בית האוצר חלק א כ

ולפי"ז הנה מה דדייקתי ממכילתא הנ"ל דר"ע ס"ל דלא היה התחלת נתינת התורה מיעקב מדקרי לגיד איסור שמקודם מ"ת הנה לפי דברינו אלה נהפוך הוא דהא ר"ע חשוב לי' למעלה לאיסור גיד מה שאיסורו קודם מ"ת ואמר דמש"ה אסור באכילה ואין ללמוד ממנו איסור אכילת בב"ח משום דבב"ח לא אלים כוותי' מפאת היותו רק איסור שאחר מ"ת וכנ"ל וא"כ כיון דחשוב לי' מעלה שוב אדרבה צ"ל להיפוך דס"ל דמיד ליעקב ניתן איסור גיה"נ בתורת ישראליות וע"כ שוב שפיר עדיף טפי משאר תורה וכנ"ל ואולם לישנא דר"ע דאמר שכן איסורו קודם מ"ת לא מוכחא הכי דאי איתא הא איהו גופי' מכלל מ"ת וכנ"ל ולא דמי ללשון הגמ' יבמות הנ"ל דשם לא הוזכר לשון מ"ת רק לפני הדיבור דהיינו דיבור דסיני דמצות דמקודם אעפ"י שנאמרו בתורת תורה ישראלית עכ"ז לא מיקרי דיבור דדיבור היינו הדיבור המפורסם שהיה בסיני וכמובן ובאתי רק להעיר

ודע כי צד הסברא אשר הזכרנו באות ז' דמצות דקודם מ"ת לא נאמרו כולם בשוה רק קצתם בתורת ב"נ וקצתם בתורת ישראליות עש"ה הנה לכאורה סברא זאת מוכרחת מש"ס יבמות הנ"ל דאמר דפסח מילה ותמיד דדחי שבת היינו משום דעדיפי דישנן לפני הדיבור וק' דאיך נחשב זה מעלה לענין דחיית איסור שבת והרי גם איסור שבת הנדחה ישנו לפני הדיבור שהרי שבת ודינין במרה נצטוו וא"ל דמצות דמרה כבר היו הם עצמן מן הדיבור דז"א דכבר הבאתי באות ז' שם דברי הגור ארי' במדבר פ' ט"ו פסוק ל"ב דמצות דמרה היו עדיין בתורת ב"נ [ע"ש שהביא ראי' לזה מלשון הגמ' סנהדרין (דף נ"ו ע"ב) דאמר י' מצות נצטוו במרה ז' שנצטוו עליהן ב"נ הוסיפו עליהן דינין ושבת כו' ומדקרי להו הוספה על הז' מצות מוכח דהיה עניינם ג"כ כענין הז' מצות דב"נ ושגם דינין ושבת כו' ניתנו עדיין בתורת ב"נ ע"כ תוכן ראייתו שם ע"ז ונלענ"ד ראי' לראייתו מש"ס כתובות (דף נ"ד ע"ב) רצה לכתוב לה לא קתני אלא רצה להוסיף מסייע לי' לר' איבו א"ר ינאי דא"ר איבו א"ר ינאי תנאי כתובה ככתובה דמי כו'] ועל כרחך צ"ל דגם קודם מ"ת ניתנו קצת מצות בתורת ישראליות וקצתם בתורת ב"נ והכי קים לי' לגמ' דפסח מילה ותמיד ניתן כבר בתורת ישראליות וע"כ שפיר חשוב מעלה במה שקדמו לשאר המצות דסיני וכנ"ל משא"כ שבת אין לו מעלה זאת כיון דשבת ניתן גם הוא רק בסיני דהא דניתן במרה לא חשוב כיון דזה היה עדיין בתורת ב"נ וכנ"ל [ואולם בזה צריך לומר דהש"ס דידן חלוק בסברא עם הירושלמי דהא הירושלמי ס"ל דמה דניתן לפני הדיבור בתורת ב"נ זוטר מעלתו וחשיב גרעון לגבי מה שניתן רק בסיני ואילו הש"ס דידן ע"כ צ"ל רק דס"ל דלא הוי מעלה אבל גם גרעון אינו דאל"כ איך יליף בתר הכי ביבמות שם דעדל"ת דכרת מהא דכיבוד דחי שבת דילמא שאני שבת דקיל מפאת שניתן עוד לפני הדיבור וכירושלמי הנ"ל ויש לדון בזה ובאתי רק להעיר]

