בית האוצר חלק א רי

הכל מצווין לבערו ויש לדון בזה בתוס' קידושין (דף נ"ח ע"א) ד"ה אלמא ובראשונים שם

ועיין עירובין (דף ס"ט ע"ב) במשנה היו שנים (דרים בחצר ונתנו להם שאר הדיורין רשותם) אוסרים זה על זה ובגמ' פשיטא לא צריכא דהדר חד מינייהו ובטל לי' לחברי' מהו דתימא לישתרי קמ"ל דכיון דבעידנא דבטל לא הוי לי' שריותא בהאי חצר וברש"י דכיון דבעידנא דבטלי להו הנך קמאי רשותייהו אפ"ה לא הוי להאי מבטל שריותא בהאי חצר משום דאסרי אהדדי אישתכח דביטול דקמאי לא אהני וכי הדר מבטל האי לא מצי לאקנויי רשותא דידהו דהא לא קניי' עכ"ל ומוכח לכאורה דגם איסור דרבנן מחשיב אינו שלו וע"כ לא קני האי רשותם כיון דהי' אסור לטלטל מדרבנן מפאת השני האוסר עליו ולא מצי לאקנויי לי' לשני והוא דוגמת הך דזבחים (דף ע"ה ע"ב) כלום הקנה זה אלא מה שקנוי לו עש"ה ומגוף הך דזבחים ג"כ יש לדקדק כן דהעשי' האסורה מדרבנן חשובה אינו שלו עש"ה וכבר דנתי בזה בהך דזבחים במ"א בארוכה

כלל קמ) איסור אם אפשר שיהופך להיתר. הנה זה לכאורה דבר כללי דא"א לאיסור לשוב להיתר ע' יבמות (דף ע"ו ע"א) ת"ר ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם הנקב) כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר להכשירו זהו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום עכ"ל הגמ' ומוכח לכאורה מלישנא דזהו פסול שחוזר להכשירו דאין שייכות באיסור ופסול בעלמא שישובו להיות היתר והכשר וע"כ חשוב זה חידוש מציאות פסול החוזר להכשירו וע' ביצה (דף י"ז ע"א) איבעי' להו מי שלא הניח עירובי תבשילין הוא נאסר וקמחו נאסר א"ד הוא נאסר ואין קמחו נאסר למאי נ"מ לאקנויי קמחו לאחרים אי אמרת הוא נאסר וקמחו נאסר צריך לאקנויי קמחו לאחרים כו' ובתוס' שם ד"ה אי וז"ל ותימא הואיל וקמחו נאסר מה מועיל הקני' לאחרים מי יכול לסלק האיסור שבו שיאכל הוא עצמו אחר שנאסר כו' עכ"ל

ועיין פסחים (דף י"ז ע"א) דאע"ג דמשקי בי מדבחיא דכן מ"מ בנטמאו בחוץ והכניסן בפנים טמאין וברש"י נטמאו בחוץ קודם שיהא שם מדבחיא עליהן והכניסן לפנים טמאין ואפי' לטמא אחרים דטומאתן כבר ירדה בהן ומי הפקיעה עכ"ל [וע' שם (דף י"ט ע"ב) דאע"ג דלא גזרו על ספק הכלים שבירושלים עכ"ז ספק כלים הבאים מחוץ ירושלים לירושלים טמאין גם בירושלים ע"ש] וע"ע פסחים (דף נ"ב ע"א) דאהא דתנן שם (דף נ' ע"ב) המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו או ממקום שלא כלו למקום שכלו חייב לבער ר' יהודה אומר צא והבא לך אף אתה קמפרש אביי שם דה"ק או ממקום שלא כלו למקום שכלו והחזירן למקומן ועדיין לא כלו אינו חייב לבער ר' יהודה אומר צא והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו (השתא) והא כלו להו (וחייב לבער) מתקיף לה ר' אשי לר' יהודה אטו אגבא דחמרא קלטינהו (אטו גבו של חמור שהכניסן לתוך אותו מקום קלטן בחומרי אותו מקום שלא יוכל להחזירן עוד הא לא גדלו שם ואינו אוכלן שם) כו' וצ"ל דסברת אביי אליבא דר' יהודה הוא דכיון דכבר היו באותו מקום ושם הרי כלו וא"כ בהיותם שם הרי כבר היו איסור ע"כ א"א לאיסור לשוב היתר ואסורין גם בחזירתן למקום שלא כלו ודו"ק

וע"ע באור החיים עה"ת ויקרא פרשה י"א פסוק מ"ג אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ וגו' וז"ל צריך לדעת למה חזר עוד לצוות לזה ורז"ל אמרו לרבות את שפירשו לארץ וחזרו ודרשה זו אמת אלא שאינה צריכה כיון שפירשו וכי בשביל שחזרו יהיו מותרים ויש ליישב דבריהם ז"ל עכ"ל ז"ל הנה גם דבריו ז"ל הם כסברא הנ"ל דא"א לאיסור לשוב היתר וע"כ אחרי שפירשו ונאסרו א"א שישובו היתר בחזירתם וא"צ קרא לזה ובאתי רק להעיר וע"ע סנהדרין (ד' כ"ג ע"ב) דר"מ ס"ל דבב' כיתי עדים יכול שכנגדו לפוסלן (בע"ד שאמר בפנינו יש לי ב' כיתי עדים בדבר זה הביא כת ראשונה ועמד הלוה ואמר פסולין הן נאמן דהשתא לאו כנוגע בעדות הוא שהרי אמר מלוה שיש לו כת אחרת ואם ביקש ולא מצא יפסיד דקסבר ר"מ דצריך בע"ד לברר ולהעמיד על האמת כל דבריו שטוען בבית דין) אבל בכת אחת אין יכול לפוסלן ואיבעי לי' התם נמצאת כת שני' קרובין או פסולין מהו (דהשתא אגמ"ל דהי' לו רק כת אחת הראשונה לבד ומהו שיוכשרו למפרע) אמר להן כבר העידו עדים הראשונים ונראה הכוונה ג"כ דכיון דכבר העידו בפסול וכבר נפסלו ואין פסול חוזר להכשירו ואולם שם טעמא אית בי' כיון דבשעה שהעידו הראשונים לא היה הלוה נוגע שהרי לא ידע שיופסלו השניים ובאתי רק להעיר

