בית האוצר חלק א רכד

ורק בקדשי קדשים דאין נאכלין אלא בעזרה שפיר י"ל שאכלום מיושב די"ל דמצות למשחה וגו' המחייבת לאכול מיושב דוחה איסור ישיבה בעזרה ואם אינו דוחה אזי אכלום שפיר מעומד כיון דא"א בענין אחר וקיימו מצות למשחה בענינים אחרים שהיה אפשר להן כגון אכילה בצלי ובחרדל כמבואר בכ"ד משא"כ בקק"ל דנאכלין לכתחלה בכל העיר א"כ שפיר א"א לאוכלן בעזרה מפאת ממ"נ הנ"ל דאו שדוחין איסור ישיבה בעזרה ללא צורך או שמבטלין מצות למשחה וגו' וכנ"ל והתינח בבשר קק"ל משא"כ לחמי תודה לפמ"ש תוס' בכורות (דף כ"ז ע"א) ד"ה ואתי דלא שייך למשחה לגדולה רק בבשר ע"ש א"כ שפיר היו רשאין לאכול לחמי תודה בעזרה מעומד ושפיר קאמר בגמ' אטו לחמי תודה בעזרה לא מי לא מיתאכלי משא"כ התוס' שבועות (דף י"ז ע"ב) הנ"ל י"ל דקאי אבשר קק"ל ושפיר כתבו דלא שייכא אכילה בעזרה בקק"ל ע"כ דברי התלמיד והם דברים מתקבלים לכאורה וגוף ההערה דאסור לאכול קק"ל בעזרה מיושב מפאת אין ישיבה בעזרה כו' וגם דאסור לאכול קדשים מעומד מפאת למשחה וגו' כן הוא בתוס' יומא (דף כ"ה ע"א) ד"ה אין ישיבה בעזרה וז"ל תימא דאמר בפ"ב דזבחים ומה יושב שאוכל כו' וי"ל שאוכל בקק"ל הנאכלים בכל העיר כו' א"נ י"ל היינו טעמא דמותר לישב ולאכול קדשים דבאכילת קדשים כתיב בהו למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין והיינו מיושב עכ"ל ובוודאי כוונת התוס' לש"ס גיטין הנ"ל דאכילה מעומד מתשת כח האדם

ואולם לקושטא דמלתא נלענ"ד דמותר לאכול קק"ל בעזרה ומנא אמינא לה מגמ' ערוכה בזבחים (דף פ"ט ע"ב) בשר קק"ל שיצא לפני זריקת דמים ר' יוחנן אמר כשר ר"ל אמר פסול ר"י אמר כשר הואיל וסופן לצאת (אחרי הזריקה וההקטרה דקק"ל נאכלין בכל העיר) ר"ל אמר פסול עדיין לא הגיע זמנו לצאת (דעדיין הוא לפני הזריקה ואכתי לא אישתרי באכילה) ושם בזבחים (דף ק"ד ע"ב) איתא בעי ר"א יציאה מהו שתועיל (לפסול) בפרים הנשרפין כו' (אם יצאו מן העזרה לפני זריקת דמים) מאי קמיבעי לי' (אמאי לפסול הרי סופן לצאת לשריפה) א"ר ירמי' בר אבא אליבא דמ"ד עדיין לא הגיע זמנו לצאת (אליבא דר"ל הנ"ל הוא דקמיבעי לי') מי אמרי' ה"מ בשר קק"ל דאין סופו לצאת חובה (דהא אפשר לאוכלו בעזרה) אבל הני (פרים הנשרפין) דסופן לצאת חובה (כמצותן לשריפה) לא א"ד לא שנא עכ"ל הגמ' ומבואר להדי' דבשר קק"ל אין סופו לצאת חובה ואי בעי אכיל לי' בעזרה וא"ל דש"ס זבחים הנ"ל קאי אזמן שהיו מלכי בית דוד דאז לא הי' סופו לצאת חובה דאפשר שיבוא המלך ויאכלנו בעזרה מיושב דז"א דיוקשה ע"ז מכמה ראיות שהבאתי בכלל קנ"ח דמצות אכילת קדשים הוא בבעלים דווקא [וזה וודאי דוחק גדול לומר דר"ל דזבחים הנ"ל איירי רק בקק"ל של המלך עצמו בזמן שהיו מלכי ב"ד דהא סתמא קאמר וכמובן]

