בית האוצר חלק א רז

שם דהמוכר את הבית לא מכר את התנור כתבו דאיירי בתנור מחובר לקרקע ואפ"ה אינו בכלל בית ואינו מכור עם הבית וז"ל שם א"נ אומר רשב"א דאיירי במחובר דסתמייהו (דתנורים) מחוברים כדתנן בכלים (פ"ה מ"ז) וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ אבל אין חיבורו חשוב חיבור תדע מדמקבלי טומאה כו' עכ"ל ומוכח דגמרי' מטומאה אלעלמא וע"ש בתוס' עוד דהביאו גירסא אחריתי דגרסי' במשנה דמכר את התנור וכתבו דלגירסא זאת צ"ל דחשוב חיבורן חיבור ולא דמו לקבלת טומאה עכ"ל ואין להכריע אם כוונתם להך דיבמות דאיסור מטומאה לא ילפי' וה"ה דדין ממון וקנין אין ללמוד מטומאה וכמובן [כיון דטעמא דהלכות טומאה חידוש הוא וכרש"י הנ"ל וא"כ גם דין ממון אין ללמוד משם וכמובן] או כוונתם לסברא אחרת ובאתי רק להעיר

וע"ע בספרא סוף פ' תזריע וז"ל, לטהרו או לטמאו כשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו עכ"ל ובהגהות מהרי"ד שם הביא דבפסיקתא זוטרתי מסיים מיכן אני למד לכל איסורין שבתורה שכשם שזה מצוה ובלבד שתהא הוראה כהוגן עכ"ל הפ"ז ונראה דיש ט"ס בפ"ז וצ"ל שכשם שזה מצוה זה מצוה ובלבד כו' והכוונה כי הא דאמרי' בירושלמי תרומות פ"ה והובא בר"ש שם אר"א כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור עכ"ל ואשמעי' דלא נטעה דטהרת טמא דהוא הכשלה באיסור הוא עבירה חמור טפי מטומאת טהור דהוא רק הפסד ממון והשחתת החפץ ולכן אשמעי' שאין הדבר כן רק דב' הדברים האלה הם במשקל השוה וכשם שאסור לטהר כו' וזה ג"כ כוונת הפסיקתא דבקרא כתי' לטהרו או לטמאו ודרשי' כשם שמצוה לטהרו כו' וה"ה נמי להיפוך כשם שמצוה לטמאו כך מצוה לטהרו דאין היקיש למחצה [וע' קידושין (דף י"ד ע"ב) כי ימכר לך אחיך העברי או העברי' הקיש עברי לעברי' כו' וה"ה כאן לטהרו או לטמאו הקיש גם הטהרה לטומאה] וז"פ דכוונת הכתוב להשוות הטהרה והטומאה יחד דכשם שמצוה לטהרו אם הוא טהור כך מצוה לטמאו כשהוא טמא וכן להיפוך כשם שמצוה לטמאו כו' וב' הדברים הם במשקל ובערך שוה וע"כ מיכן אתה למד גם לכל האיסורין שכשם שמצוה לאסור האסור כך מצוה להתיר המותר ושניהם ג"כ במשקל ובערך שוה וכהך דירושלמי וזהו דמסיים בפסיקתא ובלבד שתהא הוראה כהוגן הכוונה דאין חילוק בין איסור והיתר רק תמיד חיוב שוה הוא אל המורה לעיין היטב בהוראתו שתהי' הוראתו כהוגן על האסור אסור ועל המותר מותר ולא יטעה וכל ההוראות הן היתר הן איסור שוות בענין זה ואין לו למעט העיון בהוראתו איסור מבהוראתו היתר רק כמו שמחויב לעיין היטב בהוראתו היתר שתהא ההוראה כהוגן ולא יתיר האסור כן צריך לעיין היטב גם בהוראתו איסור שלא יאסור המותר כנלענ"ד פשוט כוונת הפ"ז ואיך שיהי' עכ"פ מפורש בפ"ז הנ"ל דילפי' איסור מטומאה דהא יליף דמדטהרה וטומאה שוין ה"ה דאיסור והיתר שוין [ויש כאן צ"ע יותר כיון דכאן בטומאת נגעים איירינן וא"כ תיקשי מדברי הראב"ד בפי' הספרא הבאתים בכלל ס"ט דכ' דאפי' דיני נגעים מדיני נגעים גופייהו לא ילפי' מק"ו לפי שכולם חוקה וגזירות מלך הן עכ"ל וא"כ כ"ש דא"א למילף מנגעים אעלמא ואולם גם בהך דיבמות (דף ק"ג ע"ב) דאמר איסור מטומאה לא גמרי' איירי נמי בלימוד מנגעים עש"ה וא"כ מדלא אמר דמנגעים לא גמרי' רק אמר סתם דמטומאה לא גמרי' מוכח דאין חילוק בין טומאת נגעים לטומאה אחרת ודגמרי' מנגעים שפיר אעלמא לבד אאיסור דלא גמרי' לי' אפי' משאר טומאות משום דאיסור מטמאה לא גמרי' וצ"ע]