וע"ע זבחים (דף ס"ז ע"א) דאהא דתנן שם עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת (העוף) לשם חטאת רא"א מועלין בהם ור' יהושע אומר אין מועלין בהם אמר התם א"ר אדא בר אהבה אומר הי' ר' יהושע עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת נמשכת ונעשית חטאת העוף (ומש"ה אין מועלין בה) א"ה חטאת העוף נמי שעשאה למעלה כמעשה העולה מכי מליק בה סימן אחד תימשך ותיהוי עולת העוף וכ"ת ה"נ והא"ר יוחנן משום ר' בנאה כך הצעה של משנה מאי לאו כך היא הצעה ותו לא (דלא פליג ר' יהושע אלא בעולת העוף שעשאה למטה כו' אבל בחטאת העוף שעשאה למעלה כו' מודה דפסולה ומועלין בה) לא כך הצעה של כולה משנה (ופליג נמי בחטאת העוף שעשאה למעלה כו') ר' אשי אמר בשלמא עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון דהא (חטאת העוף) היכשרו בסימן אחד והא (עולה) הכשירה בשני סימנין ועולת העוף למטה ליתא כיון דמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף (דבסימן הא' כבר חייל עלה שם חטאת כשירה ועדיין לא חל עלה שם עולה פסולה כיון דעולה צריך ב' סימנין וע"כ מיד בסימן הא' נמשכת ונעשית חטאת) אלא חטאת העוף כיון דאמר מר מליקה בכל מקום (במזבח) כשירה מכי מלק בה סימן אחד איפסלא כי הדר מליק באידך סימן היכי מימשכה והויא עולת העוף כו' ומבואר בזה דלסברת סתמא דתלמודא גם חטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה נמשכת ונעשית עולה ואע"ג דכבר נפסלה במליקת סימן הא' לשם עולה ועכ"ז במליקת גם סימן הב' לשם עולה חוזרת להיות נכשרת וה"ז פסול החוזר להכשירו וא"כ ד"ז לכאורה פלוגתא דר' אשי וסתמא דגמ' אי שייך חזרת פסול להכשירו דסתמא דגמ' ס"ל דאפשר לפסול לשוב לכשרות ור' אשי ס"ל דכיון דמכי מלק בה סימן אחד מיפסלא אינה חוזרת לכשרות בסי' הב'

ואולם י"ל דלכ"ע אין פסול חוזר להכשירו ורק טעם הגמ' דכשגומר למלוק סי' הב' אגמ"ל דמיד במליקת סי' הא' לא הי' עליו שם פסול כלל רק היתה המליקה חלק ממעשה עולה היינו חלק ממעשה המשכת החטאת והעשותה עולה ואע"ג דאילו לא הי' גומר מליקת סי' הב' היתה נשארת חטאת פסולה במליקה שלא לשמה היינו לשם עולה עכ"ז מכי גמר מליקת סי' הב' לשם עולה אגמ"ל דלא הי' מליקת סי' הא' פסול רק חלק ממעשה עולה וכמובן וי"ל דהיינו טעמא דלא בעי סתמא דגמ' לומר כר' אשי דסתמא דגמ' הא קאי לר' יוחנן וכדפריך ממימרא דר' יוחנן משום ר' בנאה כו' ור' יוחנן הא ס"ל ביבמות (דף ל"ה ע"ב) סברא דאגמ"ל וע"כ אין לומר כסברת ר' אשי דכיון דמכי מליק סי' אחד מיפסלא כו' כי הדר מליק היכא מימשכה כו' דהא אמרי' אגמ"ל דלא הי' פסול מעולם משא"כ ר' אשי י"ל דטעמא דנפשי' קאמר וס"ל כהלכתא דקיי"ל ביבמות שם כר"ל לגבי ר"י דלא אמרי' אגמ"ל ע"ש ודו"ק

וע"ע פי' הרא"ש נדרים (דף ע"ט ע"ב) ד"ה אין בהן עינוי נפש לעצמו מיפר שכ' וז"ל כלומר כל מה דשייך לעצמו הוי הפרתו הפרה בין כשהיא תחתיו ובין אם גירשה והחזירה הילכך אם גירשה כ"ז שהיא ראוי' לשוב אליו לא חל הנדר כו' דלא מיסתבר למימר שיחול הנדר מיד אחר שגירשה ואם יחזירנה פקע הנדר דלא מצינו נדר שחל פקע ממילא עכ"ל ונראה ג"כ סברתו דא"א לאיסור לשוב היתר מאיליו ואולם למ"ד יש מעילה בקונמות אין זה תלוי בדין שאר איסור דעלמא רק בדין אם