בית האוצר חלק א רטז

כפרת ההזאות אבל אינן מכפרין בעצמם הנה יש כדמות ראי' לומר דה"ה לשון אימורים דכי איתנהו מעכבי דש"ס יבמות (דף ק"ד ע"ב) הנ"ל וכ"ה בכ"ד הכוונה רק דמעכבים היתר הזריקה אבל אינן מתירין בעצם וה"ה שפיכת שירים נראה דעניינם כן כיון שדומים לאימורים בענין זה דכי ליתנהו לא מעכבי וכי איתנהו מעכבי וע"כ נראה דעיכוב שלהם בענין אחד וכנ"ל

והנה מה שהביא המל"מ ראי' דאימורים אינם מתירים בעצם רק מעכבים מדזריקה קובעת לפיגול אע"ג דבעי' קרבו כל מתיריו וע"כ דהקטרת האימורים אין לה תורת מתיר רק מעכב י"ל דאפי' אי חשיבי האימורים מתיר עכ"ז לא חשוב מתיר זה לעכב בפיגול ע' מנחות (דף ד' ע"ב) דאמר דמכשירין (קרבנות הבאין להכשיר כעולת יולדת ואשם מצורע) אין באין לאחר מיתה ופריך מהא דעולה ושלמים דנזיר קרבו לאחר מיתה ומשני לא מצינו הכשר קבוע דבא לאחר מיתה ודנזיר הכשר שאינו קבוע הוא דאמר מר אם גילח על אחת משלשתן יצא (וע"כ כיון דאילו גילח אחטאת לא אעולה ושלמים ג"כ הי' יוצא ה"ל הכשר דעולה ושלמים הכשר שאינו קבוע) ומבואר דכיון דמשכחת הכשר הנזיר בלתי העולה כו' לא חשיבא מכשיר ולא קאי עלה כללא דמכשירין דלא אתו לאחר מיתה עש"ה במנחות וא"כ ה"נ לענין אימורין י"ל דאפי' אם הם מתירים עכ"ז כיון דמשכחת ההיתר בלתם כיון דאם אבדו כו' הזריקה לבד מתרת וע"כ לא חשיבי מתיר וחשיבא שפיר הזריקה לבד קרבו כל מתיריו ודו"ק וי"ל דזהו ג"כ כוונת התוס' זבחים (דף מ"ג ע"א) הנ"ל דכתבו דכיון דאם אבדו כו' לא חשיבי מתיר וע"כ יש בם משום פיגול וכתבנו למעלה כוונתם דכיון דאם אבדו כו' שרי בשר באכילה מוכח מזה דגם באיתנהו אינם מתירים רק מעכבין וכנ"ל ואולם לפי דברינו אלה י"ל דחשיבי להו מתיר באמת ורק הואיל והם מתיר שאינו קבוע דבאבדו או נטמאו שרי בשר באכילה בלתם ע"כ מתיר כי האי לא חשיב ושפיר יש בם משום פיגול וכהך דמנחות דהכשר שאינו קבוע לא חשוב הכשר וכנ"ל