ועפיד"ז תתיישב עוד קושיא אחריתי שיש להקשות בסוגי' דיבמות שם דהא סוגיא דיבמות שם אעשה דייבום קאי ועלה אמר דאין ללמוד שתדחה עשה דייבום ל"ת דכרת דאחות אשה מפסח מילה ותמיד דדחי שבת משום דמה להנך שכן ישנן לפני הדיבור עש"ה וק' דהא עשה דייבום היא ג"כ עשה שלפני הדיבור שהרי יהודה נצטוה על היבום וכמבואר במדרש משלי פרשה ל"א עה"כ רבות בנות עשו חיל וז"ל אדה"ר נצטוה על שש מצות נח על אמ"ה אברהם על המילה כו' יהודה על היבמה כו' עכ"ל וכן מפורש עוד במדרשים בכמה דוכתי [וע' תד"א רבא פרק ו' דמוכח שם דיהודה לא נצטווה על הייבום רק שמאיליו קיים מצוה זאת עד שלא ניתנה והוא כמו האבות אי"ו דקיימו כה"ת עד שלא ניתנה עש"ה וא"כ י"ל דש"ס דיבמות הנ"ל ס"ל כתד"א הנ"ל ויש לדון ולפלפל בזה הרבה ואכ"מ להאריך] ואולם להנ"ל ניחא דמצות יבום שנאמרה ליהודה י"ל ג"כ דקים לי' לגמ' דניתן עדיין בתורת ב"נ לא בתורת ישראליות וע"כ שפיר אין לו מעלת לפני הדיבור וכנ"ל ואולם בהך דייבום י"ל עוד בפשיטות טפי דכיון אינה דומה למצות יבום האמורה בתורה דמצוות יבום שבתורה דמצות ייבום שנאמרה ליהודה הוא רק באח מאב משא"כ מצות יבום דקודם מ"ת שהי' בכל הקרובים שמפאת זה ייבם יהודה כלתו וכמ"ש הראשונים ז"ל מפרשי התורה וע"כ שפיר אין למצות יבום דעכשיו מעלת לפני הדיבור כיון דהמצוה שהיא עכשיו איננה המצוה שהיתה לפני הדיבור רק מצוה אחרת דמצוה דלפני הדיבור היתה בכל הקרובים משא"כ עכשיו דאינה אלא באח מאב ויש עוד חילוק בענין המצוה בין לפני הדיבור לאחר הדיבור מפאת החליצה דביהודה מצינו רק ייבום אבל לא חליצה משא"כ מצות ייבום שבתורה יש בה גם מצות חליצה שאם אין מייבם צריכה חליצה ויש ליתן טעם לזה עפ"י הירושלמי קידושין פ"א ה"א דב"נ אין להם גירושין וע"ש בירושלמי שלא ייחד הקב"ה שמו בגירושין אלא בישראל בלבד כו' וע"כ חליצה נמי דעניינה ג"כ ענין גירושין וכמובן לכן ג"כ לא שייכא רק בישראל וע"כ אף שהי' הייבום נוהג קודם מ"ת עכ"ז החליצה שפיר לא הית' נוהגת ואולם אם נאמר דהאבות יצאו מכלל ב"נ הא כבר גם הם ישראל היו ונהג בהם גירושין וע' לעיל אות ה' והנה נזכרתי כי ברמב"ן יבמות שם הוזכרה הערה זאת במקומו דייבום נמי הא הי' עוד קודם מ"ת והוא שם ברמב"ן הג"ה על הגליון וז"ל שכן ישנן לפני הדיבור ואע"ג דיבמה כתי' בוא אל אשת אחיך וייבם אותה לא נצטוו אלא שנהגו מאיליהן. הריטב"א ז"ל עכ"ל. וחידוש שלא הביא דברי התד"א הנ"ל דמבואר שם כן להדיא דיהודה לא נצטווה על הייבום רק שמאיליו עשה כן ודברי המדרש משלי הנ"ל דמבואר בו להיפוך דיהודה נצטוה על היבמה ובאתי רק להעיר

