בית האוצר חלק א ריא

אפשר לקדושה שתופקע בכדי המבואר בנדרים כ"ט וכמובן ובאתי רק להעיר

וע"ע תוס' ע"ז (דף ס"ח ע"א) ד"ה אמר עולא שכתבו וז"ל והשתא צ"ל לעולא דלא פליגי ר"מ ור"ש (בדין נו"ט לפגם אי אסור או שרי) בקראי כו' אלא בסברא פליגי ר"מ סבר כיון שהשביח מעיקרא בשעת נפילה וחל איסור עלי' שוב אין לו היתר גם כי פגם אחרי כן ור"ש סבר כיון דהשתא פגמה הוא שרי עכ"ל ונראה ג"כ ממשמעות לשונם דזהו ענין הפלוגתא דר"מ סבר דא"א לאיסור להפקע בכדי כיון שכבר חל ור"ש ס"ל דשפיר אפשר לאיסור לשוב היתר וכמובן ובאתי רק להעיר. וע"ע ש"ע יו"ד סי' מ"ד סעי' ו' וע' חולין (דף ס"ח ע"ב) ואין להאריך בזה]

כלל קמא) איש. ע' תוס' ב"ק (דף ט"ו ע"א) ד"ה השווה ותוס' סנהדרין (דף ס"ו ע"א) ד"ה לרבות דהא דהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה היינו דווקא היכא דכתיב לשון זכר אבל היכא דכתיב איש בהדיא אין אשה בכלל ע"ש [וע"ע תוס' יומא (דף מ"ג ע"א) ד"ה ונתן] וע"ע בסנהדרין (דף מ"ו ע"א) וכי יהיה באיש חטא איש ולא אשה ועוד שם (דף נ"ז ע"ב) אימא בת נח שהרגה לא תיהרג מיד איש ולא מיד אשה כו' בת נח שזינתה לא תיהרג על כן יעזוב איש ולא אשה [ואולם היקישא דהשווה הכתוב אשה לאיש כו' הוא בלא"ה רק בישראל דכה"ת לישראל ניתנה ולא לעכו"ם] וע"ש בתוס' בסנהדרין (דף ס"ו ע"א) דכתבו דנהי דאיש ממעט אשה עכ"ז היכא דכתיב איש איש מרבינן אשה משום דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ע"ש וע' יבמות (דף ע' ע"א) איש איש לרבות הערל (שאינו אוכל בתרומה) ושם (דף ע"א ע"א) אימא לרבות האונן א"ר יוסי ברבי חנינא א"ק וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות אימא ולא ערלות כו' א"ק איש איש איזהו דבר שישנו באיש ואינו באשה הוי אומר זה ערלות וקשה דלמא אצטריך איש איש לרבות אשה וכהך דסנהדרין (דף ס"ו ע"א)

ודע דיש להסתפק הא דאיש ממעט אשה אם הוא מפאת היותו גילוי מיוחד דמדה"מ למיכתב אדם וכדומה ודייק לכתוב איש אתי לאורויי למעט אשה א"ד איננו מפאת גילוי ויתור רק דמשמעות התיבה אין אשה בכללו וממילא אימעטא אשה היכא דכתי' איש כיון דאין אשה במשמעות התיבה וע' ברשב"א קידושין (דף כ"ד ע"א) ד"ה אלא שכ' וז"ל וא"ת כיון דאיצטריך למיכתב איש למעט את הקטן מנ"ל מיעוטא דאשה שאינה מוספת חומש י"ל דקטן לא צריך קרא ועיקר איש כי כתי' למעט את האשה הוא דכתי' עכ"ל ומוכח מקושית הרשב"א דאין משמעות התיבה הוא הממעט אשה רק ענין הייתור והגילוי הוא הממעט וע"כ כיון דאצטריכא התיבה למעט קטן שוב אין ללמוד ממנו מיעוט דאשה דאי משמעות התיבה הוא הממעט א"כ מה בכך דאיצטריך איש למעט קטן סוף סוף השתא דכתי' איש למעט קטן א"כ הרי ממילא אשה ממועטת כיון שאין אשה בכלל משמעות תיבת איש ודו"ק

וע"ע ברא"ם עה"ת דברים י"ג פסוק י"ד וז"ל אנשים ולא נשים. בסיפרי דאנשים דהכא יתירא הוא דהוה ליה למיכתב יצאו בני בליעל מקרבך אבל גבי סדום שאמר ואנשי סדום ה"ה נשים משום דלגופי' הוא דאתא וכן בכל מקום שבאה מלת אנשים יתיר' דרשו אותה אם למיעוטא אם לחשיבות ולמעלה עכ"ל ונראה מזה ג"כ דהא דאיש ממעט אשה היינו רק היכא דמיותר אבל לא היכא דצריך לגופי' דפשוט דדין תיבת איש בזה כדין תיבת אנשים דהוא רק ריבוי דתיבת איש ואולם הגור ארי' שם כ' בזה"ל אנשים ולא נשים וא"ל דיבר הכתוב בהווה שהם דרכם להסית דכאן כבר כתי' בני בליעל ולא הוצרך למיכתב אנשים אלא לדיוקא לדרשא הוא ועוד דבכה"ת בעי' קרא לרבות נשים כאנשים לעניין עונשין דילפי' מדכתי' איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכאן לא איירי לענין עונשים של אשה רק לענין עיר הנדחת וכה"ג אין לנו שום כתוב להשוות אשה לאיש עכ"ל והנה לתירוצו הראשון נראה דאיש ממעט אשה רק היכא דמיותר וה"מ היכא דדרך הדבר באיש יותר מבאשה דאיכא למימר דיבר הכתוב בהווה משא"כ היכא דאין ההווה באיש יותר מבאשה אז תיבת איש גופי' ממעט אשה ואפי' אינו מיותר [ודע דמ"ש הגור ארי' דדיבר הכתוב בהווה יל"ע בזה בב"ק (דף ק"ט ע"ב) בעי רבינא גזל הגיורת מהו איש אמר רחמנא ולא אשה א"ד אורחי' דקרא הוא וע' לעיל כלל (ל"ח)]

