בית האוצר חלק א רו

ע"ט כו' דלענין איסורא לקי כו' ומלקות הרי הוא מה"ת ואמנם מה שכתבו וזהו כתירוצו של רב האי קשה להבין קצת דהא לשון רב האי ז"ל שהביאו דאפושי טומאה לא מפשינן מוכח להדיא דכוונתו אדרבנן דחכמים הוא שהחמירו לאסור איסור הנבלע ולענין טומאה לא רצו להחמיר מפאת דאפושי טומאה לא מפשינן וכמו שכתבנו ותדע דכהאי לישנא ממש דאפושי טומאה לא מפשינן איתמר נמי בגמ' ביצה (דף ז' ע"א) הנ"ל ושם איירי בפירוש רק לענין דרבנן וכדאמר אפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן ואולי כוונתם דכי היכא דמחלקי' לענין דרבנן ואמרי' דלגבי טומאה לא רצו לגזור ולהחמיר משום דלא רצו לאפושי טומאה ה"נ לענין הדאורייתא עצמו יש לחלק כן דבאמת אוכל הנבלע לא חשוב אוכל בעצמותו ורחמנא הוא דאחשבי' אוכל לענין איסור ע' דוגמתו בב"ק (דף ל"ב ע"א) תוד"ה איהו דרחמנא אחשבי' להנאה מעשה ע"ש וכן מצינו עוד סברא דרחמנא אחשבי' בכמה דוכתי אין מקום האסף פה ולגבי טומאה לא רצתה תורה להחשיבו לאוכל כי היכי דלא ליפוש טומאה וזהו שכתבו דזהו כתירוצו של רב האי [וע' סוטה (דף כ"ו ע"א) אשת ממזר שותה כו' פשיטא מהו דתימא אפושי פסולין לא ליפוש קמ"ל ונראה לכאורה דסברת מהו דתימא זאת הוא גם מה"ת וא"כ הוא דוגמא לסברת אפושי טומאה לא מפשינן בדאורייתא וע"ע תוס' גיטין (דף מ"א ע"א) דכ' דח"ע וחב"ח אין לו לישא ממזרת כדי שלא ירבו ממזרים בישראל ושרינן מש"ה לשחררו ואע"ג דהשיחרור איסור דאורייתא משום לעב"ת עש"ה וע"ע ירושלמי יבמות פ"ח ה"ב ממזר לא ישא ממזרת כדי שיתכלו ממזרין מן העולם כו' עש"ה]

ואולם גם זה צ"ע דסברא זאת שייכא רק אילו הי' מקרא מפורש דבליעה אין מתרת איסור דאז הי' שייך לומר דאין ללמוד ממנו לטומאה דיש לחלק כנ"ל דבאיסור רחמנא אחשבי' משא"כ בטומאה לא רצתה תורה להחשיבו משא"כ מסברא בעלמא אחר שלא הביאו התוס' שום לימוד ע"ז רק דנו בזה מסברא בעלמא א"כ וודאי דמסברא בעלמא א"א לנו לבדות מסברא דבר כזה דרחמנא אחשבי' בלוע לאוכל באיסור ולא בטומאה וצ"ע וע' בר"ש אהלות פי"א מ"ז שם דהביא ג"כ תירוצו של רב האי הנ"ל וכ' אחר זה ג"כ כלשון התירוץ של התוס' מנחות הנ"ל ולא כתב עליו דהוא כתירוצו של רב האי עש"ה ובאתי רק להעיר