וע"ע בפי' הראב"ד על הסיפרא פרק ח' ברייתא ח' דדן מדין מחיצת חצר שנפרצה ביותר מעשר דבטלה לה מחיצה לענין שבת וכלאים אדין ב' נתקים זה לפנים מזה ושיטה של שער מפסקת ביניהם ונפרץ במקום אחד כגריס דבטלה לה מחיצה כולה עש"ה וק' דהא איסור מטומאה לא גמרי' משום דטומאה חידוש הוא וכנ"ל וא"כ אי חידושא מעלמא נמי לא גמרי' אין לדון ג"כ טומאה מאיסור וכנ"ל ומה גם טומאת נגעים דהראב"ד ז"ל עצמו כ' דאין דנין בנגעים גופייהו מק"ו משום דחוקה וגזירת מלך הן וכנ"ל וא"כ כ"ש נגעים מעלמא ויש לדחות דשם איננו לימוד רק ענין סברא בעלמא דפירצת השיעור מבטל הסתימה כולה עש"ה ותבין

ודע דהך מילתא אי גמרי' איסור מטומאה לכאורה תלוי בספק שיש להסתפק בטומאה ואיסור הי' מינייהו חמור טפי דאי נימא דטומאה חמורה מאיסור א"כ בפשיטות אין ללמוד חומרא אאיסור מטומאה כיון דטומאה חמור מאיסור ואין ללמוד קל מחמור להחמיר [ע' יבמות (דף ע"ג ע"א) קל מחמור לא יליף] וע' תוס' ב"ק (ד' ק' ע"ב) ד"ה אומר וז"ל וי"ל דהתם חומרא הוא שהחמירו גבי טומאה דאע"ג דפסיק פסוקי לא בטלה ואע"ג דבכמה דברים איסור חמור מטומאה כדאמרי' בפרק כיסוי הדם אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר התם החמירו חכמים בטומאה יותר עכ"ל וע"ע תוס' סנהדרין (דף מ"ח ע"א) ד"ה משמשין וז"ל ומפרש ר"ת דאע"ג דאסור מדאורייתא (עור אדם מת) הוצרכו לגזור טומאה משום דחמירא להו לאינשי טומאה מאיסורא כדאשכחן בסוף כיצד צולין הטומאה והנותר מטמאין את הידים משום חשדי כהונה ומשום עצלי כהונה אע"ג דבלא"ה איכא לאו דבל תותירו עכ"ל וע"ע תרומות פ"ט מ"א וב' הזורע תרומה שוגג יופך ומזיד יקיים כו' וחייבת בלקט שכחה ופאה ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטין ועניי ישראל מוכרין את שלהם לכהנים והדמים שלהם ר' טרפון אומר לא ילקטו אלא עניי כהנים שמא ישכחו (עניי ישראל הלוקטים) ויתנו לתוך פיהם א"ל ר"ע א"כ לא ילקטו אלא טהורים עכ"ל המשנה וצריך להבין מה יענה ר' טרפון לקושית ר"ע ואולם לתוס' סנהדרין הנ"ל י"ל דטעמא דר' טרפון משום דטומאה חמיר לאינשי מאיסור ולכן שפיר יש לחוש שהזר ישכח ויתן לתוך פיו אע"ג דלא חיישי' הכי בטמא וע' רש"י