ואולם בירושלמי יומא פ"ו ה"ו איתא שם נמי איבעי' הנ"ל פרים הנשרפין מהו שיופסלו משום יוצא ופשיט ליה מהך דר"ל בשר שלמים שיצא ואח"כ נכנס ונזרק עליו הדם כבר נפסל ובקרבן עדה שם וז"ל ולא סבירא לי' לחלק דהכא חובה לצאת משא"כ בבשר קק"ל עכ"ל ולהנ"ל י"ל דשפיר סבירא ליה גוף סברת החילוק הנ"ל רק דהירושלמי סבור באמת דגם בשר קק"ל ההכרח לאוכלו חוץ לעזרה מטעם הנ"ל ואין כאן חילוק ואולם בירושלמי שם מוכח דגם בלחמי תודה פסיל ר"ל מטעם סופו לצאת ושם הרי אין סופו לצאת חובה וכדברי תלמידי הנ"ל אמנם באמת דברי תוס' בכורות הנ"ל דלמשחה לא שייך רק בבשר תמוהים מש"ס סוטה (דף ט"ו ע"א) יעוי"ש דמבואר שם להדיא דגם במנחות יש חיוב למשחה וגו' עש"ה

וע"ע תוס' זבחים (דף ע"ה ע"ב) ד"ה שביעית דכתבו בפשיטות דיש בתרומה חיוב למשחה ע"ש ואעפ"י שאין התרומה בשר וא"כ י"ל דמה"ט ס"ל לירושלמי דגם לחמי תודה ההכרח לאוכלם חוץ לעזרה ופליג אסברת הש"ס שבועות הנ"ל דאמר אטו לחמי תודה בעזרה מי לא מיתאכלי וגם י"ל דש"ס דידן אדיעבד קאי דאם אכלו בעזרה קיים מצות אכילה דחיוב דלמשחה אינו מעכב ע' קונטרס ע' פנים לתורה אופן י"א וכן באכלם מיושב שפיר קיים מצות אכילה ואע"ג דעובר עבירה בישיבה דל"ש כאן דין מהב"ע דבקדשים בעי' שינה לעכב ולא אמרי' מהב"ע וכנודע ועוד דאפשר למצוה בלי עבירה ע"י שיאכל חוץ לעזרה ועוד דהאכילה היא המצוה' והאכילה הרי איננה עבירה והישיבה מלתא אחריתי הוא ואין לה ענין לפסול האכילה וז"פ]