וע"ע בסוכה (דף י"ח ע"א) דפליגי שם ר' אחא ורבינא אי יש לבוד באמצע לענין סוכה וקאמר התם מ"ט דמ"ד אין לבוד באמצע דתנן ארובה שבבית ובה פותח טפח טומאה בבית כולו טמא מה שכנגד ארובה טהור (אלמא אין לבוד באמצע למיהוי כולי' כסתום) ואידך שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו עכ"ל הגמ' והי' נראה לכאורה ג"כ דפליגי בדבר זה אי יש ללמוד מטומאה אעלמא או לא ואולם ברש"י שם כ' שאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו מסיני דאין לבוד באמצע ומהלכה לא גמרי' מידי אחריתי אלא ההוא דאיתמר ביה עכ"ל ומוכח דאין הטעם מפאת דמטומאה דייקא לא גמרי' רק הטעם פשוט דאין דנין מהלכה ואילו היתה הלכה זאת גם במילי דעלמא לא במילי דטומאה ג"כ לא הי' אפשר ללמוד ממנה לענין אחר אשר עליו לא נאמרה ההלכה ודו"ק ואמנם למ"ד דאין לבוד באמצע מוכח להדיא דס"ל דגמרי' איסור מטומאה דהא יליף סוכה מטומאה לענין לבוד באמצע וז"פ דכי היכי דילפי' סוכה מטומאה ה"נ יש ללמוד איסור מטומאה ואדרבה איסור קרוב יותר לדונו מטומאה משנדון מצוה מטומאה וכמובן וע' בקהלת יעקב שם העיר שם ג"כ בכדומה לזה ממאי דילפי' בהמ"ז וברכת המוציא מדיני טומאה עש"ה ובאתי רק להעיר וע"ע סוכה (דף י' ע"א) כמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא תחתונה פסולה א"ר הונא טפח שכן מצינו באהלי טומאה טפח כו' ומוכח ג"כ דילפינן איסור מטומאה

וע"ע בנזיר (דף מ"ב ע"א) דיליף דנזיר ששייר שתי שערות לא עשה ולא כלום מקרא דביום השביעי יגלחנו עד דאיכא כולו ואמר התם מתקיף לה ר' יוסי בר חנינא האי בנזיר טמא כתי' מחכו עלה במערבא מכדי נזיר טמא דבתער מנלן (דמצות תגלחתו בתער דווקא) דיליף מנזיר טהור ליתי נזיר טהור (נמי) וליליף מנזיר טמא מה נזיר טמא כי שייר ב' שערות לא עשה ולא כלום אף נזיר טהור כי שייר כו' עכ"ל הגמ' וי"ל דסברת ריב"ח הוא דנזיר טמא מנזיר טהור שפיר ילפי' משא"כ נזיר טהור מנזיר טמא לא ילפי' דלא ילפי' מטומאה אלעלמא ודמחכו עלי' במערבא ס"ל דמטומאה אלעלמא נמי ילפי' ולפי המבואר ברש"י יבמות (דף ק"ג ע"ב) שם דהא דאיסור מטומאה לא גמרי' הוא משום דהלכות טומאה חידוש הוא י"ל דריב"ח ובני פלוגתי' דנזיר הנ"ל פליגי בספק אי כי היכי דלא גמרי' מחידושא חידושא מעלמא נמי לא גמרי' או דילמא חידושא מעלמא גמרי' שפיר דריב"ח ס"ל דחידושא מעלמא גמרינן שפיר וע"כ שפיר ילפי' נזיר טמא מנזיר טהור מה שאין כן נזיר טהור מנזיר טמא אין ללמוד ובני פלוגתי' סברי דכי היכי דלא גמרי' מחידושא חידושא מעלמא נמי לא גמרי' ולכן שפיר דייקי דיש ללמוד נזיר טהור מנזיר טמא כי היכי דילפי' נזיר טמא מנזיר טהור דבתער דאין לך לומר דשאני טומאה דחידוש הוא דא"כ גם נזיר טמא מנזיר טהור א"א למילף דהא חידושא מעלמא נמי לא גמרי' וענין זה אי כי היכי דלא גמרי' מחידושא חידושא מעלמא נמי לא גמרי' יבואר במקומו אי"ה. וי"ל עוד דטעמא דבני פלוגתיהו דריב"ח הוא דתגלחת נזיר טמא לא חשיב כלל דין טומאה כי היכי דנימא בי' דלא גמרי' מטומאה כיון שאין התגלחת דין מדיני הטומאה בעצם שהרי מן הטומאה הוא מסתלק ע"י ההזאה והטבילה וההע"ש לבד ורק לענין מנין הנזירות אין מתכשר להתחיל למנות ימי נזירות דטהרה רק עד אחרי תגלחתו והבאת קרבנותיו דאחרי שפגמה הטומאה את קדושת נזירותו אין זאת הקדושה חוזרת רק ע"י התגלחת כו' וע"כ ה"ל התגלחת רק דין מדיני הנזירות ולא שייך לטומאה כלל ולכן לא חשיב זה לימוד מטומאה וריב"ח ס"ל דכיון דסוף סוף פגם הנזירות בא ע"י הטומאה לכן דיינינן לי' על שם תחלתו דכיון דבא מכח טומאה כטומאה דיינינן לי' ולכן כיון שהתגלחת באה לסלק פגם קדושת הנזירות הנ"ל שיוסר הפגם ויוכל להתחיל למנות נזירות דטהרה לכן חשיב זה שפיר לימוד מדין טומאה דהסרת פגם הבא ע"י טומאה כגוף טומאה חשיב לי' וכי היכי דלא ילפי' מטומאה ה"נ אין ללמוד מדבר הבא להסיר פגם הבא ע"י טומאה ודו"ק

