בית האוצר חלק א רח

בזה והובאו דבריו בשב שמעתתא שם שמעתתא א' פ"א

ואולם תמיהני על גדולי עולם הנ"ל ז"ל שדנו בזה מסברא דנפשייהו כי לענ"ד עיקר הקושי' מבוארת בש"ס חולין (דף מ"ג ע"ב) אמר עולא ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא כו' ומ"ש מס"ט ברה"י דספיקו טמא ולטעמיך נדמיי' לס"ט ברה"ר דספקו טהור אלא התם הילכתא גמירי לה מסוטה עכ"ל הגמ' הרי שהגמ' עמדה על מדוכה זאת מדוע לא ילפי' איסורין מטומאה לענין זה וכדפריך אעולא דמדוע התיר ישב קוץ בוושט דהוא ספק איסור ולא יליף לי' מס"ט ברה"י והא דפריך וליטעמיך נדמיי' לס"ט ברה"ר נראה הכוונה דליטעמיך דיש לנו לדמות ספק איסור לס' טומאה א"כ היכא דנולד הספק איסור ברה"ר נתיר הספק וזה לא שמענו מעולם לחלק באיסורין חילוק רשויות בין נולד ספק איסור ברה"י לבין נולד ברה"ר והי' ידוע להם ז"ל דלא מחלקי' כן באיסורין וזהו דפריך וליטעמיך כו' והוא ממש קושית הנוב"י שם דמדוע לא מחלקי' גם באיסורין כן כי היכי דמחלקי' בטומאה דע"כ כוונת הגמ' ג"כ כן דא"ל דכוונת הגמ' להקשות אכל ספק איסור ואפי' נולד ברה"י דנדמיי' לס"ט ברה"ר דטהור דז"א דמאי זה קושי' אדרבה הרי יותר יש לנו לדמות ספק איסור לס"ט ברה"י דטמא דהא לקולא ולחומרא לחומרא ילפי' ואם שמצינו כזה גם ביבמות (דף ס"ט ע"א) התוס' באמת הניחו גם שם בד"ה ואימא את הדברים בתימה ועמ"ש בזה באתוון דאורייתא כלל י"ח ותירוצינו דשם לא שייך כאן דא"ל דגם כאן כוונת הגמ' דה"ל ס"ס גוף הספק איסור וגם הספק אם נקיש לקולא או לחומרא דז"א דאין הס"ס מתהפכת וכמובן וע"כ כוונת הגמ' דליטעמיך דמדמי' ספק איסור לטומאה א"כ בנולד הס' איסור ברה"ר נדמיי' לס"ט ברה"ר וזה וודאי אינו דלא מחלקי' בס' איסור חילוק רשויות וע"ז משני דשאני התם דהילכתא גמירי לה מסוטה והכוונה לענ"ד דנמסרה הלמ"מ בפירוש אכל ספק טומאות דכל ס"ט הדומה לסוטה טמא ושאין דומה לסוטה טהור וע"כ ממילא ס"ט ברה"ר או שאין בו דעת לישאל דלא דמי לסוטה טהור וס"ט ברה"י ושיש בו דעת לישאל דדמי לסוטה טמא ובמ"א הארכתי בזה וא"כ ממילא אין קושי' דנימא גם באיסורין כן דהא גם בטומאה לא הייתי אומר כן מסברא ורק מפאת ההלכה שגילתה בפירוש דס"ט הדומה לסוטה טמא כו' הוא דמחלקי' כן בטומאה ושנלמוד איסור מטומאה ונאמר דכי היכי דגילתה הלכה דס"ט הדומה לסוטה טמא ושאין דומה טהור ה"נ נימא גם באיסורין דס' איסור הדומה לסוטה היינו הנולד ברה"י כו' אסור ושאין דומה כו' מותר זה ג"כ אינו קושי' כיון דהלכה היא בטומאה ואין דנין מהלכה וכנודע כנלענ"ד נכון כוונת הגמ' הנ"ל בס"ד ותימה על הגאונים הנ"ל ז"ל שעכ"פ הי' להם להביא דברי הגמ' אלה