והנה מצאתי עוד בפי' הר"ש פרה פ"ג מ"ה שכ' וז"ל תניא בתוספתא ישמעאל בן פיאבי שרף שתים (ב' פרות עשה) אחת בטבולי יום ואחת במעורבי שמש ואותה שנעשית במעורבי שמש היו דנין עלי' אמר להם מעשר נאכל לטבולי יום ותרומה נאכלת למעורבי שמש מעשר שנאכל לטבולי יום כל שכן שהוסיפו לו קדושה קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים וקק"ל חוץ מן הקלעים קק"ל הנאכלים חוץ לקלעים כ"ש שהוסיפו להם קדושה כו' פי' מעשר שנאכל לטבולי יום כ"ש שהוסיפו לו קדושה אם החמירו לאוכלו במעורבי שמש וכן קק"ל הנאכלים חוץ לקלעים כ"ש שהוסיפו בם קדושה אם החמירו לאכלן לפנים מן הקלעים כו' עכ"ל הר"ש ומבואר להדיא דאם אוכל קק"ל בעזרה אדרבה מוסיף בזה במעלתם ולא כמו שעלה ע"ד תלמידי הנ"ל לומר דההכרח שיגרע במעלתם דאם אוכלם מעומד הא אין אוכלם דרך גדולה ואם אוכלם מיושב וודאי דפוחת ג"כ במעלתם במה שעובר עבירת הישיבה עם קיום המצוה יחד דנהי דלא אמרי' מהב"ע לפסול המצוה וכנ"ל עכ"ז גרעון למצוה מיהת וודאי הא הוי עבירה הנעשית בשעת קיום המצוה וחביבה יותר מצוה הנעשית בלי עבירה עמה מהנעשית ועבירה עמה ואיך תאמר התוספתא דבאוכל קק"ל בעזרה הוסיף בהם קדושה ודוחק לומר דהתוספתא איירי בלחמי תודה ונזירות דסתמא קתני וסתם קק"ל וודאי דהיינו בשר דרוב קק"ל הוא בשר דמלבד בשר אין עוד קק"ל רק לחמי תודה ונזירות ועוד דכבר הבאתי מש"ס סוטה (דף ט"ו) דגם בלחם בעי' למשחה כו' ועוד דהא אמר התם בתוספתא עוד בתר הך דמייתינא ק"ק נאכלין ליום אחד וקק"ל לב' ימים קק"ל הנאכלין לב' ימים כ"ש שהוסיפו להן קדושה (אם אכלם ליום אחד) וזה ע"כ איירי בבשר קק"ל דלחמי תודה ונזירות הא נאכלין רק ליום אחד וא"כ מיסתבר דגם ברישא בבשר איירי דומיא דסיפא וז"פ

ודע דבתוס' יומא (דף כ"ה ע"א) ד"ה אין הנ"ל מוכח קצת דלא פשיטא להו הך מילתא דאכילת קדשים בעי מיושב מפאת למשחה עש"ה דבתירוצם הג' הוא שכתבו כן משא"כ ב' תירוצים הראשונים שם מוכח דלית להו הך סברא וצ"ל לב' תירוצים הראשונים דס"ל דלמשחה שייך רק בדבר שהוא שבח בגוף המאכל כגון אכילת צלי שלוק ובחרדל ולתת לתוכו תבלין דהני הוא דחשיב בחיוב דלמשחה בחולין (דף קל"ב ע"ב) וזבחים (דף ע"ו ע"א) משא"כ היכא דגוף המאכל מושבח ורק האדם אוכלו מעומד ותש בזה כח האוכל אין בזה חסרון במאכל ושפיר חשוב גוף האכילה למשחה ויש לחלק עוד מטעם אחר ולומר דרק בדבר שחסרונו ניכר בשעת האכילה שאין נהנה מאכילה הוא דלא חשוב למשחה משא"כ עמידה נהי דמתשת כח האדם עכ"ז אין זה ניכר בשעת האכילה ורק אח"כ הוא שמרגיש התשות כח ולכן שפיר חשיבא האכילה למשחה [וע' כזה בנדרים (דף פ' ע"ב) גבי יוה"כ כתיב תענו את נפשותיכם מילתא דידע עינויא השתא רחיצה לא ידע עינויא השתא כו']

וע"ע זבחים (דף קי"ח ע"ב) דאהא דתנן שם (דף קי"ב ע"ב) דבשילה היו קדשים קלים נאכלין בכל הרואה (בכל מקום שרואין משם את שילה ויליף ליה התם מקרא) אמר התם בעי ר' פפא עומד ורואה יושב ואינו רואה מאי עכ"ל הגמ' וי"ל דזהו ספיקו של ר' פפא אי בעי' באכילת קדשים מיושב מפאת למשחה וממילא ראוי שיהי' תלוי בישיבה או לא בעי' מיושב ושרי לאכול גם מעומד ולכן גם בעומד ורואה סגי להחשב מקום אכילה אמנם י"ל דפשיטא ליה דמעומד לא חשוב למשחה כו' והאיבעי' רק אי בקק"ל דהבעלים אוכלין אותו בעי' למשחה ע' רש"י בכורות (דף כ"ז ע"א) ד"ה אבל דמוכח דחיוב דלמשחה שייך רק בכהן ובמ"א הארכתי בזה ואכ"מ ועי"ל דמספקא ליה אי