בית האוצר חלק א רכג

והנה שמעתי שבס' מנחת חינוך נסתפק אם אכילת מעשר שני בירושלים מצוה או רשות ואין ספרו בידי כעת לעיין בו ולדידי הנה הספק הזה מפורש בספרי הנ"ל דמפורש בו להדיא דשתיית יין מע"ש בירושלים הוא יין מצוה וכאמור וכן מבואר עוד להדיא בספרא אחרי פרק ז' ברייתא ג' וז"ל ארבה את החולין (לאסור אכילתם ביוה"כ) שאינן בעמוד ואכול (שאין אכילתן מצוה) ולא ארבה את התרומה ומעשר שני שהן בעמוד ואכול ת"ל תענו את נפשותיכם ריבה עכ"ל הספרא ואמנם הנה בש"ס דידן יומא (דף ע"ד ע"ב) הובא ג"כ הך ברייתא דספרא אחרי ונשמטו שם תיבות ומע"ש ונאמר רק אביא החולין שאינן בקום ואכול ולא אביא את התרומה שהיא בקום ואכול ת"ל תענו כו' וא"כ נראה קצת דש"ס דידן פליג בזה אספרא וס"ל דאין אכילת מע"ש מצוה וע"כ בדיוק השמיט הש"ס הך דומע"ש כיון שאין זה נכון לפי שיטת הש"ס

ולפי"ז הנה יתיישב בפשיטות הא. דהש"ס נזיר הנ"ל נאיד מאוקימתא דספרי דמוקי הך דלאסור יין מצוה ביין של מע"ש ולהנ"ל ניחא דש"ס דידן לטעמי' דס"ל דאין אכילת מע"ש בירושלים מצוה כלל וכדדייק ש"ס יומא הנ"ל דהשמיט מברייתא דספרא תיבות ומע"ש וע"כ שפיר הוכרח הש"ס לחפש אוקימתא אחרת משא"כ הספרי ס"ל דהוא מצוה וכשיטת הספרא ע"כ שפיר מוקי לי' בפשיטות ביין של מע"ש ודו"ק ונכון בס"ד. [וא"ל איך אכשר שלא תהי' אכילת מע"ש בירושלים מצוה והרי מקרא מלא נאמר ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך וגו' דז"א די"ל דקרא אתי רק לאסור האכילה שלא לפני ה' היינו חוץ לירושלים ואע"ג דאיכא בלא"ה לאו דלא תוכל לאכול בשעריך י"ל דבא לעבור עליו בל"ת ועשה דוגמת לנכרי תשיך לדעת הרמב"ן דלא אתי למצוה רק לאסור ריבית ישראל ולעבור עליו בעשה ול"ת כש"ס ב"מ (דף ע' ע"ב) וכהנה רבות וגם י"ל דאתי לאיסור עשה אהיכא דלא ראה עדיין פני חומה דאז ליכא עדיין לאו דלא תוכל וגו' כמבואר במכות (דף י"ט ע"ב) ויתיישב בזה קושית תוס' שם ד"ה אמר וא"ל הא קרא דואכלת לפני ה' וגו' איירי כשכבר הוא בירושלים וא"כ הרי כבר ראה פני חומה דז"א דכוונת הכתוב דכשאתה רוצה לאכול מע"ש אסור לך לאכלו מחוץ לפני ד' רק מוכרח אתה להביאו לפני ד' ולאכלו שם וז"פ ודע די"ל ג"כ דגם הש"ס יומא הנ"ל ס"ל דאכילת מע"ש מצוה אלא דס"ל דאין המצוה בבעלים דוקא וכמ"ש תחלה בשיטת הש"ס נזיר וע"כ לא נקט מע"ש משום דעבור מצות מע"ש אין ה"א לדחות העינוי דהרי אפשר להאכילו לקטנים משא"כ הספרא ס"ל דמצות אכילתו בבעלים ושפיר נקט מע"ש ולפי"ז יומצא דאכילת תרומה לכ"ע מצותה בבעלים וכמובן ובאתי רק להעיר]

