בית האוצר חלק א ריב

מן הפגם והגרעון והיא רק פגם וגרעון אצל מי שהוזהר עלי' משא"כ מי שלא הוזהר ואינו חטא אצלו אינו פוגמו כלל ע"ש שכ' משום זה דאבות דקיימי תורה עד שלא ניתנה היינו רק עשין אבל לא לאוין וע"כ נשא יעקב ב' אחיות עש"ה וע' בקונטרס ע' פנים שם מה שהערותי בזה מירושלמי נזיר

וע"ע ב"מ (דף נ"ח ע"ב) אם הי' גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה כו' ומוכח קצת דעשיית דבר הנאסר בל"ת שבתורה פוגם גם במי שאינו מוזהר עלי' שהרי הגר בעודו עכו"ם עדיין לא הי' מוזהר אנבילות כו' וע"ע סוטה (דף י"ב ע"ב) מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק אמר פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא היינו דכתיב את מי יורה דעה וגו' גמולי מחלב עתיקי משדים (למי לימד הקב"ה תורה למי שגמל והפריש עצמו מחלב טמא ונעתק מן השדים הטמאים כו', רש"י) ואולי רק מאכלות אסורות ביחוד הם פגם גם אצל מי שאינו מצווה וגם אולי הפגם הוא רק לענין קבלת התורה וע"כ משה שהי' עתיד לדבר עם השכינה ולקבל תורה משכינה לכן הי' זה פגם וכפירש"י למי לימד הקב"ה תורה למי שגמל כו' וכן הך דב"מ פה שאכל כו' בא ללמוד תורה כו' דכל לימוד תורה עניינו ענין קבלת התורה מסיני ע' ברכות (דף כ"א ע"ב) כל המלמד לבנו תורה מעלה עליו הכ' כאילו קיבלה מהר חורב שנא' והודעתם לבניך וגו' וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ד' אלקי"ך בחורב ועוד שם (דף כ"ב ע"א) והודעתם לבניך וכתי' בתריה יום אשר עמדת וגו' מה להלן באימה וביראה כו' ועוד שם (דף ס"ג ע"ב) הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם כו' ללמדך שחביבה תורה על לומדי' בכל יום ויום כיום שניתנה מהר סיני [וע' עירובין (דף נ"ד ע"ב) למה נמשלו ד"ת לאילת לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה אף ד"ת חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה וי"ל ג"כ דהכוונה כש"ס ברכות הנ"ל וכשעה ראשונה שניתנה מסיני קאמר] וכהנה עוד בכמה דוכתי ומה גם בגר דלימודו הוא חידוש ממש כיון שאין התורה מורשה לו מאבותיו ודע דאם נאמר דלאוין הם פגם גם במי שאינו מצווה בם וכדמוכח לכאורה שטחיות הך דב"מ ודסוטה הנ"ל י"ל דזה טעם איסור האכלת איסור לקטן בידים שאסרה תורה וז"פ וע' יו"ד סי' פ"א בש"ך ס"ק כ"ו

כלל קמה) איידי דזוטרן מילייהו פסוק שרי להו והדר תני שבועות דנפישן מילייהו. שבועות (דף ג' ע"א) ודכוותי' בכורות (דף י"ג ע"א) וצע"ק מנדרים (דף ב' ע"ב) הלין משום דאוושי מפרש להו ברישא ע"ש ברש"י

כלל קמו) איידי. משום איידי אין לשנות טעות בסיפא. תוס' כתובות (דף ב' ע"ב) ד"ה אלא וכן כתבו עוד במ"ק (דף כ"ג ע"ב) ד"ה מאן וז"ל אין שיטת הש"ס לומר איידי דתנא הא תנא נמי הא אלא במלתא דאמת אלא דלא צריכי אבל דברים הנראים שקר אין לו לשנות עכ"ל וע' כזה בקידושין (דף ה' ע"ב) רישא דוקא סיפא כדי נסבה ותני סיפא מלתא דסתרה לה לרישא וברש"י בתמי' וכי אמרי' בכל דוכתא כדי נסבא מידי דלא איצטריך למיתניי' ותניי' בכדי אבל סיפא דסתרה לרישא לא תני תנא עכ"ל

כלל קמז) איידי. מצינו ג"כ בקרא ע' יבמות (דף נ"ד ע"ב) דפריך מכדי בהמה חייבי מיתות ב"ד היא מ"ט כתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות כו' ומשני איידי דכולי' קרא לדרשא אתא כתיב ביה נמי הא מילתא לדרשא וכזה עוד בב"ק (דף נ"א ע"א) ורבי איידי דכתב האי כתב האי ועוד שם (דף ס' ע"א) ור' יהודה איידי דכתב רחמנא או הקמה כתב או השדה ועוד שם (דף פ"ד ע"א) כאשר יתן מום באדם ל"ל איידי דבעי מיכתב כן ינתן בו כתב נמי כאשר יתן מום באדם ועוד שם רגל ברגל ל"ל איידי דכתיב יד ביד כתיב נמי רגל ברגל ועוד שם (דף פ"ח ע"א) איידי דכתיב לא יומתו אבות על בנים כתב נמי ובנים לא יומתו על אבות ובפסחים (דף ו' ע"ב) איידי דאיירי במילי דפסחא מסיק להו לכל מילי דפסחא ועוד שם (דף ס"ז ע"ב) איידי דכתיב כל זב כתב נמי כל צרוע ובסנהדרין (דף ע"ג ע"ב) איידי דכתב רחמנא נער כתב נמי נערה וכזה עוד בכ"ד