ע"ע בפמ"ג ליו"ד במשבצות סי' ל"ז סק"ג שכ' וז"ל דע שדין תרתי לריעותא מקורו ממה דכ' הראב"ד הביאו הב"י תלוי' מבועא הוי לקותא בתר לקותא ומעידות שיש נקב ואמרי' בנדה דב' ריעותא הוי וודאי טומאה וילפי' איסור מטומאה עכ"ל ז"ל הנה דפשיטא לי' ז"ל דילפי' איסור מטומאה ואולם גוף דבריו תמוהים לענ"ד דלמה הוצרך בזה להצעה דילפי' איסור מטומאה הא כי היכא דאיתא לסברא דתרתי לריעותא לענין טומאה בש"ס נדה (דף ב' ע"ב) ה"נ אמרי' התם סברא זאת באותה סוגי' עצמה גם לעניין איסור עש"ה דאמר כן אהך דהי' בודק את החבית להיות מפריש ממנה תרומה כו' דאיירי לעניין איסור טבל וצ"ע

וראיתי עוד בס' ברוך טעם שער התערובות פרק ו' דהביא דעת הראב"ן דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע וכ' וז"ל ובשערי דורא הנ"ל הביא הדברים באריכות דאתיא לי' מדין טומאה בלועה שאינה מטמאת טהרה בלועה כו' ובלא"ה ק' איך מביא ראיה משם הא מצינו לכלל מונח דאין להשוות איסור לטומאה אמנם די"ל רק בדרבנן ומטעם אפושי טומאה לא מפשינן אבל לענין דאורייתא י"ל דילפינן איסור מטומאה ומצאתי כן בנוב"י חיו"ד סי' [אולי כוונתו לסי' ק"כ הנ"ל] עכ"ל ז"ל והנה מ"ש לחלק בין איסור לטומאה מפאת אפושי טומאה לא מפשינן כבר הארכנו למעלה בזה ואולם לשונו ז"ל שכ' הא מצינו לכלל מונח דאין להשוות איסור לטומאה אמנם די"ל רק בדרבנן כו' אין ל' זה מדוקדק כלל במחכ"ת הרמה דהא כלל מונח זה דאין להשוות איסור לטומאה נמצא רק ביבמות (דף ק"ג ע"ב) דשם הוא דאמר איסור מטומאה לא גמרי' ולא נמצא עוד כזה בגמ' לפי ידיעתי העני' ושם ביבמות הא איירי בדין דאורייתא וגם הדין דטומאה שם הוא לחומרא דמטמא ולא שייך איפוא אפושי טומאה לא מפשינן עש"ה וגוף הערתו על הראב"ן דאיך יליף איסור מטומאה הנה כבר הבאנו לעיל כמה דוכתי דילפי' איסור מטומאה וכן האריך הרחיב בס' קהלת יעקב להביא מקומות רבות דגמרי' איסור מטומאה וכנ"ל

וע"ע במהרש"א חולין (דף קכ"א ע"ב) על התוד"ה אביי דכתב וז"ל ולענין שתציל דהוי מלתא דטומאה אזלי' לחומרא למילף מטומאת אוכלין אבל ברובעה דהוי איסורא לא ילפי' מטומאה להחמיר ושבקי' לי' אדיני' דכחי' הוא כדאמרי' בעלמא איסורא מטומאה לא גמרי' עכ"ל ז"ל עש"ה דדבריו הם בביאור דעת אביי וקצ"ע במ"ש דברובעה לא ילפי' מטומאה להחמיר ושבקי' לי' אדיני' דכחי' הוא וכו' ואינו מובן דאדרבה הא דשבקי' אדיני' דכחי' הוא הוי חומרא דהא מיחייב מיתה מש"ה ואילו למדנוה מטומאת אוכלין דלא מיחשיב חי הי' נפטר ממיתה והי' נחשב קולא וצ"ע ובאתי רק להעיר

