בית האוצר חלק א כא

לפיכך אמרה תורה השכם אתה והרגהו כדאיתא בברכות פרק הרואה ובסנהדרין פרק בן סורר עכ"ל. וקצת קשה דהא האי קרא דאם במחתרת ימצא הגנב בפ' משפטים כתי' ולישראל נאמר וא"כ מנ"ל דגם בב"נ אמרי' הבא להורגך השכם להורגו ושפיכות דמים הרי הוא מז' מצות של ב"נ ואי נימא דהאבות יצאו מכלל ב"נ גם להקל ניחא. ועוד נראה דהאי מילתא דהבא להורגך השכם להורגו נוהג ודאי גם בב"נ כיון שגם הסברא החיצונה מחייבת כן דחייך קודמין לחיי חבירך ואין לו להניח להרוג את עצמו מן הבא להורגו אם יכול להציל את עצמו במיתת הבא להורגו והא דבעי' קרא דבמחתרת היינו רק לאשמעי' דבא במחתרת מיחשיב בא להרוג שכוונתו להרוג ומצינו כזה שהכתוב משמיענו דעת האדם ע' תוס' פסחים (דף צ' ע"א) ד"ה החיי' ואם שהוא סברא דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מימר אמר אי אזילנא קאי ואי קאי לאפאי קטילנא לי' כו' וכש"ס סנהדרין הנ"ל עכ"ז י"ל דאין הסברא ברורה כל כך ובא הכתוב להשמיענו שהסברא אמיתית וככל איב"ע קרא ואיב"ע סברא שבש"ס ע' תוס' שבועות (דף כ"ב ע"ב) ד"ה איבעית ומשא"כ גוף הדין דהבא להורגך השכם להורגו נראה פשוט דנוהג גם בב"נ ונזכרתי דכן מפורש בתוס' ע"ז (ד' י' ע"ב) במעשה דאנטנינוס דאמר הוי מייתי תרי עבדא חד קטלי' אבבא דבי רבי וחד קטלי' אבבא דביתי' ובתוס' שם ד"ה חד קטיל כו' וז"ל וא"ת והלא ש"ד היא מז' מצות וי"ל שהי' ירא פן יודיעו הדבר אל השרים והיו גורמי להורגו ואמרי' הבא להורגך השכם להורגו עכ"ל

טז) ע' כתובות (ד' ל' ע"א) מ"ט דר' נחוניא בן הקנה אמר אביי נאמר אסון בידי אדם ונאמר אסון ביד"ש מה אסון האמור בידי אדם פטור מן התשלומין כו' מתקיף לה ר' אדא בר אהבה ממאי דכי מזהר להו יעקב לברי' על צנים ופחים דבידי שמים נינהו אזהר דילמא על אריא וגנבי דבידי אדם נינהו כו' וארי' וגנבי ביד"א נינהו והא"ר יוסף וכן תני ר' חייא אעפ"י שבטלו סנהדרין כו' דין ד' מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חי' דורסתו (ארי מפילו לארץ והורגו בדריסה. רש"י) כו' מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטים באין עליו כו' עכ"ל הגמ' וק' דמאי קושי' מארי' בשלמא גנבי י"ל דהיינו לסטים דבאים אהריגה דאיתי' גם בב"נ משא"כ ארי' דהוא חי' דורסתו וכנ"ל הא בא רק אסקילה וכנ"ל וזה הרי ליתי' בב"נ דכל מיתת ב"נ רק בסייף. וע"כ שפיר לא הי' חשש ארי' ביד"ש גבי יעקב ועל כרחך צ"ל דהאבות יצאו מכלל ב"נ והי' כבר גם אצלם חילוקי ד' מיתות ב"ד דישראל ואולם כבר הבאתי באות ז' דברי רש"י יומא (ד' ס"ו ע"ב) דגם בזמן העגל עדיין הי' כל מיתתן בסייף כדין ב"נ ע"ש וצ"ל דש"ס כתובות הנ"ל בא לאתויי ראי' רק דשייך ביאת ארי' וגנבי ביד"ש וכדא"ר יוסף דבאים ביד"ש אחיוב מיתת ב"ד וע"כ ממילא יוכל להיות דבאים ג"כ ביד"ש לאיזה ענין אחר ומטעם אחר דאל"כ בלא"ה קשה לומר דיעקב דאג על בנימין וחשש לו היות עליו חיוב מיתה חלילה ובאתי רק להעיר