כלל קמח) איבע"א קרא ואיבע"א סברא. בתוס' שבועות (דף כ"ב ע"ב) ד"ה איבע"א עמדו בזה דכיון דאיכא סברא ל"ל קרא דכה"ג פריך בכתובות (דף כ"ב ע"א) ותירצו וז"ל ויש לחלק דיש דברים שאין הסברא פשוטה כל כך וצריך הפסוק להשמיענו הסברא עכ"ל וע"ע דוגמת זה בתוס' פסחים (דף צ' ע"א) ד"ה החיי' דאהא דאיתא שם ואם ימעט הבית מהיות משה כו' רבי אומר שאם אין לו ממנה אחר עמו על פסחו ועל חגיגתו שע"מ כן הקדישו ישראל פסחיהן כו' וע"ש בגמ' דאמר דרבי יליף לי' מקרא דמהיות משה דדריש החיי' עצמך משה ובתוס' וז"ל תימא כיון דמקרא נפיק מה צריך לטעמא שע"מ כן הקדישו ישראל פסחיהן וי"ל דקמ"ל קרא שדעתו לכך עכ"ל

וע"ע תוס' נדה (דף מ"ו ע"ב) ד"ה כדר' פנחס דאמר על דעת בעלה היא נודרת וז"ל וא"ת א"כ אמאי נכתב בפרשת נדרים דבעל מיפר לאשתו אפי' אינה אשתו כגון הכא (ע"ש דאיירי בקידושין דרבנן) הבעל מיפר דעל דעתו נודרת כו' עכ"ל ולדברי תוס' פסחים הנ"ל י"ל דהכתוב משמיענו דעת האשה שכשהיא נודרת על בעלה נודרת ומה"ט מצי מיפר וממילא ידעי' מזה דאפי' בקידושין דרבנן נמי כיון שגילתה תורה דאשה נודרת ע"ד בעלה א"כ ה"נ כיון שסבורה להיות אשתו ודרה עמו באישות של תקנת חכמים [וע' יבמות (דף ק"ז ע"א) דכיון דאיכא קידושין דרבנן לא אתי למימר דבעילתו בעילת זנות] ע"כ שפיר גם היא נודרת על דעתו ושפיר מצי מיפר ודו"ק ונכון בס"ד

כלל קמט) אי אפשר. אם לשון זה מורה שבוודאי גמור א"א ע' תוס' נדה (דף ה' ע"ב) ד"ה ואם אי אפשר אא"כ נגע טמא וז"ל וא"ת פשיטא כיון דא"א וודאי נגע וי"ל דלאו א"א כלל קאמר אלא כלומר קרוב לוודאי ובתוספתא נמי קאמר אם א"א אא"כ נגע ספיקו טמא מדאמר ספיקו טמא משמע דלא הוי וודאי נגע כו' עכ"ל וע"ע תוס' נדה (דף י"ח ע"ב) ד"ה למעוטי דרצו לפרש הך דא"א לפתיחת הקבר בלא דם דהכוונה נמי דרוב פתיחת הקבר א"א בלא דם אבל מיעוט פתיחת הקבר הוא בלא דם ודחו זה שם מטעמא אחרינא לא מטעמא דלשון אי אפשר מורה ודאי גמור עש"ה

וע"ע בש"ס שם (דף מ"ח ע"א) דאהא דתנן במשנה שם בא סימן העליון עד שלא בא התחתון אעפ"י שאי אפשר ר"מ אומר לא חולצת ולא מתייבמת וחכ"א או חולצת או מתייבמת כו' אמרו בגמ' שם אעפ"י שא"א והלא בא ומשני בא לר"מ אעפ"י שא"א לרבנן וליתני בא העליון רמ"א לא חולצת ולא מתייבמת וחכ"א או חולצת או מתייבמת ואנא ידענא משום דא"א הוא (ותחתון נמי וודאי אתא אלא שנשר) אי לא תנא אעפ"י שא"א ה"א רוב נשים תחתון אתי ברישא ומיעוט מליון אתי ברישא ור"מ לטעמי' דחייש למיעוטא ורבנן לטעמייהו דלא חיישי למיעוטא וה"מ בסתמא אבל היכא דבדקן ולא אשכחן אימא מודי להו רבנן לר"מ קמ"ל דאי אפשר וודאי אתו ומינתר הוא דנתר עכ"ל הגמ' ומוכח לכאורה דלשון אי אפשר הוא וודאי וכן מוכח קצת שם עוד (דף מ"א ע"ב) אמר רבא משמשת כל ג' ימים אסורה בתרומה שא"א לה שלא תפלוט ושם (דף מ"ב ע"א) וכ"ת דילמא אישתייר אי הכי חיישי' שמא