בית האוצר חלק א ריד

מפאת דהן קרובות זקוקתן שהיתה זקוקתן כבר קודם החליצה כמו שומרת יבם שמתה דאסור באמה וע"כ דמיתה שאני דיש עדיין האישות ואין האיסור מפאת האישות שהי' כבר משא"כ חליצה דמפקעת האישות לגמרי לכן שפיר מותרות קרובות החלוצה לאחין עש"ה והנה נזכרתי שנדבר מזה בירושלמי יבמות פ"ד ה"ח ושם בירושלמי מייתי באמת ראיה מהך דקרובות חלוצה לומר דשומרת יבם שמתה מותר באמה ע"ש דאמר ר' יעקב כו' (אמר) שומרת יבם שמתה מותר באמה כו' ר' אבון שמע לה מן הדא ובאחותה (היבם אסור באחות החלוצה) בזמן שהיא קיימת והאחין, מותרין (ל' המשנה הוא שם) ואחותה אצל האחין לא כמתה היא עכ"ל הירושלמי

וע"ע ירושלמי גיטין פ"ט ה"א דאמר אהא דר"א מתיר במגרש לכל אדם חוץ מפלוני וז"ל מ"ט דר"א מיתה מתרת וגט מתיר מה מיתה מתרת ומחצה (כלומר דמצינו במיתה שאינה מתרת לכל שהרי עדיין אסורה לקרוביו, פני משה) אף גט מתיר ומחצה עכ"ל ומוכח מירושלמי הנ"ל דאיסור קרובות אחרי מיתת הבעל הוא מפאת דיש עדיין אישות לגבייהו ושנשאר האישות לענין הזה דהא מדמי לה לאומר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני דשם הוי שיור ממש שמשייר עדיין אישות שלו לגבי פלוני ואינו מתיר ומסלק האישות רק לשאר

ודע דבגוף דברי הירושלמי הנ"ל י"ל דלא כפני משה הנ"ל דפי' דקאי אקרובות רק י"ל דקאי איבמה דאין מיתת הבעל מסלק האישות לגמרי וגם אין נשאר כולו מדניתקה ממיתה ללאו דיבמה לשוק בלאו ואילו א"א בחנק והיינו משום דמפקיע קצת האישות ונשאר קצתו וכמו שצידדתי לומר כן באתוון דאורייתא שם עש"ה בארוכה [ותיבת ומחצה דאמר הירושלמי לפי"ז אין פירושו מחצה בכמות רק באיכות היינו דמקליש האישות וממעטו ממיתה ללאו] ובגוף דברי הירושלמי אלה בין לפי' הפ"מ הנ"ל ובין לפירושינו הנ"ל יש לדון טובא וע' קידושין (דף י"ג ע"ב) דאמר מה גירושין שריא וגומרת אף מיתה כו' ואולם שם בלא"ה צ"ל דהוא לרבנן דר"א דהא לר"א גירושין נמי משכחת דלא גמרי כיון דמהני באומר חוץ וע' תוס' תמורה (דף ה' ע"א) ד"ה מיתיבי והארכתי בזה במ"א ואכ"מ

והנה יש להעיר עוד מירושלמי יבמות פ"א ה"א וז"ל עד שאת למד כל העריות מאחות אשתו לאיסור למד כל העריות מאשת אחיו להיתר (היא קושית הבבלי ביבמות דף ח' ע"א) כו' ר' לעזר בשם ר' אבין כל דבר שהוא בא מחמת הגורם בטל הגורם בטל האיסור (כגון אשת אח שאחיו גרם האיסור וע"כ כשבטל הגורם שמת אחיו בלא בנים בטל האיסור, פני משה) ודבר שאינו בא מחמת הגורם (כגון שאר עריות שאין איסורן מכח נישואי אחיו) אעפ"י שבטל הגורם (של איסור אשת אח היינו שמת אחיו) האיסור במקומו (האיסור האחר של הערוה במקומו עומד) ומה אית לך (אכגון מאי א"ר אבין הך דדבר שאינו בא כו') א"ר יוסי בי ר' בון כגון אלו ט"ו נשים שלא תאמר בתו עד שלא נישאת לאחיו אסורה לו נישאת לאחיו מותרת לו (פי' שאינך יכול לומר דבתו הותרה ע"י מיתת אחיו שהרי לא נישואי אחיו גרמו איסורה שהרי גם עד שלא נישאת לאחיו היתה אסורה לו וכן בכלהו עריות) עכ"ל הירושלמי ונראה לכאורה כוונת הירושלמי דאיסור אשת אח הרי מת האח ואין אישות לאחר מיתה ונהי דאשת אח שיש לה בנים וכן אשת אחיו מאמו אסורות גם לאחר מיתת האח היינו משום דיש מקראות מיוחדים ע"ז המובאים ביבמות (דף נ"ה ע"א) [וכבר הבאתי ש"ס סנהדרין (דף נ"ד ע"א) דבעי' מקרא בפ"ע לאסור אשת האב לאחר מיתת האב] וע"כ באשת אח מאב ואין לה בנים דלא אסרתה תורה ואדרבה התירתה א"כ ממילא אין כאן איסור אשת אח כלל דקם ליה אסברא דאין אישות לאחר מיתה ואין העשה דיבום מתרת איסור כלל רק שאין כאן איסור כלל משא"כ בתו דאסורה בהכרח שהרי גם עתה היא בתו ולא נעשית אינה בתו ע"י מיתת האח וע"כ א"א לייבום להתיר דאין לימוד ע"ז מאשת אח דשם אין העשה מתרת איסור כלל ודו"ק