ואולם לתירוצו הב' נראה דהיכא דכתי' תיבת איש לגבי עונש [ונראה דה"ה לגבי דינים ומיתות ע' קידושין (דף ל"ה ע"א) ופשוט] אז אשה בכלל משא"כ אם נאמר שלא במקום עונש אז אפי' אינו מיותר וגם ההווה באיש מ"מ אין אשה בכלל ודו"ק ויל"ע בזה הרבה ובאתי רק להעיר וע"ע כלל בענין המיעוט דאיש ממעט אשה בתוס' ע"ז (דף י"ט ע"א) ד"ה אשרי דרק איש ממעט אשה אבל האיש בה' קאי אאיש ידוע וממעט איש אחר ע"ש

כלל קמב) איש דממעט קטן. מצינו לפעמים דאינו ממעט רק קטן פחות מבן ט' שנים ויום אחד ע' רמב"ם ה' סוטה פ"א ה"ו דהמקנא מקטן פחות מבן ט' כו' אינו קינוי ובכ"מ וז"ל ומשמע לרבינו דלא מימעיט (מקרא דושכב איש אותה) אלא כשהוא פחות מבן ט' שאינו ראוי לשכיבה אבל בן ט' ויום א' כיון שביאתו ביאה איש מיקרי לגבי שכיבה עכ"ל ומקור הדבר מש"ס סוטה (דף כ"ו ע"ב) דאמר דאין מקנין מקטן משום דאיש א"ר ולא קטן וס"ל להרמב"ם דקאי רק אפחות מבן ט' כיון דהאי איש לגבי שכיבה כתיב וע"כ כל שראוי לשכיבה מיקרי איש אולם דעת התוס' בסוטה שם ד"ה אבל דלגמרי ממעט קטן אפי' יותר מבן ט' עש"ה וא"כ לדעת התוס' כל היכא דכתיב איש ממעט קטן לגמרי ואפי' כתיב גבי שכיבה וביאה

ודע דכסברת הרמב"ם הנ"ל דשייך תואר איש גם לקטן בן ט' מפאת היותו ראוי לביאה מצינו ג"כ בתואר אשה ביבמות (דף ס' ע"ב) דמייתי קרא כל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו ומוקי לי' התם מכח דיוק קושיית המקראות אהדדי דבראוי' ליבעל הכתוב מדבר פי' דלא איירי דווקא בגדולה רק הכוונה אקטנה בת ג' שנים ויום אחד דראוי' לידע ולהבעל יעוי"ש וע"ש בתוד"ה בראוי' דכתבו והא דכתיב אשה דמשמע דווקא גדולה כו' עש"ה מה שתירצו ע"ז ואולם לסברת הרמב"ם הנ"ל בפשיטות ניחא דהא ה"נ מצינו לדידיה תואר איש דאין מצריך גדול רק ראוי לביאה וכנ"ל וא"כ ה"נ בתואר אשה שפיר יתכן שיסוב אראוי' לביאה ואעפ"י שהיא קטנה [אולם התוס' לטעמייהו דפליגי אהרמב"ם הנ"ל וכנ"ל]

כלל קמג) איזו. נחלקו בפי' לשון אימא לך איזו גופא דעובדא היכי הוי הרגיל בגמ' אם פירושו אהובי או הוא לישנא בעלמא וע' ב"מ (דף צ"ח ע"ב) זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה ואמאי מה שטענו לא הודה לו כו' אמר עולא ע"י גלגול דא"ל אישתבע לי איזו מיהת דכדרכה מתה ומגו כו' ושם נראה קצת דמתפרש מלשון אוהב דר"ל דגם אם היינו אוהבים ומשתוים ולא הייתי מכחישך לומר דשאולה מתה רק הייתי גם אני אומר כדבריך דשכורה מתה עכ"ז הרי היית צריך לישבע דכדרכה מתה וא"כ מגו כו' ודו"ק

כלל קמד) אינו מצווה ועושה. אם הוא מעלה גם במצות ל"ת כבר הבאתי בקונטרס ע' פנים לתורה דברי הגור ארי' עה"ת דרק במ"ע הוא דשייך אינו מצווה ועושה דכל עשה הוא מעלה קניינית וע"כ גם מי שאינו מצווה שיין ביה קניית המעלה משא"כ ל"ת איננה מעלה קניינית רק שמירה