ושוב נזכרתי דהרמב"ן בהשגותיו לסה"מ מנה במצות ששכח הרמב"ם לפי דעתו מצות אכילת מע"ש בירושלים עש"ה במצוה א' ממצות הנ"ל לרמב"ן וע"ש במגילת אסתר שכ' ומה שהביא הרמב"ן ראי' מפסחים שהוא מצוה נ"ל שאין משם ראיה כלל כי התם מיירי באכילת הקרבנות לבעלים אכן המע"ש אינו בכלל הקרבנות ואף אם הי' בכללם חלק המצוה הוא ולא מצוה בפ"ע ולא יבוא במניין עכ"ל כנראה שנסתפק בזה ז"ל אי אכילת מע"ש בירושלים מצוה וצ"ע מספרא הנ"ל דמפורש דהוא בעמוד ואכול ומספרי הנ"ל דמפורש דהוא יין מצוה וע' בזוהר הרקיע להתשב"ץ ז"ל במצות אכילת תרומה דהביא ראי' דאכילת תרומה מצוה מש"ס יומא הנ"ל דאמר ולא אביא את התרומה שהיא בקום ואכול ע"ש ואם כן הספרא דחשב נמי מע"ש אם כן גם אמע"ש יש ללמוד כן וכמובן בפשיטות וגם על הרמב"ן ז"ל צ"ע שלא הביא דברי הספרא והספרי הנ"ל לראי' לדבריו וצע"ג

והנה בדבר הספק אי מצות אכילת מע"ש הוא בבעלים דוקא מצאתי עוד בפיה"מ להרמב"ם ז"ל מע"ש פ"א מ"ז דאהא דתנן אין מביאין קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות חטאות ואשמות מדמי מע"ש כ' ז"ל וז"ל קיני זבים כו' הם שתי תורים כו' והם אחד לחטאת ואחד לעולה וכל אלו אין אוכלין אותן בעליהן אבל העולה נשרפת והכהנים אוכלין החטאת וכמו כן האשם אוכלין אותו הכהנים וכבר ביארנו שאין קונין במעות מע"ש אלא דבר הראוי לאכילה ולשתי' ר"ל שיאכלו וישתו אותו הבעלים או שיסוכו בו כו' עכ"ל ומתבאר מדבריו להדיא דמצות אכילת מע"ש הוא בבעלים דוקא ואם כי יש לדחוק ולומר כוונה אחרת בדבריו עכ"ז שטחיות הדברים כמ"ש ובאתי רק להעיר

