בית האוצר חלק א ריז

דאמר שם תנן בש"א כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר ובחטאת ב' מתנות ובה"א אף בחטאת כיון שנתן מתנה אחת כיפר וא"ר הונא מ"ט דב"ש קרנות קרנות קרנות הרי כאן שש ארבע למצוה (דד' קרנות היו במזבח) וב' לעכב וב"ה ס"ל קרנות קרנת קרנת (דס"ל ל יש אם למסורת) הרי כאן ארבע ג' למצוה ואחת לעכב ואימא כלהו למצוה כפרה בכדי לא אשכחן כתבו הם ז"ל וז"ל וא"ת הל"ל ג' לעכב לב"ש דכי לא כתיב נמי אלא ד' הוי ידענא אחת לעכב דכפרה בכדי לא אשכחן ואכתי מייתרי תרי לרבות שתים וי"ל כו' א"נ קסברי (ב"ש) כיון דאיכא שפיכות דמים ליסוד לאו כפרה בכדי הוא עכ"ל ונראה הכוונה דס"ל לב"ש דגם שפיכת שירים יש להם פעולת כפרה מה וע"כ גם אם הי' שפיכת שירים לבד בלי זריקה לא חשוב כפרה בכדי וב"ה ס"ל דשירים אין להם פעולת כפרה כלל וע"כ שפיר ה"ל כפרה בכדי וא"כ עכ"פ לב"ש דשירים ג"כ עושים פעולת הכפרה י"ל שפיר דה"ה אימורים מכפרים במה ומפאת זה הם מתירים בעצם ג"כ היכא דאיתנהו דפעולת ההיתר מתייחס לפעולת הכפרה וכנ"ל ואולם אין ראי' משירי הדם לאימורים לומר דלמ"ד דשירים מכפרים ה"ה לאימורים דשירי הדם שאני דעיקרו בא לכפרה וע"כ גם השירים להם פעולת הכפרה מה משא"כ אימורין דאין באין לכפרה כלל דאין כפרה אלא בדם ע"כ י"ל שפיר דגם מקצת ענין כפרה אין להם וכמובן [ואולם בש"ס ברכות (דף י"ז ע"א) ר' ששת כי הוי יתיב בתעניתא כו' אמר הכי רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שביהמ"ק קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו כו' ומוכח קצת דגם הקטרת החלב יש לה ענין כפרה מה ויש לדחות וע"ע ש"ס יומא (דף ט"ו ע"א) דאמר דרך פשיטות לא מצינו דמים שמכפרין וחוזרין ומכפרין ומוכח דאין לשירי הדם פעולת כפרה דאל"כ הרי הדמים תמיד מכפרין וחוזרין ומכפרין כיון דהזריקה מכפרת והשירים חוזרין ומכפרין עש"ה ביומא ותבין ויש לדחות] ובאתי רק להעיר

ודע דאם נאמר דגם אימורים יש להם פעולת הכפרה מה תתיישב בפשיטות קושית התוס' זבחים (דף פ"ב ע"ב) דמפיק התם מקרא דבשר קדשים הנכנס בפנים אין נפסל כדם ע"ש דדריש דמה ולא בשרה ובתוס' וז"ל וק"ק ל"ל למעוטי בשרה הא לכפר כתיב (אשר הובא את דמם לכפר בקודש) עכ"ל ואי נימא דגם לאימורים יש פעולת הכפרה מה שפיר אצטריך קרא לענין שאם הכניס אימורים [וה"ה בשר עולה וכמובן] להקטירם בפנים דה"ל שפיר הכנסה לכפר עכ"ז אין נפסלים בכך וכמובן וא"כ מדהקשו התוס' כן דרך פשיטות מוכח דאין לאימורים פעולת כפרה כלל וכלל ויש לדחות גם זה ובאתי רק להעיר ושוב נזכרתי תוס' יומא (דף מ"ו ע"א) ד"ה תחלתו בסה"ד וז"ל ומ"ש רש"י הראשון עיקר נראה כי הוקשה לו על פי' שני דקאמר תחלתו דעיקר כפרה ואי אאיברים (הקטרת איברים) קאמר הני לאו עיקר כפרה נינהו ומיהו לא קשה דבהקטרה נמי איכא כפרה כו' עכ"ל

וע"ע ש"ס מנחות (דף כ' ע"א) אימא אחרים דבאין חובה לה (למנחה) מאי ניהו לבונה ואייתי דם (ליצרך מלח) דאיכא נסכים (הנסכים באין חובה לדם ומשני) נסכים בהדי אימורין הוא דאתו מ"ט אכילה ושתי' אדרבה כפרה ושמחה (אדרבה לצורך דם אתו דהכי אורחא לאחר כפרת דם שכיפר על החטא בא היין המשמח אלקי"ם ואנשים דמי שנתכפר חטאו שמח, רש"י) כו' ומוכח לכאורה דהדם עושה כל פעולת הכפרה דאי אין מכפר לגמרי רק גם לאימורים ענין כפרה מה ונמצאו האימורים גומרין הכפרה א"כ סברא דכפרה ושמחה שייכא נמי באימורין וכמובן דלאחר שגמרו האימורים את הכפרה ונשלמה הכפרה לגמרי אז האדם שמח וכמובן וע"כ דכל פעולת הכפרה נגמרת בדם ואין לאימורין פעולת כפרה כלל וע"כ לא שייכא סברא דכפרה ושמחה רק לענין דם וכמובן ובאתי רק להעיר [וע"ע מגילה (דף כ' ע"ב) במשנה כל היום כשר לקריאת המגלה כו' ולוידוי פרים כו' ובגמ' ולוידוי פרים דיליף כפרה כפרה מיוה"כ כו' וכפרה ביממא היא דכתי' כי ביום הזה יכפר כו' וא"כ מדהקטרת אימורים כשירה בלילה וה"נ שפיכת שירים כמבואר בזבחים (דף ל"ח ע"ב) ע"כ דאין מכפרין כלל דהא כפרה ביממא הוא ואולם הא בורכא דשם הכוונה אכפרה דיוה"כ דייקא דכפרתו ביממא וכדכתיב כי ביום הזה יכפר אבל אין הכוונה אכל כפרות דעלמא דלא תיהוי כפרה אלא ביום ע"ש ותבין]