ודע דהא דאמרי' בכמה דוכתי דדם ובשר (דקדשים) חדא מילתא הוא זבחים (ד' ס' ע"ב) תמורה (ד' כ"א ע"ב) מכות (ד' י"ט ע"ב) פסחים (ד' פ"ג ע"א) כתבתי במ"א בטעמו דכיון דהדם הוא המתיר של הבשר ע"כ הפועל והמתפעל יש להם חיבור זה עם זה במה שזה פועל וזה מקבל ממנו הפעולה וכמובן וע' תוס' ביצה (דף ל"ט ע"א) ד"ה משום דמים ומלח בעיסה חשיבי מין אחד הואיל ותיקון העיסה בא ע"י המים ומלח ע"ש וע"כ ה"נ כיון דהדם הוא המתיר של הבשר ונמצא תיקון הבשר בא ע"י הדם לכן ג"כ דם ובשר חדא מלתא הוא וכמו דמים ומלח בעיסה חשיבי מפאת זה מב"מ ונזכרתי עוד דמיון יותר קרוב לסברא זאת מש"ס ב"ק (דף ע"ח ע"ב) דלענין טביחה ומכירה בעי' שימכור שלא בשיור וע"ש דאמר בעי ר' ירמי' מכרה חוץ מעוברה מהו אליבא דמ"ד עובר ירך אמו הוא לא תיבעי לך כי תיבעי לך אליבא דמ"ד לאו ירך אמו הוא מאי כו' כיון דלאו ירך אמו לא הוי שיור א"ד כיון דצריך (העובר לאם) לאישתרויי בהדה בשחיטה כמאן דשייר בגופה דמי עכ"ל הגמ' ומבואר דהמתיר והניתר כגוף אחד יחשבו [ועמ"ש בזה באתוון דאורייתא כלל י"ד ואולם גם כדברינו פה בפשיטות ניתן להאמר] וע' פסחים (דף פ"ג ע"א) שם ור' יוחנן סבר דם ובשר חדא מילתא היא וברש"י וה"ל פסולו בגופו כאילו נטמא בשר עצמו עכ"ל ולהנ"ל מובן לנכון דכיון דהדם הוא המתיר של הבשר ה"ל כגוף אחד ושפיר חשוב פסול הדם לגבי בשר פסולו בגופו וכהך דב"ק דכיון דצריך לאישתרויי בהדה כו' כמאן דשייר בגופה כו' ודו"ק

ולפי"ז הנה אם נאמר דהאימורים לא חשיבי מתירים של הבשר רק מעכבים א"כ רק הדם והבשר חדא מלתא הוא אבל לא אימורים ובשר כיון דאין האימורים פועלים בעצם בבשר כלל וגם לא דמי להך דמים ומלח דמתקנים העיסה בעצם משא"כ הקטרת האימורים דתיקון הבשר בא רק ע"י הסרת המניעה והמעכב דהוא ההקטרה ואז ממילא בא היתר שלו ע"י הזריקה אבל אין האימורים בעצם תיקון הבשר ודמי למבריח ארי מנכסי חבירו דלא חשיב מהנה ובמ"א אי"ה אדבר בזה בארוכה אי הסרת המניעה מיקרי פעולה בעצם ואכ"מ]

ויתיישב בזה קושית תוס' זבחים (ד' ס' ע"ב) ד"ה מאי דאהא דאמר התם דמקשינן בשר לדם (פירש"י דכתיב ואת דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר ובשרם יהי' לך) ובעי' אכילת בשר בשעה שראוי לזרוק הדם אבל אם נהרס המזבח לאחר זריקה דאילו הי' דם עתה לא היה יכול לזרוק דדם בעי מזבח גם הבשר אין נאכל ע"ש כתבו ז"ל וז"ל וא"ת והכתיב ואת דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר (וגו') אלמא איתקש בההוא קרא (בשר) להקטרת חלב (נמי) ואמרי' לעיל זבחים (דף נ"ט ע"א) שם דמזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו וה"ה אימורין (וא"כ בשר נמי ליתאכיל מפאת שראוי להקטרת אימורין) כו' עכ"ל ולהנ"ל י"ל דכיון דאימורים ובשר לא חשיבי חיבור ורק דם ובשר הוא דחדא מלתא הם ע"כ יותר יש סברא לתלות הבשר בדם. מבאימורים וע"כ שפיר מקשינן לי' לדם ולא לאימורים ונהי דבה"א דש"ס זבחים שם לא ידע מסברא דדם ובשר חדא מלתא הוא דרק לבסוף מסיק שם כן עכ"ז זהו רק לענין שלא יחשב למד מן הלמד משא"כ גוף הסברא דיותר יש להקיש הבשר לדם מלאימורים י"ל דשפיר ידע גם בה"א עש"ה ותבין] ואולם ד"ז י"ל גם אם נאמר דהאימורים חשיבי מתיר דעכ"ז הרי הבשר מחובר יותר לדם מלאימורים כיון דהדם הוא מתיר קבוע שלו משא"כ האימורים וכנ"ל וע"כ שפיר יותר יש סברא להקישו לדם מלאימורים וכמובן ובאתי רק להעיר