וע"ע בס' תבואות שור סי' ל"ג ס"ג שכ' דנקובת הושט הוי נבילה מחיים להרמב"ם ז"ל רק לענין איסור אבל לא לענין טומאה ע"ש שכ' וז"ל וכ"ז לענין טומאה אבל לענין איסור לא כתיב כ"א לא תאכלו כל נבילה ולא כתיב בי' מיתה כלל וכללא הוא בגמ' דאיסור מטומאה לא ילפי' עכ"ל ז"ל

כלל קלז) איסורי הנאה אי יש להם בעלים. ד"ז פלוגתא עתיקה וכנודע וע' ב"מ (דף מ"ז ע"ב) בי' (דכתבי' במנא דכשר למיקני' בי' ומשמע מיעוט בי' ולא בדבר אחר) ר' פפא אמר למעוטי מטבע ור' זביד ואיתימא ר' אשי אמר למעוטי איסורי הנאה ומוכח דא"ה יש להם בעלים דאל"כ ל"ל למעוטי הא לאו דידי' נינהו ופשיטא דאינם קונין בחליפין וי"ל דהא גופא משמעינן בשטר דא"ה אין להם בעלים אולם יותר פשוט נראה דיש להם בעלים ואשמעי' דאע"ג דדידי' נינהו עכ"ז הואיל וא"ה נינהו לא חשיבי למיקני בהו בחליפין וע"ע זבחים (דף פ"ח ע"א) דמקדיש מנחה מערלה וכה"כ קדוש ליפסל ע"ש ומוכח ג"כ דא"ה יש להם בעלים דהא מקדיש דבר שאינו שלו אין ההקדש חל כלל אפי' ליפסל ותו דמה שאינו חל שם בזבחים ליקרב הוא רק מטעמא דלא הוי ממשקה ישראל כמבואר שם ע"ש אבל לא משום דמכם א"ר והא לאו דידי' הוא וצ"ע

וע"ע זבחים (דף מ"ז ע"א) אמר אביי ר' אליעזר בר' יוסי (דס"ל שם דבעלים מפגלין דאם חישבו בעלים של קרבן מחשבת פיגול בשעת עבודת הכהן הוי פיגול) ור' אליעזר ור' שמעון בר אלעזר כולהו ס"ל זה מחשב וזה עובד הוי מחשבה ר"א ברבי יוסי הא דאמרן ר"א דתנן השוחט לעכו"ם שחיטתו כשירה ור"א פוסל (משום דסתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם) רשב"א דתנן כלל אמר רשב"א כל שאין כשר להצניע (שאין חשוב להצניעו) ואין מצניעין כמוהו הוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו (בשבת) נתחייב זה במחשבה של זה וברש"י ד"ה כל שאין כשר להצניע כ' כגון דם נדה או איסור הנאה עכ"ל ופלוגתא דאמוראי הוא בשבת (דף ע"ה ע"ב) אי איירי בדם נדה או בא"ה ע"ש ומוכח גם כן דא"ה יש להם בעלים דאל"כ מדוע יתחייב זה במחשבה של זה הא אינו בעליו כלל ומדוע תועיל מחשבתו לגבי אחרים דבשלמא אם הוא בעליו ניחא דכיון דהחשיבוהו בעליו נעשה חשוב לכל משא"כ אי א"ה אין להם בעלים מדוע תועיל מחשבתו דה"נ בזה מחשב וזה עובד הוא מטעם בעלים וכן השוחט לעכו"ם דשחיטתו פסולה לר"א הוא משום דהעכו"ם בעליו של הבהמה ומהני מחשבתו ואם כן מדתלי להך דהוכשר לזה והצניעו כו' בהך דזה מחשב וזה עובד ובהך דשוחט לעכו"ם וכדאמר ראב"י