יז) כבר הארכנו לעיל באותיות ד' ז' י"ב בענין אין למידין מקודם מ"ת וע"ע קידושין (ד' ט' ע"ב) ובביאה מנ"ל א"ר אבוה א"ר יוחנן דא"ק בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל ע"י בעילה ופירש"י דהכוונה אקרא דכי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל דכתיב בדברים כ"ב ע"ש ואולם בילקוט וירא רמז פ"ט בקרא דוהיא בעולת בעל דכתיב בשרה הביא ש"ס קידושין הנ"ל וז"ל תמן תנינן האשה נקנית בג' דרכים כו' בביאה מנ"ל א"ר אבוה א"ר יוחנן והיא בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל ע"י בעילה עכ"ל וכנראה שכך הי' גירסתו בגמ' והיא בעולת בעל וקאי בהכרח אהאי קרא דשרה ולא היתה גירסתו כמו שהוא לפנינו בעולת בעל וכמובן וא"כ עכ"פ לפי גירסת הילקוט ה"ז לימוד מקודם מ"ת דאשה נקנית בביאה ובזית רענן שם כ' וז"ל ברש"י פי' דיליף מקרא כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל דהכא קודם מ"ת הוי ואז לא הוי קידושין כלל עכ"ל ולא העיר ז"ל דיש כאן שינוי גירסא בין הגמ' והילקוט דבגמ' הגירסא בעולת בעל ואילו בילקוט הגירסא והיא בעולת בעל ולגי' הילקוט ע"כ הכוונה אקרא דוהיא בעולת בעל הנ"ל דכתיב בשרה וכנ"ל והנה מה שהקשה ז"ל דאז עדיין לא היו קידושין כלל י"ל בפשיטות לפי הסברא דהאבות כבר יצאו מכלל ב"נ וא"כ י"ל דהי' ג"כ דין קידושין באבות כמו בישראל ונהי דלא ניתנו להם מצותי' של תורה עדיין עכ"ז דיני התורה ומשפטי' שפיר י"ל שהי' מהם גם באבות וכמו דין השחיטה שמתיר איסור אמ"ה דהי' באבות לפי דברי הרא"ם הבאתים באות י"א וא"כ ה"נ שפיר הי' יכול להיות אצלם גם דיני קידושין ושפיר יוכל להיות שהיתה אשה קנוי' להם רק ע"י קידושי כסף שטר וביאה כמו בישראל וכמובן וע' לעיל אות י' דדנתי בענין גירות דהי' עוד קודם מ"ת וכתבתי דהוא ג"כ ראי' על היות האבות כבר יצאו מכלל ב"נ והיו ישראלים וזה הי' ענין הגירות גם אז שכל מי שנתגייר ונקהל אל האבות יצא ג"כ מכלל ב"נ ונעשה ישראל והי' דינו דין ישראל אלא שישראל בזמן ההוא הי' להם רק מצוה אחת מצות מילה ומיעקב ניתוסף עוד גיה"נ וזה רק לענין מצות אבל עצם האדם ישראל הי' כמו עכשיו וזהו ענין הגירות שנשתנה מב"נ לישראל ע' לעיל אות הנ"ל ולפי"ז י"ל דגם הגרים שגיירו האבות הי' נוהג אצלם דין אירוסין וקידושין כמו בישראל דכמו שהי' נוהג זה באבות וכדמוכח לגירסת הילקוט הנ"ל דילפי' קידושי ביאה משרה וכנ"ל ה"ה דהי' נוהג זה בגרים שנקהלו אליהם וכמו עתה דגר המתגייר נעשה דינו דין ישראל לכל הדברים וכמובן