והנה מצאתי ראיתי בס' החינוך פ' צו מצוה קמ"ד וז"ל מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל שאין חיוב כרת אלא לאוכל מן הקרבן החלק שיש בו לאדם או למזבח ממנו אבל מן החלק ממנו שמתיר לקרבן אין חייבין עליו כרת משום פיגול כיצד הדם החלק דמתיר הקרבן הוא דלאחר זריקת הדם האימורין מותרין להקריב ולא קודם לכן כו' אבל האוכל כזית מבשר הקרבן או אפי' מהאימורין חייב כרת משום פיגול כי הדם הוא המתיר האימורין למזבח ואחר מתיר ראשון אנו הולכין בדין זה לחייב האוכל בכל השאר ולפיכך חייב האוכל אף מן האימורין ואעפ"י שהם ג"כ מתירין הבשר לאדם אין בכך כלום שאחר הדם שהוא מתיר ראשון אנו הולכים כמו שאמרנו עכ"ל ז"ל הנה דעת שפתיו ברור מללו דהאימורים הם מתירים בעצם לבשר כמו שהדם הוא מתיר בעצם אלא דאעפ"כ יש באימורין משום פיגול מפאת היותם מתיר שני ואינם מתיר ראשון כדם וכאמור

ודע דפלוגתא דאבא שאול ורבנן בש"ס זבחים (דף ק"ב ע"ב) ע"ש דאהא דתנן במתני' שם דאפי' טמא (כהן טמא) בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים אינו חולק לאכול בבשר אמר התם בגמ', הא טהור בשעת זריקת דמים וטמא בשעת הקטר חלבים חולק מתני' דלא כאבא שאול דתני' אבא שאול אומר לעולם אינו אוכל עד שיהא טהור משעת זריקה עד שעת הקטר חלבים דא"ק המקריב את דם השלמים ואת החלב (לו תהי' שוק הימין למנה) דאפי' הקטר חלבים נמי בעי (שיהא ראוי להקטרה ות"ק סבר דלו תהי' שוק הימין למנה אהמקריב דם השלמים קאי כו' ואת החלב לאו לראוי אתא אלא למודה בעבודות כו', רש"י) וראוי להבין סברת מחלקותם במאי קמיפלגי ומדוע למר מיסתבר לי' למידרש קרא גם אהקטרה ולמר רק אזריקה וי"ל ג"כ דפליגי בהנ"ל דרבנן ס"ל דהאימורין אינן מתירי הבשר כלל והדם לבדו הוא שמתיר את הבשר וע"כ לא מיסתבר לומר דבעי' לאכילת בשר ראויות להקטרת החלב כיון דאין ההקטרה מתרת את הבשר כלל ואינה פועלת בו בעצם כלל ואבא שאול ס"ל דגם ההקטרה מתרת את הבשר בעצם כמו הזריקה וע"כ שפיר סברא להצריך לענין אכילת הבשר ראויות להקטרה דהוא המתיר של האכילה כי היכי דבעי' ראויות לזריקה ודו"ק כי ניתן להאמר

והנה מה שהארכנו למעלה לדון דפעולת ההיתר אגיד בפעולת הכפרה וע"כ אימורים ושירים דאינן מכפרים אינן מתירים ג"כ רק מעכבים הנה נזכרתי דד"ז דשירים אין מכפרים גם הוא במחלוקת שנוי ע' תוס' סנהדרין (דף ד' ע"א) דאהא