בית האוצר חלק א רד

גמור כחיצון שפיר לא מיחשיב ראוי ולא הוי נותר כלל ורבינא ס"ל דגם דרבנן גמור חשוב ראוי מה"ת וזהו פלוגתת רבינא ור' אשי ודו"ק ואולם ברש"י שם ד"ה ר' אשי דייק לכתוב דכיון דהשומן מותר מה"ת כו' ומוכח דאין הטעם מפאת היותו רק מנהג רק אפי' הי' דרבנן גמור הי' נחשב ראוי כיון דמותר מה"ת והכי דייק נמי תוס' בכורות הנ"ל דכתבו ומיהו שמנו של גיד דלא אסור מדאורייתא כו'] ובאתי רק להעיר

יב) בירושלמי פסחים פ"א סוף הלכה ד' חברייא אמרין חמישית כר' יודה (שעה ה' אליבא דר' יהודה דחמץ אסור באכילה ומותר בהנאה) כו' עשאו (לחמץ) תרומה אינה תרומה שלא ניתנה תרומה אלא לאכילה לבד (דדרשי' תתן לו ולא לאורו) אמר לון ר' יוסי לא מסתברא דלא חילופין (לא מסתבר אלא להיפוך) עשאו תרומה ה"ז תרומה טהורה היא דבר תורה את הוא שגזרת עלי' שריפה עכ"ל ומבואר דחברייא ור' יוסי פליגי בזה דהחברייא ס"ל דכיון דאסור מדרבנן לא מיקרי ראוי לאכילה ור' יוסי ס"ל דכיון דמה"ת שרי ראוי' לאכילה מיקריא

יג) בירושלמי יבמות פ"ד ה"ז אמתני' דהכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו אמר היו ב' יבמות עשה מאמר בזו ובעל לזו (הניח אחיו ב' נשים ועשה מאמר בזו ובעל לזו) מה נפשך אם במאמר יזכה (בנכסי אחיו) אם בביאה יזכה א"ר יוסי מאחר שאינו יכול לקיים את אחת מהן (וכמבואר ריש ר"ג דמאמר לזו ובעל לזו צריכות ב' גיטין וחליצה דמאמר קונה מדרבנן ואוסרת לבעלת הביאה וביאה קונה מה"ת ואוסרת לבעלת המאמר) לא זכה בנכסי אחיו עכ"ל ומוכח דדרבנן לא מיקרי ראוי דהא בעלת הביאה ראוי' להתקיים מה"ת ואפ"ה אינו זוכה בנכסי אחיו וע"ש בקרבן עדה ואולם ירושלמי זה לכאורה שייך לספק אחר אי איסור דרבנן מיחשיב אינו בידו ומיקרי מש"ה אינו יכול לקיים ואין ראי' מירושלמי זה על השם ראוי רק על השם יכול דהיינו בידו וכמובן ובאתי רק להעיר

יד) בב"מ (דף פ"ט ע"ב) ת"ר פרות המרכסות בתבואה והדשות בתרומה ומעשר אין עובר משום בל תחסום כו' ורמינהי פרות כו' הדשות בתרומה ומעשר עובר משום בל תחסום כו' תרומה אתרומה לא קשיא כאן בתרומה כאן בגידולי תרומה (דגידולי תרומה לא הוי תרומה אלא מדרבנן וע"ש ברש"י) ובתוד"ה והדשות בתרומה ומעשר אינו עובר כו' וז"ל ונראה דטעמא משום דכתיב דישו משמע הראוי לו כו' עכ"ל וא"כ מדמחלק הש"ס בזה בין תרומה דאורייתא לגידולי תרומה דרבנן על כרחך דדרבנן מיקרי ראוי וכמובן

כלל קלה איסורים משמות שונים אי מצטרפים להחמיר את הדבר. כבר הבאתי בכלל נ"ג דברי הת"י כריתות (דף ג' ע"א) דב' איסורים משמות שונים אין מצטרפים להחמיר את הדבר ולהחשיבו איסור חמור טפי כי היכא דנימא בי' סברא דאעמה"ד דכל איסור מהם בפ"ע הוא עומד ואין האחד מחמיר את חבירו עש"ה כי כן הבנתי בכוונת דבריהם וע' מה שהערותי בזה באתוון דאורייתא כלל ט"ז מכמה דוכתי

וי"ל עוד דפלוגתא דתוס' רפ"ק דיבמות ודס' הכריתות הנודעת אי עשה דוחה ב' לאוין תלוי ג"כ בספק הנ"ל דאם האיסורים מצטרפין ונעשה מהם איסור אחד חמור טפי שפיר אינו נדחה כיון דהוא איסור החמור יותר מכלאים בציצית דהוי רק חד לאו וכמובן משא"כ אם אין האיסורים מצטרפים וכל איסור בפ"ע הוא עומד אזי שפיר העשה דוחה לכל חד וחד מינייהו כמו שהוא דוחה ללאו אחד בלבד ושפיר כתבו התוס' רפ"ק דיבמות דילפי' מכלאים בציצית גם תרי איסורי ולא מפלגינן בין חדא איסורא לתרי איסורי ודו"ק וה"נ סברת הריב"א המובאה בתוס' פסחים (דף מ"ז) וחולין (דף קמ"א) דהא דאין עדל"ת ועשה היינו רק דהעשה אינה נדחית אבל הלאו שפיר נדחה כשאר לאו דעלמא ע"ש מובן מאיליו דתלוי ג"כ בספק הנ"ל אם האיסורים מצטרפים או לא דאם מצטרפים אזי ה"נ הלאו והעשה מצטרפים יחד ונעשים איסור אחד חמור טפי ואין כח בעשה לדחותו ונמצא שגם הלאו אינו נדחה ודו"ק וכן מחלוקת ר' ישמעאל ור"ע בנזיר (דף מ"ח ע"ב) אי ילפי' כ"ג והוא ג"כ נזיר שיהיה מותר לטמא למ"מ מכ"ג לחודי' או נזיר לחודי' דר' ישמעאל ס"ל מה לי חד לאו מה לי תרי לאוי ור"ע מפליג בין חד לאו לתרי לאוי י"ל ג"כ בפשיטות דבספק הנ"ל הוא דפליגי אם האיסורים מצטרפים יחד או כל אחד בפ"ע עומד וכמו שהסברנו כן פלוגתא דתוס' ודכריתות הנ"ל וכמובן