גיטין (דף ס"א ע"ב) ד"ה בזמן שהיא טמאה ואולם י"ל עוד טעמא דר' טרפון משום דכהנים זריזין הן ולכן לא חיישי' לעניי כהנים שישכחו כו' אע"ג דחיישי' הכי בעניי ישראל ועי"ל בטעמא דר' טרפון דשם הטומאה חמורה בעצם מאיסור זרות דאיסור אכילת זרות הוא רק במיתה ביד"ש ואין בו כרת בשום מקום ואילו טומאת הגוף הוא בכרת באכילת קדשים מיהת וע"כ יותר יש לחוש לשכחה באיסור הקל מבאיסור חמור ור"ע י"ל דלטעמי' אזיל דס"ל דמע"ר אסור לזרים ע' תוס' יבמות (דף פ"ו ע"א) ד"ה תרומה וע' לקח טוב כלל י' וע"ש ביבמות (דף פ"ו ע"ב) תוד"ה מי דאע"ג דמע"ר אסור לזרים עכ"ז מותר לאוכלו בטומאת הגוף מגזה"כ ע"ש וא"כ הא יש חומרא בזרות אטומאת הגוף דזרות נוהג במע"ר משא"כ טומאת הגוף ולכן שוב שקולין הן כיון דיש לכל אחד חומרא שאין בשני ולכן יש לגזור גם בשתיהן בשוה ודו"ק וי"ל עוד בטעם פלוגתת ר"ע ור"ט הנ"ל בכמה גווני ואכ"מ ואולם מהא דחמיר לאינשי טומאה מאיסור אין ראי' דגם בעצם טומאה חמורה מאיסור דיוכל להיות דחמיר להו לאינשי טומאה מאיסור אע"ג דבעצם אינו חמור ממנו ואפי' אי קל ממנו בעצם ג"כ יוכל להיות דחמיר לאינשי טפי דמצינו דכוותה בדוכתי טובי וכמ"ש כבר בכלל (קל"ב) ובאתי רק להעיר

וראיתי בס' שב שמעתתא שמעתתא א' פ"א שכ' דהא דס"ט ברה"ר ספיקו טהור מפאת הלימוד מסוטה ולא ילפי' משם להתיר ספק איסור וכן להיפוך ס"ט ברה"י ספיקו טמא וודאי מפאת הלימוד מסוטה ולא ילפי' מיני' נמי אאיסורין היינו משום דאיסור מטומאה לא ילפי' עש"ה ולפי סברא זאת יומצא דהא דאיסור מטומאה לא ילפי' היינו אפי' בק"ו [שדננו למעלה בזה] דהא ס"ט ברה"י דספיקו טמא בק"ו ילפי' לי' מסוטה וכמבואר בסוטה (דף כ"ח ע"א) ומה סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון עשה בה ספק כוודאי שרץ שעשה בו שוגג כמזיד כו' אינו דין כו' וא"כ הרי יש לדון ק"ו זה גם לאיסורין וכמובן וע"כ דאיסור מטומאה לא ילפי' אפי' בק"ו וע"ע שו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ק"כ ובהגהות בנו הרב שם שדנו ג"כ בזה מדוע מחלקי' בס"ט בין רה"י לרה"ר מפאת הלימוד מסוטה ואין למידין משם לחלק גם באיסורין כן עש"ה מש"ש בזה וע' פר"ח יו"ד סי' ק"י שדן ג"כ