וע"ע בנזיר (דף מ"ד ע"א) דפריך ויין יותר מכללו (בנזיר שיהי' מותר ביין מצוה כגון שנשבע לשתות יין) ק"ו מטומאה ומה טומאה שסותרת (מניין הנזירות) הותרה מכללה (דנזיר מותר להתטמא למת מצוה) יין שאינו סותר (נזיר ששתה יין אינו סותר מניין הנזירות) אינו דין כו' עכ"ל הגמ' וק' ג"כ דהא איסור מטומאה לא גמרי' וצ"ל דהא דלא גמרי' איסור מטומאה היינו רק במה מצינו דוגמת הך דיבמות (דף ק"ג ע"ב) שם דאיירי במה מצינו עש"ה משא"כ בק"ו ילפי' שפיר ואם כנים הדברים הנה יופשט מזה ספיקו של הגנת ורדים ז"ל כלל ל"ב דנסתפק בהא דלא גמרי' מחידושא אם הוא רק במ"מ או גם בק"ו ע"ש ולפי הנ"ל הנה יש ראי' גדולה דבק"ו גמרי' שפיר דהא הא דאיסור מטומאה לא גמרי' ג"כ פירש"י ז"ל בטעמו דהוא משום דהלכות טומאה חידוש הוא וכנ"ל ואעפ"כ בק"ו גמרי' שפיר מטומאה וכנ"ל ואולם י"ל דהא דאיסור מטומאה לא גמרי' היינו רק מדין מדיני הטומאה בעצם היינו ממה שאמרה תורה דדבר זה מטמא ומקבל טומאה ודבר אחר לא וכדומה וכהך דיבמות (דף ק"ג ע"ב) שם דאיירי לענין מה שמטמא ג' על ג' מבגד מנוגע את הבית ולא אמרי' דכיון דטעון שריפה כדמיכתת דמי ולית בי' שיעורא לטמא עש"ה משא"כ בהך דנזיר דהילפותא הוא ממה שמותר לכהן להתטמא למ"מ א"כ י"ל דענין האיסור וההיתר להתטמא לאו טומאה מיקריין רק דין איסור והיתר יש להם ושפיר ילפי' מינייהו דמה שהוא אסור להתטמא זה הרי איננו דין מדיני הטומאה בעצמותה רק איסור בעלמא הוא שהוא אסור להתטמא ושפיר י"ל דדין איסור הוא שיש לו לא דין טומאה ואין זה ילפותא מטומאה רק מאיסור ודו"ק היטב

וע"ע בתוס' בבא בתרא (דף ס"ה ע"א) ד"ה לא דאהא דתנן