ואולם בהך דנזיר י"ל עוד דפלוגתתם הוא אם הקדושות מצטרפות יחד היינו אם יש ב' קדושות בדבר אם הם מצטרפים יחד להעשות קדושה אחת גדולה ועצומה טפי כיון דבהך דנזיר הם מילי דקדושה קדושת כהונה גדולה וקדושת נזירות וע"כ י"ל דפלוגתתם כנ"ל אם הקדושות מצטרפות ומתאחדות יחד להעשות קדושה אחת גדולה ועצומה טפי דאז אין ללמוד קדושה הגדולה והעצומה הזאת מקדושה קלה ממנה דכ"ג לחודי' או נזיר לחודי' וכמובן ויש לי גם בספק זה אם ב' קדושות בגוף אחד מצטרפות ומתאחדות יחד אריכות גדול ב"ה ואכ"מ ויתבאר במה שיבוא אי"ה

וע"ע תוס' יבמות (דף כ' ע"ב) ד"ה אמר דתרי עשה לא דחי לל"ת ועשה ע"ש ומוכח ג"כ לכאורה דלא אמרי' צירוף בכל כי האי גוונא דאל"כ הרי צירוף תרי עשין עדיף מצירוף לאו ועשה לענין דחי' כיון דעדל"ת וכמובן וא"כ ראוי לומר דחי' גם בתרי עשין לעומת ל"ת ועשה וע"כ דכל כה"ג לא אמרי' צירוף וכמובן

ואולם גם לפי הסברא דלא אמרי' צירוף יוקשה קצת הבנת טעם התוס' יבמות הנ"ל דכיון דלא אמרי' צירוף א"כ שוב הרי הל"ת שפיר נדחית אעפ"י שיש עמה עשה וכנ"ל וא"כ הרי נשאר עשה נגד ב' עשין וא"כ נהי דב' העשין ג"כ אין מצטרפים יחד להעשות ולהחשב מצוה אחת גדולה טפי רק כל אחת מהם בפ"ע עומדת עכ"ז הא מאי דאין עשה דוחה עשה הוא רק מטעם מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה וא"כ כאן הא לא שייך מאי אולמי' עכ"פ דודאי עדיף לעבור אחד עשה כדי לקיים תרי עשין ואעפ"י שאין התרי עשין מצורפים ודו"ק

וע"ע ביבמות (דף מ"ה ע"ב) דאמר דמאן דמכשיר מכשיר אפי' באשת איש (מאן דס"ל דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר מכשיר אפי' בבא על א"א) דדומי' דאשת אב בעי' (דמיני' ילפי' דולד ערוה היא ממזר) מה אשת אב לדידי' לא תפשי בה קידושין הא לאחריני תפשי בה קידושין אף כל דלדידי' לא תפשי כו' הא לאחריני תפשי כו' יצאו עכו"ם ועבד דלא תפשי להו קידושין לא לדידה ולא לאחריני עכ"ל הגמ' וקשה דבשלמא עכו"ם ועבד הבא על הפנוי' שפיר י"ל דאין איסור ביאת עכו"ם ועבד עושה את הולד ממזר [ע' תוס' יבמות (דף ט"ז ע"ב) ד"ה קסבר דלחד שינויא שם איסור דביאת עכו"ם ועבד הוא דדנין בי' אם עושה את הולד ממזר ולא המנע התפישת קידושין בעצם עש"ה] כיון דהוא איסור הבלתי דומה לאשת אב דאשת אב הוא איסור דאית לי' תפישת קידושין לאחריני משא"כ שם איסור עכו"ם ועבד לית לי' תפישת קידושין בשום מקום משא"כ בבא על אשת איש ויש כאן איסור א"א א"כ איסור א"א בעצם הרי הוא איסור שיש לו תפישת קידושין לאחרים ושפיר ראוי שיהיה הולד ממזר מאיסור זה ומדוע יוגרע איסור זה ע"י שיש כאן גם איסור עכו"ם ועבד שאין בו תפישת קידושין ועל כרחך דאיסורים משמות שונים מצטרפין ונעשים ונחשבים איסור אחד חמור דיש לו חומרות ב' האיסורים גם יחד וע"כ גם כאן האיסורים מצטרפים ונעשים איסור אחד חמור שאין בו תפישת קידושין ולכן גם מכח איסור א"א שפיר אין הוולד ממזר וזה ממש דוגמת הך דפסחים (דף כ"ז ע"ב) שהבאתי באתוון דאורייתא שם דאמר דחלב דשור הנסקל חשיב דיש לו חומר כרת ואיסור הנאה כמו חמץ ואעפ"י שבחמץ ב' החומרות אלו מכח חמץ משא"כ שם הכרת הוא מכח חלב והאיסור הנאה מכח שור הנסקל וע"כ דהאיסורים מצטרפים ונחשבים איסור אחד חמור טפי דאית בי' חומרת כרת ואיסור הנאה גם יחד וה"נ דכוותה ודו"ק היטב: