בית האוצר חלק א רה

וע"ע בירושלמי תרומות (פ"ז) ופסחים (פ"ב ה"ג) שוגג בתרומה ומזיד בחמץ שוגג בתרומה ומזיד בנזיר כו' אין תפתרינה לשני דברים ניחא ואין תפתרינה לדבר אחד מחלוקת דר' יוחנן ור"ל ובקרבן עדה פי' וז"ל אין תפתרינה לב' דברים אם תפרש שהם כב' לאוין וב' דברים ניחא ולכ"ע לוקה משום חמץ ומשלם לתרומה ואין תפתרינה לדבר אחד מחלוקת דר"י ור"ל דפליגי דר"י סובר כל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקא לקי ממונא לא משלם ור"ל סובר דלוקה ומשלם א"כ פליגי נמי הכי דלר"י פטור ולר"ל חייב עכ"ל וצריך ביאור דמדוע נפתרינה לדבר אחד ונחשיבם כאילו היו לאו אחד ודבר אחד ואולם עפ"י דרכנו י"ל דזהו ג"כ ספיקו של הירושלמי אם האיסורין מצטרפים להחשב איסור אחד חמור טפי וכנ"ל דאי נימא דאין האיסורים מצטרפין לכן כל אחד בפ"ע עומד ושפיר אין מלקות דמפאת איסור חמץ פוטר תשלומין דמפאת תרומה משא"כ אי נימא דהאיסורין מצטרפין ונעשים איסור אחד חמור לכן שפיר חשיבי איסור התרומה והחמץ כאילו היו איסור אחד וחשיב מלקות דחמץ כאילו הי' מכח איסור התרומה עצמו וע"כ שפיר פוטר ואמנם כ"ז לפירושו של הק"ע הנ"ל ואמנם באמת גוף פירושו הנ"ל לא שמיע לי

ונלענ"ד פשוט דכוונת הירושלמי הוא באופן אחר לגמרי ולהיפוך לגמרי ממ"ש הוא ז"ל ואם שאכ"מ עכ"ז אזכירהו פה בקצרה וזה דר"י ור"ל פליגי אי חייבי מלקיות שוגגין פטורין מתשלומין וע"כ כוונת הירושלמי דאי חייבי מלקיות שוגגין פטורין וא"כ כיון דבתרומה עצמה נמי הי' לו למלקות דתרומה לפטור גם בשוגג מתשלומין דתרומה ועכ"ז גזה"כ הוא לחייב אאכילת תרומה בשוגג א"כ ראוי לומר דמגו דמלקות דתרומה אינו פוטר מגזה"כ ה"ה דגם כשיש עוד מלקות מפאת איסור אחר נמי אינו פוטר כיון דגזה"כ הוא דלא אמרי' קלב"מ לענין פטור דתשלומי תרומה בשוגג

ואמנם י"ל ג"כ דגזה"כ הזה הוא רק לגבי מלקות דתרומה שאין פוטר אבל אם יש שם מלקות מכח איסור אחר שפיר פוטר וכעין יש שלד"ע דמעילה דכ' הרמב"ם דהגזה"כ הוא לענין איסור מעילה לבד ובלבד שלא יתערב עמו איסור אחר וזהו שאמר בירושלמי דאין תפתרינה לשני דברים ולא תימא סברא דמגו הנ"ל שיגרור דין תרומה גם למלקות דחמץ לומר דמגו דמלקות דתרומה לא פטר ה"נ מלקות דחמץ לא פטר ניחא דוודאי פטור מתשלומין מטעם קלב"מ דמלקות דחמץ פוטרו מתשלומין משא"כ אם תפתרינה לדבר אחד היינו שתאמר סברא דמגו הנ"ל אז תלוי במחלוקת ר"י ור"ל אי חייבי מלקיות שוגגין פטורין דאי פטורין וא"כ יש לו למלקות דתרומה עצמה לפטור ואפ"ה אינו פוטר מגזה"כ לכן גם מלקות דחמץ אינו פוטר ואי חייבי מלקיות שוגגין חייבין וא"כ ליכא גזה"כ כלל לענין מלקות דתרומה דשפיר חייב רחמנא אוכל תרומה בשוגג כיון דשגגת מלקות אינו פוטר מתשלומין וע"כ כאן שיש מלקות בפועל מפאת זדון החמץ שפיר המלקות דחמץ פוטר מתשלומי התרומה כנלענ"ד פשוט כוונת הירושלמי הנ"ל

ודע דגוף סברת הרמב"ם הנ"ל גבי שלד"ע במעילה דבלבד שלא יתערב עמו איסור אחר י"ל ג"כ דתלוי בספק שלנו אי איסורים משמות שונים מצטרפים להחשב איסור אחד חמור טפי וזה דבאמת ראוי לומר דכיון דהמעילה עצמה עבירה ואעפ"כ יש שליחות מגזה"כ שוב מה לי איסור אחד מה לי תרי איסורי אלא דאי נימא דהאיסורים מצטרפים ונעשים איסור אחד חמור ביותר א"כ י"ל דכל שיש שם עוד איסור אחר אזי שוב לגבי איסור המעילה עצמו נמי ליכא גזה"כ כיון דאיסור המעילה עצמו שב להיות כאן איסור אחר לגמרי הנעשה מהתכללות ב' האיסורין יחד ורק אם נאמר דכל איסור בפ"ע הוא עומד וא"כ גם איסור המעילה דכאן הוא רק איסור מעילה לבד ואיננו חמור טפי ממעילה דעלמא אז שפיר שייך לומר דמגו דאיסור המעילה אין מבטל השליחות ע"כ גם איסור האחר אין מבטל השליחות ודו"ק היטב

ואולם איבעי' דירושלמי הנ"ל אי אמרי' מגו וכנ"ל אין לפרשו כן דלפי דברינו הא דלא אמרי' מגו אדרבה הוא מפאת שמתאחדים האיסורים ונעשה גם איסור התרומה חמור טפי וליכא שוב גזה"כ גם לענין איסור התרומה עצמו וא"כ לא הי' לו להירושלמי לומר אין תפתרינה לב' דברים (דבצד זה קאי בסברא דלא אמרי' מגו וכדפרישנא) דאדרבה אי לא אמרי' מגו הרי אנו פותרין אותם לדבר אחד וא"כ איפכא ה"ל לירושלמי לומר אין תפתרינה לד"א ניחא אין תפתרינה לב' מחלוקת כו' ודו"ק היטב ובאתי רק להעיר

כלל קלו) איסור מטומאה לא גמרי'. כלל זה מבואר ביבמות (דף ק"ג ע"ב) וע' בס' קהלת יעקב שהאריך להביא כמה מקומות בגמ' דמוכחי איפכא דגמרי' איסור מטומאה עש"ה וע"ע בכריתות (דף ד' ע"ב) דיליף מקרא דדם השרץ ובשרו מצטרפין זה עם זה (שאם אכל חצי זית מדם וחצי זית מבשר לוקה) ופריך והא מהכא נפקא מהתם נפקא וזה לכם הטמא לימד על דם השרץ ובשרו שמצטרפין זה עם זה ומשני אי מהתם סד"א ה"מ לטומאה אבל לאכילה (לענין איסור אכילה) לא כו' ובת"י שם כתבו וז"ל סד"א ה"מ לענין טומאה דחמור דשיעורו בכעדשה אבל לענין אכילה דבכזית אימא לא עכ"ל ומדלא פירשו בפשיטות דאיסור מטומאה לא גמרי' מוכח ג"כ דסבירא להו דגמרי' איסור מטומאה ויש לדחות דאי לאו דטומאה חמורה דבכעדשה לא הי' לנו לאוקומי' לקרא דוזה לכם הטמא יותר לענין טומאה מלענין איסור ולא הי' שייך לומר דאיסור מטומאה לא גמרי' דמאי חזית דמוקמית לי' לקרא אטומאה ואמרת דאיסור מטומאה לא גמרי' דילמא קרא גופי' לאיסורא קאי וכיון דאין בקרא משמעות לזה יותר מלזה הי' לנו לומר דשקולין הן ויבואו שניהן וכדמצינו בכמה דוכתי ורק הואיל ומצינו כבר חומרא לענין טומאה מלענין איסור דטומאתו בכעדשה ואילו איסורו רק בכזית לכן יש סברא יותר לאוקמי' לקרא אטומאה מלאיסור ולומר דחומרא דקרא דדם ובשר מצטרפין קאי רק אטומאה החמורה ולא אאכילה הקלה מטומאה וז"פ

וע"ע תוס' בכורות (דף ז' ע"ב) דאהא דתנן דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה הקשו ז"ל בד"ה דג מהך דאהלות (פי"א מ"ז) דכלב שאכל בשר המת ושהא במיעיו כדי עיכול פקע ליה טומאתו ותירצו וז"ל ויש לחלק בין איסור לטומאה עכ"ל ומוכח לכאורה סברתם ג"כ כהך דיבמות הנ"ל דאיסור מטומאה לא גמרי' ואולם במנחות (דף ס"ט ע"א) ד"ה דבלע כתבו ג"כ כסברתם בבכורות הנ"ל בשם ר' האי גאון וכתבו שם הדברים בביאור יותר וז"ל שם ותי' רב האי דשאני טומאה דאפושי טומאה לא מפשינן עכ"ל ומוכח כוונתם דהא דדג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה הוא רק חומרא דרבנן ולגבי טומאה לא רצו חכמים להחמיר כדי שלא להרבות טומאה וכה"ג מצינו בביצה (דף ז' ע"א) דאמר מאן תנא להא דת"ר האוכל מנבלת עוף טהור מן השלל של בצים כו' טהור א"ר יוסף דלא כר' יעקב דאי כר' יעקב האמר (בביצה שם) אם היו (הבצים) מעורות בגידין אסורות (לאוכלם בחלב) א"ל אביי ממאי דילמא עד כאן לא קאמר ר' יעקב התם אלא לענין איסורא אבל לענין טומאה לא וכי תימא לענין טומאה נמי ניגזור אפושי טומאה הוא ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן עכ"ל הגמ'

ולפי"ז מוכח לכאורה איפכא דרק במידי דרבנן אין ללמוד קולא באיסור מטומאה אבל במידי דאורייתא אין לחלק בין איסור לטומאה ואולם התוס' במנחות שם כתבו עוד בזה וז"ל, א"נ נהי דאיפסיל (אוכל הנבלע) מתורת אוכל לענין טומאת אוכלין מ"מ לענין איסור לא ליהוי עיכול מידי דהוי אחלב ונבלת עוף טהור שבכפרים שצריך מחשבה (לענין טומאת אוכלין) אע"ג דלענין איסורא לקי בלא שום מחשבה וזהו כתירוצו של רב האי עכ"ל הנה שבתירוצם זה חילקו בין איסור לטומאה גם לענין דאורייתא וכוונתם דבליעה גם מה"ת אינה מפקעת מתורת אוכל לענין איסור אע"ג דמפקיע מתורת אוכל לענין טומאה ותדע שהרי הביאו ראי' לדבריהם מהך דחלב ונבלת