בית האוצר חלק א ריח

וכנודע משא"כ חלק בעלים דלא זכי ביה משלחן גבוה שפיר י"ל דזריקת הדם לבד היא המתרת בעצם והקטרת האימורים רק מעכבת היתר הזריקה ודו"ק והכי דייק קצת ל' הספרי ריש קרח וז"ל ר' יונתן אומר מנין אתה אומר שאם זכה בבשר קודם זריקת דמים בחזה ושוק קודם הקטר חלבים שהכהנים נושאים עון על כך ת"ל ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם עכ"ל וק' דמדוע נקט בבשר זריקה ובחזה ושוק הקטרה הא בתרווייהו אי איתנהו לאימורים מעכבי ואי ליתנהו לא מעכבי ולהנ"ל י"ל דהאי בשר הכוונה אבשר שלמים ונקט בכל אחד את המתיר שלו ודו"ק. [והא דאמר שהכהנים נושאים כו' קאי רק אחזה ושוק ואגב גררא דחזה ושוק נקט נמי בשר עש"ה בספרי דכל המאמר שם קאי אכהנים וע"כ גם בזה עיקר כוונת המאמר אכהנים ואגב גררא דכהנים נקט נמי בשר דהוא חלק הבעלים ואה"נ דבבשר הבעלים האוכלים הם הנושאים העון ונלמד זה ממילא מחזה ושוק דכהנים והא דנקט כהנים משום דעיקר המאמר אכהנים דאיירי בהו קרא עש"ה ומהך דכהנים דנקט הרי מובן מאיליו דבבשר הבעלים הוא שנושאים העון וכמובן וגם י"ל דכוונתו דהקרבן הרי ניתן ליד כהן לעשות בו מעשי ההקרבה ואם נותן לבעלים את הבשר לאכול לפני הזריקה אז נושא הכהן עון על כך]

ואולם יותר נראה דהספרי לישנא דקרא נקט דבבשר כתיב (דברים י"ב) ודם זבחיך ישפך על מזבח ד' אלקי"ך והבשר תאכל ואילו בחזה ושוק כתיב (ויקרא ז') והקטיר הכהן את החלב המזבחה והי' החזה לאהרן ולבניו וגו' המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהי' שוק הימין למנה וגו' ובאתי רק להעיר

ודע דיש לחלק עוד מסברא בענין זה והוא קצת היפוך מסברתנו הקדומה וזה די"ל דבקדשים קלים דהזריקה הוא דמקדשת האימורים למעילה [ואפי' העלם קודם זריקה ע"ג המזבח לית בהו מעילה עד לאחר זריקה כמבואר בזבחים פ"ה ב'] ע"כ אין האימורים מתירים רק מעכבים שהרי קיבלו קדושתם רק ע"י הזריקה וא"כ ההכרח שתעשה הזריקה תחלה פעולתה בקידוש האימורים וא"כ כיון דהזריקה עושה פעולתה גם לפני הקטרת האימורים ע"כ פשוט ומיסתבר דהיא עושה כל פעולתה לא לבד פעולה קצתית וכי היכא דהיא עושה פעולתה בקידוש האימורים ה"נ עושה פעולתה בהיתר הבשר היינו דהזריקה עושה כל פעולתה היתר הבשר וקידוש האימורים ואחרי שנתקדשו האימורים הם מעכבים היתר הבשר עד שיעשה בהם פעולה המתחייבת מקדושתם היינו פעולת ההקטרה משא"כ בקדשי קדשים דהאימורים קדושים עוד מלפני הזריקה והזריקה עושה פעולת היתר לבד אזי שפיר י"ל דרק הזריקה בצירוף ההקטרה הוא דמתירים הבשר ושהאימורים משתתפים בפעולת היתר הבשר של הזריקה ורק אי ליתנהו לאימורים או שאבדו אח"כ אגמ"ל דהזריקה לבדה התירה והיתר הזריקה תלוי ועומד דאי איתנהו לאימורים והוקטרו הן הם שגומרים ההיתר ואי לאו אגמ"ל דהזריקה לבד התירה ודו"ק ובאתי רק להעיר

ואולם נתיישבתי דאם נאמר כסברא הנ"ל אזי ראוי לומר דגם בק"ק האימורים רק מעכבים לא מתירים שהרי מבואר במעילה (דף ט' ע"א) במשנה ובכולי' סדר קדשים דגם בק"ק הזריקה לבדה מוציאה את הבשר מידי מעילה ואפי' אי איתנהו לאימורים ואיסורא בעלמא הוא דרכיב עלי' דבשר עד אחרי הקטרת האימורים וא"כ כיון דהזריקה עושה פעולת הפקעת המעילה לבדה גם לפני הקטרת האימורים שוב הרי ראוי לומר דהיא עושה כל פעולתה וכסברתנו הנ"ל ומתרת את הבשר לגמרי באמת ורק שהאימורים מעכבים אכילת הבשר עד אחר הקטרתם והוא רק בתורת מעכב וכמובן ודו"ק ובאתי רק להעיר