כלל קס) אכילת מע"ש באנינות. ע' ירושלמי סוטה פ"ה ה"א דס"ל לר' יוסי דאין הלאו שבו מחוור לא אוכל אין כתיב כאן אלא לא אכלתי (אין ברור דלוקה עליו באכילה דלא כתיב בי' לאו בהדי' כדמפרש ואזיל לא אוכל אין כתיב כאן כלומר דאינו כלאו דעלמא אלא דרך וידוי בעלמא הוא שאומר לא אכלתי באוני ממנו ולא ביערתי ממנו בטמא וגו', פני משה) והכוונה דלא אוכל הוא לשון אזהרה אבל לא אכלתי הוא דרך סיפור שמספר מה שהיה וע"כ לא אלים כלאו דחסימה דהוא בלשון ציווי וע' כעין זה בתוס' יבמות (דף ק"ג ע"א) ד"ה בין דעמידה אינו מעכב בחליצה משום שנאמר דרך סיפור ועמד ואמר ע"ש וכעין זה בתוס' קידושין (דף כ"ה ע"א) ד"ה כל דבילה אינה מעכבת במנחות הואיל ולא נאמר בלשון ציווי ובללת ע"ש ואולם ברש"י פסחים (דף כ"ד ע"א) ד"ה היקישא כתב ולא ביערתי ממנו בטמא אע"ג דוידוי בעלמא הוא ואינו לאו הא נפקא לן בי' איסור לאו ביבמות בהערל מהאי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך וכו' עכ"ל ומוכח קצת דאפי' הי' כתוב לא אוכל עכ"ז כיון שאיננו דברי הכתוב רק דברי האדם המתודה לא הוי לאו וצ"ע וע' רמב"ם ורמב"ן סוף שורש ח' לסה"מ דנחלקו בזה דלדעת הרמב"ם הך לא אכלתי וגו' הוי לאו ולדעת הרמב"ן אינו לאו עש"ה וצ"ע שלא הביאו ירושלמי הנ"ל וע' במצוה ד' ממל"ת לדעת הרמב"ן דחשב ל"ת מלייבם אחר חליצה דנלמד מאשר לא יבנה את בית אחיו ודרשי' כיון שלא בנה שוב לא יבנה ע"ש ואעפ"י דהאי לא יבנה נמי אינו דברי הכתוב רק דברי האשה שהכתוב ציוה לה לומר כן וה"ל כהך דמע"ש שציוה ג"כ הכתוב לומר כך לא אכלתי וגו' ולא ביערתי וגו' וצריך לחלק ג"כ דשאני הך דמע"ש דאומר לא אכלתי בל' עבר משא"כ כאן דאומרת לא יבנה בל' עתיד וע"כ שפיר הוי לאו ואעפ"י שאינו דברי הכתוב וכירושלמי הנ"ל דבמע"ש נמי אילו הי' כתוב לא אוכל בלשון עתיד הי' נחשב לאו ויש לחלק עוד באופן אחר ובאתי רק להעיר

והנה מצאתי עוד מפורש כדעת הרמב"ם דהאי לא אכלתי באוני ממנו ולא ביערתי וגו' הוא לאו גמור ולוקין עליו והוא בספרא ויקרא פרק י"ז ברייתא ד' עה"כ והי' כי יאשם לאחת מאלה ע"ש דדריש לפני זה תיבת מאלה יש מאלה חייב קרבן ויש מאלה פטור וקאמר ע"ז ר' אליעזר בן יעקב אומר מתוך שנא' לא אכלתי באוני ממנו ולא ביערתי ממנו בטמא יכול ישראל שאכלו את המעשר אוננין או בטומאה יהו מביאין קרבן זה ת"ל (מאלה) וגו' אוציא את המעשר שאינו בעון מיתה ולא אוציא את התרומה שהיא בעון מיתה (אם אכלה בטומאה) שנא' ומתו בו כי יחללוהו (וה"א דליחייב קרבן אאכילת תרומה בטומאה) ת"ל מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור עכ"ל הספרא ומוכח להדיא דהאי לא אכלתי וגו' ולא ביערתי וגו' הוו לאוין גמורין ולוקין עליהן וכדמוכח מדאמר אוציא את המעשר שאינו בעון מיתה כו' ומוכח דמיתה הוא דליכא הא מלקות איכא אלאוין דלא אכלתי ולא ביערתי הנ"ל שהזכיר תחלה ובאתי רק להעיר

כלל קסא) אכילת קדשים. אמר לי תלמידי האברך החו"ב מהו' יוסף חיים דוד רייך נ"י מפה ליישב קושית המל"מ פ"ב משחיטה עמ"ש התוס' שבועות (דף י"ז ע"ב) ד"ה ואין דאכילה בעזרה לא שייכא בקדשים קלים והקשה מש"ס שבועות (דף ט"ו ע"א) אטו לחמי תודה בעזרה מי לא מיתאכלי ע"ש ואמר תלמידי הנ"ל לתרץ דא"א לאכול קק"ל בעזרה דממ"נ אם יאכלם שם מיושב הרי יעבור אאיסור ישיבה בעזרה דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד ואם יאכלם מעומד נמי הא מבואר בגיטין (דף ע' ע"א) ג"ד מתישין כחו של אדם האוכל מעומד כו' וא"כ כיון דמתיש כחו של אדם אין זה אכילה דרך גדולה ובקדשים הא בעי' למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין