רק דין מצוה ולא אמרי' בה דיחוי למ"ד אין דיחוי אצל מצוות דיברתי כבר בזה בקונטרס ע' פנים לתורה ובס' לקח טוב וכעת ראיתי בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ק"ה ברהיטת דבריו שם שכ' וז"ל ניחא לן למימר דהרמב"ם מלתא אגב אורחא קמ"ל שאיסור זריקת הדם אינו אוסר את הבשר דנימא בי' דיחוי אצל אכילתו כדאיבעיא לן בפרק האלילים אם יש דיחוי אצל מצוות וטעמא דמילתא כו' עכ"ל ומבואר מרהיטת לשונו דרק מדין דיחוי אצל מצות קאתי עלה ולא מדין דיחוי דקדשים ושהיתה סברתו פשוטה דיש לה רק דין מצוה לענין זה ולא דין קדשים [ולמ"ד דבע"ח אין נדחים רק שחוטין והכי קיי"ל והדבר צריך טעם ואחד מן