והנה מצאתי ראיתי עוד בריטב"א שבועות (דף ז' ע"א) דאהא דאמר התם ג' כריתות בשלמים למה אחת לכלל ואחת לפרט ואחת לדברים שאין נאכלין (כגון לבונה וקטורת דמתחייב אם אכלן בטומאת הגוף) ולר"ש דאמר דברים שאין נאכלין אין חייבין עליהן משום טומאה לאתויי חטאות הפנימיות סד"א הואיל וא"ר שמעון כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול משום טומאה נמי לא (לתחייב) קמ"ל ובריטב"א וז"ל לאתויי חטאות הפנימיות כו' וא"ת ונימא לאתויי קדשי מזבח חיצון ואפי' אותם שאין להם מתירים כקומץ ומנחת נסכים ומנחת כהנים דממעטי' להו לענין פיגול במס' זבחים כו' וי"ל דהנהו לא צריכי קרא ג' דמגופי' דקרא נפקא דכתיב ביה מזבח השלמים אשר לד' ובפ"ג דזבחים דרשי' אשר לד' לרבות את האימורין שהם עצמם מתירין וה' דכל (צ"ל והה"ד כל) דבר שאין לו מתירין אבל דברים שאין נאכלין כגון עצים ולבונה לא אתו מהתם אע"ג דהוו לד' משום דבהאי קרא אכילה כתיב ביה ומשמע שלא חייב כרת אלא במידי דבר אכילה כו' עכ"ל ונראה כוונתו דהחילוק שבין דברים שיש להן מתירין לאין להן מתירין הוא רק במה שזה ניתר וזה מתיר דדברים שיש להם מתירים הרי הם חלק ניתר שהם ניתרים ממתירים אשר להם ודברים שאין להם מתירים הרי הם מתיר דכיון שאין להם מתירים הרי הם מתירים את עצמם וכגון מנחת כהנים דכולה כליל ואין בה חלק מתיר וחלק ניתר א"כ ע"כ דכולה מתיר היינו דכולה מתרת את עצמה למזבח וכן קומץ הוא מתיר שמתיר את עצמו ואת המנחה וע"כ גם האימורים שהם מתירים את הבשר דמו לדברים שאין להם מתירים וילפי' מינייהו שפיר דברים שאין להם מתירים ואע"ג דיש לאימורים מתירים דהדם הוא המתיר את האימורים למזבח עכ"ז מעלת דברים שאין להם מתירים אינו מפאת דאינם ניתרים מאחר רק מפאת דהם מתיר במה שמתירים את עצמם וכנ"ל ומתיר הא הוו גם אימורים שהרי מתירים את הבשר ודו"ק היטב

ואיך שיהי' הנה עכ"פ מפורש יוצא מדברי הריטב"א דאימורים הם מתירים את הבשר בעצם כקומץ המתיר את המנחה ומנחת נסכים ומנחת כהנים דמתירין א"ע בעצם דאילו היו האימורים רק מעכבים לא מתירים וודאי א"א ללמוד מינייהו קומץ ומנחת כהנים כו' דהם מתירים ממש וכמובן ול' הריטב"א הכי דייק להדיא דכ' דכיון דדרשי' לרבות אימורין שהם עצמן מתירין והה"ד כל דבר שאין לו מתירין (דמעלתו ג"כ במה שהוא עצמו מתיר א"ע וכנ"ל) ומבואר להדיא דאימורין הם מתיר בעצם לא רק מעכבים וכמובן ותימה על רבינו המל"מ ז"ל שנתפלא על הרמב"ם ז"ל דכ' דאימורים הם מתירין את הבשר וכנ"ל ולא זכר שר כי גם החינוך והריטב"א ז"ל כתבו כן להדיא ובאתי רק להעיר

והנה עלה בדעתי עוד לומר דיש לחלק בענין זה מסברא בין חלק בעלים בקרבן לחלק כהן וזה לדעת התוס' ב"ק (דף י"ב ע"ב) ד"ה ומחיים דרק בחלק כהנים הוא דאמרי' דמשלחן גבוה הוא דקזכי משא"כ בחלק בעלים עש"ה והארכתי בזה באתוון דאורייתא כלל ב' ולפי"ז י"ל דרק בחלק כהן דזוכה רק משלחן גבוה דהוא המזבח ע"כ האימורים הם המתירים בעצם דמשירי אכילת המזבח דהוא הקטרת האימורים (דזריקת הדם הוא שתי' דמזבח לא אכילתו כש"ס מנחות (דף כ' ע"א) הנ"ל) הוא דזוכים גם הכהנים באכילה שלהם היינו בשר קדשי קדשים והמורם מקק"ל וע' ספרי קרח עה"כ ויאמר ד' אל אהרן בארצם לא תנחל וגו' וז"ל אני חלקך ונחלתך על שלחני אתה אוכל כו' וכן הוא אומר חלקם נתתי לך מאישי (ויקרא ו') אשי ד' ונחלתו יאכלו (דברים י"ח) עכ"ל הספרי וזה קאי אהקטרת אימורים דעולים לאישים משא"כ הדם דאין עולה לאישים רק יורד לשיתין