וע"ע זבחים (דף ל"ט ע"ב) תוד"ה וכפר דכתבו וז"ל ומיהו להקטרת אימורים לא איצטריך דלא מעכבי בשום מקום דאחר שהוכשר יחזור ויפסל עכ"ל ומוכת ג"כ דאימורים כ"ז דאיתנהו הם ג"כ רק מעכבים לא מתירים וע"כ בנטמאו או אבדו דנסתלק המעכב שפיר כשר משא"כ אי נימא דכ"ז דא תנהו עדיין לא הותר הבשר בעצם א"כ כי נטמאו כו' מדוע קרינן ליה אחר שהוכשר הא לא הוכשר עדיין כלל ודו"ק היטב ויש לדחות ובאתי רק להעיר [וקצ"ע לר"ע דס"ל בזבחים (דף כ"ט ע"א) דמשכחת אחר שהוכשר דיחזור ויפסל א"כ הא הדרא קושית התוס' זבחים (דף ל"ט ע"ב) הנ"ל לדוכתה ע"ש ובאתי רק להעיר]

מערכת א-כ

כלל קנג) אכילה. אי בליעה בלי לעיסה מיקרי אכילה כבר האריכו האחרונים ז"ל בזה והנה אמת הדבר דשטחיות הדברים מוכיחין ברוב המקומות דבליעה מיקרי' אכילה וכהך דכתובות (דף ל' ע"ב) כגון שתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה וחולין (דף ק"ג ע"ב) בגרומיתא זעירתא וכבר הובאו מקומות אלה באחרונים והך דפסחים (דף קט"ו ע"ב) בלע מצה יצא אם כי הת"ח כ' דמצה שאני דיוצאין בה גם שלכד"א משום דקרוי' לחם עוני מ"מ הרי דעת רש"י פסחים (דף ל"ה ע"א) ד"ה אין דבעי' גם במצה כד"א ע"ש והכי מיסתבר נמי מסברא החיצונה כיון דכתי' תאכלו מצות והרי הצריכה התורה אכילה וכל שאין אוכל כמו שהוא הדרך לאכלו אין ראוי שיקרא אכילה וכמו שהוא בכל המעשים שהצריכה תורה לעשות שאם אין עושה את העשי' ההוא כמו שהדרך לעשותה אין לה שם של עשי' ההוא וכמו שהארכתי להזכיר איזה ראיות לזה בכלל (ע"ב) ע"ש ועוד יותר מהמה יבואר במקומו אי"ה ומדוע תוגרע עשי' שהצריכה תורה במצה משאר עשיות כין שאין דין זה דבעי' כדרך כו' מיוחד באכילה לבד רק גם בכל עשיות כן הוא

וע"ע תוס' יבמות (דף ע"ג ע"ב) ד"ה טומאת וז"ל אין להקשות כיון שיש אזהרה לטומאת עצמן ל"ל אזהרה לאוכל בטומאת הגוף דנ"מ היכא שתחב לו חבירו בבית הבליעה עכ"ל וכן הוא בתוס' זבחים (דף ק"ו ע"א) ד"ה כיון שנגע בו טמאהו וז"ל אע"ג דמשכחת לה כשתחב לו חבירו בבית הבליעה סתמא דמילתא מיירי קרא אפי' בנותן לתוך פיו עכ"ל וע"ע תוס' חולין (דף ק"א ע"א) ד"ה שפיר ותוס' סנהדרין (דף פ"ג ע"ב) ד"ה פרט עש"ה דפשיטא להו להתוס' בכל הני דוכתי דבליעה מיקרי אכילה

וע"ע תוס' כתובות (דף י"ב ע"ב) אמתני' דאכל אוכלין טמאין כו' ונכנס למקדש חייב ובתוס' אית ספרים דגרסי שקצים ובטמאים מיירי וא"ת תיפוק לי' מכי נגע בהו טמא וי"ל דתחב לו חבירו בבית הבליעה עכ"ל וע"ע בפי' הר"ש משאנ"ץ על הספרא ויקרא דיבורא דחובה פרשתא י"א ברייתא ה' דאהא דאמר שם דאכילתו ואכילת חבירו (אם אכל בכחצי פרוטה והאכיל לחברו חצי פרוטה מן ההקדש) מצטרפין למעילה כ' וז"ל תימא בלא אכילת חבירו נמי מיחייב שהרי הוציאה מרשות הקדש כשנתנה לחבירו וי"ל דמיירי שתחב לחבירו בבית הבליעה כו' עכ"ל הנה דפשיטא לי' ג"כ ז"ל דבתחב לחבירו בבית הבליעה ובלעו חשוב הבולע אוכל וע' מעילה (דף י"ח ע"ב) וע"ע בס' גור ארי' עה"ת דברים י"ב פסוק ט"ו שכ' וז"ל וא"ת דלא לכתוב רק שהטמא יאכל דהשתא הוי טומאת הגוף וטומאת בשר שהרי בשר טמא האוכל ממנו נטמא ואם כן כבר נטמא ואם כן נאכל הבשר בטומאת עצמו וי"ל דהוי מוקמי' קרא כגון שתחב לו אחר בבית הבליעה כו' עכ"ל

והנה גם נבלת עוף טהור מטמא ע"י אכילה וגם אינו מטמא שלכד"א וכמו שביררתי באתוון דאורייתא כלל א' מכמה דוכתי בארוכה ועכ"ז מוכח להדיא מרש"י חולין (דף כ' ע"ב) ד"ה מלק דמטמא ע"י תחיבה בבית הבליעה אף בלי לעיסה עש"ה בכל הדיבור דמוכח דרק בנבלת בהמה אינו מטמא בכה"ג אבל דומי' דהכי בנבלת ע"ט מטמא [וקצ"ע דל"ל לרש"י שם למינקט האי גוונא לאשכוחי טומאת בית הבליעה בנבלת בהמה מבלתי שיהי' שם טומאת מגע נבילה בלא"ה מעיקרא ומדוע לא נקט