ואם כנים הדברים אזי תתיישב עפי"ז קושית התוס' בבא בתרא (ד' ט"ז ע"ב) שהקשו אהא דאיתא התם א"ר יוחנן ה' עבירות עבר אותו רשע (עשו) באותו היום בא על נערה מאורסה כו' ובתוד"ה בא וז"ל וא"ת והלא לא נצטוו בני נח על נערה מאורסה כדאמרי' בפרק ד' מיתות בעולת בעל יש להן נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן עכ"ל ולפי הנ"ל י"ל דר' יוחנן לטעמי' אזיל דיליף קידושי ביאה מוהיא בעולת בעל דכתיב בשרה וכנ"ל וא"כ ס"ל דהיו קידושין באבות וא"כ ה"ה דהי' קידושין בגרים דזמן ההוא וכנ"ל וע"כ שפיר אמר בא על נערה מאורסה דמשכחת שפיר שבא על ארוסת גר דזמן ההוא [וע' ב"ר (פרשה פ"ד) הבאתיו לעיל אות י' הנ"ל דיצחק ג"כ גייר גיורים] וז"פ. ואולם מה שהקשינו אנוסחת הילקוט הנ"ל מהא דאין למידין מקודם מ"ת זה קשה שפיר אפי' אי נימא דיצאו האבות מכלל ב"נ דגם לפי סברא זאת נמי הא אין למידין מקודם מ"ת אפי' מאברהם ואילך שכבר יצאו מכלל ב"נ וכדמוכח מירושלמי מ"ק המובא לעיל אות ד' [ויש להקשות עוד לנוסחת הילקוט הנ"ל דילפי' קידושי ביאה מוהיא בעולת בעל דכתיב בשרה וא"כ מוכח דאברהם קידש את שרה בביאה וק' דהא רב מנגיד כו' והרי קיים אברהם כה"ת עד שלא ניתנה ואפי' מילי דרבנן וגם קשה מסברא לומר שקידש בביאה כיון שזה נגד הצניעות וצ"ל דהי' לאבות קידושי ביאה לבד ולא קידושי כסף ושטר וע"כ שפיר קידש בביאה כיון שלא הי' שם קידושין אחרים וה"ה דלפני הביאה קידש באמת בכסף או בשטר בתורת קיום תורה עד שלא ניתנה [ויש לספק אי שייך בזה קיום תורה עד שלא ניתנה כיון שעיקר הכסף ושטר הוא רק מה שהם קידושין וקנין והרי אז לא היו קידושין וקנין וע"כ ממילא אינם כלום ולא דמי ליבמה דג"כ לית לה כסף ושטר ואעפ"כ מצות יבמה מקדש ואח"כ בועל וכמבואר ביבמות (ד' נ"ב ע"א) דשם הכסף והשטר הם עכ"פ קנין דרבנן דתיקנו מאמר ביבמה משא"כ באברהם דלא היה אל הכסף ושטר פעולה של כלום אז א"כ שוב י"ל דלא שייך להקדימו אל הביאה דהוי רק כשידוכין בעלמא דהוצרכו להיות בלא"ה משום איסור מקדש בלא שידוכי] וע' תוס' כתובות (ד' ז' ע"ב) ד"ה שנאמר דמוכח דאליעזר קידש את רבקה בשליחות יצחק וא"כ ההכרח דהיו הקידושין בכסף או בשטר ומן הכתובים נראה דהיו קידושי כסף ואולם אתוס' כתובות הנ"ל ק' ג"כ דהא אין שליחות לב"נ ואפי' לדעת האומר דב"נ לב"נ יש שליחות או שנאמר דהאבות יצאו מכלל ב"נ עכ"ז תיקשי שהרי אליעזר עבד הי' ועבד אינו נעשה שליח לקדש לפי שאינו בתורת קידושין ע' גיטין (ד' כ"ג ע"ב) וע"ע ח"א למהרש"א סנהדרין (ד' י"ט ע"ב) דיעקב קידש את