ולפי"ז מתבאר מירושלמי זה דאין אישות לאחר מיתה ואולם י"ל דבסתמא יש אישות גם לאחר מיתה רק דביבום זה ענין הגזה"כ דמיתת האח בלי בנים מפקיע האישות לגמרי לגבי האח כמו דגזה"כ באשת איש שתתיר מיתת בעלה איסור אשת איש ועכ"פ אין איסור אשת אח ביבמה משא"כ בתו דא"א לומר דמיתת האח יפקיע איסור בתו דמה ענין מיתתו להפקיע האיסור הרי לא נאסרה מחמתו והיא בתו בהכרח גם עתה וא"כ כיון שיש איסור בתו בהכרח לכן א"א לייבום להתיר האיסור ולפי"ז בסתמא שפיר יש אישות גם לאחר מיתה כל כמה שאין גזה"כ להיפוך ובאתי רק העיר

כלל קנב) אימורים. דמבואר ביבמות (דף ק"ד ע"ב) ובפסחים (דף נ"ט ע"ב) ובכמה דוכתי דכי איתנהו מעכבי וכי ליתנהו לא מעכבי, יש להסתפק היכא דאיתנהו אם הם מתירים בעצם את הבשר היינו שהזריקה וההקטרה שניהם יחד מתירים את הבשר א"ד גם היכא דאיתנהו הזריקה לבדה היא שמתרת את הבשר והאימורים הם רק מעכבים היתר הזריקה שהזריקה מעוכבת לעשות פעולתה בהיתר הבשר עד שיוקרבו האימורים אבל אין האימורים משתתפים עם הזריקה בהתרת הבשר בעצם והם רק מעכבי ההיתר לא מתירים בעצם ודו"ק

ועיין תוס' זבחים (דף מ"ג ע"א) ד"ה והלבונה דכתבו אמתני' דהתם ואלו דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול הקומץ והקטורת והלבונה כו' (וטעמא משום דהוי דברים שאין להם מתירין) וז"ל וא"ת והרי לבונה הקומץ מתירה ואעפ"י שיכול להקטירה קודם הקומץ כו' מ"מ קודם הקמיצה וודאי נראה דאין להקטירה וי"ל דמ"מ לא הוי לבונה דומי' דשלמים דלבונה היא גופה מתיר שמתרת שירים לאכילה ועיקר פיגול ילפי' משלמים ואע"ג דשייך פיגול באימורים וכמה דלא מיקטרי אימורים כהנים לא מצי אכלי מ"מ לא חשובי מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה ועי"ל דלבונה אין לה מתיר בעבודת המזבח ולא הוי דומי' דשלמים שעבודת המזבח מתירן כגון זריקת דם עכ"ל וכן כתבו עוד במנחות (דף י"ד ע"א) ד"ה והלבונה ע"ש

והנה שהתוס' חקרו בזה מדוע יש באימורים משום פיגול הא אינהו גופייהו מתירים נינהו היכא דאיתנהו וכל שהוא מתיר הרי אין בו פיגול וע' ש"ס זבחים שם (דף מ"ו ע"א) דאין פיגול בדם מפאת דאיהו גופי' מתיר הוא] וע"ז תירצו ב' תירוצים א' דהאימורים לא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו כו' שרי בשר באכילה (ונראה כוונתם דכיון דבליתנהו לא מעכבי א"כ הרי אינם הם המתירים את הבשר בעצם דאל"כ לא הי' ראוי שיהי' חילוק בין ליתנהו לאיתנהו כיון שחסר הבשר את המתיר שלו ואיך ישתרי וע"כ דהאימורים אינם מתירים כלל ורק הזריקה לבדה היא שמתרת ורק היכא דאיתנהו לאימורים הם רק מעכבים היתר הזריקה ולכן היכא דליתנהו ואין כאן המעכב שפיר הזריקה לבדה מתרת את הבשר] וע"כ שפיר יש בם משום פיגול כיון דאינם מתירים כלל רק מעכבים היתר הזריקה ב' דאפי' חשבת לאימורים מתירים עכ"ז כיון דיש גם להם מתירין שא"א להקטיר האימורין קודם זריקת דם ונמצאת הזריקה המתיר שלהם ע"כ שפיר יש בם משום פיגול [ורק דם דהוא מתיר לבד ולא ניתר הוא דאין בו משום פיגול] והא דאין בלבונה משום פיגול מפאת היותו מתיר השירים ואע"ג דיש גם לו מתיר דהיינו מעשה הקמיצה שאסור להקטיר לבונה קודם קמיצה שאני התם דאין לו מתיר בעבודת מזבח דקמיצה איננה עבודת מזבח ונמצא שבעבודת מזבח הוא מתיר לבד ולא ניתר ולא דמי לאימורין דיש להם מתיר גם בעבודת מזבח דהיא הזריקה זה תוכן דברי התוס' בזה וא"כ מבואר דספק שלנו אי האימורים חשיבי מתיר בעצם היכא דאיתנהו או רק מעכבים היתר הזריקה תלוי בב' תירוצי התוס' הנ"ל וכמובן

וראיתי ברמב"ם ה' פסולי המוקדשין פי"ח ה"ז שכ' וז"ל אבל אם אכל כזית מן הדם אינו חייב עליו משום פיגול שהדם מתיר את האימורין ליקרב למזבח והאימורין מתירין את הבשר לאדם עכ"ל ובמל"מ כ' וז"ל ומ"ש רבינו והאימורין מתירין