יד) ע' אות א' מש"ש בענין הקושי' מה עשו האבות בשבת אי לא יצאו מכלל ב"נ להקל דהא ב"נ ששבת חייב מיתה ע"ש וראיתי בילקוט תשא רמז שצ"א וז"ל א"ר יוסי בר חנינא עובד כוכבים ששמר את השבת כו' חייב מיתה למה שלא נצטווה עלי' ואינו משמר אותה כתיקנה עכ"ל והוא לקוח מדברים רבה פרשה א' ובד"ר שם ליתנהו להני תיבות "ואינו משמר אותה כתיקנה" ועכ"פ לפי נוסחת הילקוט דגרס ואינו משמר אותה כתיקנה מוכח דמשום זה הוא דמתחייב מיתה [והטעם צ"ל דכיון ששומר שבת ע"כ מכניס את עצמו בזה בחיוב שמירת שבת ונעשה השבת אצלו חיוב כמו בישראל וע"כ נענש ג"כ על חילול השמירה כמו בישראל וביותר י"ל דכיון שעצמותו הוא ב"נ לכן נידון גם בחיוב דשבת כפי דין הב"נ וע"כ כיון שאין משמר אותו כתיקנו לכן אפי' עושה רק מלאכת לאוין דשבת כמחמר והבערה אליבא דר' יוסי ותחומין אליבא דר"ע עכ"ז ג"כ מתחייב מיתה דהא ב"נ כל אזהרתן זו היא מיתתן וכן אפי' עושה מלאכה רק בשוגג ג"כ מתחייב מיתה דב"נ נהרג על השוגג וכמבואר ברש"י מכות (דף ט' ע"א) וע"כ אמרו סתם דב"נ ששבת חייב מיתה דוודאי אין הב"נ מוזהר כל כך ולא ימלט שלא יעשה מלאכת לאו או מלאכה בשוגג עכ"פ ויתחייב מיתה ודו"ק] וקצת דוגמא לזה בב"י או"ח סי' קל"ג דהאומר סמני הקטורת וחיסר אחד מהן בדיבורו חייב מיתה כמו בהקטרה דאם חיסר אחד מכל סמני' חייב מיתה ע"ש והטעם ע"כ דכיון דמזכיר סמני הקטורת ורוצה שתעלה לו ההזכרה במקום ההקטרה ע"כ הוא נותן עי"כ אל ההזכרה דין ההקטרה ומתחייב ג"כ עונש על החסרון בההזכרה כמו שהוא בההקטרה וע"כ ה"נ כיון דמשמר שבת כישראל ורוצה שיקבל שכר על השמירה כישראל לכן הוא מתחייב ג"כ בעונש על חילול השמירה כישראל אלא דכיון דהוא ב"נ ע"כ העונש שלו הוא דבר הנחשב עונש לב"נ דהיינו מיתה דב"נ כל עונשו מיתה ודו"ק היטב] וא"כ האבות דשמרו שבת וודאי כתיקנה א"כ שוב שפיר היו רשאין לשמור שבת וכמובן ובאתי רק להעיר

טו) ע' רא"ם עה"ת בראשית פרשה ל"ב פסוק ח' וז"ל וייצר לו שלא יהרוג את אחרים בב"ר יש מפרשים שמא יהרוג את עשו ויקללנו אביו וכן מצאתי בתנחומא אבל מהריגתן של אחרים לא הי' מיצר מפני שהבא להורגך השכם להורגו כדנפקא לן מקרא דאם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים לפי שבא על עסקי נפשות שיודע שאם תמצאנו חותר לא תעמיד עצמך מלהציל ממונך והוא בא לדעת כן שיקום עליך ויהרגן